מסתורין סביב מיקומה של תחנת ההאזנה הסודית של שירות הידיעות של ארגון "ההגנה" בבניין המוסדות הלאומיים בירושלים ערב הקמת המדינה לפני 71 שנים.

מזה תקופה, אני, ביחד עם קצין מורשת מילואים של יחידה 8200 , יחידה של אגף המודיעין בצה"ל, מנסים להתחקות אחרי מיקומה של תחנת ההאזנה בבניינים.

יוסי דגן, קצין מורשת מתנדב של היחידה, אסף מידע רב על תחנות ההאזנה של שירות הידיעות בארגון ה"הגנה" ופרסם על כך מאמר בעלון "מבטמלמ" של היחידה.

בעלון המורשת של היחידה הוא ציין, כי ערב מלחמת העצמאות התקיימה פעילות האזנה בכמה אופנים.

מטה הש"י, לדבריו, שכן, בזמן המלחמה בבניין הסוכנות היהודית, המרכזי שבבנייני המוסדות הלאומיים.

בבניין הסוכנות היהודית שכנה תחנת האזנה שנקראה בשפת המודיעין : ארנבת.

התחנה, שניסיתי לאתרה באזור הקומה התחתונה, שם מצוי היום מכון הכושר של הבניין, כללה מרכז האזנה שנבנה, בחודש נובמבר 1947, כפי הנראה, לאחר שאנשי הש"י שלמה מארי ויצחק גסקו, מהנדסים יהודים בשירות הטלפון המנדטורי, העבירו 30 קווי טלפון מבניין הדואר המרכזי אל מרתף בניין הסוכנות. 

אל הקווים הללו, מציין יוסי דגן, נותבו שיחות ממנויים נבחרים ובכללם משרדי הוועד הערבי העליון וראש ההנהגה הערבי ד"ר חסיין חאלדי.

יוסי דגן כותב בדף מורשת של היחידה כך:

"באתר זה שהיה סודי ומוגבל בגישה, התקיימה האזנה 24 שעות ביממה לאותם טלפונים נבחרים. המידע שנאסף הביא תועלת עצומה ואיפשר לוחמה פסיכולוגית והעברת הודעות סרק. רשת זו, שנפרשה כבר בינואר 1948, עד סוף המלחמה, כונתה "ארנבת""
"ההאזנה לשיחות הטלפון בירושלים הייתה אינטנסיבית ביותר וכיסתה כמה מפקדות במקביל עד כי תחושת המאזינים הייתה שכל מה שקרה בעיר היה ידוע. מדי פעם התעוררה בקרב הגורמים שהיו נתונים להאזנה, כמון במפקדת הכוחות העיראקיים, ערנות לשמירת בטחון קשר. במקרה אחד הדוברים עבר לשוחח בתורכית עותמנית אך לרוב התקשורת הייתה גלוייה".

במקביל לכך התקיימה פעילות האזנה לרשתות האלחוט הערביות , חוליית "שפן", כיסוי אלחוטי, בדירתו של עורך הג'רוזלם פוסט גרשון אגרון, ברחוב רשב"א 4 בשכונת רחביה בירושלים. הפעילות בדירה הזאת התקיימה, לדבריו, החל מחודש 1947 עד חודש אפריל 1948 , בפיקודו של שלמה דהאן ואז עברה למחנה שנלר. בדירה הוקמו כמה עמדות קליטה לתחום התדר הגבוה מבוססות על מקלטי חובבים ש"כיסו" באורח מלא את רשתות המשטרה והצבא הבריטי, רשת הליגיון הירדני ורשת כוחות האו"ם, שפעלו באופנים שונים ובהם : דיבור, מורס, גלוי וסמוי באנגלית וערבית.

השיח ביני לבין קצין המורשת ביחידת 8200 הוביל לחילופי מידע היסטוריים על פעילותה של רשת הריגול שרוכזה על ידי תמר אשל, שהופעלה על ידי חיים (ויויאן) הרצוג, קצין הביטחון של המחלקה המדינית בסוכנות היהודית.

וועדת אונסקופ

עם קבלת הידיעה על משלוח וועדה מיוחדת של האומות המאוחדות לארץ ישראל כדי להמליץ בפני המוסדות על גורל ארץ ישראל מינה חיים הרצוג את תמר אשל לראש צוות הריגול אחרי חברי הוועדה.

תמר אשל סיפרה לי בשעתו כי היא גייסה צעירות וצעירים שהוצבו, כל אחת ואחד, על חבר אחר בוועדה, וזאת על מנת לדלות מידע על הנטיות שלהם להמליץ על חלקי ארץ ישראל לערבים וליהודים.

ידענו, על פי מסמכים של ארגון "ההגנה", כי התקיימה האזנה לטלפונים של חברי הוועדה שהגיעה למטה שהקימה תמר אשל מול קולנוע "אוריון", ברחוב שמאי.

כעת מתברר כי בעזרת עובדי דואר יהודיים הותקנו מכשירי האזנה בארובת חדר הישיבות של הוועדה ומכשירי הציתות חוברו לקו טלפון שהוביל לחדרו של זאב שרף, סגן האחראי על שירות הידיעות בירושלים בעברו והמזכיר המדיני של הסוכנות היהודית באותם ימים. "כך ראשי הישוב ידעו על המתרחש בדיוני הוועדה החשאיים והגיעו מוכנים להופעותיהם בפניה" כותב יוסי דגן.

מתברר, על פי המחקר שנערך על ידי החוקר והעיתונאי שלמה נקדימון,  כי הרשת שהקימה תמר אשל, אספה מידע "יומינט" (אנושי) ולא רק דרך תקשורת וציתות. הסוכנים אספו ניירות, פתקאות, עמדות, ואלה הועברו ביחד עם ההאזנות, מדי בוקר, לידיו של חיים הרצוג, קצין הבטחון של המחלקה המדינית, וראש אמ"ן לימים.

המידע שנאסף ונותח עזר לאנשי המחלקה המדינית לפעול לקבלת המלצה לחלוקה של ארץ ישראל בין הערבים, שהיו ברוב בארץ ישראל, ליהודים, שהיוו מיעוט.
ספר הצפנים שהגיע לבניין הסוכנות
אחד הגילויים המעניינים בעבודת המחקר של יוסי דגן נוגע לספר הצפנים בין לונדון לירושלים.
וכך הוא מגלה :
"לש"י נודע כי ניתן להוציא לזמן מוגבל מכספת בריטית בעיר את ספר הצפנים של המברקים בין לונדון לירושלים ולשאר מרכזי האימפריה הבריטית. ההכנות למבצע נמשכו חודש. בלילה הגורלי, הועבר הספר על ידי עובדים יהודים לאנשי הש"י, שצילמו אותו במשך שעות, בטכניקה שהייתה ידועה אז, 450 עמודים תחת אור פרוז'קטור, שהוצב במשרד הש"י במטה הסוכנות היהודית. בסוף הם החזירו את הספר לכספת שממנה הוצא".
מתברר שלא רק הצלחות היו כאן אלא גם קליטה של שידורים מזמן המלחמה שהעידו על מצוקה של לוחמים יהודים וגם קליטה של שמחת הערבים שעלו על שיירת הל"ה שנרצחה בדרך לגוש עציון הנצור.
צפנים ותשדורות, מסמכים סודיים, נתפשו לא רק על ידי הסוכנות היהודית והש"י אלא גם על ידי הבריטים.
התברר, למשל, שהבריטים הסתייעו בעובדים וב"חפרפרות" פעילות בתוך בנייני המוסדות הלאומיים שהעבירו מידע לשירותי המודיעין הבריטיים שצילמו כל מברק, כל מכתב, שהונח על שולחנות מרכזיים בבנייני המוסדות הלאומיים. הצילומים אותרו, לימים, בבית הדפוס המנדטורי בירושלים.
המצב הביטחוני המורכב והרצון לשמור על הסודיות הוביל לשורה של פעולות.
סליקים לנשק ומסמכים  
אחת הפעולות שבוצעה על ידי ארגון "ההגנה" הייתה הקמת "סליקים", מקומות מסתור, לנשק ומסמכים.
עד כה זוהו בבניינים שני סליקים לנשק.
האחד – בחדר הגנרטור , בחלק האחורי של בנייני המוסדות הלאומיים, מאחורי קירות בטון עבים, שנתגלה במקרה, לאחר שחיפשו דרך להקים חדר לחשמלאי. בסליק הזה אותרו, לפני שנים, כלי נשק מסוגים שונים שהוצאו משם והועברו.
השני – נתגלה בחדר ממול לחדר המצב בקומה התחתונה של הבניינים. שם, נתגלו כלי נשק. גם הם הועברו משם.
כמוכן, נתגלה סליק למסמכים מאחורי תמונות בנימין זאב הרצל וחיים וייצמן באולם בן גוריון.
הסליקים לנשק נתגלו במקרה וכל הנסיונות לאתר מפות לסליקים נוספים עלו בתוהו וסביר להניח שבבניינים יש סליקים נוספים שעדיין לא נתגלו.
לפני שנים נתגלתה מנהרה מהמוסדות הלאומיים לצידו השני השל רחוב המלך ג'ורג' שנאטמה על ידי חברת "בזק" והיא שמשה כנראה למילוט מהבניינים.
יעברו עוד שנים רבות עד שהמסתורין יתפוגג מן הבניינים ונדע מה קרה בכל אחד ואחד מהחדרים הגלויים ואלה הנסתרים שעדיין לא נתגלו.