מעיונים של נחמה ליבוביץ

שום תשים עליך מלך

פרשתנו הנקראת כדרך כול הפרשיות על שם המלה הראשונה שבה היא פותחת, עוסקת בחלקה הגדול בענייני שופט ומשפט. המצווה הראשונה שבה היא מצוות מינוי שופטים לכול שבט ושבט ולכול עיר ועיר ובמצוות השייכות לאופן פעילותם, היא מדברת על בית הדין הגדול היושב "במקום אשר יבחר ה' אלקיך" (יז,ח-יג) ועוברת אחר כך לדבר במינוי מלך:

יז יד כי תבא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת: אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי.
יז טו שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא.

הציווי למנות מלך הנחשב על דעת רבותינו כמצוות עשה אשר אינו פונה במלים: "כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך וירשתה וישבתה בה - שום תשים עליך מלך" בלבד,אלא מכניס בין קביעת הזמן אשר בו תחול המצווה "וירשתה וישבתה בה", כלומר לאחר כיבוש והתנחלות, ובין הציווי המפורש: "שום תשים עליך מלך" עוד תנאי מיוחד: "ואמרת: אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי". כבר תמהו מפרשים על תנאי זה. בדין שואל הרמב"ן (יז,יד): מה טעם שתאמר התורה במצווה: "ככל הגוים אשר סביבותי", ואין ישראל ראויים ללמוד מהם, ולא לקנא בעושי עוולה?! ואם מצוות עשה היא זאת, למה לא יאמר הכתוב: כי תבוא אל הארץ ושמת עליך מלך ...?

ועוד תמהו מפרשים, וכבר הקדימום בתמיהה זאת חכמי התלמוד: הרי פרשתנו נראית כעומדת בסתירה גמורה לנאמר ולמסופר באריכות על בקשת מלך בתקופת שמואל הנביא, על הכעס הגדול שכעס שמואל כשנתקיימו דברי הכתובים שבפרשתנו ובאו ישראל ושאלו להם מלך ובאותם דפוסי לשון הנאמרים כאן (שמ"א ח,ה): "עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים". תמיהה זו מנוסחת בתוספתא סנהדרין ד,ג: ר' יהודה אומר: שלוש מצוות נצטוו ישראל בביאתן לארץ: נצטוו למנות להן מלך ולבנות להן בית הבחירה ולהכרית זרעו של עמלק.

אם כן - למה נענשו בימי שמואל ? בדומה לזה אומר הרמב"ם בהלכות מלכים א, א-ב: שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ: למנות להם מלך, שנאמר (דברים יז,טו) :"שום תשים עליך מלך": ולהכרית זרעו של עמלק, שנאמר (שם כה,יט): "תמחה את זכר עמלק": ולבנות את בית הבחירה, שנאמר (שם יב,ה): "לשכנו תדרשו ובאת שמה". .... מאחר שהקמת מלך מצווה - למה לא רצה הקדוש ברוך הוא כששאלו מלך משמואל?

בתוספתא, בהמשך לדברים שנאמרו לעיל, ניתנות שלוש תשובות לשאלה: למה נענשו בימי שמואל?
א) אלא לפי שהקדימו עליהם.
ב) ר' נהוראי, אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא מפני התרעומת, שנאמר (דברים יז,יד) :"ואמרת: אשימה עלי מלך". (בגמרא סנהדרין כ,ע"ב: כנגד תרעומתן (=של ישראל). רש"י שם: שגלוי לפניו שעתידים להתרעם על כך ולומר: "והיינו גם אנחנו ככל הגוים").
ג) ר' אלעזר בר' יוסי אומר: זקנים שאלו כהלכה, שנאמר (שמ"א ח,ו):" תנה לנו מלך לשפטנו", אבל עמי הארץ חזרו וקלקלו, שנאמר (שם שם,כ):" והיינו גם אנחנו ככל הגוים".

אם כן, לפי תשובה ראשונה לא היה בשאלה כשלעצמה כול פסול, אלא שהיא נשאלה שלא בזמנה. אילו נשאלה בזמן אחר, לאחר מותו של שמואל, באין להם נביא ה' אשר ידריכם וישיב לשאלותיהם, לא היה בשאלתם למלך אלא קיום מצוות התורה והיה המעשה ראוי לשבח. ואולם לשאלתנו הראשונה, על עצם ניסוח הפסוק, התולה את מצוות העשה בבקשה להיות "ככל הגויים" - לזה אין כאן כול תשובה. לפי דעה שלישית (של ר' אלעזר בר' יוסי), הייתה כול אשמתם בנוסח שאלתם, בזה שעמי הארץ קלקלו. הם לא שאלו מלך כדי לקיים את המצווה, אלא מתוך שאיפת החיקוי, מתוך רצונם הפסול להידמות לגויים אשר סביבם, ובזה היה חטאם. וכך אמר רבנו נסים גירונדי (הר"ן) בדרשותיו לתורה: אילו שאלו להם מלך סתם, שיאמרו: "שימה עלינו מלך...", לא יימצא להם בדבר זה עוון אשר חטא, אבל מצווה. ועדיין יש להקשות :הלוא הנוסח שבו שאלו הוא זה שנאמר בתורה: "אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי". ובמה חטאו איפוא?

ועתה נתבונן בדעתו של ר' נהוראי: לא נאמרה פרשה זו אלא מפני התרעומת. דיעה זאת נתפרשה באריכות בדברי דון יצחק אברבנאל בפירוש לתורה וביותר בפירושו לשמואל א פרק ח,ו ואלה מקצת דבריו: יספר הכתוב לדעתי, שבאחרית הימים אחרי היות ישראל בארץ וירשוה ויישבו בה בחמלת ה' עליהם, יהיו כפויי טובה כשהם ישאלו שלא לצורך למלוך עליהם מלך, לא מפאת ההכרח, כי אם להשתוות עם האומות הממליכים עליהם מלכים.... כלומר, יהיה מהסכלות שבזמן המלחמות בכיבוש הארץ לא תשאלו מלך, שהוא היה הזמן הנאות ביותר לצורכו - ואחרי שתירשו את הארץ ותחלקוה ותשבו בה בטח, וכול זה בהשגחת ה' יתברך, ומבלי מלך, מבלי הכרח ומבלי צורך תאמר: "אשימה עלי מלך", וזהו: "ככל הגוים אשר סביבותי", כלומר לא להכרח ותכלית אחרת. וכאשר יקרה זה, ציווה יתברך , שלא ימליכו המלך כרצונם, כי אם "אשר יבחר ה' ...", וזו היא המצווה בעצם ואמת, רצוני לומר: "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה'...", לא שיצווה בזה את ישראל שישאלו מלך. ולפי זה תהיה המצווה הזאת תלויה בדבר הרשות, כאומר: כאשר תרצה לעשות (עם היותו בלתי רצוי) אל תעשהו כי אם בזה האופן. והוא דומה לפרשת (דברים כא,י-יב): "כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלקיך בידיך ושבית שביו. וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה. והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה"... שאין המצווה שיחשוק בה ולא שיקחנה, אבל הוא דבר הרשות ומפועל היצר הרע, והמצווה היא "והבאתה אל תוך ביתך" ,כמו שדרשו חז"ל. והוא דומה גם כן לפרשת (דברים ד,כה): "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל", שאין זה המצווה, אבל הוא דבר מפועלי היצר הרע. וסוף הדברים (שם שם,ל): "ושבת עד ה' אלקיך", שהיא מצוות עשה לשוב בתשובה התלויה בדבר הרשות: כאשר תהיו חוטאים תשובו אל ה' ותשמעו בקולו.

הנה אם כן, עניין המלך הוא בזה האופן, שאין שאלתו מצווה, אבל היא רשות, ודבר מופעל היצר הרע, עם היות שנתלה בו המצווה, שישימו המלך ההוא בבחירת האל יתברך מקרב אחיהם ולא באופן אחר. ובזה תתורץ השאלה, למה נאמרה כאן מצווה התלוייה באמירתם "אשימה עלי מלך ככל הגוים", שהרי אין המצווה של מינוי מלך מצווה מכלתחילה, אלא ניתנת רשות וקביעת גדרים ונהלים למקרה הרע לכשיארע. שעה שבה לא ירצה ישראל לחיות רק תחת עול מלכות שמים, ללא מלך בשר ודם עליהם, כמאמר שמואל הנביא: "וה' אלקיכם הוא מלככם" - אלא יתגעגעו לשלטון מוחשי, לנגיד ולמצווה עליהם, למנהיג ההולך בראשם, יוצא לפניהם ונלחם מלחמותיהם, "והיינו גם אנחנו ככל הגוים". כדי לדעת כיצד לנהוג במקרה הרע הזה ניתנו המצוות האמורות בפרשתנו, וזהו המכונה בפי חז"ל (לעניין אשת יפת תואר): "לא דיברה התורה אלא כנגד יצר הרע", או כמאמר ר' נהוראי: לא נאמרה פרשה זו אלא מפני התרעומת.

שאלות לעיון ולהעמקה

1) הסבר, מה הדמיון שבין פרשת מינוי מלך (יז,יד-כ) לבין פרשת "אשת יפת תואר" (דברים כא,י-יד): מה הצד השווה שביניהם?
2) עבור על פרשתנו (יז,יד-כ) והסבר, האם יש לראות בארבע האזהרות השונות המוזכרות בה ("לא תוכל לתת עליך איש נוכרי.... רק לא ירבה לו סוסים... ולא ירבה לו נשים... וכסף וזהב לא ירבה לו מאד") וכן בדרישה לכתוב לו "את משנה התורה הזאת" סמך לדעתו של ר' נהוראי, שאין זו מצוות עשה ממש, אלא רק מצווה התלוייה בדבר הרשות, שאם ירצו למנות עליהם מלך, מצווה היא למנותו עליהם בזה האופן?
3) בקשר לפרשתנו נאמר במסכת סנהדרין כא,ע"ב: אמר ר' יצחק: מפני מה לא נתגלו טעמי התורה? שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם. כתיב (דברים יז,יז): "ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו": אמר שלמה: אני ארבה ולא אסור: וכתיב (מל"א יא,ד): "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו". וכתיב (דברים יז,טז): "רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם
מצרימה": ואמר שלמה: אני ארבה ולא אשיב: וכתיב (מל"א י,כט): "ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה".

הסבר את מהלך המחשבות של שלמה המלך: מה הייתה טעותו?