מעיונים של נחמה ליבוביץ

ארמי עובד אבי

בעיוננו הראשון לפרשה זו "הבאת ביכורים" השתדלנו להבין את המבנה של פרשת הביכורים ואת לשונה המיוחדת. הפעם נתרכז בפסוק אחד המוכר לנו כול כך מתוך הגדה של פסח:

כו ה וענית ואמרת לפני ה' אלהיך: ארמי אבד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי- שם לגוי גדול עצום ורב.

שלוש מילים "ארמי אובד אבי" קשות הן. הפירוש הידוע הוא זה של הספרי, אשר התקבל בהגדה של פסח, וכך נוסח בהגדה: צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ולבן ביקש לעקור את הכול, שנאמר: "ארמי אבד אבי" וכו'. לפי פירוש זה "ארמי" (לבן הארמי) הוא הנושא של המשפט, "אבי"- המושא הישיר, ו"אובד"- פועל יוצא. פירוש זה , שאמצו גם רש"י בפירושו לתורה, רבו עליו מאז ומתמיד דברי החולקים. כבר א' אברהם אבן עזרא טען נגדו ואמר: "אובד אבי": מלת "אובד" מהפעלים שאינם יוצאים, ואילו היה "ארמי" על לבן, היה הכתוב אומר "מאביד" או "מאבד". ולא רק מבחינת הדקדוק מבקר הוא פירושם זה של חז"ל (ורש"י) אלא גם מבחינה עניינית:

ועוד, מה טעם לאמור : לבן ביקש להאביד (את) אבי, וירד מצריימה, ולבן לא סבב לרדת אל מצרים?

ולכן מציע הוא פירוש אחר אשר בו "אובד" משמש כפועל עומד ו"אבי" הוא נושא הפסוק: והקרוב, ש"ארמי" הוא יעקב, כאילו אמר הכתוב: כאשר היה אבי בארם, היה אובד. והטעם: (היה) עני, בלא ממון. וכן (משלי לא, ו): "תנו שכר לאובד", והעד (הראיה) שם שם, ז¨ "ישתה וישכח רישו" (עוניו).

לפי פירוש זה יפרש ראב"ע את העמדת המלים בראש כול מקרא ביכורים באופן זה: והנה, הוא ארמי אובד- היה אבי והטעם: כי לא ירשתי הארץ מאבי , כי עני היה כאשר בא אל ארם, והוא היה במתי מעט, ואחר כך שב (והיה) לגוי גדול, ואתה ה' הוצאתנו מעבדות, ותתן לנו ארץ טובה.

גם ר' שמואל בן מאיר (הרשב"ם), מגדולי הפשטנםי, מפרש את פסוקנו קרוב לפירוש זה. גם הוא רואה בפועל "אובד" פועל עומד. ואולם שונה הוא מן ראב"ע בזיהוי הנושא "אבי": אבי אברהם ארמי היה, אובד וגולה מארץ ארם, כדכתיב (בראשית יב, א): "לך לך מארצך" וכתיב (שם כ, יג): "ויהיה כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי". לשון "אובד" ו"תועה" אחד הם באדם הגולה, כדכתיב (תהלים קיט, קעו): "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך"" (ירמיה נ, ו): "צאן אובדות היו עמי, רועיהם התעום", כלומר: מארץ נוכריה באו אבותינו לארץ הזא ונתנה הקדוש ברוך הוא לנו . [ובסוף אמר:] "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'", כי לא ידי עשתה זאת, כי אם בחסדך זכיתי בה.

בתפיסת מבבנה הפסוק אין איפוא הבדל בין ראב"ע לרשב"ם, ההבדל הוא בזיהוי ה"אב" אשר עליו מדובר בפסוק. לפי ראב"ע הוא יעקב משום ההמשך: "וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט", ואילו לפי הרשב"ם הוא אברהם אבינו אשר הכינוי "ארמי" נראה מתאים לו יותר, על שם מקורו ולא רק משום ששהה שם, בחרן, עשרים שנה, ועל שום שנראה לו ולהתחיל מקרא ביכורים בתחילת תולדותינו ולהגיע עד לאותו רגע שבו עומד המביא ביכורים לפני ה'. ואולם פירושו של רש"י (שהוא כאמור של חז"ל), זכה להגנה מצדדים שונים. שניים מהם נביא בזה.

ר' בצלאל ליווא, המהר"ל מפראג, בפירושו על רש"י לתורה, הנקרא "גור אריה" עונה להשגותיו של ראב"ע על רש"י: והראב"ע השיב על חכמי האמת, כי היה לו לכתוב: ארמי מאבד אבי.. הוא השיב על חכמים וטען עליהם משא של מחט, וטען על עצמו אלף גמלים טעונים. כי קושיה שהקשה על חכמים אפשר לתרצה בהרבה פנים: נוכל לומר כי "אובד" הוא שם דבר, ו"ארמי" היה אבידת אבי: פירוש, כי לבן הארמי הוא בעצמו אבידת אבי. כי תמיד חושב עליו להאבידו, ואילו כתב " מאבד" היה במשמע רק שפעם אחת חשב עליו רע, לכך כתב "אובד אבי", כאילו ארמי היה אבידתו, והוא שם דבר על משקל (במדבר כד, כ): "ואחריתו עדי אובד", כמו שכתב הרד"ק בשם החכם ר' יעקב בן אלעזר: "ופירושו כי תמיד חשב לאבדט" ולכן נקרא "אובד" שלו, כי בהרבה מקומות ייקרא מסבב הדבר בשם הדבר המסובב, וייקרא האבן כשהוא מונח במקום שהוא ראוי להכשיל בו בני אדם "מכשול" ולא "מכשילו"וכך אני משיב על בעלי הדקדוק אשר קשה עליהם להוציא המלה מלשון הדקדוק, אף כי הרבה פעמים כתבו על מלות שהם "מלה זרה". כאשר הוא פועל עומד וצריך לפרשו יוצא (דברים לב, חכ): בפירוש המלה לפרשה עד שעשה אותה פועל עומד, הרי הסכים למתרגם שתרגם: "מאבדי עצה אינון". אם כן עשה מפועל עומד- יותא, וכן ראוי לו, ולרד"ק אשר הלך אחריו, לפרש המלה הזאת בכאן ולא לילך אחרי דעתו לחלוק על דברי חכמים ועל דברי המתרגם (= אונקלוס), כי לא מלה זרה אחת כזאת תימצא במקרא: וכולם יש להם טעם אמת גמור, אף זאת כאחת מהם ,כי טעם אשר אמרנו אינו רחוק, ולא בשמים הוא. ועוד יש לומר: מאחר שלא יצאה המחשבה לפועל- שלא אבדו, נאמר אצלו פועל עומד, כי הפעולה עמדה ולא יצאה לפועל ואף נגד טענתו העניינית של ראב"ע, שלא לבן הוא שסבב ירידת יעקב מצריימה, יש בפי המהר"ל מפראג מענה, שמוזכרים כאן בזה אחר זהה (ובלי קשר סיבתי) הצרות שבאו על יעקב עד שגאלו הקדוש ברוך הוא: כי מתחילה היה לבן הארמי אובד אבי לגמרי, ואחר כך (אחרי שהצילו הקדוש ברוך הוא מידו) ירד מצריימה, גם שם עינו אותנו, עד שגאלם הקדוש ברוך הוא, והנה העלם מן המוות אל הטובה הגמורה שעכשו הם בה.

עד כאן הסרת תלונות ראב"ע על רש"י . אך לא בהגנה בלבד יסתפק המהר"ל מפראג, ממשיך הוא גם בהתקפה על ראב"ע: אבל מה שכתב הראב"ע אין לו ידיים ורגליים, כי הוא כתב שיעקב ייקרא "ארמי", ולמה ייקרה "ארמי" ואברהם היה נקרא "אברהם העברי", אף שהיה בארץ ישראל נקרא על שם הקודם. ולמה לא כתבה תורה: בארם היה אובד אבי? וקושיה זאת היא יותר גדולה מן הקושיה שהקשה הוא על רבותינו ז"ל... ועוד, באיזה מקום מצא שיהיה "אובד, - עני? כי הראיות שהביא מן הפסוק (משלי לא, ו- ז) : "תנו שכר לאובד... ישתה וישכח רישו" אינן ראיה, כי אין פירושו חסרון ממון, אלא כל דבר שיחסר לו ייקרא "רישו", אבל שייקרא חוסר ממון "אותד"- זה אינו. בדרך אחרת מגן על פירוש חז"ל, על "אובד" כפועל יוצא, המדקדק והבקיא הגדול בלשון העברית מתחילת המאה הקודמת ר' וולף היידנהיים בפירוש לרש:י על התורה "הבנת המקרא": לפי פירוש רש"י עיקר " אובד" פועל (נושא) ו"אבי" פעול (נשוא), ואם תאמר: איך ייתכן להיות פועל אם איננו יוצא? דע והבן, שאין "אובד" פועל קל. אבל הוא פועל עבר מבניין פועל, שכבר הניחו הקדמונים לבניין מיוחד לעצמו, והועבר ממנו: פועל, פועלה, פועלת, כמו (שופטים דד, ד): "והיא שופטה את ישראל בעת ההיא", שהוא פועל עבר מבניין זה (בניין פועל) ואיננו בינוני מהקל, כעדות המלים "בעת ההיא" ולא אמר "בעת הזאת": וכן (שמ"א כא, ג): "ואת הנערים יודעתי אל מקום פלוני אלמחני": וכן (תהלים עז, יח): "זורמו מים עבות", לדעת הרד"ק בפירושו. ולדעתי (בראשית מא, א): "ופרעה חולם "-ם הוא פועל עבר ומזה הבניין, ואין צורך להוסיף מלת "היה": וכן (הושע יג, ג): "כמוץ יסוער מגרן" פועל יוצא מבניין זה, וכפירוש רש"י ("אשר סערה תשאנו"), לא מאשר לא נקרא שם פועלו, שהרי העי"ן בצירה: וכן (ישעיה מד, יג: "יתארהו בשרד יעשהו במקצועות ובמחוגה יתארהו" הראשון מבניין הכבד הדגוש) והואיל ואל", אינה מקבלת דגש הת"ו מנוקדת בקמץ כתשלום דגש, והשני מן הבניין הזה פועל: וכן עוד כמה תיבות בפעלים השלימים הנראים זרים והם נכונים בבניין זה. ולכן הרמ"ק (רבי משה קמחי) והרד"ק (ר' דוד קמחי) קיימו וקיבלו בניין זה בספריהם... ומה שיורה עוד על מציאות הבניין הזה הוא שכבר מצאנו בלשון ערב, והוא שם "הבניין השלישי", ולפי עדות בעלי לשונם יבוא להורות על תדירות תשוקות הפועל לפעולתו, עד שהוא מבקש אותה תמיד. לכן יפה פירשו חז"ל "אובד"- ביקש להאביד, כי כן עיקר הוראת בניין זה. ונראה לי שלכך הוא נבנה על משקל בינוני קל לרמוז על תדירות התשוקה ההוא בפועל. ואחרי שתרגום אונקלוס והספרי ופסיקתא ורש"י פירשו הכתוב על פי הבניין הזה, לגן גם אנחנו אישרנוהו ובו נמלטו תיבות מזרותם.

מבחינה בלשנית אחר שהתברר שיש בניין מיוחד "פועל"אפשר גם כן לפרשו כפועל יוצא, ואין מבחינה זו שום מניעה לפרשו כפירוש חז"ל. אך נבדוק את שתי התפיסות שוב לאור ההקשר, לאור מגמתו של כול מקרא ביכורים. הן האיכר המביא את ביכוריו מודה לה' על אשר הוציאו מעבדות מצרים והביאו לארץ למה איפוא יתחיל ברשעותו של לבן?
לכן נראה פירושם של ר' אברהם אבן עזרה ורשב"ם המתאר את הנדודים ("אובד= נודד) (תהלים קיט, קעו): "תעיתי כשה אובד", את הגלות במצרים, את השעבוד, ואחר כך את ההוצאה מעבדות לחרות, על לישיבה הקבועה והאיתנה על הארץ: ויהיו איפוא התחלה וסוף של כול סיפורו נדודים "אובד" היה אבי מצד אחד, וישיבת קבע, התנחלות בעזרת ה', "ויביאנו אל המקום הזה ". מצד שני.

אולם נשאלת עוד השאלה: האם נבחר בפירושו של ראב"ע, ש"אבי" הוא יעקב, או בפירושו של רשב"ם ש"אבי" הוא אברהם. נראה לנו כי הוא ליעקב היורד מצריימה מעוון בפסוקנו לפי פשוטו של מקרא. ואם תשאל: כיצד ייקרא יעקב "ארמי"? אולי תתקבל דעתו של בנו יעקב, אין ארמי שם של תושב ארץ מסויימת, אלא שם של מקצוע, עשם שייקרא הסוחר "כנעני" והמוליך שיירות גמלים "ישמעאלי", כן ייקרא הרועה "ארמי".

ואשר לשאלת טעם כול ההכרזה הזאת אשר המלים "ארמי אובד אבי" הם תחילתם, נשמע לדברי בעל "ספר החינוך", מצוה תרו: שנצטווינו בהביאנו הביכורים למקדש לקרות עליהם הכתובים הנזכרים בפרשה זו והן מ"ארמי אובד אבי" עד "והנה הבאתי את ראשית פרי האדמה --------אשר נתתה לי ה' ": ועל זה נאמר: "וענית ואמרת לפני ה'", וזה המקרא יקראו חז"ל "מקרא ביכורים", משורשי המצווה: לפי שאדם מעורר מחשבותיו ומצייר בלבבו האמת בכוח דברי פיו: ועל כן בהיטיב אליו ה' ברוך הוא ובברכו אותו ואת אדמתו לעשות פירות, וזכה להביאם לבית אלוהינו, ראוי לו לעורר לבנו בדברי פיהו ולחשוב, כי הכול הגיע אליו מאת אדון העולם, ויספר חסדיו יתברך עלינו ועל כול עם ישראל דרך כלל, ועל כן מתחיל בעניין יעקב אבינו, חילצו האל מיד לבן, ועניין עבודת המצריים בנו והצילנו הוא ברוך הוא מידם.