משונה הוא האדם מכל אשר נברא לפניו עלי אדמות. רק בו נאמר שעלה במחשבה להיברא ואחר כך נברא

 א כו ויאמר אלהים

 נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.

וכבר ראו פרשנינו באמירת "נעשה" הקודמת לבריאת אדם את מעלת מדרגתו על מדרגת כל הנבראים. וכך אומר ה ר ב " ן :

 "ויאמר אלוהים נעשה אדם": נתייחד בעשיית האדם מאמר, בעבור גודל מעלתו,
  כי אין טבעו כטבע החיה והבהמה אשר ברא במאמר הקודם לו.

והרחיב את הרעיון הזה בכיוון אחר בעל "הרכסים לבקעה":

"נעשה אדם" : הקדים להודיע כי בא לברוא אדם וכן באשתו הקדים ואמר(ב, יח)"לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו",  מה שלא עשה כן בכל הברואים... בזאת גילה צדקתו לעיני כל יצוריו בבואו לתת עליהם מושל רודה בם, למען הכין לבבם אליו ולא  יחתו בבוא להם פתאום רודה ומושל. לכן אמר להם[לברואי עולם]"נעשה אדם" כמלך שבא לשום מס על עמו אומר להם: לכו ונשימה מס  על הארץ כי הוא לטוב לכם.
וכן ראו את גדולתו על כל הנבראים גם בזה שנברא אחרון.

וכן מוצאים בדברי ה ר ד "ק :

ולמעלת האדם ולכבודו נברא באחרונה, להודיע שכל נבראי מטה בעבורו נבראו ושמהו אדון על כולם. והרחיב את דבריו ר' שלמה דובנא  ב" באור": להורות על יתרון הכבוד וההדר שעיטרוהו על כל בעל חי, לחסרו מעט מאלוהים(עיין תהלים פרק ח)לתת בו נפש משכלת  מכרת את בוראה ובלתי נופלת תחת ההפסד, ולהמשילהו בכל מעשה בראשית בכוח תבונתו, אמר ביצירתו "נעשה אדם"... אחרי אשר בראתי  את כל אלה לצורך האדם, תשמישו והנאתו, עתה יבוא האדון אל היכלו.

ואולם עמדתו זו של האדם, כתכלית הבריאה וסגולתו המיוחדת מובלטת בעיקר בפסוקים ההגיגיים:

א כז  ויברא אלהים את- האדם בצלמו
בצלם אלהים ברא אתו
זכר ונקבה ברא אותם.

סגנון הפסוק הוא שירי ומרומם. שלוש פעמים חוזר הפסוק על עובדת היותו נברא. פעמיים חוזר הוא על העובדה המפרידה בינו ובין כל נברא- על היותו נברא ב"צלם אלהים". מכאן נובעות מסקנות חמורות וחשובות. מכאן כל כבודו ותפארתו של האדם ומכאן כל חיוביו וכל אחריותו.

פרופ' גוטמן בדברו בספרו "דת ומדע" על המושג "צלם אלוהים" מעיר:

 צלם הוא היחס הפרסונלי שיכול להימצא רק בין "אישים". הפרסונליות של האדם עומדת מול הפרסונליות של האלוהים. הלוא יש גישה  דתית הרואה את האידיאל הדתי במחיקת האישיות: אישיותו של האדם נתפשת בגישה הדתית הזאת כמחיצה בינו ובין הדברים... אבל  הדת המוסרית אינה כן. רק כל עוד האדם הוא אישיות הוא עומד ביחסו אל האלוהים. האדם הוא עולם בפני עצמו, אין עליו לטבוע [להיטמע] בטבע.

מכאן הערך המוחלט של האדם, של כל אדם ואדם, שהרי כל אדם נברא בצלם

 לפיכך נברא אדם יחידי [דהיינו, הזוג הראשון נברא יחידי[, ללמדך, שכל המאבד נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא  וכל המקיים נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא (סנהדרין לז, ע"א במשנה ).ואותה יחידות של אדם, של כל אדם, אותה חד- פעמיות של כל אחד שהוא עולם בפני עצמו ועולם מלא, אשר כמוהו לא היה וכמוהו לא יהיה, מובלטת שוב באותו מאמר הפותח ב"לפיכך נברא אדם יחידי":

 ולהגיד גדולתו של הקב"ה, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד- כולן דומין זה לזה. ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו  של אדם הראשון ואין אחד מהם דומה לחברו (שם). אותו אדם הנברא בצלם מיד עם בואו לעולם ברכה ניתנת לו ותפקיד מוטל עליו. אך  אין הוא יצור ראשון המבורך מפי האלוהים, קדמו לו בזה הדגים: וגם תוכן הברכה דומה- אך גם רב ההבדל. נשווה:

א כב ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו
אין אמירה לדגים: להם נתן כוח לפרות ולרבות, וזו ברכתם. אך לאדם יש אמירה, כי לא רק שיש בכוחו
והרי זה דומה למה שאנו לומדים בפרקי אבות ג, יד:  חביב אדם שנברא בצלם: חיבה יתירה- נודעת לו שנברא בצלם.אדם זה שנברא בצלם תפקיד הוטל עליו כלפי העולם, כלפי שאר היצורים אשר שונה הוא מהם מהותי.

" א כח " ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את- הארץ וכבשה

המלה "כבשה" עלולה להתמיה. "כבשה" הלא מושג מלחמתי הוא, והלא האדם- הזוג האנושי הראשון יחידי נברא בעולם ולא זוגות ראשונים רבים נברא, והכוונה בזה, כדי למנוע מלחמה ביניהם . וכמאמר התוספתא ס נ ה ר י ן  פח:

נבראו שניים על אחת כמה וכמה:

וביתר ברור- וכנגד כל השקפה המפלגת את האנושות ל"גזעים" והורסת את אחוות המין האנושי, את היותם אחים בני אב אחד מבטאים חו"ל רעיון זה בסנהדרין לז, ע"א: לפיכך נברא אדם יחידי... מפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו: אבא גדול מאביך.

אם כן- "וכבשה" זה מה עניינו ומצוותו, ומיד מי יכבוש אותו אדם, שנברא יחידי, את הארץ? ויפה פירשו ה ר מ ב "ן: נתן להם כוח וממשלה בארץ לעשות כרצונם בבהמות ובשרצים וכל זוחלי עפר, ולבנות ולעקור נטוע ומהרריה לחצוב נחושת וכיוצא בזה.

אם כן אין כיבוש הנאמר כאן, כיבוש אדם מידי אדם, אין פירושו- מלחמת אדם באדם, לרע לו, אלא כיבוש מידי השממה: לא פעולת הרס והשמדה, אלא פעולת בניין ותיקון עולם, פעולה ציויליזאטורית, שעבוד כוחות הטבע, ריסון בעלי החיים, תרבות הצמחייה, ניצול אוצרות טבעיים, שהרי "לא תהו בראה-לשבת יצרה" (גיטין מא, ע"ב)וזכותו להשתלט על הבריאה כלה ולרדות ביצורים נתנה לו כאן מפי בוראו שהוא גם בוראם.

א כח    "ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ."

והנה סודרו כל הברואים בפסוקנו לפי סדר בריאתם, דגים ועופות שנבראו בחמישי, חיה ורמש שנבראו בשישי אחריהם וכולם ניתנו לשלטון האדם שנברא אחרון- כתכלית הבריא כולה. ושוב נשמע לדברי פרופ' גוטמן בספרו הנ"ל הרואה בפסוקנו את ציון עמדת האדם מול העולם: אין האדם בעמדתו הדתית כפוף לעולם. אין כוחות הטבע כוחות אלוהיים שהם למעלה ממנו אלא הוא עומד כאילו מצד האלוהים מול הטבע .

ומה שנאמר כאן בברכת אלוהים לאדם- מלמלעלה למטה בפנייה בגוף שני לאדם, על זה חוזר המשורר האלוהי בעומדו מול שמים וכל צבאם ובהרגישו את עמדתו בעולם כקטן וכשפל ויחד עם זה כמכובד בכבוד מושלים- מלמטה למעלה בפנייה בגוף שני לה' :

(תהלים)" כי אראה שמיך מעשה אצבעתיך

ח ד        "ירח וכוכבים אשר כוננתה"

ח ה       "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו "

ח ו        "ותחסרהו מעט מאלוהים וכבוד והדר תעטרהו. "

ח ז         "תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו: 

ח ח       " צנה ואלפים כלם וגם בהמות שדי. "

ח ט         "צפר שמים ודגי הים עבר ארחות ימים."

שאלות לעיון ולהעמקה

1) ר ש "י: ויברא אלוהים את הדם בצלמו )א, כז(. בצלמו: בדפוס העשוי לו" הכל נברא במאמר והוא נברא בידים, שנאמר )תהלים קל"ט, ה( "ותשת עלי כפכה", נעשה כמטבע העשויה ע"י האש שקורין קווי"ן בלעז, "בצלם אלהים ברא אותו": אותו": פרש לך, אותו צלם המתוקן לו- צלם דיוקן יוצרו הוא .

"לקח טוב": "ויברא אלהים את האדם בצלמו"- שהוא עתה בעולם.

אבן כספי

בעבור היות בצלמו סובל לרמוז לאדם, כמו שטעם רבים, שם לומר "בצלם אלהים", כמו שיאמרו החכמים: ר"ל כך וכך. ומזה המין בתורה ובמקרא לאלפים ולמאות.

[א] מה ההבדל בין המפרשים האלה? היש לפנינו שלוש דעות שונות או שתיים

[ב] בעקבות מי מן המפרשים האלה הלכנו בהסברנו דלעיל

"בצלמו ": בצלמו של האדם, ואיכא למימר "בצלם אלהים", ועל דרך האיום "בצלם אלהים ברא אותו".

3) ש ד "ל: "בצלם אלהים ברא אותו": ודוגמתו(בראשית ט, ה) : "ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם", וכן (ויקרא כ, י) : "ואיש אשר ינאף את אשת איש, אשר ינאף את אשת רעהו".

א. מה המשותף לשלושת הפסוקים

ב.לאיזו מן התפישות שהובאו בשאלה1 מסכים שד"ל

עוד על פרשת בראשית