בניין המוסדות הלאומיים נבנה על אדמה שנרכשה בשנות העשרים של המאה הקודמת על ידי הנהגת חברת "הכשרת הישוב" וד"ר ארתור רופין מהכנסייה היוונית –אורתודוכסית בעסקת רכישת אדמות ג'נזיריה. הרוכשים , חברת "הכשרת הישוב" מיסודה של ההסתדרות הציונית העולמית, יעדה את האדמות להרחבת הישוב היהודי במערב ירושלים
המגרש שנבחר למוסדות הלאומיים , בפינת הרחובות המלך ג'ורג' והקרן הקיימת לישראל נועד על פי התכנית של האדריכל ריכארד קאופמן, שהיה אדריכל חברת "הכשרת הישוב" ומן המשפיעים שבאדריכלי תקופת המנדט (1932-1920 ), להיות המקום של הגימנסיה העברית רחביה שעברה לכאן משכונת הבוכרים . המגרש נמסר לסוכנות היהודית על ידי הקק"ל
ואולם, ראשי הגימנסיה העברית רחביה בירושלים לא רצו שהגימנסיה תהיה מוצבת מול כביש ראשי , רחוב המלך ג'ורג'. רמון מציין כי ראשי המוסדות הציוניים שמחו כנראה (הדגשה שלי ) על המיקום המצוין שנפל בחלקם לא מצאנו לשמחה זו תימוכין
ואולם אין לכחד כי מעבר לכביש היה בניין הקצינים של הצבא הבריטי שמוצב בירושלים, קיר הפריד בין השכונה העברית החדשה לבין השכונה הערבית בואכה בית הקברות המוסלמי ומלון "פאלאס" שבו ישבו ראשי הארגונים הערביים, והאזור לא היה בטוח במיוחד. בנוסף, הבניין היה אמור להיות עמידה ברורה מול הישוב הערבי על כל מה שהוא סימל באופיו ובתפקידו
התחרות להקמת הבניין
כך או כך, פורסם מכרז להגשת תכניות אדריכליות לבניית הבניין. הוגשו 37 תכניות לתחרות שנערכה בשנת 1927
אל התחרות ניגשו אדריכלים רבים ובהם החשובים מבין האדריכלים בארץ ישראל המנדטורית ובהם ריכארד קאופמן בעצמו, אלכסנדר ברוואלד, אריה שרון ואליעזר ילין
הדרישות של המכרז היו 21 במספר ובהן : גובה של שתי קומות, שימוש באבן ירושלמית, התאמה לסביבה האדריכלית, יחידה ארכיטקטונית שתהייה בעלת שלושה כנפיים ( קק"ל, הסוכנות היהודית, קרן היסוד ), תקציב מוגבל של עד 35000 לירות סטרלינג
שנות השלושים היו שנות הפריחה של הסגנון הבינלאומי , באוהאוס, בעולם ובארץ ישראל. הסגנון היה בעל קווים ברורים וחסכניים מאד. הייתה זו אולי הסיבה לכך שבראש וועדת השופטים הועמד האדריכל יוסף פרנק מווינה
הסגנון הזה רווח מעט יותר, באותה עת, במערב ירושלים היהודית , אבל הוא בהחלט נתן טון. קרויאנקר מקדיש לכך חלק נכבד בספריו החשובים על ירושלים
האדריכל שזכה היה יוחנן (אוייגן) רטנר שהציג תכנית של בניין בן שלוש כנפיים (אגפים) עם חצר מרשימה שנפתחת אל הרחוב המרכזי אבל עדיין שומרת על אינטימיות של הכניסה לבניין. בחזית הייתה מרפסת גדולה שתואמת את האדריכלות הבינלאומית ובצידו של הבניין היו סממנים "עתיקים" של חלקלקה שמזכירים את חומת העיר העתיקה (היום –חזית אגף הקק"ל)
בדברי ההסבר על התכנית שזכתה בפרס מציינת וועדת הפרס כי :
"בעל התכנית נתן את דעתו גם על ההתגברות התמידית של תנועת האוטומובילים , בחצר הפתוחה יש מקום מרווח לאוטומובילים, שלא יהיו צובאים לפני המוסדות בשורה ארוכה וחוסמים על ידי כך את
הדרך לפני היוצאים ובאים"
תכנית הבניין נתפשה כמודרנית מאד מחד גיסא אבל גם מותאמת לצרכי המוסדות הלאומיים מאידך גיסא לרבות הצרכים הביטחוניים, כמו הגנת הנבחרים שמגיעים לבניין והחזקתם בעיתות מאבק ומשבר
היו אחרים , כמו אדריכל בנימין צייקין, שטען בפני וויצמן שהבניין אינו יכול להיות כ"גמד" מול בתים גבוהים ברחבי העיר. "היהודים בונים בתים בעלי גב כפוף" אמר צייקין לויצמן
בניית הבניינים
הקונגרס הציוני החליט על הקמתה של הסוכנות היהודית במהלכה של שנת 1929 ואולם הקומה הראשונה של הבניין נחנכה רק בשנת 1930 בשל סיבות תקציביות.
הקומה השנייה הושלמה בהדרגה עד שנת 1936
בחזית הבניין ובכניסה נקבעו לוחות שעליהם נרשם האדריכל ושנות הבנייה ( התרפ"ח – התרצ"ו )
הרחבת הבניין , הגדלת מספר הקומות, בא במקביל להתחזקות הסוכנות היהודית
בשנת 1935 נבחר דוד בן גוריון ליו"ר הנהלת הסוכנות היהודית והוא שוכן בקומה השנייה, בלשכה ממוגנת היטב, כיאה למי שהוא מייצג את "הממשלה שבדרך".
לבניין זה נקבצו ובאו ראשי "המדינה שבדרך" החל בשר החוץ של "המדינה שבדרך", משה שרת, ועד לשר החקלאות ושר האוצר של "המדינה שבדרך", לוי אשכול ועוד.
לעיתים ניתן היה לנאום ממרפסת הבניין שהייתה בבחינת חלון למוסדות הלאומיים והיא באה לידי שימוש פעמים לא מעטות. המפורסמת שבהן ב 29 בנובמבר 1947 , יום ההכרזה על הקמת בית יהודי בארץ ישראל בלייק סקס, ניו יורק.
בניין בטחוני וחברתי
הבניין היווה מרכז של הישוב העברי בארץ ישראל שלא מנה יותר מחצי מיליון תושבים בשנות הארבעים
כאן התקיימו טקסי חג כמו ט"ו בשבט , שבו הופרחו יונים, ובני נוער וילדים צעדו בסך ברחבה, וכאן גם התקיימו טקסי זיכרון. הבניין עיצב זיכרון לאומי מתחדש והיה בבחינת בניין מרכזי בתודעה של הישוב
בספרי הזיכרונות הן של התקופה והן לאחריה יש לא מעט אזכורים לחלקו של הבניין. מרבים לצטט מספרו של יהודה האזרחי
אבל זה גם היה הבניין שאליו היו נשואות פניהם של אנשי הישוב בימים של פרעות ושל פגיעות בישוב היהודי בארץ ישראל
המאורעות החשובים ביותר ערב הקמת המדינה שנקשרו לבניין זה היו :
29 ביוני 1946 – השתלטות "הכלניות" על הבניין ומאסר ראשי הישוב
29 בנובמבר 1947 – חגיגות במרפסת הבניין בהודעה מלייק סקס על הקמת מדינה יהודית
11 במארס 1948 – פיצוץ מכונית תופת בחצר הבניין )בפיצוץ התמוטטה קומה שלמה באגף קרן היסוד נהרגו 12 איש ובהם מנכל קרן היסוד לייב יפה ו 44 נפצעו)
הבניין היה בניין בטחוני, כי כך תוכנן, אבל בעקבות הפיצוץ הוא בוצר , גדרות הוצבו מסביב לו, והרחבה שהייתה מרכז להתכנסות חברתית לאומית הפכה לחנייה
ידוע כי בבניין היו אמצעי לחימה , שאותרו שנים לאחר מכן ב"סליקים" בבניין, וידוע שהיו בו מחבואים ובאר מים תת קרקעית שבה אוחסנו 50 קוב מים לרגע של מצור. את הסליק שאותר , את בור המים שמתחת לבניין, ניתן לראות גם היום
אבל מה שהיה ידוע גם הוא שפעלה בבניין "חפרפרת" בריטית שהעבירה את המכתבים של ההנהלה הישר לידי הבולשת הבריטית
מרכז ההנהגה
בניין המוסדות הלאומיים היה בניין ההנהגה היהודית בארץ ישראל מסוף שנות העשרים ועד לראשית שנות החמישים
בבניין זה ישבו יו"ר ההנהלה דוד בן גוריון ולימים ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. שני חדרי ההנהלה שלו מצויים בקומה השנייה של הבניין
בבניין זה ישבו ראשי המחלקה המדינית , לימים משרד החוץ של מדינת ישראל' , בהם זאב שרף משה שרת וגולדה מאיר
בבניין זה ישבו ראשי מה שלימים נודע "המוסד" ובראשם ראובן שילוח
כאן גם ישבו ראשי המחלקה להתיישבות שהקימו מאות מישובי ארץ ישראל המתחדשת בגבולות הקו הירוק
בקומה השנייה של הבניין ישבו ראשי המחלקה לעלייה שהעלו וקלטו מליוני עולים חדשים מ 120 גלויות
ובבניין זה הושבע, לאחר הקמת המדינה, בחודש ינואר 1949, נשיא המדינה הראשון חיים ויצמן. בטקס ההשבעה היו נוכחים כל ראשי המדינה וטובי העם לרבות הרבנים הראשיים , הראשון לציון מאיר חי עוזיאל והרב הראשי האשכנזי הרב אייזיק הלוי הרצוג
בניין הממשלה והכנסת
בניין המוסדות הלאומיים, שבו בניין קרן היסוד קרן קיימת לישראל והסוכנות היהודית, היה, החל משנת 1949 , בניין מרכזי של הממשלה והכנסת וזאת בהעדר אתר קבוע לכנסת ולממשלה
הכנסת
הכנסת התכנסה בתל אביב והממשלה חיפשה מקום לשבת בו
הישיבה הראשונה של כנסת ישראל בירושלים התקיימה באולם המרכזי של הסוכנות היהודית, שנושא את השם "אולם ויצמן"
הרקע לכך הינו :
חודש דצמבר 1949 היה חודש קשה באומות המאוחדות
בתחילת החודש נחלה מדינת ישראל מפלה מדינית רצינית, כהגדרתו של עיתון "הארץ" בעניין מעמדה של ירושלים : רוב המדינות הצביעו בעד בנאום ירושלים. כתוצאה מקואליציה זו שקראה לבנאום ירושלים מחליטה העצרת , ב10 בדצמבר, ברוב של שני שלישים, על בנאום מלא של ירושלים והטילה על מועצת הנאמנות לעבד תקנון לעיר הבינלאומית. בין המדינות המצביעות נגד ההחלטה היו בריטניה וארה"ב.
בעקבות כך קיבלה הכנסת לפי הצעת ראש הממשלה החלטה לעבור ללא דיחוי מתל אביב לירושלים ולהעביר בלי דיחוי מתל אביב לירושלים ולהעביר לשם את כל משרדי הממשלה מלבד משרד החוץ ומשרד הביטחון
מי שמגיע לביקור בבנייני המוסדות הלאומיים בירושלים ויעלה לאולם שנושא את שמו של הנשיא הראשון חיים ויצמן בקומה השלישית של בניין הסוכנות יתקשה לגלות שכאן, באולם הזה, התקיימה ישיבת הכנסת הראשונה. התאריך : 27 בדצמבר 1949
בניין הסוכנות "הותרם" לקיום ישיבות הכנסת הראשונות בשל המחסור באולמות ומשרדים בירושלים. "יש התעוררות בירושלים ונכונות לעזור ולהקל על המבצע הקשה של העברת המנגנון הממשלתי ופרלמנטרי שלם. אחד "הקרבנות" של המבצע היא הסוכנות היהודית שנאלצה למסור את כל האגף החדש שלה ואף מקום ניכר בביתה הישן אך הנהלת הסוכנות קיבלה את הדבר באהבה ובשמחה כי אכן בא היום המקווה" כתב העיתונאי חיים יערי ב"דבר""
בבית הסוכנות עוד הלמו אמש הפטישים ופועלים התאימו את אולם הישיבות לצרכי הכנסת. הקירות כוסו בד ,נתלו נברשות חדשות, בונים במה, מסדרים רמקולים ושולחן לממשלה. תמונת הרצל לא תחסר ממקומה המיועד . מנגנון הכנסת כבר היה אמש כולו במקום על פקידיו, פקידותיו וסדרניו. בוודאי תחסר כאן הנוחיות של הבניין בתל אביב. המקום צר . "קולוארים" כמעט שאין כלל ומשרדי הכנסת ישכנו במרחק , בבית "פרומין" החדש שאין בו עדיין חשמל אולם אלה חבלי מעבר ואין ספק כי בעוד כמה שבועות ימצא סידור יותר נוח ומתאים"
עירית ירושלים קיימה בערב פתיחת הישיבה קבלת פנים במלון המלך דוד והפקידות הבכירה של הכנסת הודיעה על הכרזת נכונותם לעמוד לימין הנשיאות להעברת הכנסת לבירה.
הישיבה הראשונה של הכנסת נפתחה בדבריו של נשיאה הראשון של מדינת ישראל ד"ר חיים וויצמן. במרכז הישיבה ישב ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון ומי שהיה יו"ר הנהלת הסוכנות מאז שנת 1935 - דוד בן גוריון. מימין לראש הממשלה חברי הממשלה והכנסת הראשונה
הישיבה החגיגית של הכנסת החלה בשעה 16:00 אחר הצהריים והסעיף הראשון בסדר היום :הצטרפות לאמנה הבינלאומית למניעת רצח עם. למי שמכיר את האמנה ידוע כי יוזמה היה המשפטן היהודי - פולני (תושב פולין ולימים בלרוס) ד"ר רפאל למקין
אמנת האו"ם בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת-עם (באנגלית: The Convention on the Prevention and Punishment of the Crime of Genocide) אומצה על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות בהחלטת האו"ם 260 ב-8 בדצמבר 1948 ונכנסה לתוקף ב-12 בינואר 1951
האמנה היא פרי עבודתו של רפאל למקין, עורך דין בהכשרתו, שהיגר לארצות הברית ויזם חקיקה של מה שקרוי "הפשע ללא שם" (רצח עם, ג'נוסייד בלשונו) . למקין, היה נחוש בדעתו לגבש מסמך רשמי שיעזור במניעת מקרי הג'נוסייד ואף יעניש את מבצעיו, ולכן הגיש לעצרת האו"ם את מסקנותיו, שנבעו בעיקר מרצח העם הארמני, השואה והשמדת הצוענים במלחמת העולם השנייה. אבל מה שהניע אותו לעסוק בעבודה זו היה רצח העם הארמני על ידי התורכים
האמנה קובעת ש"רצח עם" הוא שלילה פיזית של הזכות לחיים של בני אדם, בגלל השתייכותם לקבוצה לאומית, אתנית, דתית וגזעית, ומתוך כוונה להשמיד השמדה גמורה או חלקית את חברי הקבוצה, ללא קשר לאשמה אישית. שלילת הזכות לחיים מקבוצות שלמות מזעזעת את מצפונו של המין האנושי וגורמת לאובדן לאנושות כולה, מבחינת התרומה התרבותית או כל תרומה שתרמו קבוצות אלו, והיא נוגדת את החוק המוסרי ואת רוחו ומטרותיו של האו"ם
ד"ר רפאל למקין החל לעסוק בניסוח האמנה בהיוודע לו רצח העם הארמני שנים רבות לפני השואה שפקדה את יהודי מזרח אירופה. למקין קבע, כי מקרים רבים של פשעים מסוג רצח עם התרחשו כאשר קבוצות גזעיות, דתיות ואחרות הושמדו, במלואן או בחלקן. העונש על פשעים אלו הוא עניין בינלאומי
ישראל הצטרפה לאמנה ב-17 באוגוסט 1949 ואשררה אותה ב-9 במרץ 1950
חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י-1950 התקבל פה אחד בכנסת ב-29 במרץ 1950
בבניין זה גם התכנסו ישיבות ממשלה הראשונות עד לאיתור מקום להתכנסות
בניין משרד ראש הממשלה
בחלק האחורי של בנייני המוסדות הלאומיים, ברחוב אבן גבירול מספר 1, ישנו בניין שמתחבר לבניינים
במקום שבו עומד הבניין עמדו לקום משרדי "הוועד הלאומי" – הגוף הנבחר והמייצג של הציבור היהודי בתקופת המנדט. בשל בעיות תקציב המגרש היה ריק עד שבראשית שנות החמישים העבירה הממשלה הנבחרת החלטה להקים במגרש זה את בניין משרד ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל
לתפקיד האדריכל נבחר האדריכל יעקב מטריקין שתכנן בניין מרובע שמתחבר לבנייני המוסדות הלאומיים
בניין זה היה משרד ראש הממשלה של מדינת ישראל עד לשנות השישים, אז נבנה משרד ראש הממשלה באזור גבעת רם
במשרד הזה עבד ראש הממשלה דוד בן גוריון 13 שנים כראש ממשלה. וכן, ראש הממשלה משה שרת
לאחר שמשרד ראש הממשלה עבר לגבעת רם השתכנו בבניין משרדי משרד התחבורה ובשנות השמונים נכנסו לבניין משרדי המגבית
הבנין היום
בניין המוסדות הלאומיים הוא בניין שבו שוכנים היום : משרדי הקרן הקיימת לישראל, קרן היסוד והסוכנות היהודית בדיוק בצורה שבה תוכננו הבניינים
מן הכניסה הראשית מגיעים לבניין הסוכנות היהודית
בבניין הסוכנות היהודית שוכנים היום משרדי ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית. שני ראשי ההנהלה יושבים בבניין
לבניין מגיעים ראשי המגביות מרחבי העולם וחברי חבר הנאמנים והוא פתוח לביקורים בתיאום מראש
==
ביבליוגרפיה נבחרת
דוד קרויאנקר , ירושלים מבט ארכיטקטוני 1996
אמנון רמון, ד"ר מול ד"ר גר
יהודה האזרחי (בריסקר) – עיר אבן ושמיים (ע"מ 100)
מקורות וידאו
https://www.youtube.com/watch?v=LNCgEA5HeWo
על הפיצוץ (בריטיש פאתה) https://www.youtube.com/watch?v=2k5_FIz3FQg
על דמויות וחיים https://www.youtube.com/watch?v=-v6D5p7abx0
נכתב על ידי נתן רועי
צילומים : מודל של בניין המוסדות הלאומיים במיני ישראל
http://www.minisrael.co.il/
ותודה מיוחדת לאמיר ירחי שצילם