בעקבות מלחמת ששת הימים, ביוני 1967, פקדה את תפוצות ישראל התעוררות לאומית, שהניבה
גל עלייה חדש. את גל העלייה הזה אפיין גידול מרשים של העולים מארצות המערב - ארה"ב,
קנדה, אירופה המערבית, דרום אמריקה ודרום אפריקה. ב - 1968 הגיעו למעלה מ - 30,000
עולים מארצות המערב. בשנתיים  - 1969-1970 הגיע מספר העולים מארצות אלו ליותר מ -
40 אלף מדי שנה.
  
מלחמת ששת הימים גרמה גם להתעוררות לאומית בקרב יהודי בריה"מ. מאז קום המדינה
העלייה מבריה"מ התנהלה בקילוחים דקים, תוך התנגדות עיקשת של השלטונות. בשנים 1969
- 1970 הפעילות הלאומית בקרב היהדות הסובייטית התחזקה והפכה לגל מחאה ציבורית.
יהודים מרחבי ברית המועצות פנו בעצומות לרשויות בישראל ולמוסדות הבינלאומיים ותבעו
בגלוי את זכותם לשוב למולדתם ההיסטורית. בדצמבר 1970 נפתח בלנינגרד משפטם של 11
יהודים, שניסו לחטוף מטוס שהמריא מלנינגרד, במטרה להגיע אתו לישראל. פסקי הדין של
"משפט לנינגרד" היו חמורים ועוררו גל תמיכה בינלאומי במאבקם של יהודי ברית המועצות.
בשנים  - 1968-1973 הצליחו כ - 100 אלף יהודים סובייטים לממש את שאיפתם ולעלות
לישראל.
  
המסע האנטישמי, שהחל בפולין לאחר מלחמת ששת הימים, לווה בעזיבת מעט היהודים שנותרו
במדינה זו. כ - 5000 איש עלו לישראל. מאז מלחמת ששת הימים ביוני 1967 ועד למלחמת
יום הכיפורים באוקטובר 1973 עלו לישראל 260000 נפש.
  
הגידול המשמעותי במספר העולים מארצות המערב חייב רה - ארגון במנגנון העלייה
והקליטה. ב - 1967 הקימו ממשלת ישראל והסוכנות היהודית את "הרשות המשותפת לעלייה
וקליטה". מרכזי קליטה ומעונות דיור חדשים נבנו ברחבי המדינה ומספרם של אולפני הקיץ
גדל. נושאי הדיור, התעסוקה, הבריאות וכו' טופלו על ידי משרדי ממשלה שונים.דד
 
ב - 1968 הוקם "המשרד לקליטת עלייה". סוכם שהסוכנות היהודית תטפל בעלייה וממשלת
ישראל תיטול לידיה את הטיפול בקליטה. ההסדר החדש בא בראש ובראשונה להקל על תהליך
קליטתו של העולה ולחסוך ממנו את הסרבולים הביורוקרטיים, שגרמו להתמרמרות ולביקורת,
בעיקר בקרב העולים מארצות המערב. ב - 1970 הוחלט על הענקת זכויות מיוחדות לעולה
כגון הקלות במכס, מיסוי, דיור, שכר לימוד לבתי ספר ולמוסדות להשכלה גבוהה ועוד.
נקבע שהזכויות יהיו בתוקף שלוש שנים מתאריך העלייה. כתוצאה מהגידול ממספר הסטודנטים
העולים, שרבים מהם הגיעו כמתנדבים בעקבות מלחמת ששת הימים, הוקם המנהל
לסטודנטים..