זרקור על רוסיה ובריה"מ לשעבר: ניתוח מקרה במורכבות היחסים בין התפוצות לבין ישראל

תולדות הסיפור של היהדות הרוסית והסובייטית לשעבר הוא סאגה מרתקת. בסוף המאה ה - 19 היתה הקהילה היהודית ברוסיה הצארית הקהילה היהודית הגדולה בעולם. ההגירות הגדולות מרוסיה הצארית יצרו את הבסיס לרוב הקהילות היהודיות בעולם המערבי כמו גם לקהילות אחרות. בנוסף לאמור לעיל הפנו רבים מבין המהגרים היהודים הרוסיים את מבטם לעבר ארץ ישראל והיו ממייסדי הקהילה הציונית ולאחר מכן ממייסדי המדינה שהתפתחה בארץ ישראל.

אך בשנות העשרים המוקדמות החלה המדינה הסובייטית להפעיל מדיניות יד קשה באשר ליהודים. כידוע , למרות החרויות הרשמיות החדשות שהמהפכה הבטיחה ליהודים היה העידן הסובייטי תקופה של דיכוי מקיף של ביטוייה הדתיים, התרבותיים והפוליטיים של היהדות כלומר של כל ההבטים המשמעותיים של החיים היהודיים. הציונות נאסרה מכל וכל ורוב יהודי בריה"מ נותקו לגמרי מן העולם היהודי. דוממים ושרויים בחלל ריק פנו הם לדרכם העצובה. בריה"מ הכירה בישראל מיד לאחר הקמת המדינה אך היחסים הדיפלומטיים בין המדינות נותקו לאחר מלחמת ששת הימים וחודשו רק בשנת 1992 לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי.

בעשורים האחרונים לקיום המשטר הקומוניסטי עשו ישראל ויהודים במערב נסיונות לכונן במחתרת קשרים עם יהודי בריה"מ. התקיימו ביקורים, ספרים
וחפצי נוי יהודיים הוברחו לבריה"מ ונוצרו קשרים עם כמה קבוצות של יהודים מקומיים במיוחד בערים הגדולות. בשנים אלה קראו כמה יהודים אמיצים אזרחי
בריה"מ תיגר באופן גלוי על המדיניות הסובייטית והדגישו את זהותם היהודית בהכריזם על ישראל כעל מולדתם. לעתים קרובות נאסרו יהודים אלה בגלל אמונתם ובגלל פעולותיהם. ישראל היתה למולדתם הנפשית של פעילים אלה שלא יצגו את כל יהודי בריה"מ אך יצגו כיוון חדש ובעל משמעות בחיים היהודיים.
בכל רחבי העולם היהודי התנהל מסע בינלאומי נרחב ביותר למען "שחרור" יהודי בריה"מ.

בשנות השבעים , שנות מדיניות ה"דטנט" בין בריה"מ לבין ארה"ב הורשו יהודים רבים לעזוב את בריה"מ לראשונה מזה כחמישים שנה. רובם, יותר מ -130,000 עלו לישראל. כשנסתיימה תקופת ה"דטנט" בסוף שנות השבעים נסגרו שוב שערי היציאה מבריה"מ ושנית לא יכלו יהודיה לעזוב את גבולותיה של מדינה
זו. רק במחצית שנות השמונים נפתחו שוב השערים לאחר פעולת לובי נמרצת במערב, במיוחד בתקופת כהונתו של נשיא ארה"ב ריגן. שלא במפתיע בקשו אז
עשרות אלפי יהודים לצאת את בריה"מ.

המצב היה למסובך יותר כיון שיהודים, כמו גם בני לאומים אחרים יכלו לעזוב את בריה"מ רק אם היו ברשותם הזמנה רשמית ואשרת כניסה לארץ אחרת. בנושא
זה באה ישראל לעזרת יהודי בריה"מ וכל יהודי שרצה להגר ממדינה זו יכול היה לקבל למעשה אשרה לישראל באורח אוטומטי. בתוקף אשרה זו יכול היה
היהודי לעזוב את בריה"מ. בהעדר טיסות ישירות לישראל הוטסו מהגרים עתידיים אלה ליעדים באירופה דוגמת וינה ששם המתינו להם נציגי הסוכנות היהודית
כדי להשלים את הפעולות הדרושות לעליתם לישראל. אולם במהרה התברר שרבים מן המהגרים היהודים רוצים להגיע לארצות אחרות. תפנית דרמטית זו ארעה בזמן שמספר המהגרים היהודים נסק בתחילת שנות השבעים ובמיוחד לאחר מלחמת יום כיפור בתקופה שבה העתונות הסובייטית ציירה את ישראל בצבעים שליליים ביותר. רוב המהגרים רצו להגיע למערב כלומר לצפון אמריקה.

החל באמצע שנות השבעים נמצאו ארגונים שהיו מוכנים לסייע למהגרים אלה. ארגון הסעד העיקרי לעזרה למהגרים יהודיים מטעם יהדות אמריקה "השרות העברי המאוחד לסיוע למהגרים" (היאס) טען כי יש לסייע ליהודים שנמלטו מבריה"מ שבה שררו דיכוי של יהודים ושל חיים יהודיים לבנות את חייהם מחדש בכל
מקום שבו ירצו לחיות. יש להרשות לרוצים להגיע לישראל להגיע לשם אך אין להגביל את היוצאים מבריה"מ לאופציה זו בלבד. ארגון "היאס" עזר ליהודים להשתקע באמריקה אם היו מעונינים בכך. יתר על כן, ארגון זה ניהל פעולת לובי בקונגרס ובממשלה האמריקניים להביא להענקת עדיפות מיוחדת ליהודים
שיצאו מבריה"מ כלפליטים.

לארה"ב מסורת היסטורית ארוכת ימים של מתן מקלט לפליטים מארצות שבהן סבלו דיכוי. מעמד הפליטים מוענק בדרך כלל לאלו אשר "חששם מרדיפות מבוסס". זאת בהתחשב בגזע, בדת, בלאום או בדעה פוליטית . מנהיגי הארגון היהודי טענו שהיהודי במדינות בריה"מ, היווה מעצם היותו יהודי מטרה לרדיפות .לכן כל יהודי מבריה"מ שהצליח לעזוב מדינה זו ומבקש להתיישב בצפון אמריקה צריך להתקבל בברכה. לטענתם היתה זו שאלה של זכויותיו היסודיות של אדם .

בעזרתם הפעילה של ארגונים יהודיים אמריקאיים שפתחו משרד ברומא כדי להושיט עזרה למהגרים נסעו אלה מוינה לרומא ומספר ה"נושרים" עלה פלאים. בסוף שנת 1978 היה ברור שקיים משבר מבחינת ההבט הישראלי- ציוני. במאי 1978 למשל עלו לישראל רק 109 מתוך 1169 יהודים שעזבו את בריה"מ. ההסתדרות הציונית העולמית וממשלת ישראל זעמו על גישת הארגון האמריקאי. לטענתן, כיון שהמהגרים הורשו לעזוב את בריה"מ הודות לנכונות ישראל לקלוט אותם ולהעניק להם אשרות כניסה אין כל ארגון יהודי אחר רשאי לסייע להם. יתר על כן, ההסתדרות הציונית וממשלת ישראל האמינו שרבים מיוצאי בריה"מ יתבוללו וינתקו כל קשר עם מורשתם היהודית לאחר שישתקעו בצפון אמריקה. נראה שהסטטיסטיקה מוכיחה את צדקת העמדה הזו. במחצית שנת 1988 רק ל -  - 7%10% מיהודי בריה"מ לשעבר שהשתקעו בצפון אמריקה נותר קשר כלשהו עם קהילות יהודיות מאורגנות לאחר שנסתיים הסיוע הכספי שקבלו מקהילות אלה בשנותיהם הראשונות בארה"ב.

בישראל, נטען, יתחזק הקשר שלהם לעם היהודי. אם יחיו בחברה יהודית כשהם חשופים להבטי החיים היהודיים ברמה היומיומית , שפתם תהיה השפה העברית
ולוח השנה שלהם הלוח היהודי, יהיה בכך צעד גדול מאד בחיי יהודים אשר שלא באשמתם נטמעו והיו למנוכרים מתרבותם שלהם.

ישראל מתנגדת לתופעה זו 

בתחילת שנות השמונים החליטה ממשלת ישראל להלח בתופעת הנשירה וזאת בשתי דרכים.ראשית , ניסתה הממשלה לשכנע את מנהיגות יהדות צפון אמריקה כי אנשים אלה אינם פליטים כיון שפליט הוא אדם שאינו יכול להתגורר בכל ארץ שהיא. ישראל היא מולדתם הטבעית של יהודים בעולם כולו כולל יהודים אלה שעל כן אין להגדירם פליטים. על יהודים מבריה"מ אשר עזבו ארץ זו על יסוד הזמנה ואשרה ישראליות לבוא לישראל . מישראל הם רשאים להגיש בקשה להגר ארה"ב או לכל ארץ אחרת. ישנם ישראלים, ילידי הארץ המבקשים להגר לארה"ב והם זכאים להזדמנות השווה לזו הניתנת ליוצאי בריה"מ להגשים את מטרתם זו. זו היתה הטענה.

הצעד שני שנקטה ממשלת ישראל היה מרחיק לכת במידה רבה יותר. ביוני 1988 החליטה ממשלת ישראל להפסיק את פעולת תחנות המעבר באירופה דוגמת התחנות שבוינה וברומא ולארגן טיסות ישירות רבות יותר אשר ינחתו אמנם באירופה אך יטיסו את המגיעים כמעט מיד לישראל.

מנהיגות יהודי ארה"ב המשיכה לדבר על זכות המהגרים לבחור והמשיכה להתנגד, אף אם לא באופן גלוי, ליוזמות ממשלת ישראל הצדדים כעסו וההתנגשות היתה
קרובה.

בסופו של דבר חזר השקט אף אם המחלוקת לא יושבה. זאת בעקבות החלטת ממשלת ארה"ב בתחילת שנות השמונים להגביל את מספר יהודי בריה"מ משתקעים בארצה. בתקציב המיועד לקליטת פליטים בארה"ב לא היה די כדי לקלוט את כל הזרם הגדול של מהגרים בכוח מבריה"מ . יתר על כן היו מקומות בעייתיים אחרים
בעולם אשר בהם עלול היה להתפתח מצב שיאיים במידה רבה יותר על תושביהם ואלו היו עשויים לבקש מקלט בארה"ב. משהחליט ממשלו של הנשיא ריגן להגביל את מספר המהגרים היהודים שיקלטו בארה"ב היתה התוצאה ברורה. רוב היהודים העוזבים את בריה"מ יעלו עתה לישראל. שיעורי הנשירה הגבוהים לא יחזרו. הסיפור היום - הצלחה או כשלון?

נפילת הקומוניזם שינתה את המצב מקצה לקצה. כידוע לכל, מסוף שנות השמונים עלו לישראל כ- 700,000 יהודים מבריה"מ לשעבר. כמו כן ידוע כי קליטתם
בישראל נתקלה בבעיות רבות. יהודים רבים בבריה"מ לשעבר הכירו בכך שעליה אינה בהכרח הפתרון לכל מצוקותיהם. החל עידן חדש המתאפיין בנסיון לבנות
מחדש את החיים היהודיים במדינות בריה"מ לשעבר. ופה התעורר מחדש המתח בין ישראל לבין התפוצות.

עם קריסת המשטר הקומוניסטי החלו ארגונים ומוסדות שונים לנסות ליצור בסיס לפעולה שתקדם את מטרותיהם שלהם. ארגוני סעד דוגמת ה"ג'וינט", קבוצות
וארגונים דתיים מחב"ד עד היהדות הרפורמית וכמובן נציגי מדינת ישראל הסוכנות היהודית ומוסדות אחרים המייצגים את האידאל הציוני החלו פועלים עפ"י סדר
עדיפויות שיביא להשגת יעדיהם.

נציגי ישראל והציונות החלו משקיעים בתנופת פיתוח של רשת חינוך ותרבות שכללה בתי ספר, מחנות נופש ומועדונים ונתקבלו בחמימות במקומות פעילותם. סכום כסף עצום הושקע, מאות שליחים לתקופות זמן קצרות וארוכות נשלחו כדי לנסות ולהחיות את שרידיה של קהילה שהיתה לפנים גדולה וחשובה. אך השאלה נותרה בעינה מהן המטרות לטווח ארוך של הציונים ושל נציגי ישראל? התאוריה הציונית הקלסית ברורה היעד היחיד האפשרי הוא לנסות ולפתח זהות יהודית וציונית בקרב יהודי בריה"מ לשעבר במיוחד בקרב הדור הצעיר כך שבסופו של דבר ירצו להגשים את מטרות הציונות, לעלות לישראל מולדתם ולהמשיך ולפתח את תרבותם ואת זהותם. המטרה אינה יכולה להיות בנית זהות יהודית איתנה באמצעות עבודה חינוכית ותרבותית עם ייסוד תשתית תרבותית
חינוכית מלווה וקבועה.

בפעילויות אלה של הנציגים הציוניים אנו מבחינים במתח מסוים הטבוע בהתייחסות הציונית ל"גלות" כיון שהציונות האידאולוגית אינה מאמינה בהשרדות לטווח
ארוך של חיים יהודיים שלא בארץ ישראל , נציגי התנועה הציונית היוצאים לקהילות בתפוצות ועבודתם שם היא עבודה חינוכית ותרבותית מעונים להצליח בעבודתם רק עד לשלב מסוים.

מבחינה זו מדינות בריה"מ לשעבר אינן ברכה ותו לא. מספר העולים לישראל ירד מאוד וזו אולי בעיקר תוצאת הידיעות על הקשיים שבם נתקלים העולים בישראל.
עבודתם התרבותית והחינוכית של כל הארגונים שפעלו ופועלים ברוסיה ובשכנותיה צלחה מאוד. בשממה התרבותית שהיתה קיימת בתחילת הפעילות בבריה"מ
לשעבר נבנתה תוך זמן קצר תשתית נרחבת ביותר. בתי ספר יסודיים ובתי ספר משלימים , מחנות נופש, מועדונים, אוניברסיטאות עממיות, סמינרים למורים,
ארגוני סעד ובתי כנסת פועלים זה לצד זה בקהילה תוססת. ככל הנראה אם אך לא ימיט המצב הפוליטי הבלתי יציב באזור אסון על הקהילה ימשיכו מוסדות
אלה להתקיים.

לא כל הקשורים בתנועה הציונית בישראל מרוצים מן המצב אך הכל סמוכים ובטוחים כי אם תאיים עליהם פורענות על יהודי חבר המדינות תקבלם ישראל
בזרועות פתוחות.