מושבת הייקים הוותיקה הפכה עם השנים לאבן שואבת למאות אמנים שפועלים בה, וליזמויות קולינריות ובילויים של עירוניים שרוצים להגשים את החלום הישראלי של בית בכפר. פרדס חנה חוגגת 90 השנה, אבל היא עדיין לא על מפת התיירות שלכם. אולי בסופ"ש הבא זה יקרה

נכתב וצולם  ע"י זיו ריינשטיין התפרסם באתר וואלה תיירות ניוז 29/3/2019

היא לא בדיוק בצפון, גם לא ממש במרכז וזה אולי מה שהפך את פרדס חנה שבצפון השרון למקום שבו כל אחד יכול להיות מה שהוא רוצה. מחד, המקום התמלא בשנים האחרונות בעירוניים שבאו אליה מתל אביב, רמת השרון ושאר ערי המרכז, שרוצים בית בכפר, גינה וכלב למרות פקקי הבוקר על כביש החוף. מאידך, היא אבן שואבת לביטניקים ואמנים שמצאו בה מקום ליצירה, יזמות וחיי קהילה.

ובתוך כל זאת, לא נשכח את ותיקי המושבה (1929) היקים, שגדלו על ברכי הברון ("הנדיב הידוע"), ולא את אנשי כרכור (1913) ששמרו על צביון של אריסים ערבים מהתקופה העות'מאנית. וכך מתקיימים להם ישן לצד חדש, ותיק ליד צעיר, אמנים לצד בורגנים. משהו במרקם הזה נראה שהולך לא רע, עת אתה נוסע ברחובות הקטנים והבלתי נגמרים של המועצה המקומית, שבה חיים 43 אלף תושבים, אבל עדיין מסרבת להפוך לעיר. אולי בגלל הפרסטיז' שיש בהיותה "מועצה מקומית", אולי כי זה תהליך ביורוקרטי שבחובו גם חסרונות.

כך או כך, פרדס חנה (ע"ש חנה רוטשילד, בת דודתו של הברון) מציינת השנה 90 שנים להיווסדה ו-50 שנים לאיחוד עם כרכור (1959). "אז למה כולם אומרים רק פרדס חנה ולא פרדס חנה-כרכור?" אני שואל את אירית אורן, מנהלת בית הראשונים במקום, ונזכר ב"בלוז כנעני" של אהוד בנאי. "יש רק שני אנשים בישראל שאומרים 'פרדס חנה-כרכור'", היא אומרת לי, "אני וראש המועצה. כולם אומרים רק 'פרדס חנה'". אורן מסבירה, שלשתי המושבות יש סנטימנט חזק לעברן ואף אחת לא הסכימה לוותר על שמה באיחוד. פרדס חנה נחשבה לאחות המפונקת והצעירה שנתמכה על ידי הברון ופקידיו, ואילו כרכור החלה באגודה באנגליה עם הון עצמי ויזמות, שלמרבה הפלא צלחה בתקופה קשה בארץ. כל אחת לא רצתה את השנייה, אבל ממש כמו לפיד וגנץ, הן הבינו שביחד הן יהיו יותר חזקות.

להמשך הכתבה לחץ כאן