דוד גורדון היה אחד מתומכיה הראשונים של תנועת " חיבת ציון" והעתונאי העברי הראשון שקידם דעות ציוניות דרך פרסומיו. נולד בוילנה, קיבל חינוך בישיבה ולאחר מכן היה סטודנט של תנועת ההשכלה. הוא חי לזמן קצר בלונדון שם הוא לימד שפות זרות. בשנת 1858 הוא התיישב בלייק, פרוסיה. שם הוא היה לעוזר עורך " המגיד" העתון העברי הראשון. גורדון כתב בשביל העיתון במשך שנים רבות ובשנת 1880 הוא מונה לתפקיד העורך, למרות שבפועל הוא כבר תיפקד כעורך העיתון במשך זמן מה.

ב "המגיד " כתב גורדון על נושאים בענייני התקופה, מאמרים על מדע פופולרי ועל רפואה. בנוסף לכך משנות  ה-60  של ה-19  ואילך כתב גורדון מאמרים רבים התומכים בתחיים עם ישראל בארץ ישראל. מאמרים אלו היו הראשונים מסוגם בעברית וכתוצאה מכך היה העיתון לקולה של האידיאולוגיה הציונית. גורדון האמין בלב שלם בצורך
במולדת יהודית והתנגד נחרצות לרצונם של אנשי התנועה הרפורמית להוציא את הבקשה לשיבה לציון מהתפילה. כמו כן הוא היה לתומך קולני בהפיכת השפה העברית לשפה 
המדוברת של היהודים.

בין השנים 1879 ל1881- כתב גורדון מוסף לעיתון " המגיד " המוסף עסק בנושאי ספרות ומדע. גורדון קרא למוסף " מגיד משנה " , בנוסף הוא ערך וכתב בשביל עתונים אחרים. בניהם הכרוניקל היהודי של לונדון. במהלך השנתיים האחרונים לחייו הוא פרסם את "אהבת  ציון " דו שבועון שהיה מוקדש אך ורק לרעיונות הציוניים.

גורדון היה פעיל בתנועת " חיבת ציון " ועמל לחבר בין כל בעלי הנטיות לכיוון בציונות מכל רחבי אירופה, יחד.