לאה גולדברג (1970 - 1911) משוררת עברית

בתום לימודיה חזרה לליטא ולימדה ספרות בגימנסיה העברית בראסיין ובשנת 1935 עלתה לישראל. למשך זמן קצר עסקה בהוראה בתיכון בתל אביב ולאחר מכן הצטרפה למערכת "דבר", פרסמה ביקורות ספרות ואמנות והשתתפה בעריכת "דבר לילדים".
בשנים 1943-1944 ערכה את ספרי הילדים בהוצאת "ספרית הפועלים". בשנים 1944-1951 הייתה חברת מערכת "על המשמר" ובשנת 1948 זכתה בפרס רובין על ספר שיריה "על הפריחה". בשנת 1952 החלה ללמד ספרות כללית באוניברסיטה העברית 1963-מו הייתה פרופסור לספרות משווה. באותן שנים גם ערכה את הדו-ירחון לילדים "אורות קטנים".
לאה גולדברג הייתה פורייה מאוד מבחינה ספרותית: היא כתבה מספר ספרי שירה ופרוזה וכן מחקרים ומסות ובנוסף, תרגמה עשרות ספרים ביניהם "מלחמה ושלום" של טולסטוי, סיפורים של צ'כוב, מכתביהם של איבסן ושייקספיר ועוד רבים אחרים.
בעיקר נודעה גולדברג בכתיבתה לילדים. היא כתבה מאות שירים ופזמונים, סיפורים קצרים ואף ספרים ארוכים שקובצו ונערכו ביותר מחמישים ספרים שונים. כתיבתה לילדים ניכרת ביחס של כבוד לקורא הצעיר, הכרות מעמיקה עם הסובב את הילד והזדהות עם עולם הילדות. בנוסף, עסקה גולדברג גם בתרגום של סיפורים לילדים וביניהם: המפוזר מכפר אז"ר, "החתול במגפיים" ועוד. היא המחיזה את "אגדת שלושה וארבעה" מאת ביאליק וכתבה שירים להצגות ילדים ("פינוקיו", "שמלת השבת של חנהל'ה" ועוד).
היא כתבה מספר מחזות תאטרון, ביניהם "ים בחלון" שהוצג ב-1938 אך פורסם כספר רק לאחר מותה והמחזה "בעלת הארמון" שפורסם לראשונה ב- 1954 והוצג בקאמרי שנה לאחר מכן.
בשנת 1970, בהיותה בת 59 ולאחר שסבלה בשנותיה האחרונות ממחלת הסרטן, הלכה לאה גולדברג לעולמה. לאחר פטירתה ראו אור יצירות נוספות שנמצאו בעזבונה וביניהן כתבי יד של מערכונים, מחזות וחלקי מחזות, שנכתבו מאז עלייתה ארצה בשנת 1935 ועד סוף שנות ה-50.
לאחר מותה הוענק לה פרס ישראל לספרות.




0