נחום גוטמן, בנו של הסופר ש' בן-ציון, נולד בעיירה טשלנט שבסרביה בשנת 1989. בשנת 1903 עבר עם הוריו לעיר אודיסה, ובשנת 1905 עלתה המשפחה לארץ ישראל. בשנים הראשונות התגוררה המשפחה ביפו, מול דיונות החול שהפכו מאוחר יותר לעיר תל אביב. גוטמן הצעיר היה לאחד הילדים הראשונים שהתגוררו בתל אביב החדשה, שהוריו היו ממייסדיה. השנים הללו הותירו בגוטמן חותם עמוק, כפי שניתן לראות בספריו "עיר קטנה ואנשים בה מעט", ובספר הזכרונות שלו, "בין חולות וכחול שמים".

במלחמת העולם הראשונה התנדב גוטמן לגדוד העברי, והוצב במצרים כשומר במחנה שבויים. בתום המלחמה, החליט לנסוע ללמוד ציור באירופה, ובשנים 1920 עד 1926 שהה בוינה,
פריס וברלין. בשנת 1926 חזר גוטמן לארץ . ציוריו של גוטמן, שהושפע מהנרי רוסו וממאטיס, הפגינו געגועים כלפי החיים בימיו הראשונים של היישוב. גוטמן עבד בתחילה עם צבעי שמן, צבעי גואש וצבעי מים.

בשנת 1927 החל לאייר את ספרוני "אגדות המלך שלמה" מאת ח.נ. ביאליק, דבר שהיווה את ראשית דרכו כמאייר ילדים, עבודה בה התמיד לכל אורך הקריירה שלה. במשך 32 שנה שימש כמאייר וכחבר מערכת בעיתון "דבר לילדים". כתיבתו של גוטמן הינה ישירה ופשוטה, גלויה ומעודדת, יוצאת מנקודת מבט אופטימית על החיים. גוטמן הסביר כי הוא מעוניין לעורר בקוראיו הצעירים סקרנות בנוגע לעולם הסובב אותם, ומנסה לעודד אותם להשתמש בדמיון על מנת לראות את המעורר פליאה בתוך הבנאלי. בהמשך דרכו האמנתית זכה גוטמן להציג מספר תערוכות יחיד במוזיאון תל אביב. בנוסף, הוא יצר מספר קירות פסיפס ברחבי הארץ, ביניהם במגדל שלום בתל אביב, ובגימנסיה הרצליה. בין ספריו הידועים נמנים "שביל קליפות התפוזים", "אוניית הכושים", "לבונגולו מלך זולו" ועוד.

בשנת 1978 זכה גוטמן להכרה ציבורית על תרומתו הרבה לאמנות הישראלית, כשזכה בפרס ישראל לספרות ילדים. בשנת 1980 נפטר נחום גוטמן, ונקבר בבית הקברות הישן
בתל אביב, העיר אותה כל כך אהב.