איסר יהודה אונטרמן נולד בשנת 1886 בבריסק. אביו היה מורה ובין אבות אבותיו ניתן למצוא את רבי יום טוב ליפמן הלר (1886-1976) מחבר תוספות יום טוב ואת רבי שאול ווהל קצנלנבוגן. (1616-1540) שעליו מספרת האגדה שהוא נבחר להיות מלך ליום אחד בפולין.

כבר בגיל צעיר היה ידוע אונטרמן כ "העילוי מבריסק "בשנת 1898 הוא הוזמן להיות אחד מהתלמידים המייסדים של ישיבת "ענף עץ החיים" במלטש. למשך זמן מה הוא עבר ללמוד בישיבת מיר אולם לאחר זמן קצר הוא שב למלטש. לאחר נישואיו המשיך אונטרמן ללמוד בכולל של ישיבת וולוז'ין שם הוא קיבל את הסמכתו כרב. במהלך לימודיו בישיבת וולוז'ין הוא פתח ישיבה בעיר הסמוכה וישנובה, ישיבה שהצליחה מאוד. אפילו החפץ חיים שלח את אחד מאחייניו לישיבה. אונטרמן פיתח דלקת גרון ובכך נקטעה קריירת ההוראה שלו.

הוא בחר להמשיך את דרכו כרב קהילה ומונה להיות רב מוהילנה ליד מינסק ומאוחר יותר עבר לאמסטיסטיבובה. בשנת 1923 נבחר אונטרמן להיות רבה של ליברפול. הוא מייד למד לדבר אנגלית באופןשוטף והתאקלם במהירות בתפקידו. הוא עבד עם צעירי הקהילה ואיחד את כל הקהילות השונות בעירו תחת ארגון גג אחד. הוא חיזק את הישיבה המקומית והביא תלמידים מגרמניה ומארצות אחרות. כמו כן הוא הקים את האקדמיה לתלמוד תורה בליברפול.

במהלך ההפצצות מהאויר בזמן מלחמת העולם השניה סרב הרב לעזוב את משרתו ולעבור למקום יותר מוגן אולם הוא ביקר בקביעות את חברי קהילתו שנמלטו לכפרים ואת העצירים היהודים במחנות המעצר לזרים.

אונטרמן הקים בית בשביל ילדי בפליטים מחוץ לליברפול. בשנת 1946 הוא נבחר להיות רבה של העיר תל אביב-יפו ובמו בליברפול גם בתל אביב הוא חיזק את מוסדות התורה הקיימים ואת השירותים הצבוריים כמו בית הדין הרבני. אונטרמן שימש בעצמו כדיין בבית הדין הגדול. בשנת 1956 הוא נבחר לתפקיד רבה הראשי האשכנזי של מדינת ישראל. הוא ניצל את מעמדו זה וקידם כמה נושאים חשובים ביניהם גישור בין תושבי הארץ הדתיים ותושבי הארץ החילוניים.

הוא כתב תשובות רבות בנוגע לבעיות הלכתיות והשתמש בדרך חדשה ופרקטית במה שלמד בישיבות הליטאיות. בין הנושאים בהם הוא עסק : עקרון פקוח נפש, מהימנותם של: רופאים בעת עדות בנושאי שאלות דתיות, חוקי נישואים וגירושים, שאלות בנוגע לסטטוס, השתלת לב.