פרשה זו נקראת בפי הציבור בשם פרשת התוכחה (וביתר דיוק "התוכחה הקטנה"  בניגוד לפרשת "כי תבוא" הנקראת "התוכחה הגדולה"). ואולם האם מוצדק השם הזה, והלוא פרשתנו פותחת בברכות?

ונראה שהשם ניתן לה מתוך הסתכלות שיטחית בפרשה, אשר על פיה נדמה כאילו הקללות שבה עיקר, שהרי גם מבחינת היקף החומר, לקללות רוב מכריע (שלושים פסוקי תוכחה לעומת שלושה עשר פסוקי ברכות).

אך כבר הראב"ע (כו,יג) נלחם נגד תפישה חיצונית-שיטחית זו:

"קוממיות": ...וריקי מוח אמרו, כי הקללות רבות מהברכות , ולא אמרו אמת: רק נאמרו הברכות כלל, ונאמרו בקקלות פרטים, ליירא ולהפחיד השומעים, והמסתכל היטב יתברר לו דברי.

ועזר ל"מסתכל היטב"  ר' נפתלי הירץ ויזל בפרושו לויקרא ב"באור" (כו,טז):

ויותר מזה אני אומר, שהברכות רבות מהקללות. ואם תשים לבבך לדברנו בעניין מחולקת הברכות והקללות, תבין מריבוי הקללות חסדי ה' ורחימיו על עמו, שהרי בברכות הבטיח שאם ילכו בחוקותיו, ישיגום מיד סדרי הברכות כולם, עד בלי די,

ואם כן - אם ימאסו בחוקותיו להפר בריתו, היה ראוי שיחולו עליהם מיד הקללות הקשות כולן, ומן הכתובים אנו למדים שגם אם ימאסום ויפרום - לא ישיגום הקללות כאחת, אלא בראשונה יענום כתולדות קלות להחרידם אולי ישובו, ואם לאישובו - ישלח בהם רק סדר אחד : ואם עדיין לא ישובו - ישפטם בסדר השני: ואם יעמדו במרדם - ישיגום הסדר השלישי והרביעי : ואם בכל זאת לא שבו, אז תשיגם הקללה הגדולה.

ואם נבין את פרשתנו כך יתברר, כי גם כאן מתאים הכלל אשר מצאוהו חז"ל מרומז במקומות רבים בתורה והוא : "מרובה מידת הטובה על מידת הפורענות" (על-פי יומא עו, ע"א).

,גם אם נשווה את התנאי שבו מותנית הברכה לתנאי שהועמד בראש הקללה, נראה את אי ההקבלה:

וכבר נראה כאן בפירוש, שלא כמקרה הברכה מקרה הקללה, ושלא תבוא הקללה בעברם על המצוות בלבד, אלא  במאסם בהם ובבעטם בם,וכך אמר ספורנו:

"ואם בחקותי תמאסו": שלא בלבד תבטלום, אבל תמאסו בהן, "ואם את משפטי תגעל נפשכם": תגעל אותם כמו שמקיא אדם בכוונה...

אם כן אין דומים התנאים הנדרשדים לחול הברכה עליהם ,לתנאים שאחריהם תבוא הקללה.

*

אך אם נסתכל בברכות עצמן (כג, א-יג) תתעורר שאלה אחרת גדולה וחמורה. ואציגה אותה בניסוחים שונים של כמה מגדולינו:

ר' יוסף אלבו, "ספר העיקרים" מאמר ד' , פרק לט:

הספק אשר לא סרו הראשונים והארונים מלספק בו , והוא: למה לא נזכר בתורה היעוד הרוחני בפרוש, כמו שנזכרו היעודים הגשמיים?

והיותר קשה בכל זה הוא : כי אחר שלא הזכיר היעודים הרוחניים, שהם עיקר השכר, למה הזכיר היעודים הגשמיים שאינם עיקר השכר?

ר' יצחק עראמה, "עקדת יצחק" בחקותי:

בעלי הדתות המאמינים בשכר ועונש מאת ה' לעושי רצונו ומכעיסיו ישיגו על תורתנו: אחר שהשכר הרוחני הוא העיקר המכוון מהתורה, איך שתקה התורה ממנו וידעה השכר הגופיי הכלה ואבד ושמתהו לתכלית לאנשים במעשים התוריים?

ר' יצחק אברבנאל בחוקותי כו:

למה זה היו יעודי התורה ושכרה כולם דברים גשמיים כמו שזכרו בברית הזה, ולא יעודים בשלמות הנפש ושכר הנשמה אחר המוות, באשר הוא סוף כל האדם והצלחתו האמיתית. וכבר שות שתו השערה האוייבים עם הכתוב הזה וכיחשו היות לישאל שכר נפשיי אחר המוות.

והנה רואים אנו שהשאלה נשאלת משני הצדדים. מבפנים (הספק אשר לא סרו ראשונים ואחרונים מלספק בו" -כפי דברי אלבו) ומבחוץ מתוך העולם הנוצרי הרוצה לראות בהבטחותיו שכר נאצל יותר, כראוי לדת צרופה.וכבר קדם לאברבנאל ר' יהודה הלוי ב"ספר הכוזרי" בזה שנתן למלך הכוזרי לטעון טענת המוסלמים במאמר א, סעיף קד:

אמר הכוזרי: אני רואה שיעודי זולתכם שמנים ודשנים מיעודיכם.

ומתוך קשר העניינים ותשובת החבר נראה בברור, שאין הכוונה ב"שמנים ודשנים" לשכר טוב יותר בעולם הזה, אלא לשכר בעולם הנשמות.   והנה הדעה שהאמונה המקראית לא ידעה את "הישארות הנפש" ושנשפש הישראלי הסתפקה- כל זמן שבתו על אדמתו- בגשמים בעתם וביבול טוב, ורק עם צאתם לגלות ואבדן בסיסם הטבעי - האדמה- מצאה לה תחליף בשכר בעולם הבא, אינה אלא תפישה ילדותית על היווצרותם של אמונות ודעות וגעגועי אדם ומאוויו עלי אדמות.

יחזקאל קאופמן בספרו "תולדות האמונה הישראלית" לא היה הראשון אשר התנגד לה ולדעות השטחיות בדומה לה,באמרו (כרך ה, עמוד 544 ("החיים והמוות") ועמוד 554):

האמונה, שנפש המת קיימת קיום נפרד מן הגוף היא מן האמונות העתיקות ביותר, ויש שמבקשים לראות אותה אף כראשיתה של הדת בכלל! את האמונה הזאת אנו מוצאים באמת גם במקרא.

ההסבר שהמקרא התכוון למחות נגד פולחן המתים (ובייחוד- המצרי) וביקש להרחיק את העם ממנו ולפיכך לא עשה את האמונה בחיי הנפש עיקר...אף הוא אינו הסבר.האמונה המקראית היא מחאה נגד האלילות כולה...(=ולא רק ובייחוד נגד פולחן המתיםן של מצרים). הדעה שבימי קדם לא היה היחיד חשוב לגמרי בישראל ושלא הרגישו צורך באמונות מעין אלה (היינו, בהישארות הנפש של היחיד) גם היא אינה נכונה , ראינו שהיחיד היה חשוב.

אם כן השאלה שהבאנוה לעיל מדברי בעל "העקדה" ור' יוסף אלבו היא באמת גדולה וחשובה: ונציגה בזה אחדות מן התשובות שניתנו על ידי קדמונינו:

ראב"ע (דברים לב,לט) :

אני אני הוא ...אני אמית ואחיה": ורבים אומרים כי מזה הפשוק נלמד חיי עולם הבא, והעד,שאמר בתחילה "אמית" וחר כך "אחיה" וכן(שמואל א ב,ו): "ה' ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל"... (ומביא שם עוד כמה פסוקים ירמזו לחיי עולם הבא וממשיך:) ולפי דעתי שהתורה ניתנה לכל, לא לאחד לבדו, ודבר העולם הבא לא יבינו אחד מני אלף כי עמוק הוא.

וכבר תפשוהו על כך רבים וטענו שאין התורה מתחשבת כלכך בחוסר הבנתם של המונים שלא קנו חכמה, והלוא הרחקת הגשמיות היא דבר בלתי נתפש בחוש - ואף על פי כן לא נמנעה התורה מלכתוב (דברים ד, טו) : "כי לא ראיתם כל תמונה", ואף על פי כן לא נמנעה התורה מלכתוב(דברים ד, טו): "כי לא ראיתם כל תמונה", ואף על פי שכתבה במקום אחר (שמות כד,יא): "ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו" , שהוא דבר אשר אם יובן כמשמעו הוא טעות גמורה - "סמכה בזה על המשכילים" (אלבו שם) ולא חששה להבנת ההמון, ובכגון זה נאמר (הושע יד,י): "וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" - ואין להעלות על הדעת שעיקר גדול, עומק געגועי נשמת האדם "לעולם שכולו טוב", תימנע התורה מלהזכירו ומלהבטיחו אותנו, מפני שהוא עמוק מדי ולא יבינוהו פשוטי עם.  לשאלתנו, אשר יחזור עליה בשינוי לשון במקומות רבים.

רמב"ן (שמות ו,ב):

"וידבר אליהם משה" : ...כי לא תבוא על אדם טובה בשכר מצווה או רעה בעונש עברה רק במעשה הנס( = כי אם רק על ידי נס). ואם יונח האדם לטבעו, או למזלו, לא יוסיפו בו מעשיו ולא יגרעו ממנו. אבל שכר כל התורה ועונשה בעולם הזה הכול ניסים , והם נסתרים. ייחשב בהם לרואים שהוא מנהגו של עולם והם באדם עונש ושכר באמת. ומפני זה תאריך התורה ביעודים שבעולם הזה ולא תבאר יעודי הנפש בעולם הנשמות, כי אלה (כלומר, היעודים בעולם הזה, גשמים בעתם, יבול טוב, בריאות) מופתים וכנגד התולדות - (אבל) קיום הנפש ודבקה באלוהים הוא דבר ראוי בתולדתה, שהיא תשוב אל האלוהים אשר נתנה.

ובדומה לזה יאמר בפרשת אחרי מות (ויקרא יח,כט) בהסברת המושג "כרת":

"ונכרתו הנפשות": ...ותדע ותשכיל כי הכריתות הנזכרות בנפש ביטחון גדול בקיום הנפשות אחרי המיתה ( = עונש הכרת על חוטאים מסויימים כולל בעקיפין הבטחה לאדפ שאינו חוטא, שנפשו תהא קיימת לעד) , ובמתן השכר בעולם הנשמות, כי באמרו יתברך.." ונכרתה הנפש ההיא מלפני" יורה כי הנפש החוטאת היא תיכרת בעוונה, ושאר הנפשות אשר לא חטאו ( = בחטא שזדונו כרת) תהיינה קיימות לפניו בזיו העליון.  וטעם העניין , כי נשמת האדם נר ה' אשר נופחה באפינו מפי עליון...והנה היא בעניינה (=בטבעה) ולא תמות: ואיננה מורכבת שתיפרד הרכבתה ותהיה לה סיבת הוויה והפסד כמורכבים, אבל קיומה ראוי, והוא עומד לעד כקיום השכלים הנבדלים,ולכך לא יצטרך הכתוב לומר, כי בזכות המצוות יהיה קיומה, אבל יאמר, כי בעונש העברות תתגאל וציטמא ותיכרת מו הקיום הראוי: והוא הלשון שתפסה בהן התורה "כרת", כענף הנכרת מן האילן שממנו יהיה שורשו.  וכבר פרשנו כי היעודים שבתורה בהבטחות או בהתראות כולם מופתיים, מן הניסים הנסתרים בדבר מופתי.. ולא תבטיח בקיום שהוא ראוי.

ובקיצור נמרץ ובהסתמכו על מה שאמר כבר בכמה מקומות יאמר בפרשתנו(ויקרא כו,יב)

"והתהלכתי בתוככם": ולא הזכיר כאן הכתוב שכר קיום הנפשות בעולם הנשמות ובעולם הבא אחרי תחיית המתים, כי קיומן מחויב בדרך היצירה, כמו שפרשתי בכריתות, והעונש הוא שמכרית החייבים מהם, והשאר כולם יתקיימו ביסוד יצירתם (=מעצם טבעם, שכך נוצרו).

הבאנו כמה מן המקומות שבהם ידבר הרמב"ן בכך ולא הסתפקנו באחד בלבד, ברצותנו להוכיח עד כמה ברור היה לו הדבר, שהנפש - חלק אלוה ממעל- לא צכלה, וכשם שלא תדבר התורה בחוקיות הטבעית - כן לא תדבר גם בהישארות הנפש, אשר היא "ראויה".

ואולם תשובה אחרת יתן לשאלה בעל "עקדת יצחק" שער שבעים:

ומה לנו לכל אלו הדקדוקים, והנה די ויותר מדאי לזכרון הטוב הרוחני בתורה ושכר המצוות האלוהיות, במה שנזכר בכל התורה כולה משכן השכינה בינותינו והיות הדיבוק האלוהי תמיד עמנו...ובפרשה הזאת הגדול שבמתן שכרן ועיקרן (כו,יא-יב): "ונתתי משכני בתוככם... והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוהים" : ואיך יוכלו (= הטוענים) להתעלם מראות חוזק הדיבוק האלוהי הזה וההצלחה הרוחנית המצויה לאישי אומתנו בעודנו בעולם הזה, ההווה והנפסד, ונפשותינו קשורות במעבה האדמה, כל שכן שיהיה זה אחר ההפרדה מהחומר, והעניין הנפלא הזה בארו משה אדוננו באמרו (דברים ד,ד) : "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום"... היום, בהיותכם בזה העולם, שאתם מרגישים הקשר והדבקות הזה אשר בינכם לבין אלוהיכם.

   הלהט והשמחה בשכר הטוב הניתן ליראי ה' כבר בעולם הזה המתבטאים בדברים אלה, דומים לדברי בעל המזמור אשר אינו רוצה עוד שכר אחר, לא בזה ולא בבא, אחר שנתברר לו השכר האמיתי:

תהילים עג כח "ואני קרבת אלוהים לי טוב..."

 ואם מרגישים אנו כבר בהיותנו קשורים לחומר העכור את קרבת ה' ,ויש שמגיעים לדרגה של התדבקות בו בהיותנו נתונים בעולם ההווה והנפסד - הלוא קל וחומר הוא שבהיפרד הנפש מן הגוף תזכה לאור באור השכינה. וכנגד התפארותם של האויבים מבחוץ הטוענים שיעודיהם, שכרם המובטח להם הוא נעלה יותר באשר הוא רוחני, כנגדם עונה אברבנאל (שם) בלכתו בעקבות בעל "העקדה" (כדרכו בחלק גדול מפרושיו):

ואיך אם כן יתפארו האומות על מה שיגיע להם אחרי המוות, בהיות בני ישראל מגיעים לאותן ההנאות (= הרוחניות,קרבת אלהים) והדיבוק באלוהים בחייהם.

ושוב תשובה אחרת, קרובה יותר לעניין פרשתנו, ומיישבת בעיקר את שאלתו השנייה של אלבו : "למה הזכיר בכלל את היעודים הגשמיים:" ניתנת

ברמב"ם. ובשני מקומות יחזור עליה: אחת בהקדמתו לפרק חלק:

אמנם היעודים הטובים והנקמות והרעות הכתובות בתורה עניינם הוא מה שאספר לך, והוא זה: כי הוא אומר לך: אם תעשה המצוות האלה, אסייע לך על עשייתם והשלמות בהם, ואסיר מעליך המעיקים והמונעים כולם, לפי שהאדם אי אפשר לו לעשות המצוות לא כשהוא חולה ורעב או צמא ולא בשעת מלחמה ומצור, ולכן יעד שיסורו כל אלה העניינים ושיהו בריאים ושקטים עד שתושלם להם הידיעה ויזכו לחיי העולם הבא. הנה, כי אין תכלית שכר עשיית התורה באלה הדברים כולם (= בטובות הארציות אשר העדרן מונע אפשרות של קיום המצוות במילואן), וכמו כן: אם עברו על התורה, יהיה עונשם שיארעו להם אותם הרעות כולם. עד שלא יוכלו לעשות מצווה, וכמו שנאמר (דברים כח, מז): "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל, ועבדת את אויבך וכו'". - וכשתתבונן בזה התבוננות שלמה תמצא כאילו הוא אומר לך: אם עשית קמת מצווה מאהבה והשתדלות, אעזרך לעשות כולם, ואסיר מעליך המעיקים והמונעים, ואם תעזוב דבר מהם דרך ביזוי, אביא לך מונעים ימנעוך מעשותם כולם, עד שלא יהיה לך שלמות ולא קיום בעולם הבא. וזהו עניין אמרם ז"ל : שכר מצוה- מצוה.

וביתר הרחבה וביתר ברור בלשונו הזהב בהלכות תשובה פרק ט, הלכה א ( ובגלל חשיבות הדברים יובאו כאן בשלמות):

מאחר שנודע שמתן שכרן של מצוות הטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה' הכתוב בתורה היא חיי העולם הבא, שנאמר (דברים כב,ז) : "למען ייטב לך והאכת ימים", והנקמה שנוקמים מן הרשעים שעזבו אורחות הצדק הכתובות בתורה היא הכרת, שנאמר (במדבר טו, לא)): "הכרת תיכרת הנפש ההיא עוונה בה) - מהו זה שכתוב בכל התורה כולה : אם תשמעו - יגיע לכם כך, ואם לא תשמעו - יקרה אתכם כך וכך ? וכל אותם הדברים בעולם הזה, כגון ששבע ורעב ומלחמה ושלום ומלכות ושפלות וישיבת הארץ וגלות והצלחת מעשה והפסדו ושאר כל דברי הברית? כל אותן הדברים אמת היו ויהיו, ובזמן שאנו עושים כל מצוות התורה - יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן, ובזמן שאנו עוברין עליהם תקראנה אותנו הרעות הכתובות, ואף על פי כן אין אותן הטובות הן סוף מתן שכרן של מצוות, ולא אותן הרעות הן סוף הנקמה שנוקמים מעובר על המצוות, אלא כך הוא הכרע כל הדברים: הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה זא, עץ חיים היא, וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה זטכה בה לחיי העולם הבא, ולפי גודל מעשיו ורוב חכמתו הוא זוכה, והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד, שיסור ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהם, וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה, כגון שובע ושלום וריבוי כסף וזהב, כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להם, אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצווה, כדי שנזכה לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר בתורה אחר שהבטיח בטובות העולם הזה(דברים ו,כה) : " וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות". וכן הודיענו בתורה, שאם נעזוב התורה מדעת ונעסוק בהבלי הזמן, כעניין שנאמר (שם לב, טו) : "וישמן ישורון ויבעט" , שדיין האמת יסיר מן העוזבים כל טובות העולם הזה שהן חיזקו ידיהם לבעוט, ומביא עליהם כל הרעות המונעים אותן מלקנות העולם הבא, כדי שיאבדו ברשעם. הוא שכתוב בתורה (דברים כח, מז-מח) : "תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה ובטוב לבב מרב כל - ועבדת את אויבך אשר ישלחנו ה' בך." . נמצא פרוש כל אותן הברכות והקללות על דרך זו, כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה ושמרתם דרכו, משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות מכם עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה, כדי שתזכו לחיי העולם הבא: וייטב לך לעולם שכולו טוב ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך, ונמצאתם זוכים לשני העולמות : לחיים טובים בעולם הזה המביאים לחיי העולם הבא, שאם לא יקנה פה חכמה, ומעשים טובים אין לו - במה יזכה? שנאמר (קהלת ט,י): "כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול". ואם עזבתם את ה' ושגיתם במאכל ובמשתה וזנות ודומה להם. מביא עליכם כל הקללות האלו ומסיר כל הברכות, עד שיכלו ימיכם בבהלה ופחד ולא יהיה לכם לב פנוי ולא גוף שלם לעשות המצוות, כדי שתאבדו מחיי העולם הבא: ונמצא שאיבדתם שני עולמות, שבזמן שאדם טרוד בעולם הזה בחולי ובמלחמה ורעבון, אינו מתעסק לא בחכמה ולא במצוות שבהן זוכים לחיי העולם הבא.

אמן כן יהיה רצון

עוד על פרשת בחוקותי