ג ל י ו נ ו ת         ל ע י ו ן         ב פ ר ש ת            ה ש ב ו ע

ע ר ו כ י ם    ב י ד י    נ ח מ ה    ל י ב ו ב י ץ  -   ה ש נ ה    ה ש ש    ע ש ר ה

   דברים פרק   כט

א.  למבנה פרקנו :

*) מכילתא פרשת בחדש פרשה ה :  רבי אומר (שכתוב "אנכי ה' אלוקיך" בלשון יחיד): להודיע שבחן של ישראל שכשעמדו כולן על הר סיני לקבל התורה הושוו כלם לב אחד לקבל מלכות שמים בשמחה. 

ולא עוד ( כלומר, עוד טעם ל"אלוקיך" בלשון יחיד) אלא שהיו ממשכנין עצמן זה על זה. ולא על הניגלות בלבד, נגלה הקב"ה עליהם לכרות ברית עמהם, אלא אף על הסתרים, שנאמר (דברים ל) "הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם" אמרו לו: "על הגלויים אנו כורתים ברית עמך ולא על הסתרים, שלא יהא אחד ממנו חוטא בסתר ויהא הצבור מתמשכן".

רש"י דברים פרק כט פסוק כח :  הנסתרות לה' אלקינו: ואם תאמרו: "מה בידינו לעשות, אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד, שנאמר (פסוק יז) "פן יש בכם איש וגו' " ואח"כ (פסוק כא) "וראו את מכות הארץ ההיא", והלא אין אדם יודע במטמוניו של חבירו ! " אין אני מעניש אתכם על הנסתרות, שהן לה' אלקינו והוא יפרע מאותו יחיד, אבל הנגלות לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו ואם לא נעשה דין בהם יענשו הרבים. 

נקוד על "לנו ולבנינו" לדרוש שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן, משקבלו עליהם את השבועה בהר גריזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה.

הרכסים לבקעה פרק כט פסוק כא ואמר הדור האחרון: קרוב לשמוע כי עתה חזר על עניין של מעלה בדברי התוכחות, שאחר שכלו כולם נאמר (דברים כט, א) "ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם, אתם ראיתם ..." ואמר להם כל העניין בדיבור אחד ומקושר, עד (כא) "ואמר הדור האחרון". וממנו ואילך מוסב העניין אל דברי התוכחה הקשים, שניבא להם חורבן הארץ על חטאם.

ועל זה "אמר הדור האחרון בניכם ... על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת". שאם הוא מחובר לשלפניו (פסוק יז) "פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ה' ..." הרי עליו אמר "והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל" -אותו הרשע לבד

יבדיל לרעה מכולם, והם יגורו בשלום ובטובה.

1. מהו הקושי במבנה פרקנו ובקישור פסוקיו שאותו מיישב בעל רכסים לבקעה ?

2. המסכים בעל רכסים לבקעה בתפישת מבנה הפרק לתפישתו של רש"י אם לא ?

3. הסבר, האם דברי משה במדבר טז, כב סותרים את רעיון הערבות הנאמר לפי פירושו של רש"י בפסוק האחרון של פרקנו ?

4. רמז לרעיון הערבות מצאו חז"ל כבר בתוכחה של בחוקותי   (ויקרא כו), באיזה פסוק ?

xx5. אולם שם מפרש רש"י את הפסוק לפי דעת חז"ל זו (רעיון הערבות) כמדרש, ואילו לפי פשוטו אין הוא מפרש את הפסוק ההוא כמדבר בערבות. מדוע אין זה לדעתו פשוטו של המקרא ההוא ?

ב. דברים פרק כט פסוק יא: לעברך בברית ה' אלקיך ...

פסוק יב: למען הקים אתך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלקים 

מלאכת מחשבת (ר' משה חפץ איטליה המאה ה- 15 ) דברים פרק כט פסוק יא: לעברך ... כורת עמך היום.

פסוק יב: למען הקים אותך היום והוא יהיה לך לאלוקים ... אבל לא אמר והוא יהיה לך היום לאלוקים כמו שאמר למען הקים אותך היום ? והדבר הוא כי כאשר קבלנו עול מלכות שמים פעם אחת בלב שלם ובנפש חפצה, אין לנו עוד רשות לחזור בנו ולהנחם, כי ה' אלוקים קנא ונוקם וימלוך אז עלינו בחימה שפוכה ובזרוע נטויה . ...

זהו שאמר הכתוב: "כורת עמך היום למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלוקים". כי כאשר יקים אותנו יום אחד לו לעם ופעם אחת, הוא יהיה לנו לאלוקים לעולם ועד - אף בעל-כורחנו על אפנו ועל חמתנו.

1. מהו הרמז בסגנון פסוקנו לרעיונו זה ?

2. היכן נמצא רעיון זה בפרקנו מלבד בפסוקים דלעיל ?

ג. דברים פרק כט פסוק כז: ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה:

סנהדרין פרק חלק פרק י משנה ג: עשרת השבטים (רש"י: שהגלה סנחריב- מלכים-ב יח, יא: וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי) אין עתידים לחזור, שנאמר: "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה" - מה היום הזה הולך ואינו חוזר, אף הם הולכים ואינם חוזרים. דברי ר' עקיבא.

ר' אליעזר אומר: מה היום מאפיל ומאיר, אף עשרת השבטים שאפל להם כך עתיד להאיר להם.

x1. מהי הראיה מפסוקנו שהמדובר בעשרת השבטים ?

xx2. האם תופסים התנאים האלה את מבנה פרקנו כפי שתופסו רש"י (לעיל בשאלה א) או כפי שתופסו בעל רכסים לבקעה ?

3. מה ההבדל בים ר"ע לר"א בפירוש המילה "יום" בפסוקנו ?

x4. התוכל לפרש "כיום הזה" לפי פשוטו של מקרא, שלא כמדרש התנאים לעיל ?

ד. שאלות ברש"י 1.פסוק ט: אתם ניצבים: מלמד שכנסם משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית.

הרא"ם מקשה על דברי רש"י: מנא ליה לרש"י שכנסם, דלמא על מצבם שהיו חונים סביב הארון הוא דקאמר, כי הלוויים חונים סביב הארון והד' דגלים סביבם, נמצא שהאנשים, הנשים והטף חונים סביב הארון, ולא שכנסם במקום אחד ?

ר' מרדכי יפה - לבוש האורה: מדאמר רש"י "מלמד שכנסם", משמע דלאו דווקא מכח סברא למד רש"י זה, ד"מלמד" משמע שיש כאן מילה או תיבה שלמד ממנו זה, מחמת הייתור או מחמת משמעות לשונו. 

ונראה לי שלומד רש"י זה מדכתיב "ניצבים" בדגש בצד"י, שמשמעותו הוא לשון נפעל, כאילו כתיב: "ניצב על ידי אחרים" ואינו מן הקל, שמשמעו שבאו בעצמם לכאן ונשארים עומדים לשמוע דבריו של משה.

ועוד: אם היה קל, היה לו לומר "אתם עומדים היום לפני ..." כמו שאמר בסמוך (פסוק יד) "את אשר ישנו פה עמנו עומד היום", ולא אמר "נצב היום".

ועוד" "נצב" לשון הזמנה הוא, משמע, כדכתיב (שמות לד, ב) "ונצבת לי שם על הצור" - הייה מזומן לי.

ר' יששכר בער איילנברג, צידה לדרך: (לדברי ר' מרדכי יפה שהובאו לעיל) ואחרי הקידה וההשתחוויה, אומר אני אחר אלף מחילות: לא זו העיר ולא זו הדרך (=על פי מלכים -ב ו, יט), שהרי מצינו "נצבים" בדגש בתוך הצד"י שפירושו נצבים מעצמם ולא על ידי כינוס מאחרים כלל ועיקר, כמו (בראשית יח) "שלושה אנשים ניצבים עליו"; וכמו (בראשית מה) "להתאפק לכל הניצבים עליו ..." וכאלה רבים לאין מספר.

ועוד קשה, איך כתב (בעל הלבוש האורה) "אם היה מן הקל היה לו לומר "אתם עומדים היום" כמו שאמר בסמוך (יד) "פה עמנו עומד היום" ולא אמר "ניצב היום". הלא לא אמר "עומד היום" (פסוק יד) אלא מחמת זה ה"ניצבים" (של פסוקנו), אם כן למה לא אמר שם (יד) "את אשר פה עמנו ניצב היום", כלשון "אתם ניצבים" ?! אלא וודאי שאין קפידא בין לשון "ניצבים" ובין לשון "עומדים" !!

א. איזה משני חלקי הביקורת של בעל צידה לדרך על דברי בעל הלבוש אתה מקבל ? נמק תשובתך !

ב. איזה משני חלקי הביקורת של בעל צידה לדרך אתה דוחה ? נמק תשובתך !

ג. התוכל ליישב קושיית הרא"ם על דברי רש"י שלא כיישובו של בעל לבוש האורה ?

2. רש"י דברים פרק כט פסוק יב: למען הקים אתך היום לו לעם: כל כך הוא נכנס לטרוח למען קיים אותך לפניו לעם. 

xx א. מה קשה לו ?

ב. מה ראה רש"י לכתוב במקום "הקים" - קיים, מה תיקן בזה ?

*)בתורה שלמה של הרב כשר חלק ששה עשר עמ' יג מביא את המכילתא הנ"ל ובשינוי הפתיחה:

[נד] אלוקיך, רבי אומר, להודיע שבחן של ישראל, שכשעמדו כולן על הר סיני לקבל התורה הושוו כולם לב אחד לקבל מלכות שמים בשמחה, ולא עוד, אלא שהיו ממשכנין עצמן זה על זה. ולא על הנגלות בלבד נגלה הקב"ה עליהם לכרות ברית עמהם, אלא אף על הסתרים. אמרו לו: על הגלויים אנו כורתים ברית עמך, ולא על הסתרים, שלא יהא אחד ממנו חוטא בסתר, ויהא הציבור מתמשכן, שנאמר: "הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו". 

ובהערה כתב: [נד] במכילתא לא מצוין הפסוק והוספתי ע"פ לשון הלקח טוב כאן: אלקיך לשון יחיד, מלמד שהושוו כולן בלב אחד, לקבל עליהם מלכות שמים בשמחה, ולא עוד אלא שנתמשכנו זה על זה. מבואר מדבריו שמפרש דרשת רבי במכילתא על המילה אלוקיך בלשון יחיד, משום שהושוו כולן בלב אחד ומשום שערבים  זה על זה.

השאלות המסומנות ב-x קשות והמסומנות ב-xx  קשות ביותר, יענה כל אחד לפי דרגתו.

ע  ל  ו  ן      ה  ד  ר  כ  ה       ל  ה  ו  ר  א  ת         פ   ר   ש   ת          ה   ש   ב   ו   ע

ע ל  -  פ י   ה ג ל י ו נ ו ת    ש ל      נ ח מ ה    ל י ב ו ב י ץ  -  ש נ ה    ת ש כ " ו  

נצבים וילך  [ תשכ"ו ]                דברים פרק   כט

כהקדמה לשיעור יזכיר המורה את דברי ילקוט שמעוני לפרשתנו:

שלוש בריתות כרת הקב"ה עם ישראל: אחת - כשיצאו ממצרים ואחת - בחורב ואחת - כאן. ולמה כרת עמהם הקב"ה כאן ? מפני שאותה שכרת בחורב בטלוה ואמרו :"אלה אלוהיך ישראל" (שמות לב). לפיכך חזר וכרת עמהם בחורב וקבע עליה קללה במי שחוזר בו.

על ההבדל בין תכנם של הבריתות נאמרו דברים חשובים ביותר במאמרו של ר' יוסף דב סולוביצ'יק: - קול דודי דופק ורצוי שהמורה הבא ללמד סוף פרשת משפטים או פרשתנו יעיין בו היטב. בברית זו שלפנינו נתחדש בעיקר רעיון הערבות שעמדנו עליו בעיקר בשאלה א, ונביא בזה קטע מתוך המאמר הנ"ל לעניין זה:

הרב יוסף דב סולוביצ'יק קול דודי דופק *):... שלישית: שיתוף - סבל מובע בהרגש שיתוף- חובה ואחריות. בצאת ישראל ממצרים נפלו משה ואהרון על פניהם, התחננו לפני ה' ואמרו: "א-ל אלוקי הרוחות לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף ?" (במדבר טז, כב). תפילה זו עשתה את מה שבקשו רועי ישראל; הקב"ה הסכים על ידיהם שיפה עשו וענש רק את עדת קורח. ברם, חסד זה הפגין הקב"ה רק לשעה. לדורות, ה"אני" נתפס בעוון הזולת, אם יש בידו להוכיחו, למחות בו ולהחזירו בתשובה. ישנה אחריות-הלכתית-מוסרית קולקטיבית לעם ישראל. הפרטים מתלכדים לחטיבה הלכתית-מוסרית אחת, בת מצפון אחד ותודעה נורמטיבית כל-כוללת. כבר פסקה ההלכה, כי כל ישראל ערבים זה לזה, וכי אחד שכבר יצא ידי חובתו יכול להוציא את חברו שלא קיים את המצווה ואיננו בכלל פטור מן הדבר המופקע מהוצאת רבים ידי חובתם. ה"אני" איננו פוטר את עצמו, כל זמן שהזולת לא עזה את המוטל עליו. ישנה כריתת ברית מיוחדת על הערבות ההדדית של בני ישראל. ברית זו באה לידי ביטוי בברכות וקללות בהר גריזים ובהר עיבל, מיוחסת היא על האידיאה של עם שנתגלתה למשה במצרים, ממנה בקעה ועלתה ברית הערבות ההדדית. אדון הנביאים בהתייחסו לברית הערבות הדגיש ואמר (דברים כט, יב) "למען הקים אותך היום לעם והוא יהיה לך לא-לוהים". חזר הוא על המטבע של ברית מצרים (שמות ו) "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לא-לוהים". כאן התעלה שיתוף הגורל ממישור הסבל החברתי-פוליטי למישור הערבות ההלכתית-מוסרית. כולנו ערבים הדדית, כמו שנאמר (דברים כט, כח) "והנגלות לנו ולבננו עד עולם". 

(ועיין סוטה לז עמ' ב; סנהדרין מג עמ' ב ; רש"י לניצבים כט, כח.) עד כאן דבריו.

לשאלת המבנה עיין גם גיליון נצבים--וילך תשכ"ג

להבנת פסוק אחרון של פרקנו עיין בפרוטרוט  גיליון נצבים-וילך תשכ"ב ועלון ההדרכה העוסקים רק בפסוק ההוא. 

הפירוש הניתן במכילתא וברש"י למקומנו לנסתרות ולגלויות - כמעשים הנעשים ע"י בני אדם בסתר ובגלוי - אינו הכלל היחידי האפשרי והרבה הלכו כאן בדרך אחרת ועיין ביחוד דברי רבנו בחיי שהובאו בגיליון ההוא.

אשר לסימני המסורה, הנקובות על "לנו ולבנינו" נביא בזה את דברי רש"י על דברי הגמרא סנהדרין מג ע"ב: ולמה נקוד על "לנו ולבנינו" ועל עי"ן של "עד" ? מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו את הירדן.

רש"י סנהדרין דף מג ע"ב 

מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו כו': ... והכי דרשינן לקרא: הנסתרות לה' אלקינו משמע עליו לבקש עלבון העבירה וליפרע מן העוברים ואין עלינו עונש בדבר.

והנגלות לנו: קולר תלוי בצואר כולנו. ואי לאו נקודה הווה אמינא כך היא המידה לעולם, באתה הנקודה לדרוש דאין מידה זו נוהגת לפוטרנו מן הנסתרות אלא עד שעברו את הירדן. והיה לו לנקוד את הנקודה הזאת על "לה' אלקינו" ללמד, שלא "עד עולם" הן לה' אלקינו. אבל לאו אורח ארעא לנקוד את השם...

לדרך חז"ל לפרש את המילה הנקודה כבעלת הוראה מצמצמת, כמילה הבאה כאן לא במלוא היקף משמעותה, עיין גם רש"י בראשית לג, ד.

                                                                                                                        נחמה ליבוביץ

*) בתוך: דברי הגות והערכה, י.ד.סולובייצ'יק, הוצ' ההצה"ע, תשמ"ב, עמ' 36-37 

ת  ש  ו ב  ו  ת         ל ג  ל  י  ו  נ  ו  ת         ל  ע  י  ו  ן       ב  פ  ר  ש  ת    ה  ש  ב  ו  ע 

ע  ר  ו  כ  ו  ת   ב  י  ד  י     י  צ  ח  ק    ר  י  י  נ  ר     

נצבים וילך  [ תשכ"ו ]                דברים פרק   כט

א. 1. להבנת הקושי במבנה הפרק אני מוצא לנכון להקדים בדברי ר' דוד הופמן מפירושו לספר דברים (החל מעמוד תקלה). דבריו יקלו על הלומד לראות את הבעייתיות במבנה הפרק. ואלה דבריו בדילוגים:

"כבר הסברנו למעלה, שדברי הנחמה שבפרק ל הם סיום התוכחה שבפרק כח. ... לפי זה יש לשאול על הכנסת פרק כט זה בין הקללות והנחמות. אולי יש לומר כך:

ראשית הוצרך הכתוב לבאר מפני מה יש צורך בקללות נוספות, כיוון שכבר נכרתה הברית בחורב בברכות וקללות ... .

I. התשובה היא פסוק  כט, ג, שאף על פי שהקב"ה הרבה לעשות לנו נסים במצרים, לא זכו לעלות עד היום ההוא למדרגה הראויה של דעת השם ... .

-      על כן הוצרכו עכשו לכריתת ברית חדשה: פרק כט, פסוקים א - ח

-      II. עוד הוצרך הכתוב לפרש, שהברית על ברכותיה וקללותיה, כוללת את כל העם כולו, ...

- כי הברית נכרתה אף עם הדורות הבאים פסוקים: ט - יד

III. עוד הוצרך הכתוב למנוע טעות, שמא יהא בישראל איש או אישה או משפחה או שבט שמחשבתם פונה לעבודה זרה, שיעלה על דעתם, מחמת יראת הקללות, לא לקבל על עצמם את הברית.

- על כן שונה הכתוב כמה פעמים, שהללו לא ימלטו מן הקללות פסוקים: טו - כ

VI. המכות שתחולנה בארצו של שבט כזה, ... תהיינה למשל לכל דורות הבאים שבישראל, ...

- שהמפר את ברית אלוקים ישיגהו חרון אפו פסוקים: כא - כז

V. דברי משה מסיימים בהוראה, שיש לפרשה בכמה אופנים ...פסוק כח

ר' דוד הופמן הסביר את הקשר שבין החלקים לבין עצמם והקשר של הפרק  לפרק כח, פרק התוכחה. קטע VI פסוקים כא - כז יש בו דברי תוכחה, בהימצאות פסוקים אלו כאן מתקשה בעל הרכסים לבקעה, והוא סבור שקטע זה חוזר לדברי התוכחה שבפרק כח, ואין לקשרם לקטע III, כי שם מדובר על היחיד החוטא ואילו בקטע VI מדובר על עונש לרבים, והרי רק היחיד ייענש כאמור: "והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל".

2. רש"י אינו רואה קושי בחיבור קטע VI לקטע III. אמנם כן, מדובר בקטע זה ביחיד החוטא אך הקשר בינו לבין קטע VI הדן בעונש התופס את הרבים הוא בגלל נושא הערבות: "ישראל ערבים זה לזה". זהו המוטיב המקשר בין שני חלקים אלו לדעת רש"י, ולדעתו את זה התכוונה התורה ללמדנו כאשר שמה את שני הקטעים הללו אחד אחר השני.

3. בוודאי יש סתירה. משה טוען שם: אל תעניש את כל העדה, מפני שרק אחד חטא. ואצלנו נאמר, שאפילו אם רק אחד חוטא - והוא חוטא בגלוי - הרי אם אין הרוב הצדיק שופט את החוטא - יחול העונש על כולם. (להבנת הסתירה עיין במאמרו של י.ד. סולובייצ'יק בעלון ההדרכה ! )

רש"י מיישב קושיה זו, שכתב בפרק כט פסוק כח: הנסתרות לה' אלוקינו: נקוד על "לנו ולבנינו" לדרוש שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן, משקבלו עליהם את השבועה בהר גריזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה.

4. הפסוק הוא בויקרא פרק כו פסוק לז: וכשלו איש באחיו. ועל פי רש"י, כפירוש המדרש.

רש"י ויקרא פרק כו פסוק לז:

וכשלו איש באחיו, כשירוצו לנוס יכשלו זה בזה כי יבהלו לרוץ. כמפני  חרב: כאילו בורחים מלפני הורגים שיהא בלבבם פחד וכל שעה סבורים שאדם רודפם (ת"כ) 

ומדרשו , וכשלו איש באחיו: זה נכשל בעוונו של זה שכל ישראל ערבין זה לזה.

5. רש"י סבור שרעיון הערבות ההדדית שם בפסוק לז אינו פשט הכתוב בגלל ההקשר, המוכיח ששם מדובר בכישלון שאחד מכשיל את השני באופן פיזי, בריצה, שדוחפים איש את רעהו. (עיין: פירוש רש"י לתורה, נ. ליבוביץ. מ. ארנד, עמ' 384 תרגיל כב ובעמוד 578 תרגיל כב)

ב. 1. הרמז בזה שנאמר: "למען הקים אותך היום " ולא נאמר, הוא יהיה לך היום לאלוקים, כי אנחנו קבלנו פעם אחת והוא יהיה לתמיד לנו לאלוקים בין אם נרצה ובין אם לא נרצה. וכך כותב בעל הרכסים לבקעה: "אבל לא אמר והוא יהיה לך היום לאלוקים כמו שאמר למען הקים אותך היום. והדבר הוא כי כאשר קבלנו עול מלכות שמים פעם אחת בלב שלם ונפש חפצה אין לנו עוד רשות לחזור בנו ולהינחם."

2. פסוקים יג-יד. : "ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת..." "כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלוקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום". 

ג. 1. מפרשי המשנה אומרים: מפני שנאמר "וישליכם אל ארץ אחרת" - משמע מקום אחד , וזה היה בגלות עשרת השבטים. אבל שבט יהודה ובנימין - היינו אנחנו עד היום - גלינו לארבע כנפות הארץ.

2. מכיוון שמדובר על גלות עשרת השבטים כולם ולא יחידים, או אלו שחטאו בלבד, נראה שהרבים נענשו בגלל היותם ערבים זה לזה, וכרש"י. ואילו לבעל הרכסים לבקעה פסוקים אלו חוזרים לעניין התוכחה שבפרק כח הנוגעים לכל העם ולא לחלקו בלבד.

3. לדעת ר' עקיבא "כיום הזה" כוונתו לעניין הזמן, כמו שאין הזמן חוזר כך הם לא ישובו.

ולדעת ר' אליעזר: "כיום" כשעות היום שתחילתן אפילה וסופן אורה. (ראה במהרש"א) ח. אלבק: לרבי עקיבא, יום כיחידת זמן שחולפת; לרבי אליעזר, יום משמעו גם שמש.

4. כמו שאתם רואים אותם היום הזה, כך אומרים הגויים. (עפ"י רס"ג)

ד.         1.         א. נקבל את החלק הראשון מפני, שהפועל ניצב יכול לבוא במשמעות של בנין  קל, אם כי הפועל "נצב" הוא בבנין נפעל ויש בו דגש בצד"י, בכל זאת אינו סביל (פסיבי) כי יש גם פעלים הבאים בבנין נפעל ואינם במשמעות של נפעלים ע"י אחרים.

ב. נדחה את החלק השני משום שיש הבדל בין נצב לבין עומד. "עומד" הוא באקראי, ואילו נצב זה מצב שרוצה לשהות בו זמן מה ובדרך כלל גם בדריכות מסוימת.

ג. אילו היתה הכוונה סתם שהם חונים סביב המשכן, הרי זה אינו היום ne, כי אם תמיד זה כך.

2.        א. לא יתכן לומר כי הברית היא בשביל להקים אותם לעם, שהרי לא היו עם ע"י הברית; הברית לא היתה אלא כדי שישמרו את מצוותיו. לכן מפרש רש"י שכל-כך נכנס הקב"ה לטרוח ולכרות ברית כדי שישמרו מצוותיו ויוכלו להתקיים כעמו.

ב. המטרה בכריתת הברית לא היתה כדי להקים את ישראל כעם שהרי היו עמו כבר מיציאת מצרים אלא לקיים אותם לפניו כעם גם בעתיד.