נכון לתחילת שנת 2005 מספרם הכולל של יהודי ברית המועצות לשעבר ("יהודים רוסיים") החיים כיום בחבר המדינות העצמאיות ובמקומות שונים בעולם בהם ישראל, ארה"ב וקנדה,  נאמד במיליון ושש מאות אלף נפש.
בקהילה היהודית של יהודי חמ"ע ('חבר מדינות עצמאיות') נמצאים כיום כ-395 אלף יהודים. הקהילות הגדולות נמצאות בפדרציה הרוסית עם כ-243 אלף איש, באוקראינה, שבתחילת שנת 2004 מספר היהודים בתחומה נאמד בכ-89 אלף איש ובבלארוס –  עם קרוב ל-20 אלף איש.
במונח "יהודי חמ''ע" אנו מתכוונים בעיקר לשלוש קהילות אלה, שניתן לראותן כקהילה אחת עם מאפיינים דומים, המחולקת בין כמה מדינות עצמאיות. 

תולדות הקהילה

עד שנת 1772 כמעט ולא היו יהודים באימפריה הרוסית, היות ועד שנה זו נאסר על יהודים להיכנס לגבולות האימפריה. אולם, לאחר חלוקות פולין-ליטא (בשנים- 1772, 1793, 1795 ו-1815) "ירשה" קיסרות רוסיה את הקהילה היהודית הגדולה בעולם הלא היא יהדות פולין. על מנת להגביל נתינים חדשים ובלתי-רצויים אלה נקבע, כי הם רשאים להתגורר בגבולות הקיסרות הרוסית אך ורק באזור הקרוי "תחום המושב". גבולות התחום חפפו את גבולותיה של פולין שלפני החלוקה.
עד למאה העשרים התרכזו מרבית היהודים בשטחים המערביים של האימפריה, באזורים שכיום שייכים  למדינות: מולדובה, אוקראינה, בלארוס, ליטא, לטביה ופולין. ברוסיה גופה ניתן היתר מגורים ליהודים שנחשבו ל"מועילים" (אילי-הון, סוחרים עשירים, אנשי מקצועות חופשיים, בעלי-מלאכה וחיילים משוחררים).  במרוצת המאה התשע-עשרה עבר על היהודים תהליך של קבלת התרבות הרוסית (רוסיפיקציה), ובתחילת המאה העשרים ניתן היה לומר שיהודי פולין הפכו ליהודי רוסיה – הם למדו רוסית, שלחו את ילדיהם לבתי-ספר רוסיים, והתייחסו לעצמם כאל "יהודים רוסיים" לכל דבר.
בשנת 1913 חיו בגבולות האימפריה הרוסית בין 5.3 ל- 6 מיליון יהודים שהיוו את הקיבוץ היהודי הגדול ביותר בעולם (בסביבות 50% מכלל יהדות העולם).

שינוי חד ודרמטי בגורל יהודי רוסיה התחולל עם נפילת האימפריה הרוסית ב-1917, במהפכה הבולשביקית. בעקבות המהפכה נותקו מרוסיה: ליטא ולאטביה, המחוזות המערביים של אוקראינה ובלורוסיה. אמנם, בהמשך, בשנת 1940 החזירה ברית המעוצות את כל השטחים האלה לשליטתה, ואף סיפחה את גליציה (שמבחינה היסטורית הייתה מאז סוף המאה השמונה-עשרה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית) על יהודיה הרבים.
תחת השלטון הקומוניסטי היו יהודי ברית המועצות נתונים למכבש לחצים שמטרתו הייתה להרחיקם מהמסורת ולבוללם. ואכן, אלמלא נפילת הקומוניזם ופירוק ברית והמועצות בשנת1991, ספק אם יהודי ברית המועצות, שכמעט ושכחו מהי יהדות, עברית, לאומיות יהודית ואורח חיים יהודי, היו מחזיקים מעמד כיהודים עוד זמן רב. הם אכן הפכו ליהודים "רוסיים", השפה הרוסית והתרבות הרוסית היו לשפת-אימם ולתרבותם, ללא קשר למקום מגורם. יוצאי דופן הם היהודים אשר התגוררו באזורים הדרומיים של ברית המועצות,בעיקר בבוכרה ובגרוזיה, אשר שמרו על זיקה למסורת.
מבחינה לאומית הרגישו עצמם רבים מיהודי ברית המועצות, למרות הכל, יהודים ואילו אחרים הסתירו את יהדותם. בקרב היהודים בברית המועצות, בעיקר ברוסיה, רווחה תופעת הנישואים המעורבים. ככלל, באזורים שעברו לשלטון ברית המועצות לאחר מלחמת העולם השנייה, שימרו יותר יהודים את מסורתם.
לאחר התפרקות ברית המועצות בשנת 1991 שוב נפרדו  היהודים ה"רוסים" לקהילות נפרדות במדינות עצמאיות כאשר הפדרציה הרוסית (רוסיה גופה) היא רק אחת מהן. כיום חיים 62% מיהודי חמ''ע ('חבר מדינות עצמאיות' - ברית המועצות לשעבר) ברוסיה.
גרעין הקהילה מונה 243 אלף איש המגדירים עצמם "יהודים". האוכלוסייה היהודית המורחבת, הכוללת יהודים ובני-משפחותיהם מונה כ-500 אלף איש (פי שניים ממספר הגרעין היהודי). מספר זכאי חוק השבות רב עוד יותר, משום שהוא כולל גם את צאצאי היהודים בדור השלישי (שסבא או סבתא היו יהודים), ובני המשפחה של אלה. שפת האם של כל היהודים היא רוסית.

יהודי רוסיה – הנם אוכלוסיה עירונית במובהק. רובם ככולם מתגוררים בערים. יתרה מזו, למעלה מ80% מהם מרוכזים כיום בערים הגדולות (שאוכלוסייתן מונה למעלה ממיליון תושבים). במוסקבה גרים יותר מ-80 אלף,  ובסנקט-פטרבורג כ-43 אלף (כך שבשתי "הבירות" של רוסיה, מרוכזים כ-51% מכלל האוכלוסייה היהודית במדינה). הגירה חוזרת מישראל בשנים אחרונות הביאה לגיבוש קהילות ישראלים וישראלים לשעבר, במוסקבה ובסנט-פטרבורג.

 
הגירה של יהודים אל הקהילה או ממנה:

ניתן לומר, כי מן הרבע האחרון של המאה התשע-עשרה רוב המהגרים היהודים בעולם, לרבות עולים לישראל, היו מהגרים מרוסיה. הגורמים לכך היו, בכל התקופות, מצוקה כלכלית, ביטויי אנטישמיות וכמובן כמיהה לארץ-ישראל.
מ-1880 ועד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 היגרו שני מיליון יהודים מרוסיה לארצות המערב, ובעיקר לארצות הברית.

עם השתלטותו של המשטר הקומוניסטי על המדינה, ננעלו שעריה ומאמצע שנות העשרים הצליחו רק יהודים בודדים לברוח מהאימפריה הסובייטית. לאחר השואה, הורשו כמה עשרות אלפי יהודי פולין לשעבר (שנמלטו לברית המועצות מהנאצים) לעלות לישראל דרך פולין ואיראן, ושוב נסגרו השערים.

מאבק הרואי על זכות היציאה מברית המועצות שניהלו יהודים סובייטיים בשנות השבעים והשמונים, איפשר הגירתם של מאות אלפים עוד בתקופת השלטון הקומוניסטי. מאבק זה של יהודי ברית המועצות בראשות  'מסורבי העלייה' ("הסירובניקים") הפך למערכה חובקת-עולם, שהובילה מדינת ישראל ולצידה יהודים בארצות המערב ובראשם ארה"ב.

עם פתיחת השערים בשנת 1989 החלה העלייה הגדולה של יהודי ברית המועצות, שהביאה לישראל קרוב למיליון עולים. 32% מתוכם באו מרוסיה ו33% מאוקראינה. בשנת 2000, 54% מההגירה היהודית מרוסיה הייתה לישראל.  יהודים רבים היגרו בשנים אלה גם למקומות נוספים, כמו ארצות הברית, גרמניה וקנדה. בסך הכול, בשנים 2002-1989 עזבו את ברית המועצות לשעבר כמיליון וחמש מאות אלף יהודים.

אף על פי שבשמונה השנים האחרונות חזרו לרוסיה כשלושה עשר אלף עולים מחמ"ע, נותר מאזן ההגירה  היהודית ברוסיה שלילי באופן רצוף במהלך כל מאה חמישים השנים האחרונות. ראוי לציין כי כ-300,000 מן העולים מברה"מ הם 'זכאי חוק השבות' ואינם יהודים לפי ההלכה.
לאחרונה, הביא השיפור במצב הכלכלי והחזרת היציבות הפוליטית ברוסיה ובמדינות אחרות בחמ''ע לירידה ניכרת במספר העולים לישראל מארצות חמ"ע.

לסיכום:

בשנים 1917-1772, "יהודי רוסיה" היו נתינים של הצאר הרוסי שחיו לרוב מחוץ לגבולות רוסיה ההיסטורית, במחוזות פולין, ליטא, בלורוסיה ואוקראינה.
בשנים 1917-1991, היהודים היו אזרחי ברית המועצות, ששפתם רוסית ותרבותם רוסית.
משנת 1991 ועד היום: במהלך שנים אלה היגרו רבים מיהודי חמ"ע ('חבר מדינות עצמאיות'-ברית המועצות לשעבר) לארצות שונות בעולם, ביניהם:
כ-800 אלף לישראל,
כ-300 אלף לארצות הברית,
כ-100 אלף לגרמניה
 וכ-25 אלף לקנדה.
כיום, חיים בחבר המדינות העצמאיות- חמ''ע כ-395 אלף יהודים.

עיסוקים ומקצועות

לאורך מאות שנים, עסקו יהודי מזרח אירופה והאימפריה הרוסית במלאכה ובעבודות תיווך מסחר ורוכלות. מקצתם עסקו אף בחקלאות, ולקראת סוף המאה התשע-עשרה גם במקצועות חופשיים.

המהפכה הבולשביקית ב- 1917 פתחה בפני היהודים עיסוקים חדשים, והם השתלבו במגוון המקצועות המודרניים. הצלחתם ניכרה במיוחד במקצועות שדרשו רמת השכלה ומיומנות אישית גבוהה, כגון מנהל, משפטים, רפואה, תרבות וחיי רוח, מדע, הנדסה, אקדמיה ועיתונאות. המקצועות המובהקים והמסורתיים של יהודי מזרח אירופה: מסחר, תיווך ובנקאות חוסלו כליל, משום שלא היה להם מקום במדינה קומוניסטית.

מיד לאחר המהפכה  נלחם השלטון החדש באנטישמיות. אולם עד מהרה, כבר לקראת שנות הארבעים, הידרדר המשטר הקומוניסטי בראשותו של סטאלין לאנטישמיות ממלכתית. היהודים גורשו ממנגנוני השלטון, מהפקידות ומעמדות בכירות בכלכלה וחיי החברה. כמו כן נסגרו בתי כנסת וישיבות וברית המילה נחשבה לעבירה.

מאז שנות הארבעים מצאו היהודים מקלט בלימודים אקדמיים. אך גם בתחום זה נתקלו באנטישמיות. אוניברסיטאות סובייטיות לא קיבלו יהודים לרוב החוגים בתחומי לימודי הרוח והחברה, שנחשבו ליוקרתיים בברית המועצות, והם נאלצו ללמוד רק מקצועות מתחום ההנדסה, רפואה, מדעים מדויקים ומדעי הטבע. אך למרות הרדיפות והקשיים היה ליהודים מקום רב חשיבות באליטות של התרבות הרוסית והמדע.
מתחילת שנות התשעים, עם נפילת הקומוניזם, הוסרו כל המכשולים שעמדו בפני היהודים. כיום, משולבים היהודים ברוב תחומי החברה והכלכלה, ורמת חייהם והשכלתם גבוהה אפילו מאד ביחס לכלל האוכלוסייה. יתרה מזו, נוצרה קבוצה מצומצמת, אך בולטת מאוד של מתעשרים חדשים. אנשים אלה, שתוך שנים ספורות הפכו למיליארדרים (ומכונים אוליגרכים), מהווים לא אחת מטרה למתקפות אנטישמיות מצד גורמים לאומניים וקומוניסטיים.

זרמים דתיים

עד שנת 1917 ניהלו מרבית יהודי רוסיה אורח חיים מסורתי והיו מעוז "היידישקייט" והיהדות האורתודוקסית על פלגיה הליטאי והחסידי. יש לציין, כי גם תנועת המזרח''י (הציונות הדתית) מקורה ביהדות זו.
מאז 1917, במהלך שבעים שנה, מנע השלטון הקומוניסטי בשיטתיות ובאכזריות ביטויי יהדות ודבקות במסורת ישראל. אלפי בתי-כנסת נסגרו, רבנים נאסרו ויהודי שניסה לנהל אורח-חיים מסורתי היה בחזקת עובר עבירה כנגד המשטר. הפלישה הגרמנית והשואה התרגשו  על האזורים המערביים של ברית המועצות, שם עוד נשארו שרידים לחיים יהודיים מסורתיים, וכך, למעשה, נכחדו שרידי הביטוי היהודי הרוסי  שעוד היה קיים. 
לאחר השואה, במשך למעלה מארבעים שנה (1989-1945) הביטוי החוקי היחידי ליהדות בברית המועצות, היו כמה בתי-כנסת שפעלו בחסות השלטונות ותחת השגחתם בערים מרכזיות מעטות (מוסקבה, לנינגרד, קייב). אולם, עמוק במחתרת פעלו קבוצות של יהודים דתיים, ביניהם חסידי חב''ד, ששמרו על הגחלת גם בשנים הקשות ביותר של השלטון הקומוניסטי. כאמור, כתוצאה ממדיניות זו של השלטון, איבדו יהודי ברית-המועצות כמעט לחלוטין כל קשר למסורת.
עבודה מאומצת בתחום החינוך היהודי שמנהלים מאות ארגונים ומוסדות יהודיים הפועלים מאז 1991 בשטחי ברית-המועצות לשעבר, הצליחה באופן חלקי לשקם נזק זה. במסגרת פעילות זו, גילו עשרות אלפים מקרב יהודי רוסיה עניין חדש ביהדות ואף חזרו בתשובה. מאות בתי-כנסת שוקמו ונפתחו מחדש, נפתחו בתי ספר וישיבות וסביבם התגבשו  קהילות יהודיות דתיות חדשות. נפתחו חנויות, מסעדות כשרות ומקוואות, הופעלו בתי-קברות, וברחובות הערים המרכזיות נראים היום יותר ויותר יהודים בלבוש מסורתי.
כיום קיימים ברוסיה כל זרמי היהדות – הזרם האורתודוקסי, הקונסרבטיבי והרפורמי. רוב הרבנים באים מחוץ לרוסיה  - מישראל ומהתפוצות. בתוך הזרמים הדתיים ההשפעה הגדולה ביותר נודעת לזרם האורתודוקסי (לרבות חסידות חב"ד וחוגי הישיבות הליטאיות).

חינוך ותרבות

התרבות העשירה והרב-גונית של יהדות מזרח-אירופה (היידישקייט), הן החילונית והן הדתית, נכחדה באש הפוגרומים, הרדיפות ומעל הכל בשואה.
השלטון הקומוניסטי ראה בחינוך ובתרבות היהודית, כוח עוין שעלול להפריע לו להטמיע את היהודים הנתונים למרותו בתרבות הרוסית הכללית.
לכן, עד תחילת שנות התשעים, חינוך יהודי ברוסיה היה אפשרי אך ורק במחתרת, וביטויי תרבות מועטים שהתירו השלטונות, היו משוללים כל סממן של לאומיות או דת יהודית.
בשנים שלאחר הקומוניזם, החלו חיי התרבות והחינוך היהודיים מתפתחים במהירות, וזאת בסיוע ארגונים יהודיים בינלאומיים רבים, הפועלים ברוסיה ובשאר המדינות החדשות. כיום פועלים בחמ''ע כ-100 בתי-ספר יהודיים יומיים, המציעים תוכנית לימודים מלאה. כשני-שליש מבתי-ספר אלה דתיים, והשאר - חילוניים.
תוכנית הלימודים בבתי הספר היהודיים, דומה לזו שבבתי הספר הציבוריים, אולם בלימודי ההיסטוריה מושם דגש על היסטוריה יהודית, וכן ישנם שיעורי חובה נוספים, בעברית וביהדות.
חלק מבתי הספר היהודיים פתוחים גם לתלמידים שאינם יהודים, וחלק ניכר מהתלמידים אכן אינם יהודים. מקצתם ילדים מנישואים מעורבים ואילו לאחרים כלל אין קשר ליהדות.
בנוסף, בחמ''ע פועלים כ-200 בתי-ספר של יום א', מתוכם יותר ממאה ברוסיה. בבתי-ספר אלה מלמדים מסורת ישראל, עברית ותולדות עם ישראל. הם מיועדים לתלמידים יהודים הלומדים במערכת החינוך הרגילה, אך רוצים להוסיף ידע בתחומי היהדות וישראל. בערים הגדולות קיימת גם רשת גני-ילדים יהודיים. כמו כן מקיימת הסוכנות היהודית רשת רחבה של מועדוני נוער ואולפנים ללימוד עברית. במוסקבה פועל "בית-עגנון" מיסודה של הסוכנות היהודית והוא מציע קורסים בתחומי התרבות היהודית. בקיץ ובחורף יכול הנוער היהודי ברוסיה (ושאר מדינות חמ''ע) לצאת למחנות קיץ יהודיים המופעלים על-ידי ארגונים יהודיים שונים, בראשם – הסוכנות היהודית.
בחמ''ע בכלל וברוסיה בפרט פועלות תנועות נוער יהודיות: 'בני עקיבא','בית''ר', 'השומר הצעיר', 'עזרא' וכן פועלת רשת מועדוני סטודנטים בשם 'הילל'.
האוניברסיטה הפתוחה מפעילה "פרויקט רוסי" מיוחד המאפשר לכל זכאי חוק השבות ברוסיה, ללמוד בשפתו קורסים בנושאי יהדות והיסטוריה יהודית (המוכרים בארץ ל- B.A.). מספר אוניברסיטאות מציעות לימודי יהדות, אך יש לציין כי מרבית התלמידים בפקולטות אלו אינם יהודים.
במוסקבה פועל בית הספר הגבוה ללימודי הרוח, שהוא למעשה  אוניברסיטה יהודית לכל דבר, ובסנקט-פטרבורג קיים  מכון ללימודי יהדות ותרבות יהודית. גופים נוספים העוסקים במחקר בתחום היהדות הם 'המרכז הבינלאומי לחקר יהדות רוסיה ומזרח אירופה'. שהוקם לאחרונה וקרן "הולוקוסט" החוקרת את השואה בשטחי רוסיה ומנחילה את זכרה לדור הבא של אזרחי רוסיה.
כמו כן, יוצאים לאור בחמ''ע, עשרות עיתונים, עלונים וירחונים יהודיים, חלקם מודפסים, וחלקם באינטרנט.

סעד ורווחה

כיום נמצאים רוב יהודי חמ''ע
במצב כלכלי טוב יחסית, ומשולבים בכלל תחומי החברה. אך יחד עם זאת סובלים יהודים מבוגרים רבים מעוני ומרעב, זאת בשל גילם וחוסר היכולת להתפרנס באופן עצמאי וכן בשל המצב הכלכלי הרעוע.
ארגונים יהודיים, ובראשם ארגון ה'ג'וינט' האמריקאי, פרסו רשת סעד רחבה שכוללת מרכזי 'חסד', בהם מקבלים יהודים מבוגרים אוכל חם ומצרכים בסיסיים בחינם. בשנים האחרונות, החלו גם עשירים מקרב יהודי רוסיה לממן מכספם מפעלי סעד קהילתיים.

התבוללות

שיעור הנישואים המעורבים ברוסיה הוא מהגבוהים בקהילות ישראל.
על אף שרבים ממנהיגי הקהילה משווים כיום חשיבות לשמירת המסגרת היהודית, לא תמיד הם מצליחים במשימה. ממדי העלייה העצומים (כאשר יהודים בעלי-תודעה לאומית מפותחת בדרך כלל הם שעולים ארצה) והידלדלות דמוגרפית (צמצום מספר היהודים במדינה וגילם המבוגר של רבים מבני הקהילה) גרמו לכך, שלפי הערכות זהירות, 70%-85% מנישואי היהודים ברוסיה הם נישואים מעורבים. בשנת 1998 74% מהלידות ה"יהודיות" (כאשר אחד ההורים יהודי) ברוסיה היו במשפחות מעורבות.

ביטחון ואנטישמיות

ברוסיה הצארית הייתה אנטישמיות ממלכתית בגדר מדיניות רשמית ואידיאולוגיה מוצהרת של המשטר. המונים מוסתים פגעו לא אחת בחיי היהודים וברכושם.  בשנים אלה רווח השימוש בסיסמא "הכה ביהודים והצלת את רוסיה" ולמעשה כדי להסיט את התמרמרות התושבים מן המשטר, הוסתו ההמונים לפגוע ביהודים. אפילו המילה "פוגרום" (פרעות) מקורה בשפה הרוסית.
עם כינון ברית המועצות נראה היה שעידן האנטישמיות תם, אך עד מהרה התפתחה אנטישמיות קשה לא פחות של המשטר הקומוניסטי. בסוף תקופת סטלין – בשנים 1953-1948 ריחף חשש ממשי מפני שואה חדשה מעל לראשי היהודים בברית המועצות. כמו כן, מאז הקמת מדינת ישראל סיפקה ברה"מ נשק ותחמושת למדינות ערב ותמכה בטרור הפלשתיני.
עם נפילת הקומוניזם הסתיים עידן האנטישמיות הממלכתית ברוסיה. השלטון החדש מסביר בד"כ פנים ליהודים. יחד עם זה, הוא איננו נלחם בעשרות ארגונים ומפלגות של אנטישמיים קיצוניים הפועלים בחופשיות במדינה.
לאחרונה אף הופיעו סימנים מדאיגים חדשים: משפטים והליכים, שמתנהלים בשנים האחרונות כנגד אילי-הון ממוצא יהודי המואשמים בשוד אוצרות המדינה והקופה הציבורית, זוכים לאהדה רחבה בציבור ומשפיעים לרעה על היחס הכללי ליהודים. באותו כיוון פועלת התגברות הלאומנות ושנאת-זרים המסתמנת לאחרונה ברוסיה. אמנם מוקד עיקרי לאנטישמיות הייתה ונותרה אוקראינה.
באופן כללי, מספר התקריות האנטישמיות נמצא במגמת עלייה. עדיין לא מדובר בפגיעות פיזיות רבות ביהודים, אך האנטישמיות נשארה אחת הבעיות האקוטיות בחיי הקהילה.

 על סדר היום

הקהילה היהודית עומדת בפני שלוש בעיות מרכזיות:
הבעיה הראשונה היא הבעיה הדמוגרפית שהיא תוצר של אחוז גבוה מאוד של נישואים מעורבים, תמותה גבוהה וריבוי טבעי נמוך. בעיה זו מציבה סימן שאלה לגבי עצם קיומה של היהדות ברוסיה.
הבעיה השנייה הינה בעיית הזהות והתרבות: יהודים רבים אינם מכירים לעומק את המורשת היהודית, והם מחוברים ליהדות רק בשל מוצאם, אך בפועל אין בחייהם שום סממן יהודי. ראשי הקהילה והארגונים היהודיים עושים מאמץ על מנת להחיות את מוסדות הקהילה ולספק אפשרות לקיום חיים יהודיים משמעותיים, אך לעת עתה עם הצלחה חלקית בלבד.
הבעיה השלישית היא האנטישמיות והתגברות שנאת הזרים ברוסיה: שתי מגמות אלה גורמות לחשש בקרב היהודים מפני הרעה נוספת ומשרות אווירה של חוסר ביטחון.

עתיד הקהילה

עתידה של קהילת יהודי רוסיה ומדינות חמ''ע הנוספות לוטה בערפל לאור הבעיה הדמוגרפית החמורה. ניתן לומר כי זוהי יהדות ההולכת ונעלמת. הגורמים לכך הם: הגירה שלילית, גילם המבוגר של מרבית החברים בה, שיעור תמותה העולה עשרת מונים על שיעור הילודה ואחוז גבוה של נישואים מעורבים.
כבר בשנת 1994, נבדק ונמצא כי מעל ל- 50% מיהודי רוסיה היו בני 56 ומעלה. בשנת 1998 נולדו ברוסיה רק 875 ילדים מאמהות יהודיות. מתוכם רק ל-224 ילודים היה גם אב יהודי . לעומת זאת, בשנת 1997 מתו ברוסיה 9546 יהודים (תמותה גבוהה פי 11 מהילודה). בממוצע, כבר בשנים 1993-1994  ילדה כל אישה יהודייה 0.8 ילדים. ההנחה הרווחת גורסת כי מאז מצב זה הלך והחמיר.
נתונים אלה מעידים על כך, שמבחינה דמוגרפית ההיסטוריה של יהודי רוסיה קרובה לסיום. אם לא יחול היפוך מגמה קיצוני (מה שבדרך כלל לא קורה בתהליכים הדמוגראפיים), בעוד שנות דור (25-30 שנה) עלולה הקהילה היהודית ברוסיה להיעלם כמעט כליל.
שיפור המצב תלוי רבות בחינוך יהודי ובגיבוש זהות יהודית בקרב "יהודים למחצה", שרק החזרתם ליהדות ולקהילה יכולה להפיח חיים חדשים ביהדות רוסיה.

הקשר לישראל

יחס חם ואוהד לישראל  הוא אחד מסימני ההיכר הבולטים של יהודי רוסיה.
בעשור האחרון הפכה ישראל לעוגן זהותי מרכזי עבור רוב היהודים, ולמעשה מעוצבת כיום  הזהות היהודית ברוסיה סביב ישראל.
ההתעניינות בישראל, הקשר האמיץ אליה, אהדה ותמיכה בלתי-מסויגת בישראל, מאפיינים את יחסה של הקהילה לישראל ומהווים תופעה ייחודית במינה בעולם היהודי של ימינו.
הגורם המרכזי לקשר שבין הקהילה לישראל, הוא העלייה הגדולה מרוסיה. כיום לכל יהודי ברוסיה ישנם קרובי משפחה וחברים רבים בישראל. גורם שני הוא הקשר הרופף למורשת היהודית, אשר הופך את מדינת ישראל למוקד סביבו נוצרת זהות יהודית חדשה.
 

תרומת הקהילה היהודית לרוסיה

מתקופת האמנציפציה, באמצע המאה ה- 19, ועד היום, תרמו היהודים לחברה הרוסית והסובייטית, תרומה משמעותית ביותר בכל תחומי החיים.
קשה למצוא אפילו תחום אחד בחברה הרוסית במאה השנים האחרונות, שניתן לדמיין אותו ללא תרומה עצומה, ולעיתים אף מכרעת, של יהודי רוסיה.
האמת ניתנת להיאמר, שתרומת  היהודים ותפקידם החברתי היו בין הגורמים המעצבים של ההיסטוריה הרוסית מסוף המאה התשע-עשרה ועד ימינו אלה.
גדולה במיוחד הייתה תרומת היהודים לחברה בתקופה הסובייטית. דווקא משום שבברית המועצות נחסמו  בפני היהודים דרכי הצטיינות מסורתיים (לא ניתן היה להתפרסם כרב גדול או כעסקן יהודי), תועלה כל האנרגיה העצומה של יהודי רוסיה לקידום אישי ומקצועי בחברה הסובבת.
אולם, יהודי רוסיה החלו בולטים בתרומתם לסביבה עוד במאה התשע-עשרה.
בין גדולי הרוח היהודיים ברוסיה, כבר במאה ה- 19, בלטו אישים רבים כמו צייר הטבע יצחק לוויטן, הפסל מרק אנטוקולסקי, ומוסיקאים ומלחינים כניקולאי ואנטון רובינשטיין.
במאה ה-20 לא ניתן כלל לתאר את התרבות, המדע והחיים החברתיים ברוסיה ללא תרומתם המכרעת של היהודים. בין הגדולים ביותר בתחומם ניתן למנות משוררים כמנדלשטם, פסטרנק וברודסקי; סופרים כאלדנוב, באבל, ארנבורג, גרוסמן, אילף וטיניאנוב; מדענים כיופה, לנדאו, זלדוביץ' וגינזבורג; מנהיגי המהפכה הבולשביקית כטרוצקי, זינובייב וסברדלוב (נשיאה הראשון של רוסיה הסובייטית), ורבים, רבים אחרים.
כיום בולט מאד מקומם של יהודי רוסיה בפוליטיקה, כלכלה, עיתונאות, בידור, תרבות וחינוך והוא עולה ללא שיעור על חלקם הזעום בכלל אוכלוסיית הפדרציה הרוסית.