מלחמת העולם השנייה

חמש וחצי שנותיה של מלחמה העולם השנייה באירופה (ספטמבר 1939-מאי 1945), הן
מן התקופות הקודרות ביותר שידע העם היהודי באלפי שנות קיומו.
ערב פרוץ המלחמה הוא הגיע לשיא מספרי של כל הזמנים - כ-17 מיליון נפש;
עד 1945 פחת המספר בשישה מיליון, טבוחי מכונת-ההשמדה הנאצית.
היקף השואה הנוראה שהיתה מנת חלקו של העם היהודי במלחמת העולם השנייה התברר
רק משלהי 1942 ואילך. עד אז מקובלת היתה ההנחה שעל אף הנגישות וההרג של הנאצים,
ייוותרו מיליוני יהודים בארצות שכבשו. בדיעבד עולות טענות שהמנהיגות היהודית
ברחבי העולם החופשי, לרבות המנהיגות הציונית, לא עשתה די כדי להציל כמה שיותר
יהודים מאירופה הכבושה. התשובה הניתנת לטוענים אלה מתבססת על כך, שתקופה ארוכה
המידע לא היה ברור, למעשה לא ניתן לעשות הרבה, וכן שיחק תפקיד לא-מבוטל אי-אמון
בידיעות המזעזעות על מכונתהרצח הנאצית, בבחינת "דבר כזה לא ייתכן".
הפעילות הציונית בעת המלחמה התרכזה בשלושה מקומות: לונדון, ירושלים וניויורק.
ראשי הציונות, ובמיוחד וייצמן, בן-גוריון ושרתוק, עשו ככל יכולתם לגייס את
תמיכת ההסתדרות הציונית והיישוב המאורגן בארץ-ישראל למאמץ המלחמתי הבריטי.
הם הציעו לבריטים לגייס רבבות יהודים למלחמה בנאצים, בעוצבות מיוחדות, ונענו
בדרך כלל בשלילה. הבריטים העדיפו תחילה גיוס של בעלי-מקצוע וכן גיוס ליחידות
עזר שונות, ללא ייחוד לאומי. רק לאחר שהחמיר מצבם, בשל ההצלחות של גרמניה,
הסכימו לגייס גם פלוגות חי"ר יהודיות. ב-1944, חמש שנים לאחר פרוץ המלחמה
הסכימו להקים את החי"ל - חטיבה יהודית לוחמת (הבריגדה היהודית) - עוצבה בת
יותר מ-5000 חיילים, בעלת דגל וסמל יהודיים. הבריגדה הספיקה להשתתף בקרבות
האחרונים בחזית איטליה.

את מהלכי הציונות בעת המלחמה הוביל בעיקר יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית דוד בן-גוריון,
שאימץ - תוך שיתוף-פעולה עם נשיא ההסתדרות הציונית העולמית ד"ר חיים וייצמן,
ולא אחת תוך יריבות עימו - מדיניות שקראה להקמת מדינה יהודית "לאלתר" בארץ-ישראל.
בן-גוריון החזיק בדעה, שכמו שמלחמת העולם הראשונה נתנה לציונות את הצהרת בלפור,
כך תיתן מלחמת העולם השנייה - לאחר שייקבעו בסופה הסדרים מדיניים חדשים בעולם
- את המדינה היהודית. למטרה זו הקדיש את כל זמנו ומרצו. על אף קשיי התחבורה
והסכנות בעת המלחמה הירבה בנסיעות בין ארץ-ישראל, אנגליה ואמריקה, נפגש עם
מנהיגים ומעצבי דעת-קהל, ועם המנהיגות היהודית (במיוחד בארצות הברית), וגייס
ציונים ולא-ציונים למען הקמת המדינה היהודית. שיאה של הפעולה ב-1942: בחודש
מאי נתקבלה בכנס ציוני בניו-יורק "תכנית בילטמור", שהיוותה מצע להקמת המדינה
היהודית, ולאחר חצי שנה אומצה תכנית זו על-ידי הוועד הפועל הציוני במושבו
בירושלים.

ארץ-ישראל היהודית זכתה להתפתחות מרשימה בימי המלחמה. תחילה שרר בארץ משבר
כלכלי קשה, וכ-10% מאנשי היישוב היהודי היו מובטלים. מ-1942 ואילך התהפכה
התמונה. הבריטים הפכו את ארץ-ישראל למרכז כלכלי ולוגיסטי ראשון במעלה. התעשייה
התפתחה בקצב מהיר כדי לספק את צרכיו המרובים של צבא המיליונים הבריטי; תנועת
הבנייה הגדולה והשירותים הרבים שהיישוב היהודי סיפק לצבא ולחיילים, הביאו
לגאות ממושכת. רמת החיים עלתה, היחסים עם הערבים התייצבו. למרות שבמספר נושאים
נותרה מחלוקת קשה עם הבריטים, כמו המשך מדיניות "הספר הלבן" - נחשבת תקופה
זו לחיובית, מבחינת ההישגים והתחזית לעתיד. ואולם על הכל העיב הצל הנורא של
השמדת יהודי אירופה, וההצלחות בארץ-ישראל - שבה התנהלו חיים ו"עסקים כרגיל"
- רק חידדו את הבעייתיות של מצב מיוחד זה.
בתקופת המלחמה צעד כוח המגן היהודי בארץ מספר צעדים חשובים קדימה.
ה"הגנה" הרחיבה את שורותיה ואת אימוניה, והקימה לראשונה חטיבה מגויסת קבועה
- הפלמ"ח. אלפים מחבריה שירתו בצבא הבריטי ועברו בו אימונים מתקדמים באחד
הצבאות הטובים ביותר בעולם. אצ"ל התפלג בראשית המלחמה, ומקצת מחבריו עזבוהו,
בשל תמיכתו בבריטים במלחמתם, והקימו את לח"י (לוחמי חירות ישראל). ארגון קטן
זה ביצע פעולות חבלה נגד הבריטים אף בימים הקשים ביותר, כשהגרמנים היו קרובים
לכבוש את ארץ-ישראל. ב-1944 החל גם האצ"ל לפעול נגד הבריטים, ועל רקע זה הוא
התנגש עם רוב היישוב וה"הגנה" (ה"סזון").

ב-1945, עם סיום המלחמה וחשיפת מידע מדויק על היקף השואה, האמינו ראשי הציונות
והיישוב כי עזרתם לבריטים תזכה להערכה, בצד התחשבות ביהודים כצד שנפגע יותר
מכל עם אחר במלחמה - והתוצאה תהיה שינוי במדיניות הבריטית, ובראש וראשונה
ביטול "הספר הלבן" מ-1939 ומתן היתר לשרידי השואה להיכנס לארץ-ישראל. בחודשים
הבאים התברר כי לתקוות אלה אין בסיס.

    1939
1 בספטמבר
פרוץ מלחמת העולם השנייה. מנהיגי הציונות והיישוב היהודי בארץ-ישראל מודיעים
לבריטים על נכונותם להעמיד את היישוב למען המאמץ המלחמתי - במאבק המשותף נגד
האויב הנאצי.

12 בספטמבר
מתנדבים ראשונים מקרב אנשי היישוב מתגייסים לצבא הבריטי.
ד' בן-גוריון מגדיר את מטרות היישוב והציונות בתקופה הקרובה: "נילחם יחד עם
בריטניה נגד היטלר כאילו לא היה ספר לבן, ונילחם נגד הספר הלבן כאילו לא היתה
מלחמה".
ברחבי היישוב בארץ נערך "מפקד ארצי של מתנדבים לשירות המולדת". מתפקדים למעלה
מ-135 אלף איש ואישה המוכנים להתגייס לצבא הבריטי ולשרת את היישוב בכוחות
הביטחון שלו.
ההגנה מעמידה את כל כוחותיה לרשות המאבק נגד הנאצים. גם אצ"ל מודיע כי הוא
מפסיק את מאבקו בבריטים ומצטרף למלחמה נגד הגרמנים.

17 באוקטובר
פנחס רוטנברג, מנהל חברת החשמל, מצורף לוועד הלאומי בשל מצב החירום ונבחר לנשיאו.

דצמבר
הבריטים מודיעים על גיוס מתנדבים ליחידות חפרים. ביישוב התנגדות ודרישה לגיוס
ליחידות לוחמות ולא ליחידות סיוע ושירותים.

11 בדצמבר
וייצמן נפגש בלונדון עם וינסטון צ'רצ'יל, הלורד הראשון של האדמירליות. צ'רצ'יל
מכריז כי לאחר המלחמה על בריטניה לסייע להקים מדינה יהודית בארץ-ישראל ובה
4-3 מיליון נפש.
בסוף 1939, עם דעיכת מהומות הדמים שיזמו הערבים, מסתיים מפעל "חומה ומגדל".
במהלך השנה הוקמו 17 יישובים במתכונת זו.
מאירופה הכבושה בידי הנאצים מסתננות ידיעות על הרג יהודים, גירוש וגזירות קשות.
התקדמות גדולה להסתדרות הציונית בארצות-הברית. תוך שבע שנים עלה מספר חבריה
מ8,-000 ל-43 אלף. עד סוף המלחמה יעלה המספר ל-200 אלף. בשלהי 1939 מוקם באמריקה
"ועד החירום לענייני הציונות" כדי לטפל מארצות-הברית הנייטרלית בעניינים החיוניים
של הציונות בעת המלחמה.

   
    1940
בחודשים הראשונים של השנה נמשכת ההעפלה, ואלפי יהודים הנמלטים מאירופה הכבושה
על-ידי הנאצים מחפשים כל דרך להיכנס לארץ. הבריטים עושים כל שביכולתם לבלום
עלייה "בלתי ליגלית" זו, ואינם מוכנים להתחשב נסכנה לחיי יהודים באירופה הכבושה
על-ידי הנאצים.

28 בפברואר
נכנסות לתוקפן "תקנות הקרקע" של ממשלת המנדט, כחלק ממדיניות "הספר הלבן". מגבילות
את רכישות הקרקע היהודיות בארץ-ישראל לחלק זעיר מהארץ.
זעם והפגנות מחאה ביישוב.

אביב-קיץ
עם נפילת צרפת בידי גרמניה והצטרפות איטליה לצד גרמניה, מחמיר מצב הצבא הבריטי
בים התיכון ונמזרח התיכון. בסוריה ולבנון - כוחות צבא צרפת של וישי, השלטון
הפרו-נאצי שהיה בצרפת. מטוסי אויב איטלקיים מוצבים ברודוס.

26 ביוני
פילוג באצ"ל מביא לפרישת חלק מהחברים, המתנגדים לסייע לבריטים אף בימי המלחמה.
העוזבים מקימים ארגון מחתרת חדש, שמאוחר יותר ייקרא לח"י (לוחמי חירות ישראל).
בראשו אברהם שטרן ("יאיר").

15 ביולי
מטוסים איטלקיים מפציצים את חיפה. לאחר תשעה ימים - הפצצה נוספת, המפילה 50
הרוגים.

9 בספטמבר
מטוסים איטלקיים מפציצים את תל-אביב. למעלה מ-100 הרוגים, פצועים רבים ונזקים
קשים לרכוש. האיום האיטלקי הוא גם מדרום, לאחר שצבא איטלקי חודר מלוב למצרים.

14 בספטמבר
שינוי במדיניות הבריטית כלפי גיוס אנשי היישוב. מוכנים לגייסם לפלוגות חי"ר
יהודיות, שיגויסו לצד פלוגות חי"ר ערביות. כן מתירים הבריטים לסוכנות היהודית
לפתוח לשכות גיוס, במקביל ללשכות הגיוס הממשלתיות.
 

 

5 בנובמבר
 אסון נורא בנמל חיפה. ספינת גירוש בריטית, "פטריה", שעליה הועלו כ1,-700מעפילים
יהודיים שנתפסו על-ידי הבריטים, ואשר עמדו להישלח לאי מאוריציוס באוקיינוס
ההודי, חובלה בידי ה"הגנה". החבלה שהיתה צריכה למנוע את ההפלגה גרמה לטביעת
הספינה ויותר מ-200 מעפילים ניספו.
מאירופה ממשיכות להגיע ידיעות-אימים על יחס הגרמנים למיליוני יהודים שבארצות
שליטתם.
במהלך השנה מחמיר המצב הכלכלי בארץ, עקב המלחמה, הפסקת היבוא והיצוא והגידול
באבטלה.
קרן היסוד עורכת מבצע-חירום בהיקף גדול כמענה למרד הערבי של שלהי שנות ה-30.

   
    1941
בתחילת 1941 מתחילים הגרמנים לרכז את יהודי פולין בגטאות.

פברואר
גובר גיוס אנשי היישוב לצבא הבריטי. מנהיגי היישוב וההסתדרות הציונית חוזרים
ותובעים מהבריטים להקים כוח לוחם גדול - בהיקף של דיוויזיה (אוגדה).
הבריטים אינם נענים.

מרס
ד"ר חיים וייצמן, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, שהוא גם כימאי נודע, מגיע
לארצות-הברית כדי לגייס מדענים אמריקנים למען מאמץ המלחמה הבריטי נגד הגרמנים.

אפריל
צבא גרמני תוקף את הבריטים בלוב. סכנה למצרים וחשש מפלישה גרמנית לארץ-ישראל.
בסוף מאי מגיעים הכוחות הגרמניים בפיקודו של גנרל רומל לגבול מצרים והצבא
הבריטי נסוג מפניהם.

27-6 באפריל
מתקפה גרמנית גדולה בבלקן. יוגוסלביה ויוון נופלות בידי הצבא הגרמני.
בין רבבות החיילים הבריטים הנלקחים בשבי ביוון גם כ -500 ,1חיילים יהודים מארץ-ישראל.

15 במאי
גובר החשש לפלישה גרמנית לארץ. אחת הדרכים לחיזוק היישוב - הקמת פלוגות-מחץ
מיוחדות של ה"הגנה". מקבלות את השם פלמ"ח.

18 במאי
הספינה "ארי הים" ובה 23 מאנשי ה"הגנה" וראשוני הפלמ"ח וקצין בריטי, יוצאת
למשימת-חבלה בלבנון שבה שולטים הצרפתים הפרו-נאצים. עקבותיה נעלמים והמסתורין
מעל גורלה וגורל אנשיה לא הוסר עד היום.

8 ביוני
צבא בריטי פולש מתחומי ארץ-ישראל לסוריה וללבנון וכובש אותן מידי צרפת הווישאית
הפרו-נאצית. הסכנה לארץ מצפון חולפת. ראשוני הפלמ"ח מסייעים לבריטים בפלישתם.
ביניהם: משה דיין, יגאל אלון ויצחק רבין.

12-10 ביוני האיטלקים חוזרים ומפציצים את חיפה ותל-אביב.

22 ביוני
גרמניה הנאצית פותחת במתקפה גדולה נגד ברית-המועצות. תוך מספר שבועות

כובשים הגרמנים שטחים עצומים. חשש כבד בארץ-ישראל לגורל מיליוני היהודים במזרח
אירופה. מדי יום מגיעות ידיעות קשות על טבח ביהודים ברומניה, בליטא, בפולין
ובשטחי ברית-המועצות שנפלו בידי הגרמנים.

9 בנובמבר
וייצמן תובע פעם נוספת מהבריטים להקים עוצבה יהודית גדולה שתילחם נגד הגרמנים.

ממשלת בריטניה לא נענית.

22 בנובמבר
יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, דוד בן-גוריון, מגיע לביקור ממושך בארצות-הברית,

כדי לקדם את מטרות הציונות בעת המלחמה ולאחריה. שוהה בה עד 18 בספטמבר 1942.

דצמבר
הלחץ הגרמני על מצרים פוחת בעקבות התקפת-נגד בריטית.
המשבר הכלכלי בארץ נמשך.
שפל בעלייה היהודית לארץ. במהלך השנה נכנסים ארצה - לרבות מעפילים - רק 4,500
נפש, המספר הקטן ביותר זה עשר שנים.
לארץ ממשיכות להגיע ידיעות-אימים על הרג, גירושים ועבודת-כפייה של יהודים באירופה
הכבושה. ידיעות בלתי-מאושרות מוסרות על הקמת מחנות-מוות.
    
    1942
20 בינואר
בוואנזה שליד ברלין מתכנסים ראשי הנאצים ומקבלים את תכנית "הפתרון הסופי" להשמדת
כל יהודי אירופה. בראש הפעולה: ריינהרד היידריך ואדולף אייכמן.
בגיליון ינואר 1942 של כתב-העת היוקרתי פוריין אפיירס (ענייני חוץ) מפרסם ד"ר
חיים וייצמן מאמר בשם "תפקידה של ארץ-ישראל בפתרון הבעיה היהודית".
בין דבריו הוא כותב: "יש לומר לערבים בבירור כי יינתן ליהודים עידוד להתיישב
 בארץ ישראל...]והם[ יוכלו להשיג חירות וממשל עצמי על ידי כינון מדינה משלהם"...

פברואר מתגבר גיוס אנשי היישוב לצבא הבריטי. לראשונה גם גיוס נשים - לאי.טי.אס.
העזר לנשים. עד סוף המלחמה יגיע מספר המתגייסים ל-30 אלף, מתוכם כ-4,000 נשים.

24 בפברואר
בים השחור, לא הרחק מאיסטנבול טובעת אניית המעפילים "מטרומה", שהפליגה מרומניה.
769 מתוך 770 נוסעיה נספים.

9 במאי
בוועידה ציונית המתכנסת בניו-יורק מתקבלת "תכנית בילטמור" (על שם בית המלון
שבו נערכה). במרכזה: הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל לאחר המלחמה.
יוזמיה הם דוד בן-גוריון וחיים וייצמן.

יוני-יולי
צבא רומל שוב מתקרב לגבול מצרים וחוצה אותו מזרחה. מגיע לאל-עלמיין, 100 ק"מ
מאלכסנדריה. גובר החשש לפינוי בריטי מארץ-ישראל ולפלישה גרמנית.
ביישוב היהודי מוכרז מצב-חירום ומועלות תכניות להתבצרות על הכרמל במקרה של
פלישה גרמנית. התקדמות הגרמנים ברוסיה, לכיוון הקווקז, מעלה את החשש לפלישה
גרמנית למזרח התיכון גם מן הצפון.

22 ביוני
בשל המצב המחמיר מוציאים מוסדות היישוב "צו גיוס כללי" לכל הרווקים והנשואים
בלי ילדים עד גיל 45. עד אמצע 1942 מתגייסים לצבא הבריטי כ-20
אלף גברים ונשים מקרב בני היישוב היהודי.
מספר המתנדבים ביישוב הערבי פחות בהרבה.
יחידות פלמ"ח נשלחות לדרום הארץ ולחופיה, כדי לסייע בסיכול פלישה או נחיתה
של הגרמנים מהים. עקב המצב המתוח גובר הגיוס לצבא הבריטי .

15 באוקטובר
הוועד הפועל הציוני מתכנס בירושלים ומאמץ ברוב גדול את "תוכנית בילטמור".
ובכך הוא הופך אותה לתכנית המדינית הרשמית של ההסתדרות הציונית העולמית.

23 באוקטובר
הצבא הבריטי בפיקוד גנרל מונטגומרי יוצא להתקפת נגד בחזית מצרים-לוב.הודף את
צבא רומל ופותח במרדף אחריו. מוסר האיום הגרמני מעל מצרים וארץ-ישראל. הקלה
 גדולה ביישוב היהודי. במקביל מתהפך הגלגל גם בחזית הרוסית ומסתמן ניצחון
רוסי בחזית סטלינגרד. משלב זה ואילך מתחילה נפילתה של גרמניה הנאצית.

23 בנובמבר
בארץ-ישראל מתפרסמות ידיעות מוסמכות ראשונות על היקפה הנורא של שואת יהודי
אירופה. מוסדות היישוב מכריזים על שלושה ימי אבל.
ראשית היציאה מהמשבר הכלכלי בשל הביקושים הגדולים לכוח-אדם ולמוצרים מצדו של
הצבא הבריטי הגדול. ברחבי הארץ מוקמים עשרות מחנות צבא ושדות-תעופה.
מוסדות היישוב מכריזים על 30 ימי אבל בשל שואת יהודי אירופה.

17 בדצמבר
בעקבות טביעת "סטרומה" והחשש מסיכון המעפילים בנתיבי הים, מופסקת ההעפלה מאירופה.
"המוסד לעלייה ב'" מפנה את מאמציו להעלאת מעפילים בדרך היבשה מארצות המזרח
התיכון. עם זאת, השפל בעלייה נמשך ובמהלך השנה מגיעים ארצה רק כ-4,200 נפש.

    
    1943
בארץ-ישראל וברחבי העולם החופשי נערכים כנסים, עצרות והפגנות נגד ההרג הנאצי
באירופה הכבושה ונגד אי -התערבות בעלות הברית למניעתו ולצמצומו.

19 באפריל בגטו וארשה פורץ מרד נגד הגרמנים.

מאי-אוגוסט
פריצת-דרך בהתיישבות היהודית בארץ-ישראל: בנגב קמים שלושה מצפים חקלאיים, לבחינת
התיישבות עתידה באזורים מדבריים: גבולות, רביבים ובית-אשל.

 

22 במאי
צנחן ראשון מבין עשרות שהוכשרו מקרב אנשי היישוב לפעול מאחורי קווי האויב הנאצי
באירופה הכבושה מוצנח ביוגוסלביה. בעקבותיו יבואו עוד ו ו.

יולי
ממשלת בריטניה מקימה ועדת-משנה של הקבינט לדון בעתיד ארץ-ישראל.
לאחר מספר חודשי עבודה מגישה הוועדה הצעה לחלוקת הארץ בין היהודים לערבים.
במהלך השנה מתרבות פעולות החיילים היהודים מארץ-ישראל בצבא הבריטי התובעים
לציין את ייחודם כצבא לאומי יהודי - דגל תכלת-לבן, סמל ושימוש בשפה העברית.
הבריטים דוחים תביעות אלה. מבחינתם מדובר בחיילים "פלשתינאים". המאבק מגיע
לשיאו באוקטובר, בעת שחיילי הגדוד הארץ-ישראלי השני בלוב מניפים ללא רשות
את הדגל הלאומי.
מנהיגי היישוב וההסתדרות הציונית ממשיכים לתבוע מהבריטים לרכז את המגויסים
היהודים מארץ-ישראל באוגדה משלהם. הבריטים עומדים בסירובם. נמשכת הגיאות הכלכלית
בארץ-ישראל, בשל העבודות הרבות הנדרשות למאמץ המלחמתי. האבטלה שציינה את שנות
המלחמה הראשונות נעלמת.

    
    1944
1 בפברואר
אצ"ל, שעד כה לא פעל נגד הבריטים בשל המלחמה, משנה את מדיניותו עם היכנסו לתפקידו
של מפקד חדש - מנחם בגין, ומכריז על מרד. פותח בסדרה של פיגועים במוסדות בריטיים.

מרס
מתחדשת ההעפלה הימית. אניות מפליגות מרומניה לתורכיה, ומשם נשלחים העולים ברכבת
ארצה.

15 במרס
נשיא ארצות-הברית, פ"ד רוזוולט: "אמריקה מעולם לא הסכימה למדיניות 'הספר הלבן'".

אפריל
גל חדש של מתגייסים. לפי צו המוסדות הלאומיים כל בוגר תיכון חייב להתגייס לצבא
הבריטי, לפלמ"ח או לחיל הנוטרים.

5 ביוני
ברחבי היישוב היהודי נערך "יום אזעקה" להצלת שארית הפליטה באירופה.
מוכרז שבתון כללי ומבוטלים מופעי בידור.

1 באוגוסט
בחירות לאספת הנבחרים הרביעית, לאחר הפסקה של יותר מ-13 שנה. מפא"י שומרת על
מקומה הראשון, אם כי כוחה מצטמצם בשל פילוג שחל בה. למפלגות הפועלים רוב של
.60%

20 בספטמבר
המאבק הממושך להקמת כוח יהודי לוחם במסגרת הצבא הבריטי מוכתר בהצלחה: ממשלת
בריטניה מודיעה על הקמתה של הבריגדה היהודית, חטיבה מוגברת של כ-5,000 לוחמים,
שיהיו לה דגל וסמל ייחודיים. שמה העברי: חי"ל - חטיבה יהודית לוחמת.
אוקטובר מתחדדים היחסים בין ה"הגנה" לאצ"ל. ראשי ה"הגנה" ומוסדות היישוב תובעים
מאצ"ל (וכן מלח"י) להפסיק את הפעולות נגד הבריטים עד סוף המלחמה. מפקד אצ"ל,
מנחם בגין, דוחה את התביעה.

24 באוקטובר
בתל-אביב נוסד תיאטרון חדש - התיאטרון הקאמרי.

4 בנובמבר
וייצמן נפגש עם ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, שמודיע על תמיכתו בהקמת
מדינה יהודית בחלק מארץ-ישראל, לרבות הנגב.

נובמבר
בעקבות רצח הלורד מוין, מדינאי בריטי בכיר בקהיר ( 11.6) על-ידי שני חברי לח"י,
נערך "הסזון" - הפסקה בכוח של פעולות אצ"ל על-ידי אנשי ה"הגנה" והסגרת חלק
מהם לבריטים. לח"י חדל לפעול. מפקד אצ"ל מורה לאנשיו לא להגיב בכוח, כדי למנוע
מלחמת-אחים.

בחודשים האחרונים של 1944 ובראשית 1945 מתרכזת הבריגדה היהודית באיטליה, ומתאמנת
לקראת כניסתה למלחמה נגד הצבא הגרמני.
    
    1945
27 בפברואר
הבריגדה נכנסת לקו החזית בצפון איטליה. בחודשיים הבאים היא משתתפת באופן פעיל
בלחימה.

7 במאי
בן-גוריון נפגש בלונדון עם אוליבר סטנלי, שר המושבות הבריטי. מדבריו עולה,
לראשונה, כי בריטניה מתעתדת להסתלק משלטונה בארץ-ישראל.

8 במאי
קץ המלחמה באירופה. גרמניה נכנעת לבעלות הברית. הלחימה במזרח הרחוק, נגד יפאן,
נמשכת.
עם גמר המלחמה מתברר היקפה הנורא של שואת יהודי אירופה. העם היהודי איבד במלחמה
שישה מיליון מבניו. החיילים היהודים המשרתים בצבא הבריטי, באיטליה ובארצות
נוספות, מקדישים חלק ניכר מזמנם החופשי לטיפול בשרידי השואה ובפליטים יהודים.
 הם החלו בכך עוד במהלך המלחמה וימשיכו ביתר שאת בתקופה הראשונה שלאחריה.