בארץ ישראל מתקופת התלמוד נהגו לשאול חתן לאחר נישואיו בלשון רמז האם "מצא" או "מוצא", הכוונה היתה, האם התקיים בו הכתוב "מצא אישה מצא טוב" ( משלי יח', כב') או שנתקיים בו, חלילה, הכתוב "ומוצא אני מר ממוות את האישה" (קהלת ז' , כו').

כוונתם היתה: אם האישה מרגישה בביתה שוות זכויות לבעלה, הרי ש"מצא אשה מצא טוב", אך אם היא מרגישה, שזכויותיה עודפות על כל בני משפחתה והיא "האישה" בה' הידיעה, הרי שחייהם בודאי הם "מר ממוות "...