דיוני הקונגרס הציוני מהווים מקום מפגש של כל הארגונים והגופים הציוניים לצורך קבלת החלטות בנושאים העומדים על סדר יומה של התנועה הציונית.

צירי הקונגרס הציוני הם נציגים נבחרים מהקהילות היהודיות הפזורות ברחבי תבל, ולמעשה הם משמשים כחברי הגוף הייצוגי הנבחר של העם היהודי. הצירים קובעים את החוקה שעל פיה פועל הקונגרס, והם שבוחרים את חברי ההנהלה הציונית ואת הוועד הפועל הציוני המתכנס מדי שנה.

בשנים הראשונות לקיומו של הקונגרס הציוני (1901-1897) התקיימו דיוניו מדי שנה בבזל, למעט הקונגרס הציוני הרביעי שהתכנס בלונדון. בשנים שאחר כך נקראו צירי הקונגרס להתכנסות מדי שנתיים באחת ממדינות אירופה, בעיקר בשוויץ. מאז הקמת מדינת ישראל מתכנס הקונגרס הציוני מדי ארבע שנים בירושלים.

עד הקמת המדינה התכנסו באירופה 22 קונגרסים בתדירות קבועה למעט הפסקות ארוכות בתקופת מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה. הקונגרס הל"ד, האחרון לפי שעה ברשימת הקונגרסים הציוניים, התכנס בשנת 2000 בירושלים.

הקונגרס הציוני הראשון התכנס בבזל בשנת 1897 ביוזמתו של בנימין זאב הרצל. השתתפו בו 197 צירים מ-17 מדינות והתקיים בו דיון על מטרות הציונות. נשמעה בו גם סקירה מפי מקס נורדאו על מצבם החברתי, הכלכלי והפוליטי של היהודים בתפוצות הגולה, סקירה שהפכה למסורת גם בקונגרסים הבאים.

בסיכום דיוני הקונגרס הראשון התקבלה "תוכנית בזל" שנוסחה על פי השקפתו של הרצל והגדירה את הציונות כשאיפה להקמת מולדת לעם היהודי בארץ ישראל.

הקונגרס הראשון גם אישר הקמתם של מוסדות וארגונים שנועדו לקדם את ההתיישבות בארץ ישראל ולחזק את הרגש הלאומי של יהודי העולם.
בין השאר הוחלט על הקמת ההסתדרות הציונית העולמית, הוועד הפועל הציוני הגדול, והוועד הפועל הציוני המצומצם. הוחלט גם על בחירתו של הרצל לנשיא הקונגרס הציוני.

בדברי הסיכום לקונגרס הראשון כתב הרצל: "בבזל יסדתי את מדינת היהודים. אילו אמרתי זאת היום, היו נענים לכך בצחוק. אולי בעוד שנים, לכל היותר בעוד 50 שנה, יכירו בה הכל".
הייתה זאת נבואה שהתגשמה אכן כ- 50 שנה מאוחר יותר, כפי שחוזה המדינה ראה בעיני רוחו בסיומו של הקונגרס הציוני הראשון.

במרוצת שנות קיומו של הקונגרס הציוני התקבלו בו החלטות שונות שקבעו את דרכה של התנועה הציונית. בין השאר הוחלט בקונגרסים השונים על עקרונות לפעילות השוטפת של התנועה הציונית, התקבלו החלטות על הקמת בנק "אוצר התיישבות היהודים" (הקונגרס הציוני השני), ייסוד קרן קימת לישראל על פי הצעת פרופ' צבי הרמן שפירא (הקונגרס החמישי), פתיחת משרד ארץ ישראלי של ההסתדרות הציונית ביפו ויישוב הארץ על ידי איכרים, בעלי מלאכה ואנשי תעשייה (הקונגרס השמיני), הקמת מוסדות חינוך כגון גמנסיה הרצליה ובית הספר לאומנות בצלאל (הקונגרס השמיני), ההתיישבות בארץ ישראל (הקונגרס הי"א), ההחלטה על רכישת קרקעות בעמק יזרעאל והכשרת חלוצים לעלייה לארץ ישראל. הקמת קרן היסוד שתעסוק בגיוס כספים למימון רכישת הקרקעות (הקונגרס הי"ב), הקמת הסוכנות היהודית המורחבת (הקונגרס הט"ז), יסוד האוניברסיטה העברית בירושלים (הקונגרס ה-כ'), ועוד.