דור דהאן (22 ), ממושקף וחייכן, יוצא למחנה קיץ בצפון אמריקה, כשהוא נושא עמו סוד.

"אני גדלתי כילד חרדי במאה שערים עד גיל 14. היום, אני גר עם סבא וסבתא בראשון לציון ובקשר מועט עם ההורים שלי".

"כן, גדלתי בתור ילד חרדי בירושלים וחוויתי חוויה מאד קשה, כי עד גיל 6 חייתי כחילוני ואז אמי התגרשה והתחתנה מחדש. גדלתי כילד יחיד עד גיל 7 ועד גיל 18 היו לי תשעה אחים חדשים. אבי נישא וגם לו נולדו ילדים וביחד היו לי תשעה אחים".

"אחרי שעזבתי את הבית בירושלים עברתי לגור עם סבא וסבתא בראשון לציון. סבא נכה מלידה ומיד כשהגעתי לראשון לציון גילו לסבתא שלי מחלת סרטן וההתמודדות הייתה קשה לסבתא לסבא ולי. בנוסף ,בתור ילד גם חרדי, אחרי שעזבתי את הבית החרדי, התמודדתי עם העולם החילוני".

"למדתי בפנימית בויאר (פנימייה חילונית נחשבת) בירושלים, ששם התעצבתי בתור דור דהאן עם חשיבה, ערכים ורצון להיות מצוין במה שאני עושה. פנימית בויאר "פתחה לי את הראש" לפרוץ את הגבולות ולא ללכת לאזור נוחות".

"כדי להשלים את המעגל של הלימוד : הלכתי למכינה של התנועה הרפורמית ביפו למשך שנה ושם נפתחתי לעולם של התנועה הרפורמית. זו הייתה שנה מדהימה: התנדבתי עם ילדים. נהניתי, כי היה מקום לפתח את עצמי וגם להעניק לחברה ולקהילה שאני שותף לה. זו הייתה, מבחינתי, חוויה מאד טובה".
"אחרי המכינה התגייסתי לצבא. הייתי חייל בודד בצבא. שרתי חצי מהשירות בחטיבת חיל רגלים ונפצעתי ואז עברתי לתפקיד עורפי יותר".

"כשהשתחררתי מצה"ל ההחלטה שלי הייתה להגיע למחנות הקיץ של הסוכנות היהודית היא בגלל החוויה שלי בתנועה הרפורמית, חוויה שהייתה טובה מאד. בנוסף, מעניין אותי להכיר יהודים במקום אחר בעולם. איך התרבות שלהם? מה השוני ביננו לבינם? איך מתקשרים? איך אפשר לתרום? ואיך אפשר לצאת נשכר מן החוויה הזאת?"

"בסוף השבוע האחרון שארגנה הסוכנות היהודית חווינו חוויה "מטורפת" באורח חיובי. זה היה כיף צרוף. פגשתי אנשים על הדרך שלא יכולתי לפגוש בשום מקום אחר, וכולם עוזרים לכולם, אווירה מאד משפחתית למרות שהיו כאן יותר משבע מאות איש. היכולת של המשתתפים ליצור  אווירה חיובית, מקבלת ומחבקת ברגע, בכל מקום בחברה הישראלית, היא מרגשת מאד".

"לכל פן יש בחברה אג'נדה (סדר יום) ובקהילה שנוצרה כאן יש תחושה שהכל מותר אף שיש גבולות ברורים מה מותר ומה אסור. אבל כל אחד יכול להיות מה שהוא רוצה בסוף השבוע. אני יכול לומר שבעקבות כל אלה אני כבר מאד רוצה להגיע למחנה הקיץ, להתמקד בעשייה עם ילדים ולעשות את העבודה שמתבקשת ממני".

"מה אני עושה עד מחנה הקיץ? אני עובד בשתי עבודות : אני עובד בבר, ומוכר משקפיים בחברת "קרולינה למקה". אני רוצה ללמוד חינוך. ואני חושב שהמחנה יכול להיות סימולציה למה שממתין לי כשאסיים ללמוד".

"מה אני יודע על הסוכנות היהודית ? על חיזוק זהות יהודית על ידי הסוכנות היהודית ? הכרתי . שתי בנות מהמכינה שלי בתנועה הרפורמית השתתפו בתכנית מחנות הקיץ ובגללן בעצם הגעתי (בין היתר)".

"בפנימיית "בוייאר" היינו בפעילות עם הסוכנות היהודית ולמדנו איך השליחים שלהם מייצגים את ישראל. הבנתי שהם לב הפועם ומחבר את העולם היהודי ושליחיו מתקנים את השם של היהדות בישראל. אם יש נתקים בהבנה השליחים מראים יהדות מסוג שונה: מודרנית, כיפית, איכותית ונעימה למשתמש. אני מרגיש שמה שקורה כאן הוא מאד משפחתי, מאד כיפי, ומאד יהודי מבלי לאבד את הצביון היהודי".

"לאן אני יוצא? אני יוצא ללוס אנג'לס, קליפורניה. קבעו לי שאצא למחנה של URJ , מחנה של התנועה הרפורמית. התפיסה של המחנה היא שהיהדות והספורט תמיד במרכז.החניכים במחנה, המדריכים במחנה, מנסים לשלב בין יהדות לספורט, וזה כיף. יש סדר יום שמתמקד בכך".

"אני יודע שיש ארוחות בוקר קבועות , תפילות קהילה, אחרי הארוחות יש התמקדות בספורט מקצועי. אנחנו באים לפתח יכולות ולשפר. אני יודע שיגיעו ספורטאים מפורסמים. ואני הולך לאמן כדורגל. מה שמפתיע הוא שיש יותר כדורגל נשים מכדורגל גברים בארה"ב. חצי מהמחנה שלנו כולל ספורט: כדורגל, ורק שליש מתמקד בכדורסל"
=
על השליחות אומר  לפיד לוי, מנהל תכנית מחנות הקיץ:
1360 שליחות ושליחי מחנות קיץ יצאו בחודש וחצי הקרובים ל200 מחנות וקהילות בצפון אמריקה.מדובר במפעל חינוכי חוויתי וערכי.
בנוסף תציין התכנית 50 שנה למפעל מחנות הקיץ, מפעל משותף המהווה "גשר חי" בין ישראל ליהדות התפוצות.
אם חזרתם לישראל יביאו השליחים את סיפורה המפואר של יהדות צפון אמריקה לחברה הישראלית.
אני מאחל הצלחה רבה לשליחים, הצלחתם, הצלחה של החברה הישראלית.