קרולינה (איזבל) ריינגולד ( 22 ) הייתה יכולה להישאר בארה"ב, להשתקע בה, אחרי שנשלחה לשם ללמוד בבית הספר התיכון, אבל היא החליטה להצטרף לתכנית סל"ה מיר במרכז הקליטה בכרמיאל, להתגייס לצה"ל, ולשוב כדי להדריך צעירים וצעירות שהגיעו באמצעות הסוכנות היהודית לתכנית סל"ה מיר במרכז הקליטה בכרמיאל. סגירת מעגל.
לא להאמין שהכל החל בקלף עור קרוע של ספר תורה שנותר לפליטה ואותר על ידה ועל ידי אמה במגרה בביתה, בסקווירא שליד קייב.
סקווירא, מרכז חסידי שבו פעל רבי נפתלי צבי, נכדו של הבעל שם, היה מאוכלס בחסידי חסידות סקווירא שמשתייכת לשושלת חסידות טשרנוביל. בזמן מלחמת העולם השנייה נורו למוות 850 מיהודי העיר; כאן גם נולד הוגה הדעות היהודי שנודע בכינויו אחד העם. למצוא, קלף של ספר תורה בסקווירא – זה לאתר אוד מוצל מאש. שריד של יהדות.
כך גם חשבה קרולינה.
ידעתי תמיד שאני יהודייה"ידעתי תמיד שאני יהודייה. אבל תמיד אמרו לי שלא לספר כי זה סוד. גם בגלל האנטישמיות באוקראינה לא יכולתי לספר שאני יהודייה. כשהייתי בת 12 , לאחר שהורי התגרשו, אני ואמא שלי מצאנו קלף של ספר תורה שהיה של סבתא רבא שלנו. מצאנו את חתיכת הקלף ולא ידענו מה זה".
"ידעתי שזה כתוב עברית. שמרתי את הקלף. ואמרתי לעצמי : פעם אשאל משהו איך זה מתקשר להיסטוריה שלי, כי כנראה זה קשור למשפחה שלנו. מה עשיתי עם זה ? זה היה אצלי על השולחן ושמרתי את זה הכי קרוב".
החיים שלה סביב הקלף המשיכו מבלי שהתעכבה על כך. חייה נמשכו והיא הצליחה מאד בלימודיה הכללים.
יציאה ללימודים בארה"ב"בגיל 16 זכיתי בתחרות ויצאתי, בכיתה י"א, ללמוד בתיכון במדינת מיין שבארה"ב. זו מדינה שנחשבת למדינה מאד מתקדמת ויפה. והתיכון שאליו נשלחתי היה יוקרתי. קיבלתי מלגה מלאה והשלמתי את הלימודים בכיתה י"א למרות פערי השפה".
"היו לי שם חברים. למדתי בעיקר, השקעתי מאד, ולא עשיתי משהו מיוחד מעבר לכך. היו בבית הספר התיכון סטודנטים מכל העולם- איטליה, גרמניה, אבל הם שילמו על הלימודים ואני חייתי על מילגה שקיבלתי"
"בכיתה י"ב הייתי בבית ספר תיכון אחר. שם, במגורי התלמידים, הייתי עם תלמידים מסין וויטנאם. החברה הכי טובה שלי הייתה מוויטנאם. עכשו היא חיה באוסטרליה".
"חיי החברתיים נפתחו בכיתה י"ב והיו היו מגוונים מאד. בנוסף ללימודים וחיי החברה עבדתי בשטיפת כלים בבית ספר. חוויתי חוויה אחרת מזו שהכרתי באוקראינה".
"בסיום הלימודים התיכוניים, כמו כל התלמידים האמריקנים, הגשתי את הציונים ואת סיפור חיי לאוניברסיטאות ומכללות. התקבלתי בכל מקום שבו אפשר להגיש ציונים להתקבל ללימודי המשך: בארה"ב, בצרפת, בגרמניה, צרפת, בספרד, גרמניה, צכיה פולין".
"מאחר והייתי טובה מבחינת הישגים בלימודים לא חששתי להגיש את התעודה שלי. רציתי ללמוד יחסים בינלאומיים, שפות. התאהבתי בתחום לימודי השפות כי בארה"ב למדתי ספרדית ואנגלית טובה".
"התקבלתי במכללות באירופה וארה"ב אבל בסופו של דבר החלטתי שאני רוצה לעלות במסגרת תכנית נעל"ה מיסודה של הסוכנות היהודית. לפני שנסעתי לארה"ב זה לא הסתדר, כי אמא שלי לא חשבה שזה לא טוב לשלוח נערה לארץ ישראל לבד כשהיא צעירה מאד; בתום הלימודים שלי חזרתי לאוקראינה ואמרתי לאמא שלי שאני רוצה לעלות לישראל. זה היה יחסית מאוחר, בחודש אוגוסט 2015 , ואז הודעתי לה שאני רוצה לעלות דרך סל"ה (סטודנטים לפני הורים)"
לעלות דרך תכנית סל"המי שקיבלה אותה לתכנית ומלווה אותה עד היום היא , ציונה אייזנשטיין, מנהלת מרכז הקליטה בכרמיאל.
קרולינה מספרת :"הכרתי את התכנית דרך שתי חברות של שהיו בישראל במסגרת התכנית. הבנתי שהכי טוב לעלות לישראל דרך התכנית. רציתי להשתתף בתכנית אבל שמתי לב שהמיונים עברו אבל אני בכל זאת התקשרתי וקבעו לי פגישה. הגעתי לבית הסוכנות היהודית בקייב, עשיתי את כל הבחינות, ושבוע אחרי הבחינות אמרו לי שאני האחרונה להירשם לתכנית, התקבלתי, ואני יכולה להשתתף בתכנית שתתקיים בכרמיאל"
"תוך שבועיים ארזתי את כל הציוד שלי ובפעם השנייה בחיי לקחתי את כל מה שיש לי למדינה שלא הייתי בה מעולם. בפעם הראשונה הייתה זו ארה"ב ובפעם השנייה מדינת ישראל".
ההחלטה הטובה בחיי"הגעתי למרכז הקליטה בכרמיאל והשתתפתי בתכנית במשך תשעה חודשים שהשפיעו על החיים שלי בצורה הטובה ביותר. לבוא לישראל, להשתתף בתכנית סל"ה, הייתה ההחלטה הכי טובה שקיבלתי בחיים שלי. למה? למדתי עברית מהרמה ההתחלתית ביותר ןעד לרמה שיכולתי ואפילו עשיתי מבחן פסיכומטרי. במהלך התכנית הייתי בכל רחבי הארץ, ראיתי כמעט כל מקום בישראל, והרגשתי בבית. הרגשתי שאני לא צריכה לברוח לשם מקום. פה אני נראית הכי דומה לאנשים מסביבי. באוקראינה צחקו שאני שחומה וכאן נראיתי כמו מקומית, ישראלית"
"במהלך התכנית החלטתי להתגייס לצה"ל. קיבלתי אזרחות ישראלית והתגייסתי. שרתי שנתיים במשטרה צבאית. הייתי מפקדת וסמלת בחיל. שרתי ביהודה ושומרון וזכיתי בתואר מצטיינת חילית. סיימתי שירות בהצטיינות ולקראת סוף השירות שאלתי את עצמי מה עלי לעשות? ואז הראשונה שחשבתי עליה הייתה ציונה אייזנשטיין".
"ציונה אייזנשטיין שאלה אותי אם אני רוצה להיות מדריכה ואמרתי : וואללה, כן. זה הכי סגירת מעגל".
"שרתי שנתיים בצה"ל ונתתי מעצמי למדינה ועכשו, כשהשתחררתי, הבנתי שאני צריכה להחזיר למערכת שקלטה אותי, לאנשים חדשים שהגיעו כמוני לתכנית סל"ה, ואני יכולה ללמד אותם, כי הייתי כאן לא מזמן, ואני יודעת מה הם צריכים, ואני צריכה לתמוך בהם כי הם כאן לבד".
"הגעתי לתכנית כמדריכה בכרמיאל. אני מתגוררת עימם במרכז הקליטה. ואני כאן כבר ארבעה חודשים כמדריכה בתכנית סל"ה- מיר בכרמיאל".
מדריכה בסל"ה מיר"אני מדריכה בסל"ה מיר ואני מטפלת ב 29 עולים ממדינות חבר העמים. אני אוהבת את התהליך שהם עוברים, את מה שהם שואלים, ואני מאד גאה בהם. עכשיו נופל לי האסימון מה המשמעות של המונח העלייה ומה זה לעשות זאת בלי הורים, מה שאני עשיתי בעצמי. אני רואה את זה מהצד כי עברתי את השלבים שהם עוברים".
"אני רואה שהם רוצים להתגייס לצה"ל ורוצים לתרום למדינה, להצליח, וקוראים לישראל המדינה שלהם, כי הם כאן. הם רוצים להיות חלק מהמדינה וזה הדבר הכי טוב שאפשר לבקש".
ציונה אייזנשטיין מאזינה ואומרת: "אני הכי אני אוהבת לאתר בוגרי קורס ולהביא אותם להיוות מדריכים; בניגוד למה שקרולינה אומרת היא לא צריכה "להחזיר". מהרגע שהיא מבינה את המשמעות שהמדינה צריכה אותה, כי היא מגייסת את אלה שמגיעים לישראל, הכל משתנה. אני מאד ארצה שקרולינה תשאר כאן בסל"ה מיר אבל אני מניחה שהיא תלך ללמוד באוניברסיטה מאוחר יותר".
היום יש בקורס סל"ה מיר בכרמיאל 188 נערים ונערות מקסימים. הם חיים בקבוצות שלכל אחת ואחת מהן יש מדריך או מדריכה.
הם עוברים חוויה מכוננת ומרגשת מאד.
לפגוש את אמאובחזרה לרגע מרגש שארע לפני שנתיים וקשור לקרולינה.
קרולינה ריינגולד הופיעה בפני חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית ואז אמה נכנסה לאולם.
הסוכנות היהודית הביאה את אמה אחרי שלוש שנים שהיא לא ראתה אותה. האם הגיעה בהפתעה. לכינוס חבר הנאמנים. "אני הייתי בהלם מהמפגש. העובדה שהיא הגיעה בהפתעה ריגשה אותי מאד ואין דברים כאלה. היא הייתה אצלי לאחר חבר הנאמנים וזו הייתה חוויה שקשה לשכוח. כל עולה חדש שרואה את ההורים שלו, שמגיעים לבקרו, מתרגש. אני לא חשבתי שזה יקרה לי וזה קרה".
ציונה אייזנשטיין: "היה לי חשוב שאמה תגיע לכאן. הייתי בקשר עם שליח הסוכנות היהודית, דימה, שהגיע לאמה והציע לה להגיע. אמא שלה לא ידעה ולא ציפתה שנגיע ונזמין אותה להגיע וזה קרה".
"איתרתי את הכתובת של קרולינה באוקראינה, קנינו כרטיס לאמא, והיא הועלתה למטוס ושהתה עם בתה כמה ימים".
קרולינה חיה בכרמיאל, עובדת בכרמיאל, מתכוננת לבחינות הפסיכומטרי לאוניברסיטה, ומצפה להתקבל באחת האוניברסיטאות המובילות בישראל. היא עובדת עם הצעירים של סל"ה ויוצאת לגייס חניכים לקורסים הבאים.
אמה חיה באוקראינה ועובדת כמורה לאמנות אוקראינית, הקשר בניהן הדוק מאד, אבל היא רואה את חייה כאן בישראל, בונה את עתידה, את הקריירה שלה כאשה צעירה שכאן הוא ביתה.
0
