מילה בזמנה דוחה את השבת ושלא בזמנה מחמת חולי או ספק חשכה אינה דוחה וימולו ביום שלאחריו (שבת קל"ב,). כל היום בשר למילה אלה שזריזין --מקדימין למצות (פסחים ד'.) ואין מלין עד שתנץ החמה (שבת שם מגילה כ'.), כי לנתוח הערלה דרוש מראה עינים לאור החמה, ואם עבר ומל בלילה או בתוך שמונת ימים לא יצא והרי הוא כאילו נולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית בזמנו וביום וכ"ז בילד בריא אבל חולה אין מלין אותו עד יעברו עליו שבעה ימים מיום הבראתו כי יום הבראתו כיום הוולדו (יבמות ע"א.) ודוקא בחולה בכל הגוף אבל אם חלה באחד מאיבריו כשיבריא מלין אותו מיד, ואם כאב לו עיניו כאב גדול דינו כחולה בכל הגוף (נמוקי יוסף יבמות פ"ח).

כל מחלה שיש בה הגברת החום היא מחלה כללית . אם מת הבן הראשון מחמת מילה וכן השני והשלישי לא ימולו עוד את הרביעי כרשב"ג, והרמב"ם פוסק כרבי דבתרי הוי חזקה ולא ימולו השלישי אם שנים מתו מחמת מילה אלא ימתין עד שיגדל ויתחזק כחו.

המוהל

המוהל צריך להיות ישראל בן ברית, דכתיב המול ימול, מי שהוא מהול ימול אחרים (ע"ז כ"ו.), אך במקום סכנה יכול למולו גוי (רמ"א יו"ד סי, רס"ד). אשה אינה כשרה להיות מוהלת, וגם צפורה שהתחילה למול את בנה אתא משה ואגמרה (ע"ז כ"ז.)

האיזמל יהיה מחודד בשני הצדדים כדי שלא יבא לידי טעות ויחתוך בצד השני שאינו מחודד ויסכן התינוק, גם אסמכוהו אקרא וחרב פיפיות בידם (טעמי המנהגים ק"ה ע"ב). מילה בעשרה ואם אין נתן לעשות בפחות מעשרה.

יש לעמוד בעת הברית.

מניחים את העורלה בעפר.

המל מברך אשר קדשנו במצוותיו וצונו על המילה והאב מברך שהחיינו.

קריאת השם

1. לעולם יבדוק אדם בשמות לקרוא לבנו הראוי להיות צדיק כי לפעמים השם גורם טוב או רע.

    תנחומא פרשת האזינו.

2. ילקוט שמעוני רמז תמ"ט

    אמרו רבותינו: כשהיה רבי מאיר רואה אדם היה למד שמו ומשמו היה יודע מעשיו

    ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה (בראשית פרק ב' פסוק כ')

    וזה היה חוכמת אדם הראשון אשר קרא שמות לכל דבר כי ברוח הקודש שעליו בנה אותיות

    ומלות מיוחסות עם הדבר הפנימי בשביל שהשמות בהם יורה על שורש הדבר.

3. שלשה שמות נקראו לו לאדם: אחד מה שקוראים לו אביו ואמו אחד מה שקוראים לו בני

    אדם. אחד מה שקנה לעצמו.

4. נוהגים לקרא את השם לזכר בברית המילה כמו שמצאנו אצל אברהם אבינו שנקרא אברהם רק לאחר

    שמל את עצמו.

    (תנחומא- פרשת ויקהל)