"זכיתי בחיים", אותו משפט שאומרים בחגי תשרי אינו משפט מעורפל עבור עובדת הסוכנות היהודית, מלי פ., שנסעה ערב ראש השנה התשע"ט, לציון קברו של ה"בני יששכר" בעיר הפולנית דינוב. היא נסעה על מנת להודות על נס שקרה לה לפני שנים, עת ניצלו חייה זמן קצר לאחר שבעלה, אהרון, הגיע לציון על מנת לבקש שימצא תורם שיסכים לתרום לה כליה. סיפור יוצא דופן ערב חג הסוכות.

כתב נתן רועי

מלי תשב, בחג הזה, עם בניה ובנותיה, בעלה, ובני המשפחה, ותשמח. מי שישב עמה, בתודעה, הוא הרבי צבי אלימלך שפירא מדינוב, שידוע בכינוי ה"בני יששכר" על פי שני כרכי ספריו, שאל קברו בעיר הפולנית דינוב עלתה בחגי תשרי. ועימם ישב, באורח ווירטואלי,התורם האנונימי שהסכים לתרום לה כליה.

אבל כדי להבין את הסיפור כולו יש להפליג לאחור לשנת 2010. 7 שנים לאחור.

מערכה ראשונה

מלי, בחורה חרדית שרק התחתנה, אחרי לידה ראשונה, גילתה להפתעתה הנוראית, בתחילת 2010, כי הכליה שלה קרסה ואינה מתפקדת. "לא ידעו מה יהיה , הינו בפחד נוראי, התחלתי לעשות דיאליזה וזה ממש שיבש לנו את החיים והיה קשה מאוד. לאחר זמן מה שעשיתי דיאליזה בעלי טס בי"ח טבת, לדינוב כי הוא שמע שאנשים שפקדו את הקבר הזה קרו ישועות. הוא הגיע לקבר וביקש עזרה נכונה לכליה ורפואה שלמה. הוא התפלל שאולי ימצא תורם כליה , היא נזכרת."

באותה זמן פגשה מלי במקרה אישה שנתנה לה את טלפון של עמותה בחו"ל שעוסקת במציאת תורמים להשתלות כליה.

מלי החליטה לנסות את מזלה דרך העמותה ,אל כדי להתחיל הם היו צריכים לנסוע לארה"ב לבדיקות והתחלת התהליך..

"החלטנו לטוס, בדצמבר 2010 לעיר ניו יורק כיון שבישראל לא היה שום סיכוי שנזכה לכליה. ארגון יהודי-אמריקני בשם "התחדשות" אירח אותנו וסייע לנו מאד".

ושם קרה הנס הגדול,

"שלושים יום אחרי שהגענו קיבלנו הודעה שנמצאה כליה וישתילו לי אותה ב 8 בפברואר 2011. כשאני שמעתי את ההודעה התחלתי לקפוץ משמחה ברחובות ניו יורק"

"הייתה לנו אז ילדה קטנה שהייתה צריכה לעלות לכיתה אלף. הארגון שאירח אותנו סידר לילדה להיכנס בצורה חלקה לכיתה אלף בניו יורק. ואני נסעתי, בסופת שלגים מבורו פארק לבית החולים במנהטן, עם בעלי לבית החולים על מנת לערוך בדיקות טרם ההשתלה. חשבתי שאולי "עובדים עלי" כי זה ממש הגיע בהפתעה".

מציאת תורם שיתאים בדיוק יכול לקחת זמן רב, ולקבל כזאת בשורה תוך פחות מחודש אחרי שנסעו לנסות את מזלם בארה"ב היה סימן משמיים בעבורם.

"כל הזמן חיפשתי את התורם האנונימי ואמרו לי שהוא התפלל על הצלחת ההשתלה ואף רוצה לתת לי מתנה. אבל לא הצלחתי לאתרו ואז נלקחתי לניתוח ההשתלה. הרופא המנתח נתן לי את ספר "הרזיאל המלאך" (אני החזקתי בספר זה גם כסגולה לרפואת הגוף) ואמר לי שהוא משתמש בספר זה בכל ניתוח שהוא עורך אף שאינו יהודי. נרדמתי לשש שעות מלאות, דבר שלא קרה לי חודשים ארוכים בשל העובדה שהיה לי קשה להירדם כשהייתי מחוברת למכונת דיאליזה".

לאחר שהתעוררה מן הניתוח הבינה שהחיים השתנו.

מערכה שניה

"התעוררתי מהניתוח והבינותי שכיליותי מתפקדות ולא הפסקתי לבכות מאושר. שמונה חדשים הכליות לא תיפקדו".

"ובעודי שוכבת במיטה החלטתי למצוא את התורם כדי להודות לו. התברר לי שבתום 24 שעות מרגע כריתת הכלייה שלו והעברתה אלי הוא נסע הביתה".

בעקבות המקרה שקרה למלי ביקש הבעל, אהרון, לתרום כליה. ואז שלושה ימים לפני שעמדו לשוב עם הבת לישראל נתקבלה הודעה מבית החולים שזקוקים לכליה שלו. "עליך לדחות את הטיסה שלך בשבוע ימים כי נמצא אדם שזקוק לכליה. בעלי אושפז ויומיים לאחר חג הפסח הוא תרם את הכליה שלו ושבוע אחרי כן שבנו לישראל ממסע של חצי שנה שבמהלכו השתילו לי כליה ובעלי תרם כליה" מספרת מלי.

היה להם ברור שהם חייבים להודות בדרך כלשהי, להוקיר את הטוב שנפל בחלקם.

מערכה שלישית

"בעלי רצה לנסוע, ב 2012, לקבר הצדיק "הבני יששכר" בדינוב. אחיו חידש את פני המקום כדי להשיב עטרה ליושנה, בית תפילה ליהודים, במקום שבו נמחתה היהדות באכזריות נוראית" היא מספרת.

בספטמבר 1939 , עם כיבוש העיר, כינסו הגרמנים את היהודים, ערב ראש השנה, לתוך בית הכנסת של העיר, הציתו אותו, ואת היהודים שהושלכו לתוכו. מאות יהודים נוספים נלקחו ליער הסמוך ושם נרצחו. הם הרסו את בתי העלמין ומחו את היהדות מן העיר.

"בעלי נוסע לקבר של ה"בני יששכר בי"ח טבת, יום השנה למותו של ר' צבי אלימלך מדינוב, מאז שהשתילו לי את הכליה וזאת על מנת להודות לצדיק, שבעקבות ביקורו ובקשתו, השתנו חיינו לטובה, על פי האמונה שלנו. הוא מרגיש מחוייבות לבוא ולפקוד את קבר הצדיק" היא אומרת.

"מאז ההשתלה ימי הביקור הם ימי הגאולה של המשפחה שלנו : הוא נוסע להודות, מדליק נרות, ומתפלל לבריאות הילדים, שנולדו אחרי ההשתלה שלי, ועבור הילדה שלנו שגדלה, מאז ההשתלה שלי. מאחר ואני באה מבית חרדי אנו משתמשים בבית שלנו במונחים חסידיים והאמירה "הצדיק עמל עבורנו בשמיים ועלינו להודות לו , זו אמירה אמיתית עבורנו".

מערכת רביעית

בנוסף לכך, מלי רואה בהגעה לקבר הצדיק בדינוב שליחות.

"כאן, במקום הזה, נשרפו יהודי העיר ונמחה המקום שבו התגוררו יהודים וקיימו את היהדות. אחיו של בעלי הקים במקום אכסניה גדולה ליהודים, ואף את הקבר של הצדיק חידש, כדי ליצור התחדשות יהודית במקום".

ואכן, במקום, בדינוב חלה התיישבות יהודית שכוללת בנייה של בתים להשכרה עבור אלה שמגיעים על מנת לפקוד את קברו של הצדיק ולבקש בקשות, האכסניה מארחת יהודים שמגיעים לפקוד את הקבר.

" ערב ראש השנה התשע"ט הגעתי לדינוב כדי להודות והתרגשתי כששמעתי קול שופר בדינוב, שיהודיה נרצחו ערב ראש השנה התרצ"ט, 1939 , על ידי הנאצים, ושזכיתי בחיים. עבורי האמירה "לזכות בחיים" ערב ראש השנה אינה אמירה חסרת משמעות אלא אמת חיים שכולה אושר רב ולצדיק, אני מניחה, יש חלק בכך, ובוודאי ובוודאי לאלוהים ששלח את התורם שהציל את חיי כשלא היה לי כל סיכוי לזכות בהם".