בגלל פערי שפה ומנטליות, וצניעותם של עולי אתיופיה בעצמם שאינם מרבים לספר על עצמם, סיפורי חייהם ותרבותם של יהודי אתיופיה בנתיבות כמעט ואינם מוכרים, לא רק בקרב תושבי העיר מקהילות אחרות אלא לצעירים יוצאי הקהילה עצמם. סיפורים אלו הינם אוצרות תרבות והיסטוריה יהודית בעלי ערך עצום לכלל תושבי המדינה והעם היהודי - ביניהם תושבי נתיבות ושדות נגב וכן יהודי פילדלפיה - והדור המבוגר שחווה את החיים באתיופיה ואת תלאות העליה לארץ הולך ונעלם. לכן יש צורך בתיעוד הצלה של זקני הקהילה וחשיבות גדולה להמשך פרויקט התיעוד ע י צעירי הקהילה את המבוגרים, הנגשה והפצה של הסיפורים וביטויי תרבות אחרים בקרב הציבור הרחב.