החתן מקבל לפני החתימה מטפחת מהרב והוא מרים אותה בידו הימנית ומחזירה לרב בכך נעשה "קניין סודר". משמעות קניין זה היא , כי תמורת ההנאה , שזכה החתן במטפחת זו לזמן מועט, הוא מביע את הסכמתו ונכונותו להתחייב על כל הנאמר בכתובה, והחתן חותם.

לאחר שהעדים חותמים על הכתובה, החתן הולך לחופה , מלווה באביו ובאב הכלה, המחזיקים בנרות. בדרכו הוא מכסה את פני הכלה בהינומה. מנהג לומר בשעת כיסוי פני הכלה: "אחותנו את היי לאלפי רבבה"

הכלה הולכת אחרי החתן, מלווה באמה ובאם החתן. יש נוהגים לערוך את החופה תחת כיפת השמים, אות לברכה, שנתברך אברהם "והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ". כאשר הכלה ומלוותיה מגיעות אל מתחת לחופה , הן סובבות את החתן 7 פעמים ואחרי כן נעמדות, ופניהן לכוון מזרח. בשעת הסיבובים יש נוהגים, שהחזן אומר: "מי אדיר על הכול מי ברוך על הכול , מי גדול על הכול, מי דגול על הכול, הוא יברך את החתן ואת הכלה"

מדוע אין מברכים "שהחיינו" בנישואין

ברכת שהחיינו נאמרת רק בשעה שבקיום המצווה נשלמה מלאכתה, כגון: נטילת לולב, או אכילת מצה. אך בנישואיי בני הזוג, עדיין לא נסתיימה המצווה, כי עיקרה היא בהשלמת המצווה פרו ורבו... (חופת חתנים).