מאת: איתי בן אליעזר
העיר ערד והמועצה האזורית תמר שותפות עם אגד קהילות יהודיות מניו ג'רסי ודלאוור, במסגרת תוכנית שותפות ביחד (לשעבר שותפות 2000), תוכנית של הסוכנות היהודית המחברת בין קהילות בישראל לקהילות יהודיות מעבר לים. מטרת השותפות להעצים את הקהילות השותפות ולחזק את הקשרים בין הקהילות משני צידי האוקיינוס. קרוב לשני עשורים, מסייעות הקהילות השותפות מארה"ב במימון תוכניות קהילתיות, חינוכיות וכלכליות בערד ותמר. בשנים האחרונות השותפות מתמקדת בתוכניות קשרי גומלין, ובמיוחד בתוכניות הפועלות במקביל בשני צידי האוקיינוס, חילופי משלחות, מתנדבים ואירועים מיוחדים.
ערד אמנם עיר קטנה ושקטה, אך יש בה סצנת אמנות תוססת ומתפתחת, בעיקר ברובע האמנים המהווה בית לכמה מאמנים הייחודיים ביותר בישראל. לכן אין זה מפתיע שסיביה ברונשטיין, היו"ר האמריקאית של שותפות ביחד ערד-תמר/ניו ג'רסי-דלאוור, העלתה רעיון להזמין אמנים מערד להשתתף בפסטיבל האמנות, הספרות והתרבות, שמתקיים בכל שנה במרכז התרבות היהודי בעיר צ'רי היל שבדרום מדינת ניו ג'רסי.
"כבר מספר שנים שסיביה רוצה ש אמנים מערד יציגו בניו ג'רסי ודלאוור, ולהיפך" מספרת רותי דן-גורי, רכזת קשרי הגומלין של השותפות. "כאמנית בעצמה, היא רואה באומנות אמצעי לקרוב בין הקהילות ולבניית בסיס יציב לשיתוף פעולה".
"כשרותי הודיעה לי שנבחרתי להציג את היצירות שלי בצ'רי היל", נזכרת ללי לזן, מורה לאומנות בעברה ואמנית שיוצרת תכשיטים יוצאי דופן מחומרים כגון פלסטיק, ברזל וחומרים טבעיים, "ראיתי בזה הזדמנות ללמד אמנות בקהילות השונות ולהעניק בחזרה לאנשים שהזמינו אותי בנוסף להצגת האומנות שלי".
עליזה בן-נר ובעלה הינם חלק ממאגר משפחות מערד, שמארחות מתנדבים מניו ג'רסי ודלאוור לארוחות שבת. "אירחתי הרבה מתנדבים במשך השנים, וכך שמעתי על פעילות השותפות" אומרת עליזה, אמנית טקסטיל ששואבת השראה הן מהנוף המדברי של ערד והן מהרי הפוקונו האמריקאים, שם עבדה בכל שנה במחנות קיץ.
ללי ועליזה הגיעו לניו ג'רסי מייד לאחר סופת הוריקן סנדי הידועה לשמצה. ללי הגיעה מיד לאחר חלוף הסערה, כאשר מארחיה היו עדיין עסוקים בשיקום ההריסות. עליזה נחתה שבוע לאחר מכן, כאשר חלק גדול מהשיקום כבר בוצע. לכן כל אחת חוותה מציאות שונה לגמרי.
"הייתי אמורה לנסוע ישירות לעיר מרגייט שליד אטלנטיק סיטי", נזכרת ללי. "למרבה הצער, סנדי פגעה בעיר בצורה קשה והקהילה הייתה עסוקה באיסוף השברים. לכן נסעתי ישירות לצ'רי היל, שלא ספגה נזק גדול. התארחתי גם במטרו ווסט, והמארחים שלי שם טיפלו בי כמו נסיכה, למרות שהיו טרודים. בית הקיט שלהם ספג פגיעה בסופה. למרות זאת, הם עזבו את הבית והגיעו לבית הקבע שלהם כדי לארח אותי. הצעתי לעזור להם בעבודת התיקונים, אבל הם לא הסכימו ורק הודו לי על שיש להם הזדמנות לארח אותי".
עליזה לעומתה מספרת: "הגעתי שבוע מאוחר יותר ונסעתי ישירות לפסטיבל. היה נראה שכמעט הכל כבר חזר לעצמו. שמעתי על הנזקים, וזה היה מדהים איך בזמן כה קצר הצליחו לשקם כל כך הרבה. המארחים שלי היו מקסימים," היא מוסיפה, "הם עשו הכל על מנת שאהנה ושהמסע יהיה מהנה ומועיל".
"אני מנסה לבדוק מה אני מרגישה, ומבינה שזה היה מסע מרתק מבחינתי" מגלה ללי. "התארחתי אצל אנשים שבתיהם עדיין היו מנותקים מחשמל ומים ולמרות זאת הם היו עסוקים באיסוף תרומות, בגדים ומזון לנפגעי ההוריקן, בין היתר בבתי כנסת, בתי ספר, קהילות ושכונות. הייתה תחושה של מצב חירום, אבל הם פתחו את ביתם ואת ליבם ומצאו את הזמן לארח אותי, דבר שחיזק אצלי עוד יותר את הרצון לנתינה בחזרה". ואכן, ללי העניקה שעור אומנות בבתי ספר יסודיים בצ'רי היל ובעיר ווילמינגטון, שבמדינת דלאוור, בנוסף להרצאה במרכז הקהילתי.
למרות ההוריקן, הפסטיבל התקיים כמתוכנן. ללי ועליזה הציגו את יצירותיהן ונהנו מן הפעילויות השונות, מהאירועים המיוחדים ומערבי הקריאה ואף פגשו את רבקה שווייגר, ציירת מניו יורק שהתגוררה בעבר בערד.
ללי ועליזה, כמו גם הקהילות היהודיות שארחו אותן, לא שיערו, שמצב חירום נוסף נמצא ממש עומד להתרחש: מתקפת הטילים על מרכז ודרום ישראל במהלך מבצע "עמוד ענן", שפרץ תוך כדי שהותן של לזן ובר-נר בניו ג'רסי ודלאוור.
"מה שקרה בארץ היה שוק טוטאלי עבורי" נזכרת לזן. "כיום אני גרה במושב גיאה ליד אשקלון וטילים נפלו בסמוך למושב. בשיחות הטלפון עם בני משפחתי סיפרו לי שכל הבית שלי רעד. כשהתחיל המבצע בארץ ובעוד הם עסוקים בלטפל בבתיהם ובמשפחות שלהם שנפגעו בסופה, חברי הקהילות כינסו ישיבות חירום על מנת לבדוק כיצד ניתן לעזור לישראל".
"ראיתי כמה אכפת לכולם ממה שקורה בארץ," אומרת בן-נר, "הם היו מאוד מעורבים, וזה חימם את הלב".
בדיוק ביום החתימה על הפסקת האש, המריאו ללי ועליזה בחזרה לישראל. רק לאחר חזרתן לישראל הן עיכלו את החוויות שעברו במהלך במסע שלהן, והן הבינו כי החוויות המשמעותיות ביותר לא היו קשורות רק לאמנות, אלא במידה רבה לאנשים שפגשו. נקודת המבט של עליזה וללי לגבי מערכת היחסים בין הקהילות היהודיות בניו ג'רזי ודלאוור לבין ישראל בכלל וערד בפרט, השתנתה לחלוטין עקב הביקור.
"תמיד חשבתי שתרומות זה בירוקרטיה," אמרה ללי לזן, "פתאום נחשפתי לקהילות יהודיות שחושבות כל הזמן איך לעזור למדינה והבנתי שמאחורי התרומות עומדים אנשים. זו הייתה הפתעה מאד נעימה".
עליזה בן-נר הוסיפה: "אשמח שכאשר המארחים שלי יבואו לארץ, אוכל לארח אותם בערד להחזיר להם על כל מה שהם נתנו לי".
"המסע של ללי ועליזה הינו צעד ראשון לקראת מימוש החלום של חילופי משלחות של אמנים," מסכמת רותי דן-גורי. "הצעד הבא הינו להזמין אמנים מניו ג'רזי ודלאוור להציג את האמנות שלהם ברובע האמנים בערד".
0
