• ד"ר אנטולי בודילב

    ד"ר אנטולי בודילב

    ניר כפרי, הסוכנות היהודית ©
Aliyah

רופא עולה במסלול קריירה

ד"ר אנטולי בודילב ורעייתו ד"ר סופיה בודילב הם בוגרי התכנית לרופאים במרכז קליטה בית קנדה באשדוד. יצאנו לפגוש את ד"ר אנטולי בודילב, לאחר שהוא ורעייתו הוסמכו כרופאים במדינת ישראל, ואיתרנו אותו בבית החולים "כרמל" בחיפה. רעייתו עובדת בבית חולים אחר בחיפה. הרעייה אמורה לסגור מעגל כשתתחיל לעבוד בבית החולים החדש באשדוד ובעלה יצטרף אליה בבית חולים באזור המרכז. סיפור של קליטת רופאים. כתב נתן רועי צילם ניר כפרי

אנטולי בודילב (30), עלה לישראל ב- 2012 מרוסיה, בגפו, עובד היום בבי"ח כרמל בחיפה במחלקה הפנימית ואשתו. סופיה בודילב, עובדת בבית החולים בני ציון בחיפה. צעדים ראשונים של רופאים שעברו את המסלול של הכשרת רופאים עולים במרכז הקליטה באשדוד-תכנית ההכשרה לרופאים
הוא אמור להתחיל לעבוד בבית חולים באזור המרכז ורעייתו תסגור מעגל ותתחיל לעבוד בבית החולים "אסותא" באשדוד.

ד"ר אנטולי בודילב עלה לישראל כרופא. מה שנותר לו לעשות הוא ללמוד את השפה העברית ("ידעתי מילים מעטות, כמעט כלום"), לעבור תכנית הכשרה של רופאים, לקבל רישיון ולהתקבל להתמחות בבית חולים בישראל, לקראת קבלת תואר מומחה.

"כבר עבדתי, כמו אשתי, כרופא בסנט פטרבורג. היא עבדה בנובוסבירסק. וכשהגעתי לישראל הופניתי למרכז קליטה באשדוד (תכנית רופאים). ועברתית את המסלול (המחזור) ב 2012 עם אולפן עברית. כשבאתי ידעתי לומר : כן ולא" הוא אומר.
"איך העברית שלי טובה כעת? ברגע שיושבים ולומדים מגיעים למשהו. באופן כללי : הידע של שפה מחייב למידה ואף שמדברים עם מבטא אבל יש לשאוף לשפה גבוהה".

"קורס הכשרת הרופאים כולל אולפן א ואולפן ב'- טרמינולוגיה רפואית. כשמסיימים ממשיכים לתקופת הכשרה בבית החולים "קפלן" על מנת לשמוע הרצאות בקשר לרפואה ( מגן, תכנית ). הנוכחות בבית החולים קפלן נותנת עשר נקודות נוספות במבחן הרישיון
הרפואי (אם אתה צריך ציון שישים ואתה מקבל חמישים בבחינה זה משמעותי) . אני ואשתי לא עשינו את התכנית בבית החולים "קפלן" ועברנו מבחן . בעצם למדנו גם את השפה וגם את הרפואה במקביל – זה מאד קשה כי אם אתה נותן "פול" גאז במשהו אחד אז זה בא על חשבון משהו אחר. אם אתה לא רוצה לפגוע בשפה וברפואה זה דורש ממך המון עבודה והמון שעורי הבית. וזה היה הכי קשה : לשבת וללמוד עברית וגם להתכונן למבחן. אחוז גבוה מן המשתתפים ניסה לעשות זאת, מכל הפרויקט שלי , ורק שלושה אנשים עברו".

"עם קבלת הרישיון התחלנו לחפש סטאז', (התמחות) ועבודה. זה קרה אחרי המבחן, כשמשרד הבריאות שלח טפסים עם כל מיני ברכות, ושלח טופס עם כל בתי החולים בארץ שאליהם ניתן לפנות. היינו צריכים לבנות סדר עדיפויות היכן להיות. היכן אנחנו רוצים לעבור סטאז' ואני בחרתי את מרכז רפואי בלינסון- רבין ועברתי חודשיים לאחר המבחן –לבית החולים הזה. הסטאז' נמשך כשנה".

"הדבר המגניב ביותר הוא שמי שהגיע לארץ אינו מכיר את מערכת הבריאות והסטאז' עוזר לראות מה זה למשל מחלקה פנימית , מה זה מחלקת כירורגיה, כי זה שונה מבריה"מ ומקומות אחרים. הסטאז' נותן לך הבנה מה אתה בדיוק רוצה לעשות בהמשך. בסטאז' אתה מקבל אוריינטציה מעודכנת. אתה רואה איך מערכת הבריאות עובדת, נכנס לתוכה ויותר קל להתרכז במה הכיוון שלך".

"כשאתה הולך להתמחות אתה לא יודע לאן אתה הולך, מה יהיה באותו בית חולים, כי יש שוני בין בתי חולים, מתחיל בדברים קטנים ומסתיים בניהול המחלקה. ולא סתם אנשים ממשיכים התמחות במקומות שבהם הם היו בסטאז'. בסטאז' אתה לא רופא – אם לדבר משפטית - כי אין לך רישיון – ורק אחרי סטאז' אתה משלם סכום מסוים ומקבל רישיון קבוע (פעם הרישיון היה זמני). בהתמחות אתה מטפל באנשים ובניתוח אתה עדיין תחת השגחה, ואם יש שאלות אתה עובר עליהן עם רופא בכיר. בתור עוזר ומתלמד. כל הרופאים בארץ עוברים זאת".

"בהסכם עם משרד הביטחון ומשרד הקליטה הגברים שעברו סטאז' הולכים לצבא לשנה וחצי בתור רופאים. ואכן, אחרי הסטאז' התגייסתי כרופא לשנה וחצי. יש שם בערך חודש של טירונות ואז שלושה חודשים קר"פ (קצין רפואה) סדיר, מנסים לתת לך מושג על הצבא, במה אתה הולך להתעסק בהבדל מן האזרחות. ואחרי שלושה חודשים שולחים אותך למרפאה או גדוד. לקראת הסוף של התקופה, בערך חצי שנה לפני שחרורי, התחלתי לחשוב על מקום עבודה והתעניינתי בקרדיולוגיה פולשנית (אי אפשר להתחיל בלי התמחות ארבע שנים בפנימית), עכשיו אני שנה וחצי כבר במחלקה פנימית ויש לי עוד שנתיים וחצי להתמחות בפנימית".

" כשהתגייסתי לצבא לא היה אכפת לי היכן לגור. אשתי מצאה עבודה בחיפה ותוך כדי השירות הצבאי פניתי לכאן וקיבלתי המלצות חמות, דיברתי עם מי שהיה הסגן מנהל והיום הוא המנהל. הייתה לי שיחה של שעה. וסיכמנו שיש לי חצי שנה בצבא, אעשה מספר תורניות כאן, למדתי איך הכל עובד, והודיעו לי שברגע שאשתחרר אהייה חודש בחופשה ואתחיל התמחות ומאז אני כאן. עשיתי רוטציה בקרדיולוגיה, מערך שתופס שלוש קומות כאן (מקום רציני מאד), זו מחלקה שנחשבת כאחת הכי טובות בישראל בכל
הקשור לקרדיולוגיה, נכנסתי לצינטורים, השתלות קוצבים ומסתמים, חולים לפני השתלה או אחרי השתלה ונחשפתי להמון דברים, ומאד נקשרתי לצוות וקיבלתי אותו יחס".

"כשהסתיימה הרוטציה הגעתי למחלקה הפנימית. זה מסלול שבו : חצי שנה רוטציה במחלקות שונות, חצי שנה מדעי יסוד (מחקר מסוים שאתה עורך), שלוש שנים חייבים להיות במחלקה פנימית (מתוך הארבע שנים). ואז כשאתה עובר 2 מבחני ההתמחות (חלק א וב ) אתה הופך בעל תעודת מומחה ברפואה פנימית או כל התמחות שסיימת ואז ההתמחות הבסיסית".

"אני שבע רצון מן המחלקה שלנו יש כאן כל כך הרבה דברים שאתה לא יכול לתאר. יש כאן רופאים מדהימים שקשה להסביר והבוס שלנו, ד"ר כהן – הוא מנהל חטיבת הפנימית ותמיד מתייחס לבקשות שלנו והוא מעוניין שכל המתמחים יזכו בכל מה שהם זקוקים לו, עברנו כולנו קורס לאולטרה סאונד וזה עוזר בתורניות גם במיון וגם במחלקה".

כשהוא מדבר על עבודתו, בעיניים בורקות – אגב, ובעברית מצוחצחת, הוא מתייחס לתרומה של היהודים מצפון אמריקה ומהעולם היהודי לעולם הרפואה של העולים החדשים – תכנית הכשרת הרופאים.
"מה בדיוק הרופאים מרוויחים מתרומת הכסף הזאת ? התרומה עוזרת לאפשר להם ללמוד בחממה. בעצם, אתה מתרכז רק בלימודים, אתה לא חושב מה אתה יכול לקנות מחר, ויש לך המון דברים בזכות הכסף לרבות לימודי אולפן, לימודים של טרמינולוגיה רפואיים (מגן לעשר נקודות בונוס במבחן) וזה בחינם. אם היינו צריכים לשלם עבור זה היינו צריכים לשלם את זה ספק אם היינו עומדים בתשלום והופכים רופאים"

החיים דינמיים ומאז פגשנו אותנו חלו שינויים :

ד"ר בודילב עבר להתמחות ברדיולוגיה פולשנית באיכילוב (הציעו לו תקן שם) ואשתו עושה התמחות בכירורגיית ילדים בבית חולים "אסותא" החדש באשדוד. סגירת מעגל נפלאה, למי שלמדה והתגוררה במרכז הקליטה באשדוד במסגרת תוכנית הרופאים של הסוכנות היהודית. בימים אלה, השניים מחפשים דירה במרכז הארץ. 

 

10 ינו' 2018 / 23 Tevet 5778 0
  •   הדפסה