סיפור החיים של שובל לוי (22), צעיר חרדי שחזר בשאלה, עבר תלאות חיים עד שהגיע למכינת "ארז" ירושלים, שהובילה אותו להתגייס ליחידה קרבית, והוא עומד להשתחרר משירות סדיר, יכול לפרנס תסריט קולנוע. כך.
הוא ילד למשפחה של חוזרים בתשובה שמתגוררים בבית שמש. "הורי הם יהודים חרדים. אנחנו משפחה גדולה – שמונה אחים (ביחד אתי). גדלתי במסגרות חרדיות ונשרתי כי הדרך והסביבה לא התאימו לי" הוא נזכר.
"לא תכננתי להגיע למכינה ולא היה בראש להתגייס לצה"ל. זרמתי עם החיים. לא הייתה לי דרך. פטרו אותי מהצבא מסיבות שונות, והורי שלחו אותי לפנימית בית חגי בחברון. ואז אחד הבוגרים של פנימית בית חגי הלך למכינת "ארז ושב לפנימית בית חגי כדי לספר על מכינת "ארז""
"אני זוכר שהוא בא לפנימייה מטעם המכינה כדי לספר על המכינה. לי זה נשמע מעניין. והמכינה נשמעה לי כאופציה יחידה להתגייס לצבא, דבר שאז חשבתי עליו ברצינות למרות שהסתבכתי לא מעט".
"הגעתי למפגש ראשון של מכינות "ארז" וראיתי אנשים שלא יצא לי להיפגש איתם, מהמקום שממנו הגעתי. ואחרי המפגש הודעתי שאני מסרב להצטרף למכינה. אני זוכר שאמרתי : לא בשבילי, מה אני אעשה שם? היו לי בעיות משלי. ואז חבר שלי אמר לי : בוא ננסה ונלך למכינה. ואמרתי לעצמי : בוא ננסה".
"המדריך שלי היה שלמה שוורץ, שמנהל היום את המכינה "ארז" בירושלים. הצטרפתי והתחלתי את הפעילות במכינה. כל אחד ואחת מן המכיניסטים לא התחברו אלי – כל אחד בא ממקום שונה. ועם הזמן התחלתי להכיר את האנשים שאיתם עברתי חוויות טובות וחויות רעות".
"להיות במכינה זה לגור עם אנשים שונים באותה דירה בשכונת גילה בירושלים. ונפגשתי עם אנשים שרואים את החיים אחרת ממני ובמקום לשלול ניסיתי להכיל ולקבל דברים שלא הכרתי. למשל, היה לי חבר במכינה שהיה הומוסקסואל, אתיאסט וצמחוני – דבר שלא היתה לי אפשרות להכיר בחיי כיהודי חרדי. הכרתי אותו ולא היה איכפת לי מיהו אלא מה הוא והיה לי טוב להיות בקרבתו. הוא הפך לחבר קרוב. אם היית אומר לי שאני אהיה חבר של אדם כזה לפני המכינה – אין סיכוי שזה היה יכול לקרות".
"בנוסף, התוודעתי לתכנים שלא הכרתי. המסלול היה חצי שנתי, והתוודעתי לתכנים שלא הכרתי, התחברתי לאנשים, התנדבנו, הכרתי אנשים שהפכו לחברים לחיים".
"לקראת סוף המכינה הציעו לי להתגייס לחוות השומר בגליל".
"אבל אירע מקרה שעיצב את דרכי. היה אירוע במכינה שהיה אירוע מעצב מבחינתי (הייתי בחור בולט במכינה). ביום אחד היה גיבוש של סיירות והגיעו 'מלא, אנשים מ"אחרי" ובאותו יום ירד מבול (גשם עז). המנהלת של "אחרי" ערכה שיחה והסבירה מדוע אי אפשר לעשות את הגיבוש ביום גשום. אבל היו אנשים שרצו לעשות את הגיבוש. ואני אמרתי : אם באנו לעשות – נעשה את זה למרות הגשם. והתחלתי לרוץ לכיוון הרחבה של הגיבוש ואז ראיתי שכל מי שהיה איתי רץ אחרי. ואז המדריכים החלו לצעוק והתעצבנו על כך שלקחתי יוזמה. המנהלים של "אחרי" זימנו אותי לשיחה. ומנהלת אמרה : אני שמחה ועצובה. אני עצובה : כי את היכולת שלך להנהיג לקחת למקום לא טוב. אני מדברת ואומרת שאי אפשר ואתה ממרה את פי וגורר אחריך את החניכים האחרים. ואני שמחה : תראה איזו יכולת מנהיגות יש לך שאתה יכול לנצל אותה לטובה".
"שאפתי להיות מפקד. היום- שנים אחרי אותו אירוע– אני סמל בגדוד 51 של חטיבת "גולני". היה לי מאד חשוב להנהיג ולהוביל אחרי. ואמרתי לעצמי: באיזה מקום אומרים לך שאתה יכול לתעל את המנהיגות שלך למקום טוב. עד אותה שיחה לא הסתכלתי על עצמי כמנהל או מפקד. היעד שלי היה להיות מנהיג והוא התעצם כשהתגבשה אצלי ההחלטה להצטרף לקורס מפקדים או קצינים. ברוך השם, אני מצליח בצבא ועם החיילים שלי. אני סמל מחלקה בגדוד 51 (פלוגה ב). נותרו לי ארבעה חודשים לשחרור ואני יכול לומר שעברתי שירות מעניין".
"אני זוכר שעם גיוסי לא הגעתי ישירות לחטיבת "גולני". כאמור, שלחו אותי לחוות השומר ואמרו לי שאינני יכול להיות לוחם. אבל לא וויתרתי. ואמרתי שאני הולך להיות לוחם. והפכתי להיות לוחם. למדתי שאם יש לך דרך בחיים, ואתה הולך ישר ונחוש בדרך זו, לך בדרך זו עד שתגשים את הדרך שלך".
"אני זוכר שהייתי במשך תקופה מסויימת בתפקיד מנהלי (ג'ובניק) בחוות השומר. אבל לא הרפיתי. הלכתי לשיחות עם מפקדי חטיבה וסגני מפקדי חטיבה כדי שיסייעו לי לשרת בחייל קרבי. ובסוף זה קרה והתחלתי את המסלול של "גולני". הלכתי לקורס מפקדי כיתות (מ"כים) אחרי שהייתי לוחם. היית מפקד כיתה (מ"כ) ואחר כך הלכתי לקורס סמלים. עברתי חוויות נעימות ולא נעימות אבל עליתי על דרך הפיקוד" הוא מספר.
"היום- אני גר בדירת חיילים בודדים בירושלים. אני בחופשת "רגילה" כעת. ומעת לעת, אני יוצא לבקר את האחים שלי בבית שמש".
"אני יודע שההורים שלי גאים בי היום. אמרתי לכל חברי בבית שמש – עוד לפני שהתחלתי להיות חניך במכינת "ארז" ירושלים, שאני רוצה ללכת למכינה, וכי אני יודע שזה דבר טוב. דחיתי הצעות לעשות כסף ורישיון נהיגה כי האמנתי שאני צריך להגשים את החלום שלי להיות מפקד".
"מה יש לי לומר על המכינה? ממליץ מאד למי ששוקל להצטרף כי זו חוויה מטורפת. יש כאן חבר'ה טובים, עוסקים בדברים טובים. אני יכול לומר שההתנדבות במסגרת המכינה תרמה לי בחיים, ההתנדבות עם הנכים שינתה את החיים שלי כי למדתי מהם רק לחייך ולהיות אופטימי. הגישה הזאת היא חוויה של החיים. לעשות כסף ולעבוד אפשר כל החיים אבל להיות כאן זו חווית חיים".
"מה אעשה אחרי השירות הצבאי? לא סגור על זה אבל אני רוצה לסגור מעגל : להיות מדריך . מעניין אותי ללמוד, חשוב לי מאד לצאת לטיול בעולם, לנקות את הראש, אבל חשוב לי לא פחות לסגור מעגל ולהיות מדריך שיסייע לנערים ונערות כמו שאני הייתי לעלות על הדרך להגשמת חלומותיהם במסגרת מכינת "ארז" ירושלים".
0
