קינאן טרודי (25) מהכפר כיסרא-סמיע מקבל אותנו בביתו שבכפר סמיע, במרומי הגליל, כשהוא לבוש בחולצה קצרת שרוולים, כשבחוץ קור גלילי של חודש דצמבר . הוא גבר צעיר, ששרת בחיל המודיעין, וסיפור חייו כמו נלקח מתוך סרט.
הוא מתייחס לחייו בטבעיות.

"אנחנו משפחה דרוזית בת שמונה נפשות שמתגוררים בכפר סמיע מאז שנולדנו. אבא שלי בן 56 ואמא שלי בת 41. אני הבכור בבית. יש לי ארבע אחיות ואנחנו גם שני אחים".

ואז הוא מספר על הטרגדיה שהתחוללה, בדיוק לפני שנתיים (נובמבר 2014) בחיי המשפחה שאיבדה את החתן זיידאן סייף.

"אחת מאחיותי היא אלמנתו של השוטר זיידאן סייף. הוא נהרג בתפקיד בפעולת הטרור בשכונת הר נוף בירושלים".

על אירוע הדמים בחודש נובמבר 2014 ,אחותו של קינאן, רינאל, סטודנטית לחינוך לבני הגיל הרך גידלה ילדה בת שנתיים, היתומה של בעלה זיידאן סייף. וחייה הובילוה לחייה החדשים על רקע האסון הנורא

לימודים בכפר 

קינאן למד בכפרו, ומכאן המריא, והיום הוא צעיר מבטיח.

"גדלתי בכפר, סיימתי 12 שנות לימוד בכפר . למדתי במגמת ביולוגיה-כימיה. כאשר סיימתי את 12  שנות הלימוד עבדתי בעבודה מועדפת באזור התעשייה תפן שלא רחוק מהכפר. אני עדיין שם, ועובד שם, ומנסה למממן את הלימודים שלי. אני עובד יצור במפעל תפן פלסט. עבדתי עשרה חודשים לאחר השירות הצבאי ואחר כך התחלתי ללמוד באוניברסיטה" הוא מספר.

"היכן שרתי? שירתי ביחידה 8200 של חיל המודיעין. היה לי שירות צבאי מאד משמעותי. עשיתי בדיוק מה שאני אוהב. זו עבודה מאד מעניינת. ניסיתי לגשת לקצונה, לוועדות קצונה, אבל הייתי בתפקיד שלא היו מוכנים לוותר על הדרוזים. הסבירו לי שאם  אני כדרוזי  בעל תפקיד רגיש אלך לקצונה ספק אם יהיה מחליף באותה רמה".

הוא השתחרר מהצבא  ב 12 בדצמבר 2012. אחרי עשרה חודשי עבודה הוא החל ללמוד במכללת קצרין. הוא החל לימודי תואר ראשון כולל תעודת הוראה באנגלית.

במהלך הלימודים נרצח גיסו, זיידאן סייף. מות הגיס, ויחסה של הסוכנות היהודית, לבני המשפחה, שכנעו אותו להשיב לסוכנות טובה על טובה שעשתה הסוכנות עם המשפחה.

מות הגיס, השוטר זיידאן סייף

"הסוכנות תמכה באחותי, במשפחה, לאחר מות גיסי, וחשבתי איך להשיב לסוכנות כגמולה. בתום שנה ג' החלטתי שאני מצטרף למשפחת הסוכנות היהודית.  היה זה בשנה ב' של הלימודים. במהלך שנה ב' יצאתי עם הסוכנות, ביחד עם אחותי ללוס אנג'לס, כדי שתוכל להופיע בארוחת ערב שבה אחותי נשאה דברים. התקיים טקס לאות כבוד לגיסי".

"זיידאן סייף נישא  לאחותי כשהיה בן 29 . הוא מכפר ינוח-ג'ת. הוא שירת ארבע שנים במשטרת ירושלים. היה במחלקת התנועה. לאחר שנה וארבעה חודשים מהנישואין המזל הכתיב את דברו: והוא איבד את חייו בפיגוע בהר נוף. הגורל לקח אותו, בבית הכנסת, שם נרצחו חמישה מתפללים יהודים וזיידאן נהרג  כשנחלץ להגן עליהם.  הוא היה בסוף משמרת לילה, בשבע וחמישה בבוקר. כמה דקות לפני כן דיבר עם אחותי, אמר שהוא צריך לצאת בהקדם, ואחרי כמה דקות שמע בקשר של הרכב הודעה על האירוע בהר נוף. נשמעו יריות בבית הכנסת בהר נוף. הוא היה קרוב לזירה ופשוט לא חשוב פעמיים, לא היסס, והוא לא מיחידה מיוחדת, והוא פעל באומץ, דאג להציל אנשים, נסע לשם, התפרץ לבית הכנסת והחל לירות עד שחיסל את שני המחבלים ואז אחד מהם ירה לעברו והרגו".

"לפי מה שספרו לנו : היריות נמשכו במשך זמן עם המחבלים כשהשותפת של זיידאן לסיור מצוייה בזירה (בימי השבעה היא סיפרה שכאשר ירדו מן הרכב לעבר בית הכנסת הוא דחף אותה ואמר לה: השארי פה, אל תכנסי איתי, וכשהוא נכנס הוא ירה לעבר המחבלים, כשאחד מהם חמוש והשני עם גרזן. כשהוא התפרץ לבית הכנסת המחבל עם הנשק התחבא והמחבל עם הגרזן נוטרל על ידי זיידאן. , ואז המחבל השני ירה לעבר זיידאן. היו חילופי ירי וזיידאן נורה בראש ובה בעת המחבל נוטרל. כשהגיעו הכוחות וידאו הריגה של המחבל ואז ראו שזיידאן נפצע אנושות. לא קבעו את מותו, כדי שנוכל להיפרד ממנו. הוא פונה לבית החולים הדסה עין כרם (18 בנובמבר 2014 )"

"הייתי אז בלימודים ונסענו ל"הדסה" במהירות. נפרדנו ממנו. כולנו ראינו את הפציעה, לא היה לו סיכוי לחיות. ידענו שלא היה לו סיכוי. חיכינו משעה 1200 עד השעה 23:00 בלילה, ואז הגיע הרמטכ"ל. אמרו לנו: שלום אחרון ובשעות הלילה קבעו את מותו. באותו יום, בשעה 2 לפנות בוקר עזבנו הביתה, לכפר, ויום לאחר מכן הגופה הגיעה לבית החולים נהריה ומשם לכפרו ינוח".

"ההלוויה הייתה בינוח. היו אלפי אנשים בהלוויה. הנשיא ראובן ריבלין נאם ועמו אנשים רבים נאמו. שלא תדעו ולא נדע צער כזה. נשארה בת קטנה. היום היא בת שנתיים. היא הייתה בת ארבעה חודשים כשזיידאן נהרג".

קשר לקרן לנפגעי טרור

מותו של הגיס הותירה אחריה כאב נורא.

אחותי האלמנה– רינאל - נקשרה לקרן לנפגעי טרור שתומכת במשפחות של נפגעי טרור. המשפחות של הנרצחים תמכו מאד במשפחה . הגיעו תרומות. הגיעו יהודים אמריקנים לכפר שלנו. אפילו הזמינו אותנו לבוא לארה"ב כדי לספר על המשפחה, ועל גיסי, זיידאן".
"אחותי טסה ללוס אנג'לס, לניו יורק, וושינגטון, לניו יורק, כדי לדבר בפנים יהודים אמריקנים שהזמינו אותה. היא נאמה שם בפניהם".

"בטיסה ללוס אנג'לס הייתי המלווה והצטרף מלווה של הסוכנות בשם דב. הוא סיפר לי שיש מחנות קיץ שהסוכנות משגרת אליהם מדריכים. הוא הציע שאגיש מועמדות, כי יש מיונים, "אבל תנסה", הוא אמר לי והוסיף: "לא תפסיד כלום". הקשבתי לו. כשראיתי בפייסבוק של הסוכנות הצעה להרשם לשליחות קצרה  (דב, דיבר איתי על זה), התחלתי את התהליך. לא סיפרתי לאיש שאני עושה תהליך כזה. ואז התקשרו וביקשו ממני אמרו לי שאתן שיק כדמי רצינות. והבנתי שזה רציני. התלהבתי מאד. עברתי את כל המיונים והראיונות לרבות הראיון עם המנהל של המחנה שהיה אמור לקבל אותי".

"זה היה מאד מרגש. אני כדרוזי, שמשתתף וחלק מתהליך כזה גאה שמתקשרים אלי . זה עשה לי טוב ומצד שני כל המטרה שלי הייתה להחזיר טובה על הטובה שהסוכנות עשתה לאחותי ומשפחתנו. אתה יודע,כשהיינו בארה"ב ראיתי את האהבה והחמלה את התמיכה שהיהודים שם גילו כלפינו. אמרתי אז : איך ניתן להחזיר להם, כי הם לא יבקרו אצלנו בכפר סמיע. איך לחזק את הקשרים בין יהודים שם ופה. אמנם, אני דרוזי אבל זה ימלא אחר השאיפה שלי. זה יגרום לי סיפוק".

מדריך במחנה קיץ

איך היה המפגש במחנה הקיץ?

"המפגש הראשון היה מאד מרגש. הזדהיתי כדרוזי. הם היו מאד סקרנים לדעתי מה זה דרוזי. אפילו ביקשו ממני לדבר על הדרוזים במחנה ודיברתי. ואז בני הנוער שאלו שאלות. מאיפה הגיעו הדרוזים לישראל". 

"המחנה היה בדנבר, קולורדו. ליד אספן. המפגש עם הילדים שם היה מרגש מאד. אני התרגשתי מאד כי זו הייתה פעם ראשונה שהגעתי למפגש כזה. האנגלית שלי לא הייתה הכי טובה אבל זה השתפר מאד".

"כשהגעתי הרגשתי שאני עדיין לא מחובר למדריכים שם ושאלתי את עצמי: מה אני עושה שם. המדריכים היו מקבלי פנים אף שהבינו שלא היה לי נוח בתחילת השליחות בגלל שלא הכרתי איש וזה היה חדש לי. לאחר מספר ימים ישבתי עם החניכים, דיברתי עם החניכים, האנגלית השתפרה, ושאלו אותי, ואני-כמובן- דיברתי וספרתי על כפר הולדתי סמיע. אמנם, היה לי מבטא אבל לא חששתי מכך".

"הילדים שאלו אם אני יהודי. אמרתי שאני לא יהודי. זה הדליק את הסקרנות. והם החלו לשאול שאלות ואני עניתי לכולן".

הוא הדריך במחנה שבו היו ארבע קייטנות. לפני ההדרכה הוא עבר הכשרה ברכיבה על סוסים מאחר ונתמנה למאמן ומדריך לרכיבה על סוסים. הוא עבר הסמכה לרכיבה והדרכה לרכיבה על סוסים ו"זה היה קשה אף שאני ספורטאי ואוהב ספורט".

"שמתי לב להקפדה הרבה של הנהלת המחנה לכל פרט ופרט וכמובן מקפידים על בטיחות החניכים, כי רוצים שיחזרו הביתה בריאים. התקופה הייתה מורכבת אבל מהנה והיו חברים מישראל שהגיעו להדריך איתי ותמכנו אחד בשני. אמרנו אחד לשני:" לא נשברים, נתמוך אחד בשני, ונצליח".

"ככל שהזמן עבר, ככל שהתחברנו לחברים, חשתי טוב יותר ואז עברנו למחנה נוסף בקולורדו. אהבתי את המקום ההררי, שהוא קר יותר וגבוה מהכפר שבו אני חי , סמיע. זה מקום פשוט אבל יפיפיה".

שיחות על תנועות ביהדות

קינאן מספר על מפגש עם צעירים וצעירות יהודיים במחנות הקיץ ועל שיחות שנגעו לסוגיות יהודיות.

"היו הרבה שיחות על הרפורמים. שמתי לב שהם רוצים להתחבר ולהיות שייכים לכלל ישראל. הם לא רוצים שתהייה הפרדה בין נשים וגברים בבית הכנסת. דיברנו על זה הרבה. אמנם אני לא יהודי אבל דנתי עימם בנושא זה וכך למדתי על הדברים השונים בין הסיעות השונות ביהדות".

"הקשבתי בעיקר. דיברתי על זיידאן. סיפרתי עליו במחנה. לפני שיצאתי למחנה דיברתי על כך במשפחה. המשפחה תמכה ביציאה שלי לשליחות והם ידעו שהשיחות תהיינה סביב עניינים יהודיים אבל הם גם ידעו שאדבר על זיידאן. לטוס למחנה, להיות חלק משליחות, זה היה הדבר שהמשפחה תמכה בו".

"אנחנו, הדרוזים, לא רגילים להיות חודשיים שלושה מחוץ לבית אבל כולם תמכו ואמרו : כל הכבוד. זה מאד יפה. וזה עשה לי טוב. אני מרוצה שהשתתפתי. הפסדתי לימודים אקדמיים אבל עשיתי מועד חריג כי לא הייתי בזמני הבחינות. עשיתי מועד חריג ב, לקחתי סיכון מאד רציני, כדי שאוכל לצאת ולעמוד בהתחייבות האקדמיות. עברתי את המבחנים בהצלחה והתחלתי שנה ד', שזו שנה שבה לומדים לתעודת הוראה באנגלית".

בעת שראיינו את קינאן טרודי הוא היה בביתו שצופה על נוף גלילי מרהיב. יש לו יום לימודים אחד בשבוע והוא אמור למצוא התמחות בהוראה. "למדתי במחנה הרבה דברים וזה יעזור לי באופן אישי בעתיד" הוא אומר.

בנוסף לכך, הוא מעורב חברתית בעבודה עם בני נוער בתנועות הנוער. "הייתי מדריך הנוער העובד ולומד בכפר. הייתי עם תנועת הצופים הדרוזים. מדריך בעמותת "אחרי". זו שנה שנייה שאני עוסק בכך. השנה אני מדריך בחורפיש בתנועת "אחרי". הדרכתי מספר רב של שנים בסמינרים ובקייטנות. קייטנות של קיץ. הייתי בקייטנת הקיץ של משרד החינוך. התנדבתי בבית הקשישים בסמיע ואני יודע שכל מה שעשיתי כולל הדרכה במחנות הקיץ בנה חלק באישיות שלי".

"אגב, כל מי שדיברתי אתו ואמרתי לו שאני יצאתי בשליחות של הסוכנות הופתע ושאל : איך הגעת לזה ? אז אני מגלה שאני עושה משהו עצום, ראשוני, בולט. כמו חלוץ". 

"הסוכנות הוא ארגון ענק שעושה עבודה אדירה. אני ממשיך להיות בקשר עם יהודים אמריקנים והם אמורים להגיע לכאן, לכפר שלי, בקרוב. הם יהודים אמריקנים שמגיעים לישראל לשישה שבועות וכבר דיברו איתי שהם יבלו איתי. אני אמרתי להם שכעת זה התור שלי לארח אותם כאן. אני רוצה לארח אותם. נוצר קשר מאד משמעותי ולי ברור שעם הסוכנות תמיד אהיה בקשר, כי זה כבוד עבורי לשמור עם אנשיה קשר ולאורך זמן". 

לפגוש שכן בארה"ב

המסע של קינאן לקצה השני של הגלובוס גילה לו עולמות שלא הכיר.

ואולם, למרבה הפליאה, הוא גילה שם, בצד השני של הגלובוס, גם שכנים קרובים.

"כשהייתי שם, בקולורדו, פגשתי את נציג הסוכנות שקוראים לו האל. הוא שאל אותנו מאיפה כל אחד מאיתנו, המדריכים. אני אמרתי שאני מכפר סמיע. אז הוא הסתכל עלי ושאל : מאיפה אתה !? אז הוא שאל: כיסרא-סמיע? . התברר שהוא מהר חלוץ, מקום שמצוי לידי ממש. הוא גר 17 שנה בהר חלוץ והוא התרגש מאד לפגוש אותי כאן".

"האל לקח אותי הצידה והצטלם עמי.  הוא סיפר את הסיפור שלי ולמה הגעתי למחנה. מאד התרגשתי, כי הוא שכן והוא דובר עברית, דובר אנגלית, ויודע ערבית. באותו יום, עפתי לשמיים מהתרגשות. הוא נציג הסוכנות שם והוא שכן שלי מכיסרא –סמיע".

"האל גם סיפר לי שהוא מכיר את ראש המועצה שלנו וזה נתן לי תחושה של בית".

 

(הראיון התקיים במהלך שנת 2018(