במלאת שבעים להקמת מדינת ישראל היחידה לעליה קליטה ומשימות מיוחדות זימן לאירוע העלייה המרכזי בעתלית מעפילה, שהיא  היום בת 87 שנים, על מנת לספר את סיפור העלייה שלה לארץ ישראל, בפני אלף וחמש מאות עולים חדשים שעלו לישראל בשנה האחרונות ולומדים בתכניות הצעירים ובאולפני של הסוכנות היהודית.

דקות ארוכות עמדו למעלה מאלף וחמש עולים חדשים מרחבי העולם, חניכי האולפנים ותכניות הצעירים של הסוכנות היהודית, על רגליהם והריעו למעפילה חנה דילבסקי (מזרחי) בת ה 87, שסיפרה להם על סיפור עלייתם לארץ ישראל, בתום מלחמת העולם השנייה, מבלגיה למחנה העצורים בעתלית.

מולה עמדו תלמידי האולפנים של תכניות הצעירים בסוכנות היהודית מכל רחבי העולם שחוו, במהלך היום, ביקור באתרי מורשת וטבע וסיימו את היום במצעד דגלים של אניות המעפילים. כל אולפן נשא את דגל אניית המעפילים שאימץ ודגל המדינה שממנו עלו העולים.

השנה עלו לבמה עולים מאתיופיה, ששוהים במרכזי הקליטה לעולי אתיופיה, שנופפו בדגל אתיופיה ביד אחת, וביד השנייה החזיקו בשלט של אניית המעפילים. במהלך אותו יום הם שמעו הרצאה וערכו סיור במחנה העצורים בעתלית ולמדו על הקשיים שבפניהם עמדו העולים ערב הקמת המדינה, בעת שהעלייה הייתה אסורה.

אנה דילבסקי עולה לישראל

היא נולדה בבלגיה, בעיר שרל-רוואה, בשנת 1931, בשם אנה דילבסקי.

"כאשר הגרמנים כבשו את בלגיה החלה רדיפת היהודים ,דבר שלא פסח על משפחתי.הייתי בת 9 וחצי כשלקחו את כל משפחתי לאושוויץ, אותי הביאו לחווה מרוחקת בכפר, מחוץ לשרל-ראווה. אחי אלתר, ברח מהנאצים והצטרף לפרטיזנים, יום אחד כאשר עבר על גבי עגלה ראה אותי וקרא לעברי: "חנלה" הרי רק בבית קראו לי בשם הזה. בתוך העצב הייתה גם שמחה,יש לי אח ! אחי חיי ! למחרת החלטנו לברוח ביחד".

"בסוכנות היהודית הציעו לנו לבחור בין ארצות הברית לבין  פלשתינה-א"י . אחי בחר שנעלה לארץ ישראל. במרסיי עלינו על אוניית המעפילים "ביריה" במסגרת העלייה הבלתי לגאלית לארץ ישראל. באוניה היו מקומות ל 450 נפש אבל בפועל היינו כמעט 1000 ".

מסע באניית מעפילים

"המסע באוניה היה קשה מאוד . קיבלנו מעט מים ואוכל , צנרת הביוב דלפה , ומים חדרו לספינה . מטוסים בריטיים גרמו לנו לברוח מהסיפון ולהתחבא כדי שהם לא יזהו את מטרת הנסיעה אך זה לא עזר, התגלינו".

"אניה בריטית ליוותה אותנו עד לנמל חיפה ,זה קרה  ביולי 1946. אחר כך העבירו אותנו ממש לכאן, למחנה המעצר הבריטי בעתלית !. כאן במקום הזה קיבלנו תנאים ויחס סבירים. היינו בהסגר, שוב פחדנו ,אבל הפעם מהבריטים ולא ידענו מה יקרה לנו" 

"באחד הלילות הבריחו  אותי מחוץ למחנה לקיבוץ שדה נחום בעמק הירדן. בקיבוץ התחלנו ללמוד עברית ומקצועות אחרים וזאת אחרי 4 שנים שלא למדתי בבית ספר. היינו חייבים לדבר רק עברית בקיבוץ. למדנו ועבדנו במקביל".

הקמת בית בישראל

 

"כשפרצה מלחמת השיחרור גייסו אותי לפלמ"ח, לחטיבת הראל, ושלחו אותי לקורס חובשים מזורז".

"אחרי המלחמה התחלתי ללמוד בבית הספר לאחיות בתל-השומר. במחלקה האורטופדית הכרתי נכה צה"ל, שהתנדב להיות זה שיקבל את הזריקה הראשונה שלי. אחרי מספר חודשים התחתנו,  ובמשך הזמן הקמנו משפחה לתפארת בעיר טבריה, בה גידלנו 5 ילדים , ואני מודה לאל שהיום יש לי נכדים ונינים רבים".

"זה המסע שלי לארץ ישראל, כנגד כל הסיכויים".

"אני מאחלת לכם, העולים החדשים, קליטה טובה ונעימה, שתשתלבו ותעבדו ותקימו בית שמח במדינת ישראל. שלכם, חנה מזרחי"

העולים החדשים קמו על רגליהם וכיבדו אותה במחיאות כפיים קצובות עד ששבה למקומה.

עוד על האירוע