הכרזת העצמאות של מדינת ישראל מופיעה, בדרך כלל, בהקשר לבית העצמאות בתל אביב, שבו הכריז דוד בן גוריון על העצמאות של מדינת ישראל.

יש רבים ששואלים : מדוע, אם כן, לא הכריזו על עצמאות ישראל בירושלים, בירת ישראל? האם וויתרו על הבירה?

התשובה לשאלה זו עולה מן העיתוי של הכרזת העצמאות.

דוד בן גוריון הכריז על העצמאות בתל אביב, העיר העברית הראשונה, ששמה ניתן לה משמו של ספר שכתב בנימין זאב הרצל, ונשא את השם "תל אביב" (אלט-נוי-לנד), על פי תרגומו של העיתונאי נחום סוקולוב, לימים יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית; הוא לא הכריז על הקמת המדינה בירושלים המערבית כיון שהעיר הייתה תחת מצור ערבי.

העיתונאי עמוס אילון ((Heinrich Sternbach , שהיה באותה העת  כתב עיתון ישראלי בירושלים הנצורה, תאר בספרו "ירושלים לא נפלה" (מצור אפריל – יוני 1948 ) את מצבה של ירושלים באותם חדשים:

"הערבים צרו על ירושלים כולה מעבריה. יהודי ירושלים שהחזיקו בחלקי העיר החדשה שמו מצור על העיר העתיקה המוקפת חומות וערביי העיר העתיקה צרו על מגיני הרובע היהודי שם"
(ע"מ 90 )

ערב הכרזת העצמאות עזבו הבריטים את ישראל בחפזה וכמה שעות לאחר מכן הוחלט על הכרזת העצמאות, חרף המצור על מערב ירושלים, והעיר שהייתה פנויה הייתה העיר העברית הראשונה תל אביב שזה אך שמעה על כיבוש יפו.

בירושלים ניטשו קרבות. הערבים ירו לעבר נושאי דגלים וסימנים דיפלומטיים, שעה קלה לאחר הכרזת העצמאות ועוד קודם לכן.

מי שנלכד באש היה קונסול פולין בירושלים, פרופסור אולגריד גורקה.

בארכיון המדינה מצאנו התכתבויות ומסמכים מנציגות ישראל באומות המאוחדות בניו יורק במגעיה עם המקבילה הפולנית שלה.

בתיק של ההתכתבויות אנו מוצאים מכתב הוקרה מהקונסול הכללי של פולין בארץ ישראל, פרופסור אולגריד גורקה, לשר הפנים יצחק גרינבוים, בנוגע לחילוץ הצוות הקונסולרי של פולין ע"י כוחות ארגון "ההגנה", מאש שנורתה עליהם ע"י כוחות ערבים ב-15.5.1948, ליד מלון המלך דוד בירושלים, למרות שנסעו ברכב עם לוחיות רישוי דיפלומטיות ודגלים בלגים מעליו .

העיתונאי עמוס איילון מספר על התקרית הזאת, שהיה עד לה, בספרו "ירושלים לא נפלה":

"מכונית הקונסול טסה אלינו במהירות כזו....כדור שרט את לחיו של עמוס גורדון (שנילווה לעמוס איילון); כדור שרט את לחיו ונתקע בצמיג מכוניתו של הקונסול...מאחורינו שכב הקונסול הכללי. לא צעיר ביותר, נראה מבוהל ומזיע. שמשו נפצע בידו כאשר קפץ אחרי אדונו מן המכונית...וכעבור רבע שעה עמדנו, בגדינו קרועים ופנינו מזוהמים, בלשכת העיתונות של הסוכנות היהודית ושומעים מפי גרשון הירש, דובר הסוכנות, את הצהרת העצמאות הישראלית שפורסמה שעה קודם לכן בתל אביב".

ומי שתוהה מי היה אותו דובר הסוכנות היהודית , גרשון הירש, הנה התשובה לתעלומה זו.

דובר המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ודובר הסוכנות היהודית היה בעת מלחמת העצמאות, גרשון הירש. הוא נולד בשנת 1919 כגונטר הירש, בברלין, ונפטר כגרשון אבנר, ב 22 בינואר 1991. הוא היה לימים דיפלומט ישראלי ומזכיר הממשלה.

גרשון (גונתר) נסע מפלשתינה-א"י ללמוד באוקספורד ואף הוכתר, בשנת 1942, בעת הלימודים, לנשיא "האוקספורד יוניון" (מועדון הדיונים היוקרתי של האוניברסיטה). בסיום הלימודים גויס על ידי המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית במשרדיה בלונדון, ושם עבד שלוש שנים, בטיפול בעליית ניצולי השואה לארץ ישראל, באורח בלתי ליגאלי.

הוא נתבקש לשוב לישראל , באוגוסט 1946 , והתמנה לדובר המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית.

בשל ידיעת השפה האנגלית על בוריה, כמי שהיה נשיא מועדון הדיונים של אוניברסיטת אוקספורד, הוא מונה לתפקיד דובר המחלקה המדינית ודובר הסוכנות היהודית.

מי שמחפש את התדרוך של העיתונאים הזרים והמקומיים בזמן מלחמת העצמאות, ימצא אותו, במרכז התדרוכים. הוא היה הדובר שתדרך את העיתונאים . בעת פיצוץ מכונית התופת בבניין המוסדות הלאומיים, ב – 11 במארס 1948, הוא נפצע קשה בעיניו והיה מאושפז מספר חודשים והוא שב לעבודה סדירה ביוני 1948 . בעת, הכרזת העצמאות הוא עבד – במאי 1948 – בשל לחץ האירועים והוא שתדרך בעניין הכרזת העצמאות.

בתום חודש יוני 1948 עבר למשרד החוץ כדי לנהל את מחלקת מערב אירופה במשרד החוץ ולימים חבר ודובר משלחת ישראל בועידת לוזאן.

הוא היה לימים שגריר ישראל בנורבגיה, קנדה, וסמנכ"ל משרד החוץ לענייני אירופה.

היה מזכיר הממשלה בעת פעולת אנטבה בעת כהונת ראש הממשלה יצחק רבין בקדנציה הראשונה.