המפגש בין סופי פלמן-רפלוביץ, יו"ר התנועה המסורתית בישראל, עם שליחים ששבו משליחות ארוכה של הסוכנות היהודית בצפון אמריקה, היה מפתיע בישירותו: היא הסבירה להם שיש דברים שעליהם היא מוכנה "להיהרג". למשל, על מנת לשמור על הקשר ביננו, במדינת ישראל, לאחינו בעולם.

"אני אומרת זאת כי הייתי שליחת עלייה של הסוכנות היהודית ושל התנועה הקונסרבטיבית, שסבתא שלה הייתה גיורת, וזה המאבק שלי. אף אחד לא יודע איפה הסוגיה הזו תפגוש אותו, ועליה אני לא אוותר ".

סיפורה של סופי הוא סיפור מפתיע לא פחות מהדברים הללו.

היא עלתה לישראל מגואטמלה בגיל צעיר עם משפחתה. "אני קצת סיפור יוצא דופן. המשפחה שלי התגלגלה ליהדות פלורליסטית במקרה. התגוררנו ברעננה לאחר העלייה מגואטמלה. מאחר ובגואטמלה כל היהודים היו חלק מהקהילה ולא חלק מזרם כזה או אחר הורי לא ידעו לאן לפנות, לאיזה בית ספר להפנות את הילדים, ובהם אותי. הם הבינו שאם ישלחו אותי לבית ספר ממלכתי דתי הם יהיו חייבים להיות דתיים אורתודוכסיים. ואז, הם קיבלו החלטה לשלוח אותי לבית ספר תל"י- רשת בתי ספר של הזרם הקונסרבטיבי, בהוד השרון. זה היה פרויקט חדש, וזה התאים מאד למה שהם חיפשו : חינוך יהודי ופלורליסטי. ומבית הספר תל"י התגלגלתי לתנועת הנוער של התנועה המסורתית, נוע"ם, והחברות שלי עלו לתורה ולאט לאט זה הפך להיות חלק מחיינו ומהשקפת העולם שלנו, והפכתי לפעילה מאד בתנועת נוע"ם".

הן הורי והן אני ואחי הצטרפנו לקהילת "הוד והדר" בכפר סבא  והקרבה לקהילה הייתה חלק מהליך הקליטה של המשפחה שעלתה מגואטמלה.

סופי פלמן רפלוביץ היא בעלת תואר ראשון בריפוי בעיסוק והיא חשבה, כל העת, שהיא "תברח" מן הפעילות בתנועה הקונסרבטיבית אבל זה לא קרה.

בין השנים 2001-2005 כיהנה כשליחה חינוכית מטעם USY (תנועת הנוער של התנועה הקונסרבטיבית) בחוף המערבי של ארצות הברית ובין השנים 2012-2014 התגוררה בשיקאגו וכיהנה כשליחה מרכזית של הסוכנות היהודית במערב התיכון של ארה"ב.
"בשליחות שלי הבנתי שיש יהודים פלורליסטיים ( מהרבה זרמים יהודיים) ואהבתי את המצב הזה, שלא היה מוכר לי לפני כן, כי הכרתי רק את השייכות לזרם שלי. ניסיתי לברוח מן העיסוק בפעילות יהודית באמצעות המקצוע שלי, מרפאה בעיסוק, אבל המחויבות שלי לעולם היהדות קראה לי באמצעות הזמנה לצאת לשליחות ראשונה ואחר כך שנייה. זו הייתה קריאה להתייצב לדגל בתנועה ובבית- לחינוך הילדים" היא אומרת לשליחים.

קהילה ליד הבית

במהלך השיחה עם השליחים החוזרים של הסוכנות היהודית היא משתפת אותם בשיח שהיא מנהלת עם עצמה לגבי הגישה האמונית והטקסית שכרוכים בה.

"כל הזמן אני בשיח עם עצמי בכל הנוגע למצוות שעלי לקבל על עצמי, הרבה או מעט, אבל אני בשיח קבוע. ולאחר שנולדו לי הילדים עם בן זוגי, שחר, הבנתי, באורח עמוק יותר, שהיהדות חשובה לחיים שלי והבנתי שאני רוצה להיות קרובה ליהדות. הבן זוג שלי איננו אדם דתי, אף שהיינו יחדיו בקהילה יהודית בארה"ב-בעת השליחות, והוא קצת שינה את הגישה שלו, אני הבנתי שאני צריכה קהילה בקרבת הבית כדי שיהיה קל לקחת חלק ושהקהילה תהיה חלק מחיינו. הבנו שזה לא ממש עניין פשוט למצאו קהילה שמתאימה שלנו ומקום שנוכל לחיות בו מבחינה כלכלית.".

"ואז הבן שלי עלה לכיתה אלף והבנתי שאם הוא מתחיל ללמוד בבית ספר אני חייבת קהילה שתתמוך בנו, כי אחרת הוא יגדל כחריג בתפיסה הדתית הזו, ילד יחיד עם בית פלורליסטי יהודי. ואז יצאנו לשליחות של הסוכנות היהודית בשיקגו ובפעם הראשונה, מאז שהילדים נולדו, היינו עם אנשים שדומים לנו באורחותיהם. וכששבנו לארץ התלבטנו היכן לגור : בזיכרון יעקב, שבה קהילה קונסרבטיבית, או בקיבוץ חנתון. ואז, כששבנו לפני תחילת שנת הלימודים לישראל, התפנה בית בקיבוץ חנתון וגם... בזיכרון יעקב והחלטנו להגיע לחנתון. מה שהביא אותי לחנתון הייתה הידיעה שאני לא יכולה לחיות בלי קהילה".

הנחיתה בישראל חידדה את ההבדל בין החיים בישראל לצפון אמריקה

בין ישראל לצפון אמריקה

"שם, בשליחות, המחשבה המקובלת (מיינסטרים, זרם חשיבה מרכזי), היא : להיות יהודי איננו בסתירה לתפישות עולם פלורליסטיות וליברליות ואילו בישראל המחשבה המקובלת אומרת: אם אתה דתי אז אין מקום לערכים פלורליסטיים וליברליים וזה הבדל מהותי" היא אומרת.

"מי שמגיע לצפון אמריקה רואה שהמחשבה המקובלת היא פלורליזם יהודי ותפיסה ליברלית וזה דבר מעשיר מאד וכל כך בסיסי".

"פה, בישראל, התנועה הקונסרבטיבית מאפשרת להיות יהודי מסורתי מחויב עם ערכים עכשוויים וליברליים וזו המהות של התנועה הקונסרבטיבית, שנאבקת להראות שיש עוד זרמים במדינה פרט לזרם האורתודוכסי".

"אני זוכרת שגרנו בלייקוויו , שיקגו, במקום שבו יש בתי כנסת של כל הזרמים ואין שום בעיה לבתי הכנסת לעשות יחד פעילויות או לאפשר לאנשים להתפלל בבית כנסת אחד ואז באחר. זה היה מדהים- ופתח אותי לחשיבה על-זרמית ( שמעל לזרם זה או אחר ) . אבל מצד שני יש עוד תפקיד חשוב לזרמים. בארץ, הזרמים הם אלה שמובילים את השינוי לתפיסה של דת ומדינה".

"הבדל נוסף בין שם לכאן הוא: בארץ כשאתה אומר שאתה מזרם כזה או אחר נוספת לשאלה השקפת עולם ואילו בארה"ב יש פחות התעסקות עם סוגיית השקפת העולם".

סופי מתגוררת עם בן זוגה שחר ושלושת ילדיהם בקיבוץ חנתון, והיא הייתה גם האחראית על החינוך הבלתי פורמלי בקיבוץ, ומכירה היטב את הסביבה. כשהיא מספרת על החיים שם היא אומרת בחצי חיוך :

"בעמק יזרעאל, שהוא עמק עם אוכלוסייה חילונית ברובה, מתייחסים לחברי קיבוץ חנתון, כחב"ד של העמק...וזו כמובן שאלה של השקפת עולם שאינה קשורה למהותה של התנועה שלנו התיקון והשליחות שלנו הוא להראות שיהדות יכולה להיות מורכבת ורב גונית ולא מאיימת וכפייתית."