מבוא

מזלו של חודש אלול הוא "בתולה" על שם הכתוב:
"שובי בתולת-ישראל, שובי אל ערך אלה" (ירמיה ל"א) לפי שחודש זה נקבע כחודש התשובה. לפי שאלול הוא האחרון בחודשי השנה לפני ראש השנה שהוא יום הדין לכל באי עולם, לפיכך הוא נקבע לתשובה ובו מרבים באמירת סליחות ותחנונים לפני הקב"ה.

כאשר חטאו ישראל בחטא העגל ונשתברו הלוחות, עלה משה רבינו להק סיני וביקש וחמים וסליחה על חטא העגל. בתום ארבעים יום נתרצה הקב"ה ואמר למשה" פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים". בעשירי בתשרי (יום כיפור) ירד משה מהר סיני עם הלוחות השניים. לכן נקבעו ארבעים ימים אלה לימי רצון לדורות, לתשובה ולכפרה על החטאים. כיון שהימים הם ימי תשובה מרבים בהם בסליחות ובתחנונים. יש נוהגים לאמר סליחות
על חודש אלול, יש נוהגים מיום ט"ו באלול ומנהגי האשכנזים להתחיל מיום ראשון בשבוע שחל בו ראש השנה (לא פחות מ4- ימים לפני ר"ה).

אני לדודי ודודי לי ראשי תיבות "אלול". בחודש זה כנסת ישראל מתחזקת בתשובה ומתקרבת לדודה שהוא הקב"ה. 4) המילים מסתימות באות י'. 4 פעמים יוד שווה 40 כנגד 40 ימים שנועדו לתשובה - מא' באלול ועד יום כיפור). נוהגים לתקוע בשופר בתום תפילת שחרית בכל חודש אלול, לזכר תקיעת שופר שתקעו בשעה שעלה משה רבינו לקבל לוחות שניים וכן כדי להזהיר את העם על יום הדים הקרב ובא.

  
 
 הנושאים המרכזיים

 1.  חודש הרחמים והסליחות
 2.  "סליחות"
 3.  "לדוד ה' אורי וישעי"
 4. עלית משה רבינו להר סיני לקבלת הלוחות השניים א' באלול- י' בתשרי
 5.  תקיעת שופר בסיום תפילת שחרית (כל חודש אלול)
 6. יום עשרים וחמשה באלול (כ"ה) הוא יום שנברא בו העולם (לדעת ר' אליעזר). היום שבו נברא האדם ראש השנה היה הרי שיום ראשון למעשי בראשית כ"ה באלול היה.  
 7. אין מברכין על חודש תשרי בשבת האחרונה של חודש אלול.
 8. אלול הוא ראש השנה למעשר בהמה - "וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה". אלול הוא ראש השנה למעשר ירקות.
 9. ב 52- לאלול נשלמה בניית חומת ירושלים בימי נחמיה "ותשלם החומה בעשרים וחמשה באלול" (נחמיה ו', ט"ו)

 רעיונות יסוד

 1. מזלו של חודש אלול הוא "מזל בתולה" רומז לאווירת התשובה שבחודש זה ככתוב: "שובי בתולת ישראל". (ירמיהו ל"א)
 2. אמנם כל ימות השנה מקבל הקב"ה תשובה מהשבים אליו בלב שלם, אך ימי אלול מזומנים יותר לתשובה בהיותם ימי רצון ורחמים.
 3. "דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב" - פעמים שהקב"ה מצוי ופעמים אינו מצוי, פעמים שקרוב ופעמים אינו קרוב. ומתי הוא מצוי וקרוב? "בעשרת ימי תשובה". אך ימי אלול הם הימים הקודמים לעשרת ימי תשובה ומיועדים לחשבון נפש וחזרה בתשובה.
 4. "אני לדוד ודודי לי" - ר"ח אלול. אם אני עושה תשובה מאהבה ומתקרב להקב"ה , "דודי לי" - הקב"ה מקבלני ברחמים וברצון.
 5. אלול הוא החודש האחרון של השנה החולפת. בחודש זה בוחן האדם את מעשיו של כל השנה, כדי להיטיב ולשפר את מעשיו. על כן נקרא החודש אלול, שהרי התרגום אומר "לתור את הארץ" - לאללא את ארעא, אלול פירושו לחפש ולבדוק את הפגמים של מעשינו ולתקנם.
 6. עיקר יסודו של סדר סליחות בוא באמירת שלוש עשרה מידות" . "ויעבור ה' על פניו ויקרא" (שמות ל"ד) ואמרו חכמים - אמר רבי יוחנן מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו,
    כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם.
 7. תקיעות השופר בחודש אלול מיועדות לעורר את הלבבות ולזעזע את העם לקראת, הימים הנוראים "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" (עומס ג', ו')
 8.בשבעה עשר באלול מתו המרגלים שהוציאו דיבת הארץ שנאמר : "וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה לפני ה'" (במדבר י"ד). האריך להם הקב"ה אפר ארבעים יום.(הם חטאו בשמונה באב ונענשו בשבעה עשר באלול). כנגד ארבעים יום שתרו את הארץ.
 9. נוהגים להתיר נדרים ביום האחרון של השנה - ערב ראש השנה די שיכנס ליום הדין ולשנה החדשה בלי עוון.

 מצוות ומנהגים

מיום שני של ראש חודש אלול ועד ראש השנה (לא בערב ר"ה) תוקעים כל יום אחרי תפילת שחרית בשופר. תוקעים ארבעה קולות: תקיעה, שברים ותרועה, תקיעה. תקיעות אלו מנהג ישראל - תקיעות רשות להבדיל מתקיעות בראש השנה שהן מן התורה.
 
   
 1. מיום שני של ראש חודש אלול ועד הושענא-רבה ועד בכלל אומרים בקהילות האשכנזים
 2.בכל יום אחרי תפילת שחרית וערבית: "לדוד ה' וארי וישעי" (מזמור כ"ז בתהילים). מנהג זה נתיסד על פי המדרש: "ה' אורי" - בראש השנה, "וישעי" - ביום הכיפורים, "כי יצפינני בסוכו" - סוכות.

 3. כאשר אדם כותב אגרת לחברו מברכו שיזכה בימי הדין הבאים לטובה. יש נוהגים לכתוב בראש האיגרת "תולה ארץ על בלימה" יטוב לך כתיבה וחתימה".
 4. אנשי מעשה נוהגים לבדוק במשך חודש אלול את התפילין וכן את המזוזות שבבתיהם.
   
 5. נוהגים לקום באשמורת הבוקר לומר שליחות מיום א' באלול ועד יום הכיפורים ומנהג בני אשכנז להתחיל באמירת הסליחות לפחות ארבעה ימים לפני ראש השנה. עיקרן של הסליחות הוא "שלוש עשרה מידות" של רחמים. נוהגים לקום באשמורת הבוקר (שליש אחרון של הלילה) כי אשמורת הבוקר הוא עת רצון, והקב"ה קרוב אז לכל קוראיו.
6.  "ואני תפילתי לך עת רצון" (תהילים ס"ט) ארבעים הימים שמראש חודש אלול ועד יום הכיפורים, הם עת רצון לה' והתפילה והתשובה מתקבלות בהם ביותר, לכן מרבים בהם בתפילה בתחנונים ובתיקון המעשים.
 7. שבת שלפני ראש השנה אין מברכין בה על חודש תשרי.

 התפילה

 ארבעים הימים שבין ר"ח אלול ליום הכיפורים הם עת רצון לה', לכן מרבים בה
 
 1. בתפילה ובתחנונים.
 2.  לפני תפילת שחרית אומרים סליחות.
 3. בתום תפילת שחרית תוקעים בשופר.

 מקורות

1. חומש שמות פרק ל"ד, א-ט, כ"ז-ל"ה
2. חומש ויקרא כ"ז, ל"ב-ל"ג - מעשר בהמה
3. שולחן ערוך - סימן תקפ"א
4. קיצור שלחן ערוך סעיף קכ"ח, ט,ו סעיפים.
5. ספר התודעה / א. כי טוב, הפרק: חודש אלול
6. פרקי דרבי אליעזר / המנהג לתקיעת שופר באלול
   
 
 הפעלות

 במידת האפשר יצטרף המורה (לפחות פעם אחת) אל תלמידיו או התלמידים יצטרפו

 1.  אל המורה לאמירת סליחות בבית הכנסת
 2. נוהגים לבדוק את התפילין והמזוזות. המורה יבקש מתלמידיו להביא לפחות מזוזה אחת ע"מ לבודקה.
 3. 40 ימים מר"ח אלול ליום הכיפורים הכיתה כולה תקבל על עצמה לעשות ארבעים מעשים טובים. (ביחידות או בקבוצות).
 4. בכל בוקר בתום התפילה בכיתה או במנין יתקעו בשופר. בתום התקיעה יספר המורה סיפור אשר יש בו מוסר השכל.
  

• התלמידים ידעו את משמעות השם "אלול" ואת משמעותו לגבי כל אחד מהם. (אלול- חיפוש).
• התלמידים יכירו את המנהגים העיקריים של חודש אלול.
• התלמידים יכירו פרקים נבחרים מפרקי הסליחות. פרקים נבחרים יאמרו בכיתה או   בתפילה של מנין בית הספר.
• התלמידים ידעו מה קרה בזמן משה רבינו בין התאריכים א' אלול - י' בתשרי 40) יום). התלמידים יהיו מודעים לעובדה שימים אלו הם ימי-רצון על כן הם מחייבים על אחד מהם.