מטרות לימודיות:

1. הרקע למאורעות 1929

2. מאורעות הדמים

3. המדיניות הבריטית בעקבות המאורעות

מבוא - הצגת הנושא

בשנת 1925 סיים הרברט סמואל את תפקידו כנציב העליון ובמקומו התמנה

פילדמרשל פלומר. בואו של הנציב השני, פלומר, הכה בתדהמה את הישוב, שתהה

כיצד יגשים איש צבא את המנדט האזרחי וכיצד יוכל לרסן את האוכלוסיה

הערבית, כשגילו קרוב ל - 70.

עד מהרה עמד הישוב על מעלותיו של פלומר. הוא לא אהד שום צד ולא גילה

משוא פנים. דאגתו היתה לשמור על הסדר ועל הביטחון. הוא ידע לכבד את

הרגשות הלאומיים של הישוב ולא פייס שום צד על חשבון השני. ידו הקשה של

פלומר הביאה לרגיעה ביחסי יהודים - ערבים. פלומר סיים את תפקידו בשנת

1928 ובמקומו נתמנה ג'ון צ'נסלור שנקט בגישה פרו ערבית ברורה. צ'נסלור

האמין כי "הצהרת בלפור" מזיקה לאינטרסים הבריטיים במזרח התיכון וכי יש

לעשות הכל כדי להיפטר מהצהרה זו. גם מערכת הפקידות סייעה לו. באוירה זו

נוח היה מאד לערבים להתחיל במהומות. לא עבר זמן רב והתסיסה הערבית פרצה .

בשנת 1929 פתחו הערבים בשורת התקפות ומעשי טבח בישוב היהודי. שיעור

זה יעסוק במאורעות 1929 והשפעתם על עמדת בריטניה בסכסוך הערבי - יהודי.

1. הרקע למאורעות 1929

בין השנים 1922 - 1928 היתה התנועה הלאומית הפלשתינאית משותקת במידה רבה.

היו לכך שתי סיבות:

א. ידו הקשה של הנציב פלומר

ב. התחרות הפנימית בין שתי המשפחות הערביות החשובות - משפחת חוסייני

    ומשפחת נאשאשיבי. תחרות זו, שמקורה היה בריב בין שתי משפחות, הפכה למאבק

    פוליטי, שבא לידי ביטוי במאבק על ראשות הערים, ביסוד בנקים, בארגוני

    אגודות מקצועיות, בבחירות נציגי "המועצה המוסלמית העליונה" וכו'. למאבק

    בין החוסיינים, ששלטו ברוב מוסדות השלטון והעיריות, לבין הנאשאשיבים

    ה"מתונים", שהיוו אופוזיציה קשה לחוסייני, היו השלכות חמורות לגבי הסכסוך

    היהודי - ערבי, שכן המאבק הגביר את ההסתה הדתית האנטי - ציונית, בעיקר

    סביב נושא "השתלטות" היהודים על "הר הבית".("הר הבית" המקום עליו נבנה

    בית המקדש. מהמאה ה - 8 ניצב במקום מסגד מוסלמי הידוע בשם - "מסגד

    עומר"). בראש התעמולה האנטי - ציונית ניצב ה"מופתי"(מנהיג העדה המוסלמית)

    של ירושלים - אמין אל חוסייני. ה"מופתי" והמוסדות הערביים יצאו בגלוי

    נגד הציונות במסגרת הטפות דתיות. פסוקים מן הקוראן (ספר כתבי הקודש של

    המוסלמים) ליוו את ההסברים האנטי - ציוניים.

במרכז התעמולה עמדה הטענה שהציונות מאיימת להשתלט על המקומות הקדושים

לאיסלאם. התעמולה הלהיבה לא רק את ערביי ארץ ישראל, אלא גם את העולם

המוסלמי. ה"מופתי" שקד על הפצת התעמולה הארסית נגד הציונות מאחר ומעמדו

היה בירידה עקב האופוזיציה החזקה מצד משפחת נאשאשיבי והיה עליו לעורר את

הלאומיות הערבית האדישה ולחזק את מעמדו. ה"מופתי" האמין כי יש לחלץ את

התנועה הלאומית הפלשתינאית מן הבוץ, ע"י הפיכת המקומות הקדושים לאיסלאם

ואת ירושלים ללב הסכסוך. ואמנם ה"מופתי" הצליח לשכנע את העולם הערבי

באמיתות טענותיו וחיזק בכך את מעמדו.

2. סכסוך הכותל המערבי

(הכותל המערבי - שרידי החומה המערבית, שהקיפה את חצר בית המקדש בירושלים

ולא נחרב בזמן חורבן בית המקדש השני )

עוד בתקופה העות'מאנית, בשנת 1911 נאסר על היהודים להציב מחיצה בין גברים

ונשים ברחבת הכותל, להניח שם כסאות וספסלים ולתקוע בשופר. בשנת 1923

התלוננו הערבים בפני הממשל על הבאת כסאות לרחבת הכותל על ידי היהודים

והדבר נאסר עליהם. שנה אחרי כן לא הקפידו על כך השלטונות , אולם בשנת

1925 התערבו שוטרים ערבים בתפילת יום הכיפורים וסילקו בכוח מן הרחבה את

הכיסאות. המוסלמים פרצו פתח באחד הקירות הסמוכים לכותל ובעדו החלו רוכבי

חמורים לעבור דרך רחבת הכותל בשעת התפילה, כשהם מובילים מים ומלכלכים את

האזור הקדוש.

בערב יום הכיפורים 1928, התלהטו הרוחות. הבריטים הסירו את המחיצות

שהובאו ע"י היהודים, דבר שעורר רוגז רב אצל היהודים. בעוד הציבור היהודי

מוחה, הרימו הערבים קול צעקה, כי היהודים עומדים להשתלט על "הר הבית".

המוסלמים לא הסתפקו בהסתה, אלא אף החלו במעשי התגרות, כמו בנית מבנים ליד

הכותל, אפשרו מעבר בהמות ליד הכותל ובלבד להפריע לתפילות היהודים. שליחי

ה"מופתי" עברו מבית לבית בירושלים והסיתו את ההמון נגד היהודים. עתה

נתברר לערבים, שעל אף חילולה ע"י חמורים, מהווה רחבת הכותל מקום קדוש גם

להם. זוהי "רחבת אל בוראק", על שם סוסו של מוחמד ושם קשר אותו מוחמד לפני

עלייתו השמיימה. הערבים ערכו ליד הכותל לראשונה בשנת 1929 טקס דתי,

שהתנהל תוך צעקות. הטקס נערך בשעה שנתקיימה תפילה יהודית ליד הכותל.

3. מאורעות 1929 - התפרעויות ומעשי טבח

ביום שישי ה - 23 באוגוסט פרצו המאורעות. המון ערבי נלהב, מוסת ע"י

הדרשות במסגדים, החל במעשי טבח בעיר העתיקה בירושלים. משם התפשטו

המאורעות לאזורים נוספים בירושלים ובסביבותיה. הבריטים החישו תגבורות רק

אחרי שלושה ימים והפסיקו את המהומות בירושלים. אלא שהמהומות כבר פשטו על

פני כל הארץ. ראשונה היתה חברון. בחברון גרו 600 יהודים שהיו גאים על

היחסים הטובים ששררו בינם לבין ערביי חברון ולא שעו לאזהרת כוח המגן

היהודי בירושלים, כי הפרעות עלולות לפגוע בהם. יהודי חברון דחו כל הצעת

עזרה בטענה, שהדבר עלול להרגיז את ערביי חברון. גם אזהרות מצד הערבים

המתונים לא הועילו. ב - 24 באוגוסט החלו להביע הפורעים מירושלים, אליהם

הצטרפו רבים מערביי חברון, שמחלו עוברים מבית לבית והורגים יהודים. 60

יהודים נרצחו בחברון, עשרות בתים נשרפו ונבזזו. לולא עמידת גבורה של

קצין בריטי ואומץ ליבם של ערבים מתונים, שהבנו על יהודים בביתם, היה מספר

הנרצחים מגיע להרבה יותר. הקהילה היהודית בחברון חדלה להתקיים.

הפרעות, שהתפשטו על פני כל הארץ, נמשכו שבוע ימים. בשבוע המאורעות נהרגו

133 יהודים, 230 יהודים נפצעו. 116 ערבים נהרגו, רובם ע"י הבריטים

ומיעוטם ע"י כוח המגן היהודי. כ1600- ערבים הועמדו למשפט. רק שלושה

מהם ניתלו. השאר שוחררו.

4. השלכות המאורעות על ערביי ארץ ישראל ועל הישוב היהודי

א. ההשלכות על ערביי ארץ ישראל:

- הצלחת המאורעות חיזקה את מעמדו של ה"מופתי" של ירושלים בקרב ערביי ארץ

  ישראל.

- מאורעות 1929 יצרו בסיס רחב ועממי יותר של התנועה הלאומית הפלשתינאית,

  שכן ערבים רבים הצטרפו אליה.

- המאורעות חיזקו את הסולידריות בין ערביי ארץ ישראל לבין הארצות הערביות

- המאורעות הקצינו את עמדת התנועה הלאומית הפלשתינאית. המאורעות שהיו

  בשנות השלושים שאבו השראה ממאורעות 1929.

ב. ההשלכות על הישוב היהודי

- המאורעות צמצמו את גבולות ההתיישבות היהודית.

- כוח המגן העברי - ארגון "ההגנה" עבר זעזוע קשה, שכן הוא לא היה מוכן

  כלל לקדם את פני המאורעות (לנושא כוח המגן היהודי יוקדש שיעור בנפרד).

5. ועדת שאו ודו"ח הופ - סימפסון

בעקבות המאורעות הגיעה לארץ ועדת חקירה בראשות השופט תומאס שאו. הועדה

שמעה את עדויות כל הצדדים. הבריטים התחמקו מאחריות הממשל והטילו את

האשמה לפרוץ המאורעות על היהודים. הערבים טענו כי היהודים שואפים להשתלט

על המקומות הקדושים לאיסלאם ומנשלים את הערבים מאדמותיהם. מנהיגי הישוב

היהודי טענו כי מטרתם היא הגנת העם העברי בארץ ישראל וכי בארץ יש מקום די

והתר לשני העמים. עוד טענו מנהיגי הישוב כי היהודים קונים את האדמות

בתשלום מלא ואינם מאלצים את הערבים למכור את אדמותיהם. אלה שנושלו זכו

לקבל פיצוי הולם ומספרם מועט ביותר.

במרס 1930 פרסמה ועדת שאו את מסקנותיה:

1. ממשלת המנדט אינה אשמה בפרוץ המאורעות, אדרבה היא עשתה רבות לפשר בין

   הצדדים.

2. אמנם הערבים הם שהתחילו במאורעות, אך הסיבה האמיתית נעוצה במתיחות

    שבין שני העמים עקב עלית היהודים ורכישת קרקעות בידי היהודים.

3. קנית אדמות גרמה לנישול האיכר הערבי ויש סכנה כי ייווצר מעמד של

    ערבים "מחוסרי קרקע".

הועדה המליצה להגביל את עלית היהודים ולפקח על קנית הקרקעות. כמו כן

קבעה הועדה כי אין בכתב המנדט שום התחייבות המחייבת את ממשלת המנדט לממש

את רעיון הקמת הבית הלאומי.

במאי 1930, שר המושבות הבריטי, הלורד פאספילד, שיגר לארץ ישראל את המומחה

לענייני התיישבות - סר ג'ון הופ - סימפסון. הופ - סימפסון עשה יד אחת עם

השלטונות הבריטיים בארץ והגיע למסקנות הרצויות להם. לאחר שסייר חודשיים

בארץ, הגיש את מסקנותיו שקבעו אין קרקע מספקת לאיכרים הערבים וכי יש

להפסיק בינתיים את העליה.

דו"ח ועדת החקירה ודו"ח סימפסון היוו ניצחון ברור למסקנותיו של הנציב

הפרו - ערבי צ'נסלור. הערבים קבלו איפוא עידוד נוסף למסקנתם, כי בריטניה

אכן סטתה מהתחייבותה לקיום הבית הלאומי.

"הספר הלבן" של פאספילד - 1930 - תכנו ומשמעותו

"הספר הלבן" של פאספילד התפרסם באוקטובר 1930. כוונתו היתה להנציח את

היחס בין הישוב היהודי לאוכלוסיה הערבית, שעמד אז על 1 ל - 4. בארץ

ישבו כ - 170000 יהודים והבריטים לא היו מעונינים להגדיל מספר זה, לעומת

כ 700000 ערבים. "הספר הלבן" הסתמך על מסקנות ועדת שאו סימפסון וקבע:

א. ההתיישבות הציונית גורמת לנישול איכרים ערבים רבים מאדמותיהם ולכן יש

   להפסיק את מכירת הקרקעות ליהודים.

ב. העליה תהיה לפי יכולת הקליטה של הארץ, תוך התחשבות במצב העבודה בקרב

    האוכל וסיה הערבית.

ג. הממשלה תדאג לפיתוחה של החקלאות הערבית.

ד. יש להקים "מועצה מחוקקת", אשר תשקף את מבנה האוכלוסיה

ב"ספר הלבן" משנת 1930 היה ניסיון ברור להנציח את הרוב הערבי ע"י הקמת

"מועצה מחוקקת", שרוב חבריה יהיו ערבים, והן ע"י הפסקת העליה היהודית.

"הספר הלבן" היה אישור מגבוה שבריטניה שואפת להסתלק מהתייבותה לממש את

הצהרת בלפור ואת ההבטחה שניתנה ב"בפר הלבן " של צ'רצ'יל משנת 1922.

למרות המאורעות והקשיים המדיניים, בשנת 1929 מתחילה העליה החמישית ,

הגדולה שבעליות שלפני קום המדינה. על העליה החמישית, בה עלו למעלה מרבע

מיליון איש, ועל התמורה שחוללה בישוב היהודי, נלמד בשיעור הבא.

הצעות דידקטיות

1. ההסתה נגד הישוב היהודי - ניתוח טקסט + דיון

הפעילות תערך לאחר לימוד הפרק הראשון של השיעור: הרקע למאורעות 1929

מהלך הפעילות:

1. התלמידים יקראו קטעים מכרוז הסתה ערבי, שהופיע סמוך לפרוץ המאורעות

    ויענו על השאלות הבאות:(ראה נספח מספר 1)

א. במה מאשימים הערבים את היהודים?

ב. במה מאשימים הערבים את עצמם?

ג. מהו הפתרון שמציעים כותבי הכרוז?

2. בדיון בכתה יש לעמוד על הנקודות הבאות:

א. הערבים מאשימים את היהודים:

- בקנית קרקעות מתוך מטרה לגרש את הערבים מן הארץ

- בפגיעה בקדושי הנצרות והאיסלאם.

- באגירת נשק ובפגיעה פיסית בערביי ארץ ישראל.

ב. הערבים מאשימים את עצמם:

- בקניית סחורות מן היהודים ובכך גורמים להם להתעשר.

- במכירת קרקעות ליהודים.

ג. הפתרון המוצע בכרוז הוא חרם כלכלי על היהודים

2. המנדט הבריטי והסכסוך הערבי - יהודי - טבלה משווה -

   פעילות מסכמת, תיערך בסוף השיעור

מהלך הפעילות:

1. התלמידים יסכמו את התפתחות הסכסוך הערבי - יהודי וישוו את מדיניות

   הנציבים הבריטיים סמואל, פלומר וצ'נסלור בסכסוך שבין שני העמים

  (ראה טבלה בנספח מספר 2).

2. נקודות לסיכום:

1. הנציב העליון הרברט סמואל (1920 - 1925)

מדיניות הנציב בסכסוך הערבי - יהודי: - ניסה לנקוט בעמדה מאוזנת. אהד את

הרעיון הציוני, תמך ב"הצהרת בלפור"ותרם לבנין הבית הלאומי. מאידך דאג

לפייס את הערבים - מינוי אל חוסייני ל"מופתי" של ירושלים, חנינה לפורעים

ב-1920, כניעה ללחץ הערבי לאחר פרעות 1921 והפסקת העליה למספר שבועות.

הסכסוך הערבי - יהודי - פרעות ב1920, 1921

2. הנציב פלדמרשל פלומר (1925 - 1928)

מדיניות הנציב בסכסוך הערבי - יהודי - איש צבא "מקצועי", לא אהד שום צד.

זמר בתקיפות על הסדר והביטחון, גישה ללא משוא וללא פיוס שום צד על חשבון

האחר.

הסכסוך הערבי - יהודי - תקופה של רגיעה עקב מדיניותו התקיפה של הנציב.

3. הנציב ג'ון צ'נסלור (1928 - 1931)

מדיניות הנציב בסכסוך הערבי - יהודי - גישה פרו ערבית מובהקת. ראה

ב"הצהרת בלפור" מכשול לאינטרסים הבריטיים במזרח התיכון והאמין כי יש

לעשות את כל המאמצים על מנת להיפטר מהצהרה זו.

הסכסוך הערבי - יהודי - מאורעות 1929.

הסכסוך הערבי יהודי - פרעות 1920, פרעות 1921

נספח מספר 1

כרוז ז הסתה נגד הישוב היהודי

על ההסתה נגד הישוב היהודי מעיד הכרוז הבא שיצא זמן קצר לפני פרוץ

מאורעות 1929.

קראו את הטקסט שלפניכם וענו על השאלות הבאות:

1. במה מאשימים הערבים את היהודים?

2. במה מאשימים הערבים את עצמם?

3. מהו הפתרון שמציעים כותבי הכרוז?

"אם נוגעים ללבכם חיי ארצכם ועתידכם, התרחקו מן היהודים, שהרגו את אחיהם

החפים מפשע, בנשק שנקנה בכספכם ששילמתם בקנותכם את סחורתם ורצים להשתמש

בו לשם קניית האדמה, שנותרה שרשותכם, כדי לגרשכם מאדמת מולדתכם.

"אם נוגעים ללבכם חיי ארצכם ועתידכם, התרחקו מן היהודים, שהרגו את אחיהם

החפים מפשע, בנשק שנקנה בכספכם ששילמתם בקנותכם את סחורתם ורצים להשתמש

בו לשם קניית האדמה, שנותרה שרשותכם, כדי לגרשכם מאדמת מולדתכם.

אתם הערבים! זכרו כי היהודי הוא אויבכם החריף ביותר ואויב אבותיכם מימי

קדם. אל נא תלכו שולל אחרי מזימותיו, כי הוא שעינה את הנוצרי והרעיל את

מוחמד. הוא המשתדל עתה לשחוט אתכם, כאשר עשה אתמול. דעו, כי הדרך הטובה

ביותר לגאול את עצמכם ואת מולדכם מעול הכובש הנכרי והיהודי רודף הבצע -

היא להחרימו..."

נספח מספר 2

יחסי יהודים - ערבים ומדיניותם של הנציבים הבריטים בסכסוך הערבי - יהודי

סכמו את התפתחות הסכסוך הערבי - יהודי ואת מדיניותם של הנציבים הבריטיים

בסכסוך שבין שני העמים בעזרת הטבלה שלפניכם.