מטרות לימודיות:

1. שלבים בהתפתחות ה"הגנה" בשנות העשרים והשלושים
2. דרכי הפעולה של ה"הגנה" בעקבות "המרד הערבי"
3. מאפייני האצ"ל

מבוא - הצגת הנושא

שאלת הבטחון היתה בעיה חשובה, שהעיקה על ההתיישבות היהודית מראשיתה. היישובים
היהודים היו צריכים למצוא דרכים להתגונן בפני חבורות שודדים ולהישמר מהתנכלויות
של כנופיות מאורגנות. בפסח 1909 נוסד "השומר" - האירגון לשמירה ולהגנה על
המושבות בארץ ישראל. עם פירסום הצהרת בלפור חשבו רבים שאין צורך יותר באירגון
שומרים עבריים מאחר והגנתם של תושבי הארץ היא מעניינו של השלטון החדש. מאורעות
1920 ונפילת תל חי הבהירו ליישוב את מצבו הבטחוני תחת השלטון הצבאי הבריטי
וכי רק הגנה עצמית תבטיח את קיומו. ביוני 1920 הוקם "ארגון ההגנה העברי בארץ
ישראל" או, בקיצור, ה"הגנה". שיעור זה יוקדש להתפתחותה ודרכי פעולתה של ה"הגנה"
- הגוף הצבאי של הישוב היהודי ושל התנועה הציונית כולה - עד להקמת המדינה
וצבא ההגנה לישראל.

1. שלבים בהתפתחות אירגון ה"הגנה"

אירגון ה"הגנה" הוקם ביוני 1920 כתוצאה מלקח המאורעות ונפילת תל חי. ה"הגנה"
נוסדה על בסיס התלכדות "השומר" עם יוצאי המתנדבים היהודים("הגדודים העבריים")
ששרתו במלחמת העולם הראשונה בעצבא הבריטי, ואנשי התישבות אחרים. ועידת היסוד
של הסתדרות העובדים הכללית, בדצמבר 0291, קיבלה עליה את האחריות לענייני השמירה
וההגנה.
בשנות ה - 20 היה אירגון ה"הגנה" חלש ביותר. תרמו לכך מספר גורמים: חילוקי
דעות בין אנשי ה"שומר" לאנשי ה"הגנה", חוסר תמיכה מצד ההנהלה הציונית, שהעדיפה
טיפול בענייני התיישבות ועליה, חוסר אמון מצד חוגי האזרחים (אכרים ועירוניים),
שלא רצו בשיתוף עם מחנה הפועלים, ולבסוף "השנים השקטות" 1922 - 1928 יצרו
את האשליה, שהמצב נרגע, דבר שרופף את המשמעת ואת הערנות של האירגון.
מאורעות 1920 גרמו לאירגון ה"הגנה" זעזוע קשה. האירגון לא היה מוכן לקבל את
פני המאורעות. בעקבות המאורעות ה"הגנה" הבינה כי השלטונות הבריטיים אינם
מסוגלים להגן על היישוב וכי ה"הגנה" חייבת להיערך להגנת היישוב. נקבע הסדר
שעל פיו סרה ה"הגנה" למרותם המלאה של המוסדות הלאומיים :הסוכנות היהודית והוועד
הלאומי(הרשות המבצעת של היישוב). פיקוד ה"הגנה" השתנה. עד עתה עמד בראשה
אדם אחד. עתה הוקמה מפקדה ארצית שהורכבה משני גופים - מחנה הפועלים והמחנה
ה"אזרחי" הלא פועלי. הרכב יחסי כוחות שווה זה איפשר לרבים, שלא נימנו עם
מחנה הפועלים, להצטרף לשורות ה"הגנה". בשנות ה - 30 הפכה ה"הגנה" לכוח צבאי
עממי גדול. כלפי השלטון הבריטי היתה ה"הגנה" כוח מחתרתי בלתי ליגאלי. אולם
ביישוב היהודי בארץ ישראל הית ה פריסתה של ה"הגנה" כה גדולה, עד שהיתה בת
לווייה לכל יישוב ויישוב שהוקם, ובערים הגדולות היו לה שלוחות בכל שכונה.
ביישובים הכפריים היתה כמעט כל האוכלוסיה הבוגרת, ואף הנוער, מאורגנת ב"הגנה".
בערים ובמושבות הגדולות התבסס האירגון על אלפי מתנדבים - גברים ונשים - שהתאמנו
בתרגילי סדר ובשימוש בנשק. בערים היה הנשק העיקר - אקדחים ורימוני יד ובכפרים,
בנוסף על כך, השימוש ברובה. קורסים מיוחדים נערכו למפקדים. למרות האיסור
של הבריטים, פותחה מערכת רכישת נשק בארץ ובאירופה. הנשק הוסתר במחסנים מחתרתיים
שכונו "סליקים". הונח היסוד לעשית נשק במחתרת, שראשיתה בתיקון כלי נשק ובייצור
רימוני יד.
בעקבות מאורעות 1929 החלה ה"הגנה" לארגן את שורותיה, למנות מפקדים, לשפר את
אמת האימונים ולהבריח נשק מחו"ל. אך עדיין לא חל מהפך אמיתי בשורות ה"הגנה"
ובדרכי פעולתה. עם למאורעות 1936 - 1939 דבקה ה"הגנה" בקו המדיני של המוסדות
הלאומיים, שהתבסס, כפי שראינו בשיעור הקודם, על עקרון ה"הבלגה". משמעות ה"הבלגה"
היתה שעל ה"הגנה" לפגוע באשמים, אך להימנע ככל האפשר מפגיעה בחפים מפשע, כדי
לא להעמיק את האיבה בין ערבים ליהודים. מכאן צמח ב"הגנה" עקרון "טוהר הנשק"
(את מורשת "טוהר הנשק" ירשה ה"הגנה" מאירגון ה"שומר"), ואפילו כרוך הדבר בהסתכנות.
עיקרון זה עתידה היתה ה"הגנה" להוריש לצה"ל. לפי עקרון זה אין מפעילים טרור
נגד טרור, כלומר, אף אם תוקות כנופיות ערביות את התחבורה היהודית ללא אבחנה
ואף רוצחים נוסעים באוטובודים, אין בכך כדי להקנות לכוחות ה"הגנה" את הזכות
לתקוף את התחבורה הערבית ללא אבחנה ולהרוג נוסעים ערובים וכיו"ב.

3. "הארגון הצבאי הלאומי" - "אצ"ל"

לא כל חברי ה"הגנה" הסכימו עם מדיניות ה"הבלגה". בראשית שנות ה 30-, כאשר
התפשטו מעשי הטרור של כנופיות הערבים והתעוררה הבעיה באיזו דרך להגיב על הטרור,
פרשה קבוצת חברי ה"הגנה", שהתנגדו לדרך ה"הבלגה", שבה נקט האירגון, והקימו
בירושלים אירגון הגנה עצמאי, שנקרא "אירגון ב'" או "האירגון הצבאי הלאומי
בארץ ישראל" (אצ"ל). מטרתו המוצהרת של האירגון היתה ליזום טרור נגד כנקמה
לפרעות הערבים. ב - 1937, עם התגברות הטרור הערבי, חזרו רוב חברי "האירגון
הצבאי הלאומי" לאירגון ה"הגנה". חלק מאנשי "הארגון הצבאי הלאומי" סירבו להצטרף
ל"הגנה" והקימו גוף נפרד ועצמאי - אצ"ל - אירגון מחתרתי לאומי, שקיבל את מרות
ז'בוטינסקי והתנועה הרוויזיוניסטית. משעת הקמתו החל האצ"ל פועל בשיטות תגמול
- להגיב בטרור ופעולות נקם על רצח יהודים. שיטה זו היתה לדרך המאבק של אצ"ל
מתוך אמונה, כי כך תוגשם הציונות. האצ"ל עורר עליו את חמת היישוב וראשי ה"הגנה"
משלוש סיבות:
א. שיטות הפעולה של האצ"ל שברו את מדיניות ה"הבלגה" שבה נקטו מוסדות היישוב
ב. אצ"ל סירב לקבל את מרות המוסדות הלאומיים של הישוב ומסיבה זו היו חברי
     אצ"ל "פורשים" בעיני הישוב.
ג. פעולות אצ"ל יצרו מצב של טרור מתמשך. דגל הטרור הונף ע"י אצ"ל ב - 14
    בנובמבר 1937 - "יום ראשון השחור", שבו הגיב האירגון על הטרור בירושלים העתיקה
    בסדרה של פעולות טרור נגד הערבים. באפריל 1938 עצרה המשטרה הבריטית שלושה
    חברי אצ"ל, שירו על אוטובוס (אף ערבי לא נפגע). השלושה הועמדו לדין ונגזר
    עליהם מוות בתליה. ביוני 1938 הוצא להורג בתליה שלמה בן יוסף, שהיה עולה הגרדום
    הראשון. האצ"ל לא הפסיק את פעולות התגמול, למרות רדיפות הבריטים ועויינות
    היישוב.

4. מאורעות 1936 - 1939 - שינוי דרכי הפעולה של ה"הגנה"

המאורעות, שפרצו בשנת 1936, גרמו למפנה מהותי בשיטות הפעולה של ה"הגנה", שעברה
מקו ההגנה הסטטי למלחמה ניידת. ה"הגנה" פעולה באמצעות שתי זרועות: הזרוע
הלגאלית, שבה הכירו הבריטים והזרוע הבלתי לגאלית, דהיינו כוחות שלא הוכרו
ע"י הבריטים.
1. הזרוע הלגאלית:

א. הנוטרות

הנוטרות הוקמה עם פרוץ מאורעות 1936 מתוך הסכמה בריטית לשתף שוטרים עבריים
במאבק לשמירת הסדר. הנוטרים, שמספרם הגיע ל – 3.000 צויידו בנשק בריטי ועברו
אימונים ע"י הצבא הבריטי. הם נשלחו ליישובים השונים והיו כוח עזר חשוב בשמירת
היישוב. הסכמת הבריטים להקמת מסגרת הנוטרות היתה מעין הודאה בזכתו של היישוב
להגן על עצמו. הנוטרים סייעו ל"הגנה" בפעולותיה - פעולות ההתיישבות, העברת
נשק ותחמושת, קורסים ואימונים והעברת ידע ושיטות לחימה בריטיות. הנוטרים
הגדילו את בטחונו של היישוב והעלו את המורל ביישובים. הנוטרים נשמעו להלכה
לבריטים, אך למעשה היו אנשי ה"הגנה" והשתלבו בתכניותיה.

ב. "משטרת היישובים העבריים" ו"המשמרות הנעים"

עם גידול מספר הנוטרים, הסכימו הבריטים לארגן את הנוטרים ליחידה משטרתית צבאית.
בינואר 1939 הוקמו גדודי "משטרת היישובים העבריים". בקיץ 1937 הוקמו "המשמרות
הנעים" בתוך חיל הנוטרים. לראשונה היו אלה סיורים שנעו ברגל. אחר כך החלו
לנוע בטנדרים, חלקם אף במשוריינים. תפקידם היה לפטרל בדרכים, לסלק מוקשים,
ללוות את הפועלים בשדות ובפרדסים ולהכין מארבים לערבים. בהדרגה הפכו "המשמרות
הנעים" לכוח העיקרי של ה"הגנה".

ג. "פלוגות הלילה המיוחדות" של וינגייט

?פלוגות הלילה המיוחדות" קמו בשנת 1938, בשיא המאורעות, כאשר מצב הבטחון הלך
והידרדר, ביוזמתו של צ'רלס אורד וינגייט. וינגייט היה איש צבא, הרפתקן, שעוד
באנגליה נמשך אחר התנ"ך. הוא נשלח לארץ כקצין מודיעין והתענין בבעיות ההגנה
של היהודים. וינגייט ערך סיורים כדי לעקוב אחר הכנופיות הערביות ונוכח שהבריטים
אינם יוצאים בלילות לעזרת יישובים שהותקפו, וכי ניתן לסמוך על הנוטרים היהודים.
ב - 1938 הוקמו "פלוגות הלילה המיוחדות", שאומנו לתפקידים מיוחדים ופעלו
של פי שיטת הניידות: פעולות בלילה ויציאה לבסיסי הכנופיות הערביות. וינגייט
דגל ביחידות קטנות, תנועה מהירה ותקיפה . הוא לימד את ראשיה של ה"הגנה" את
יתרונותיה של לוחמת לילה ואת עוצמתה של מלחמת גרילה - כוחות קטנים הפוגעים
בארף האוייב במהירות ובהפתעה.
באמצעות הזרוע הלגאלית של ה"הגנה", נוצר שיתוף פעולה הדוק מאד בין הבריטים
לבין הישוב, שיתוף, שבזכותו יכלו כוחות ה"הגנה" לשאת נשק לגאלי, ללבוש מדים,
להשתמש בטנדרים ולפטרל ביום ובלילה.

2. הזרוע הבלתי לגאלית
א."הנודדת"
מאורעות 1936 הביאו את ה"הגנה" לשינוי הגישה הטקטית והפסיכולוגית. אי אפשר
היה להסתפק בהגנה פסיבית על הישובים. הורגש עתה הצורך לקדם את פני הכנופיות
במארבים בתוך שטחיהם. באביב - קיץ 1936 החלה הפעילות הניידת של ה"הגנה" ע"י
הקמת כוח קטן של לוחמים - "הנודדת". הכוחות הניידים פעלו בלילה וביום, ברגל
וברכב. הפעילות הניידת לא נועד להיות טרור נגד טרור, אלא התבטאה בנוכחות
מרתיעה במרחב, בפיטרול ביום ובמארבים בלילה, בקירבת בסיסי היציאה של הכנופיות,

בפשיטות נגד מנכיגי הכנופיות עצמם, ובהתקפות נגד בעיצומן של התקפות ערביות
על יישובים או שיירות.
ב. פלוגות שדה
"הנודדת" לא הספיקה לענות על הדרישות. היא היתה קטנה מדי. בשנת 8391, בעיצומו
של המרד הערבי, היה צריך למצוא מסגרת מקיפה יותר. המסגרת החדשה היתה - "פלוגות
שדה". תפקידן היה לשמש כוח הגנה ארצי, לסייע ליישובים מותקפים, לרדוף אחר
האוייב ולהלחם בו גם מחוץ לשטח היישוב המותקף. "פלוגות השדה" נטלו חלק בהתיישבות
"חומה ומגדל", חדרו לשטחי האויב, הציבו בו מארבים ופגעו בכפרים, שסייעו לכנופיות.

לסיכום - מיום הקמתה נועדה ה"הגנה" להיות כוח צבאי עממי גדול. משנות השלושים
השתרשה בכל שכבות הציבור. עממיותה של ה"הגנה" וכפיפותה המוחלטת למוסדות נהבחרים
של התנועה הציונית והיישוב, היו הביטוי להיבט הצבאי של הציונות. ה"הגנה"
היתה "הצבא שבדרך" של "המדינה שבדרך". ב - 31 במאי 1948 סיימה ה"הגנה" את
תפקידה עם הקמת צבא הגנה לישראל(צה"ל), לא לפני שרשמה פרק מפואר בתולדות ההתישבות,
ההעפלה והגנה היישוב בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות.
במאורעות 1936 - 1939 נוצר שיתוף פעולה הדוק בין הבריטים לבין היישוב. נראה
היה שהמרד הערבי חיזק את ההתקרבות שבין שלטונות המנדט הבריטי והיישוב. אולם
בסוף 1938 חל שינוי דרסטי במדיניות הבריטית, שמשמעותו היתה ביטול הצהרת בלפור
וביטול רעיון "הבית הלאומי". על המפנה במדיניות הבריטית, שהביא את הקץ על
עשרים שנות שיתוף פעולה בין התנועה הציונית ובריטניה, נלמד בשיעור הבא.

שיעור מספר 24

ההתיישבות היהודית ובעיית הבטחון - הקמת כוח המגן העברי

הצעות דידקטיות

חומר עזר למורה: ספר הלימוד פרק 7 עמ' 96 - 104
סיפורו של אירגון ה"הגנה בשנות השלושים - פעילות מסכמת
התלמידים יספרו את סיפורה של ה"הגנה" בשנות השלושים בהתאם לצילומים שלפניהם
(ראה נספח מספר אחד).

הצילומים:
קורס מדריכים, "סליק" תת קרקעי, רימונים מתוצרת התעשיה הצבאית, "הנודדת", התיישבות
"חומה ומגדל", "המשמרות הנעים", צ'רלס אורד וינגייט, מפקדי "פלוגות השדה".
(הצילומים ממחישים את היערכותו המחודשת של אירגון ה"הגנה" לאחר פרעות 1929
ואת שינוי דרכי פעולתו בעקבות מארעות 1936 - 1939).

נספח מספר 1

תמונות מספרות - אירגון ה"הגנה" בשנות ה - 30
באמצעות התמונות שלפניכם תארו את סיפורו של אירגון ה"הגנה" בשנות השלושים.