מטרות לימודיות:

1. מישוב למדינה - סדרי ממשל במדינת ישראל בשנה הראשונה לעצמאותה
2. מוסד הנשיאות ושלוש הרשויות - המחוקקת המבצעת והמשפטית
3. מסדות פיקוח וביקורת על השלטון
4. המיעוט הערבי במדינת ישראל

מבוא - הצגת הנושא

במגילת העצמאות נקבע כי "מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה;
תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק, והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים
שיוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכ אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח
חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות
ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".בשיעור זה נעמוד על דפוסי
השלטון במדינת ישראל ונבדוק האם נשמר אופייה הדמוקרטי של המדינה כפי שבא לידי
בייטוי במגילת העצמאות.

1. שנה ראשונה לעצמאות ישראל

ב - 29 בנובמבר 1947 החליטה עצרת האומות המאוחדות על הקמת מדינה עברית. העצרת
קראה להקמת "מועצת המדינה הזמנית" כדי שזו תדאג לעריכת בחירות. כל זה היה
אמור להתבצע בפיקוח ועדה בינלאומית מטעם האו"ם, אך סירוב הבריטים לשתף פעולה
מנע את ביצוע ההחלטה. היישוב לא היה מוכן להשמיט מידיו הזדמנות נדירה. ב
- 1 במרס 1948 החליטו הנהלת הועד הלאומי" ו"הסוכנות היהודית" להוות את "מועצת
המדינה הזמנית" (כזכור, משנות ה - 20 החלו להתגבשו מוסדות ההנהגה של היישוב).
מועצה זו נקראה "מועצת העם", בה היו 37 חברים שייצגו את כל גווני הקשת הפוליטית
ביישוב.מתוך גוף רחב זה נבחר גוף מצומצם, בן 13 חברים, שהיווה את הזרוע המבצעת
של "מועצת העם". גוף מצומצם זה נקרא "מינהלת העם". בן גוריון כינה את שני
הגופים "מפקדת חירום", דהיינו אין הם משמשים כפרלמנט או ממשלה, אלא לאחר שייערכו
בחירות דומקרטיות. בינתיים היה עליהם למנוע תוהו ובוהו פוליטי ולדאוג, שהמעבר
ממנדט למדינה יתבצע כהלכה. מוסדות היישוב דאגו שלא ייווצר חלל ריק עם תום
הפינוי הבריטי, ולכן במגילת העצמאות נאמר במפורש: "החל מרגע סיום המנדט, הלילה
אור ליום שבת, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה
בהתאם לחוקה, שתיקבע על ידי "האספה המכוננת" הנבחרת לא יאוחר מ - 1 באוקטובר
8491, תפעל "מועצת העם" כ"מועצת המדינה הזמנית" ומוסד הביצוע שלה, "מינהלת
העם" יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל".

ביוני 1948 פירסמה "מועצת המדינה הזמנית" את "פקודת בתי המשפט", אשר הקימה
את המערכת המשפטית במדינת ישראל. הבחירות ל"אספה המכוננת"(הפרלמנט), אשר על
פי מגילהת העצמאות היו צריכות להיערך ב - 1 באוקטובר 1948, נדחו בשל קרבות
מלחמת העצמאות והתקיימו ב - 25 בינואר 1949. בפברואר 1949 חוקקה "האספה המכוננת"
את "חוק המעבר" אשר הגדיר והבהיר את סמכויות הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת
ומוסד הנשיאות. במובן זה היווה "חוק המעבר" את הבסיס הפרלמנטרי שעליו מושתתת
המערכת הפוליטית הישראלית. החוק פירט את סמכויות הנשיא ותפקידיו, הפך את
בית המחוקקים לגוף ריבוני עליון, הקובע את מדיניות הממשלה האחראית לביצוע
מדיניות "האספה המכוננת". "חוק המעבר" שינה את שמה של "האספה המכוננת" ל"כנסת"
על שם "הכנסת הגדולה".("הכנסת הגדולה" היה המוסד העליון של ראשי ישראל וחכמיו
בתקופה שמשיבת ציון במאה ה - 5 לפני הספירה ועד לתקופת אלכסנדר הגדול. "אנשי
הכנסת הגדולה" דנו בעניני המדינה והדת ותקנו תקנות שונות בחיי היהודים). מספר
חברי הכנסת נקבע ל - 120 כמספר "אנשי הכנסת הגדולה". הכנסת בחרה בד"ר חיים
וייצמן בנשיאה הראשון של מדינת ישראל והוא שהטיל על דוד בן גוריון, מנהיג
מפלגת הפועלים הארצישראלית, להרכיב את הממשלה. וכך בשנה הראשונה לעצמאות ישראל
הוקמה התשתית למשטר הדמוקרטי - פרלמנטרי של מדינת ישראל.

2. מוסד הנשיאות

מוסד הנשיאות בישראל הוא מוסד נפרד מיתר הרשויות ומסמל את אחדות העם ומדינתו
העצמאית. הנשיא ממלא בעיקר תפקידים טקסיים, שבהם הוא מופיע כאזרח הראשון
של המדינה וכמי שמייצג אותה כלפי חוץ. נשיא המדינה נבחר על ידי הכנסת בבחירות
חשאיות לתקופת כהונה של חמש שנים והוא זכאי להיבחר לשתי תקופות כהונה רצופות
בלבד. תפקידי הנשיא הם: פתיחת כנסת חדשה לאחר בחירות, קבלת התפטרות ממשלה
ופעולה לכינון חחשלה חדשה, חתימת חוזים שנתקבלו בכנסת, חתימת הסכמים ואמנות
עם מדינות זרות, קבלת כתבי האמנה של נציגים זרים הבאים לכהן בישראל, מינוי
שופטים ודיינים, מינוי מבקר המדינה ומינוי גופים ציבוריים שונים. כל המינויים
נעשים על פי המלצת הממשלה, הכנסת או חעדות מינויים שנקבעו בחוק. לנשיא סמכות
לחון עבריינים שפוטים ולהקל בעונשים שמטיל עליהם בית המשפט. לבד מתפקידיו
וסמכויותיו הכתובים בחוק, ממלא הנשיא תפקידים ממלכתיים וציבוריים רבים.

3. הרשות המחוקקת - הכנסת

א. הבחירות לכנסת
הבחירות לכנסת מתקיימות אחת ל - 4 שנים, במועד קבוע בחוק, אלא אם כן החליטה
הכנסת לשנות את מועדן. בבחירות משתתפות רשימות מועמדים, המתארגנות ומקבלות
רשות להשתתף בהן לפי תקנות קבועות, לכל אזרח זכות בחירה ללא הבדל דת, מין,
רכוש או תנאי אחר. הזכות לבחור לכנסת נתונה לכל אזרח ישראלי שמלאו לו 18
שנה. הזכות להיות מועמד לכנסת נתונה לכל אזרח מעל גיל 12.
ב. המפלגות
רשימות המועמדים לכנסת מוגשות, בדרך כלל, על ידי מפלגות פוליטיות שלהן צביון
אידאולוגי ומבנה ארגוני קבוע ומוגדר, המקיימות באופן רצוף מסגרות יציבות וקשרים
עם ציבור תומכיהן.
ג. עבודת הכנסת
הכנסת היא ריבונית וסמכותה בתחום החקיקה היא מוחלטת. עבודת הכנסת מתנהלת בשני
מישורים רשמיים: דיונים במליאה ועבודה בוועדות. יושב ראש הכנסת אחרי לניהול
ישיבותיה ולכל עבודת הכנסת. לידו פועלים סגנים, במספר בלתי קבוע, המייצגים
את המפלגות העיקריות. לבד מפעולותיה כבית מחוקקים, פועלת הכנסת גם כמפקחת
על עבודת הממשלה. פיקוח זה נעשה בכמה דרכים:

א. שאלה ששואל חבר כנסת בכתב את אחד משרי הממשלה על פעולות הנוגעות
     למשרדו.
ב. הצעה לדיון בכנסת בנושאים אקטואליים המעסיקים את הציבור .
ג. הצעת אי אמון בממשלה - הנשק החריף ביותר של האופוזיציה נגד הממשלה,
    המנוצל רק לגבי נושאים מרכזיים בחיי המדיני ומשמעותו לרוב הפגנתית בלבד.
    ממשלה נופלת כאשר הכנסת מביעה בה אי אמון.
ד. ועדת חקירה פרלמנטרית - מליאת הכנסת רשאית להחליט על הקמת ועדת חקירה
     שחבריה יבוא גם משורות האופוזיציה. הכנסת רשאית לקבוע מה יהיו נושאי חקר
הוועדה ומה יהיו סמכויותיה.

4. הרשות המבצעת - הממשלה

הרשות המבצעת בישראל היא הממשלה, המכהנת מכוח אמון הכנסת, על פי חוק יסוד הממשלה. הממשלה מופקדת על ביצוע החוקים שקבעה הכנסת והמדיניות שאושרה בכנסת. הממשלה מורכבת מראש הממשלה ומשרים, במספר שאינו קבוע בחוק ועתיד להשתנות מממשלה לממשלה.

א. הקמת הממשלה

את התפקיד להרכיב ממשלה מטיל הנשיא, לאחר התייעצות עם נציגי סיעות הכנסת, על
חבר כנסת שיעמוד בראש הממשלה. (סמכות זו של הנשיא בוטלה לאחר שבשנות 1992
חוקקה הכנסת את חוק הבחירה הישירה של ראש הממשלה).ההמשלה מתחילה לכהן לאחר
שקיבלה את אמון הכנסת בהצבעה, ולאחר שראש הממשלה והשרים מסרו בפניה הצהרת
אמונים. ממשלה חדשה קמה לאחר בחירות, או לאחר התפטרות הממשלה או לאחר שהכנסת
הביעה אי אמון בממשלה. בכל מקרה שממשלה סיימה את תפקידה, מאחת הסיבות הנזכרות,
היא ממשיכה לכהן כממשלת מעבר עד הקמת ממשלה חדשה.

ב. הרכב הממשלה

במשך שנות קיומה של המדינה לא היתה סיעה יחידה שנהנתה מרוב מוחלט בכנסת. משום
כך היו כל ממשלות ישראל ממשלות קואליציה, כלומר ממשלות המושתתות על שותפויות
בין כמה מפלגות שלהן יחד רוב בכנסת. הקמת ממשלה קואליציונית מחייבת את המפלגות
לעשות ויתורים הדדים, הכלולים הן בקווי היסוד של הממשלה, ומוגשים לכנסת עם
הצגת הממשלה החדשה, והן בהסכם הקואליציוני. משהורכבה הממשלה, היא מתייצבת
בפני הכנסת וראש הממשלה מודיע על הרכב הממשלה ועל קווי היסוד שלה. קווי היסוד
הם תכנית הפעולה של הממשלה למשך 4 השנים הבאות. ראש הממשלה, כמי שעומד בראש
הרשות המבצעת, ממלא תפקיד מכריע בעיצוב דרכה המדינית של מדינת ישראל. החוק
אינו מעניק סמכויות על לראש הממשלה. עם זאת, כאשר ראש הממשלה מתפטר, מחייבת
התפטרותו את התפטרות הממשלה כולה.

5. הרשות השופטת

מערכת בתי המשפט הכגילים כוללת שלוש דרגות: בתי משפט השלום, בתי משפט מחוזיים
ובית המשפט העליון.
א. בתי משפט השלום - קרוב ל - 30 בתי משפט השלום מצויים ברחבי הארץ. הם מוסמכים
לדון בעניינים אזרחיים, למעט מקרקעין, בתביעות עד ערך של 150 אלף שקל. בעניינים
פליליים הם מוסמכים לדון בעבירות הקלות יחסית. על פסק דין של בית משפט השלום
ניתן לערער בפני בית משפט מחוזי.
ב. בתי המשפט המחוזיים - מספרם חמישה. הם דנים בכל העניינים האזרחיים והפליליים
שאינם בסמכות בית משפט השלום. כבתי משפט לערעורים הם דנים בערעורים על פסקי
דין של בתי משפט השלום ובתי דין מקבילים להם. על פסק דין של בית משפט מחוזי
ניתן לערער בפני בית המפפט העליון.
ג. בית המשפט העליון - יושב בירושלים וסמכותו כפולה: הוא משמש ערכאה עליונה
לערעורים וכן בית משפט גבוה לצדק. בתוקף סמכותו האחרונה הוא דן בעניינים
שאינם בסמכותם של בית המשפט אוביתי דין אחרים, ושבהם הוא מתבקש לתת סעד לצדק.
בפקידו לשמש מוסד עליון להגנה על האזרח המרגיש עצמו נפגא שלא כדין בידי רשויות
הפועלות בסמכות ממלכתית. בסמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק לבטל החלטות של
רשויות כאלו, או להורות להן כיצד לנהוג, אם פעלו בניגוד לחוק ושלא על פי כללי
הצדק. אין לבית המשפט העליון סמכות לפסול חוק שנתקבל בכנסת כדת וכדין. בבית
המשפט העליון 12 שופטים ועל פי העניין הוא יושב בהרכבים של שופט יחיד, שלושה
שופטים או חמישה. במקרים מיוחדים יושב בית המשפט גם בהרכבים גדולים יותר.

נוסף על המערכת המשפטית הרגילה, קיימות עוד מערכות שיפוט לנושאים מיוחדים על
פי חוק. מערכת בתי הדין הדתיים מאפשרת לכל עדה דתית (היהודית, המוסלמית,
הדרוזית, וכמה מן העדות הנוצריות) לנהוג בענייני המעמד האישי (נישואין, גירושין
וכו') על פי מורשתה. בתי הדין הרבניים, המתבססים על המשפט העברי, שופטים
בתחום המעמד האישי של היהודים. בנוסף לבתי הדין הדתיים קיימים בתי הדין לעבודה,
מערכת השיפוט הצבאי ובתי דין משמעתיים לעובדי המדינה.
ייחודה של הרשות השופטת בכך שבעוד שהכנסת והממשלה פועלים על בסיס פוליטי, הרי
שהרשות השופטת חייבת להיות א - פוליטית, דהיינו, אסור שהקו הפוליטי או השיקול
המפלגתי ינחה את המשפט. הרשות השופטת חייבת לשמור על עצמאותה ואי תלותה בגורמים
וברשויות אחרות ואין על השופט אלא מרותו של החוק בלבד.

6. מוסדות פיקוח וביקורת

א. היועץ המשפטי לממשלה - אינו חלק של הרשות השופטת, כי אם של הרשות המבצעת,
    אבל לפי החוק הוא בלתי תלוי בעצותיו ובהכרעותיו. הוא מייעץ לממשלה, לשריה
    ומלמשרדיה, לוועדת הכנסת, לרשויות המקומיות ולגופים שהוקמו לפי חוק, בעניינים
    משפטיים ספציפיים המובאים לתשומת לבו ומגבש הנחיות משפטיות להתנהגותם בעתיד.
    בסמכותו להעמיד לדין פלילי כל אדם הנחשד בעבירה על החוק. היועץ הממשלתי אמנם
    אחראי בפני הממשלה שממנה אותו, אם אין היא יכולה להכתיב לו את דרכו.
ב. ועדות חקירה ממלכתיות - ועדת חקירה ממלכתית מוקמת כאשר פרשה מסויימת גורמת
    לסערת רוחות בקרב הציבור. בראש ועדת חקירה ממלכתית עומד שופט וחבריה הם אנשי
    מקצוע מהימנים. שני גופים רשאים להחליט על הקמת וועדת חקירה ממלכתית: הממשלה
    והכנסת. מרגע שהוחלט על הקמת הוועדה, יוצאים הממשלה או הכנסת מן התמונה.
    נשיא בית המשפט העליון ממנה את יו"ר הוועדה ואת שאר חבריה.
ג. מבקר המדינה - מבקר(ת) המדינה נבחר(ת) על ידי הכנסת כולה לתקופה בת חמש
    שנים. ניתן להאריך את כהונתו לתקופה נוספת אחת בלבד. מבקר המדינה אחראי
   רק בפני הכנסת, שרק היא רשאית להעבירו מכהונתו. המבקר שומר על מעמד עצמאי
   והוא נזהר שלא להיענות ללחצים פוליטיים. בסמכותו של מבקר המדינה לבקר את הגופים
   הבאים: גופים ממשלתיים, כמו משרדי ממשלה, חברות ממשלתיות וכו', גופים ציבוריים
   הנהנים מתמיכה כספית של הממשלה, רשויות מקומיות, גופים צבאיים (מבחינת יעילות
   אירגונם), כל גוף המחזיק ברכוש המדינה ומערכת החשבונות של המפלגות. המבקר
   בודק אם הגופים המבוקרים פעלו בהתאם לחוק, האם פעולות הגופים נעשו תוך שיקול
   דעת הגיוני ויעיל והאם הגופים המבוקרים פעלו על בסיס של טוהר מידות במינהל
   הציבורי התקין.
ד. נציב תלונות הציבור - ב - 1971 החליטה הכנסת, כי מבקר המדינה יכהן בתפקידו
    גם כ"נציב תלונות הציבור". תפקידו במסגרת זו לטפל בתלונות הציבור נגד רשויות
    הממשלה ונגד רשויות ציבוריות בעניינים שאינם בגדר הפרת חוק, אלא בגדר גישה
    שרירותית, יחס בלתי נאות, הפרת זכויות האזרח וכיו"ב. אם המתלונןן צדק, מודיע
    לו על כך הנציב ומפנה את תשומת לבו של הגוף , שעליו התלוננו, על הטעות או
    העוול שנעשה. אותו גוף חייב לדווח לנציב על הצעדים שנקט לתיקון הטעות.

7. המיעוט הערבי

העיקרון של שיוויון זכויותיהם של הערבים בישראל מעוגן היטיב בהשקפה הציונית
על מהותה של מדינת ישראל. הציונות שאפה להקים מדינה יהודית שיהיה בה רוב
יהודי יציב, אבל גם יהיו בה זכויות מלאות לכל התושבים. במגילת העצמאות הוכרו
ערביי ישראל כ"בני העם הערבי" ומעולם לא נערך ניסיון לבולל אותם, להתנכר ללאומיותם,
ולמנוע מהם את זכותם לטפח את תרבותם. עם זה, אין ישראל יוצאת מהכלל הידוע
בעולם: בכל מקום שיש בו מיעוט לאומי, מתעוררות בעיות לשני הצדדים. היות ישראל
מדינה יהודית - ציונית והסכסוך בין ישראל לעולם הערבי, יוצרים דילמה קשה אצל
ערביי ארץ ישראל. ביטוי תמציתי לבעייתם היסודית של ערביי ישראל נתן חבר הכנסת
המנוח, עבד אלעזיז זועבי, שהיהן הסגן השר הערבי הראשון הישראלי: " לבטיי הערבי
- ישראלי נובעים מן המצב שבו עמי שלי נתון במצב מלחמה עם מדינתי". קושי זה
החריף לאחר מלחמת ששת הימים ב - 1967, עקב המגע של ערביי יהודה ושומרון והחמיר
לאחר מלחמת יום הכיפורים, עקב פעילותם של המחבלים. מלחמת לבנון והאינתיפאדה
בשנות ה - 80 אף הן החריפו את מצבם הסבוך של ערביי ישראל. בגלל מצב זה פטורים
הערבים בישראל מהחובה האזרחית היסודית והכללית להשתתף בהגנה המדינה ולשרת
בצבאה. כמו כן לא ניתן לדרוש מן הערבים שותפות פעולה במימוש אחד מיעדיה המרכזיים
של מדינת ישראל: עידוד העלייה היהודית.

לסיכום -

משטרה של מדינת ישראל הוא משטר דמוקרטי - פרלמנטרי. בראש המדינה

עומד הנשיא ותפקידו בעיקר סמלי וייצוגי. שלוש רשויות השלטון מיוצגות בישראל
על ידי הכנסת, שהיא הרשות המחוקקת ומפקחת על עבודות הממשלה, הממשלה, שהיא
הרשות המבצעת, המופקדת על ביצוע החוקים ועל ניהול ענייני המדינה בהתאם להחלטות
הכנסת והרשות השופטת, הפועלת באמצעות בתי המשפט ומעמדה עצמאי. נוסף על שלוש
הרשויות קיימים מוסדות ביקורת ופיקוח שתפקידם לדאוג שהממשל אכן ישמור על החוק,
להתריע על עוול מוסרי ולעקור סממני שחיתות וחוסר יעילות.
----------------------------------------------------------------

שיעור מספר 39

המשטר במדינת ישראל

הצעות דידקטיות
1. מיישוב למדינה ואופיו של המשטר בישראל - ניתוח טקסט - פעילות הכנה לנושא
    השיעור. תערך בתחילת השיעור.

מהלך הפעילות:

א. המורה יבקש מהתלמידים לקרוא שוב את מגילת העצמאות (הנוסח של מגילת העצמאות
    נמצא בנספחים של שיעור מס' 35) ולסמן את הקטעים העוסקים ב:
1. מעבר רצוף וסדיר של מוסדות השלטון לידי רשויות המדינה
2. אופיו של המשטר במדינת ישראל
    (ראה נספח מספר 1)
בדיון תועלינה הנקודות הבאות:
1. במעבר הסדיר ממנדט למדינה ומניעת תוהו ובוהו עוסק החלק השני של מגילת העצמאות
2. בעקרונות המשטר הדמוקרט שיהא במדינת ישראל עוסק החלק השלישי של מגילת העצמאות.
3. המשטר הדמוקרטי בישראל - פעילות סכום. הפעילות תערך בתום השיעור.

מהלך הפעילות:
1. התלמידים ישרשמו כיצד מיושמים עקרונות הדמוקרטיה במדינה ישראל.
2. בסיכום ירשום המורה על הלוח את התשובות.
·     הדמוקרטיה בישראל:
·     העם בוחר את נציגיו לכנסת
·     כל האזרחים שווים בפני החוק
·     שלטון הרוב
·     דאגה לזכויות המיעוט
·     קיומה של אופוזיציה
·     עקרון הפרדת הרשויות ופיזור הכוח בין הרשויות לבל תשתלט רשות אחת על האחרות
·     מוסדות פיקוח וביקורת על השלטון כגון: היועץ הממשלתי, מבקר המדינה, ועדות
    חקירה וכו')

------------------------------------------------------------------
נספח מספר 1

------------------------------------------------------------------
נספח מספר 2

לסיכום נושא המשטר במדינת ישראל , כיצד מיושמים עקרונות הדמוקרטיה בישראל
(בחירות, רשויות, מנגנוני "בלימה" וכו')

i