מטרות לימודיות:

1. מאפייניה של האנטישמיות ברוסיה

2. התחזקות האנטישמיות ברוסיה בשנות ה - 60 וה - 70 של המאה ה - 19

3. גל הפוגרומים 1881 - 1884

4. השפעת האנטישמיות ברוסיה על התנועה הלאומית היהודית

1. מקורות השנאה

האנטישמיות ברוסיה היתה שונה לחלוטין מזו שבמערב אירופה ובמרכזה הן באופיה, הן בגורמיה והן בהשלכותיה. השנאה כלפי היהודים בשלהי המאה ה - 19 ניזונה משלושה מקורות:

1. הממשל הרוסי שבראשות הצאר - הדבר בא לידי ביטוי בגזרות ובתקנות נוסח "תחום המושב" ו"חוקות היהודים" השונות, שהטילו הגבלות כלכליות, חברתיות ומשפטיות על היהודים. המרד הפולני (3681) גרם להחמרה ביחס השלטונות ליהודים. המרד הפולני שימש תרוץ לפרסום פקודות אנטי - יהודיות חדשות, ואמתלה להחרפת היחס האנטי - יהודי כדי להתגבר על התסיסה הפנימית במדינה, שבין גורמיה העיקריים היתה שאלת הלאומים. משנות ה - 80 הגביר הממשל הרוסי את לחצו בעקבות צמיחתן של תנועות טרור מהפכניות, שבהן היו חברים יהודים. כגורם חשוב ביחסם האנטישמי של הצארים שימשה הכנסיה הפרובוסלבית, אשר עודדה את הצאר, כמגן הכנסיה הנוצרית, לגלות יחס אנטישמי כלפי היהודים.

2. האינטלקטואלים הרוסים - בראש ובראשונה הסלבופילים. התנועה הסלבופילית, שקמה ברוסיה בשנות ה - 40 , התייחסה בשלילה ליהודים. הסופר איבן אקסאקוב פירסם רשמים קודרים מביקוריו בתחום המושב בשנות ה - 40 ותאר דמויות יהודיות שליליות. ביצירות, שפורסמו בשנות ה - 40 וה - 50, הואשמו היהודים בהרס ובחורבן שהיו באוקראינה בתקופת מרד חמלניצקי. בספרות היפה תארו לרוב את היהודי כרמאי וכמלווה בריבית, מכוער ונלעג. אפילו אצל טורגנייב, שהיה בעל נטיות ליברליות, היהודי הינו טיפוס מאוס.

בשנות ה - 60 וה- 70, הפכו הסלבופילים את שנאת היהודים לאחד הסעיפים המרכזיים בתורתם. הם האשימו את היהודים בכך שהינם מהפכנים מערביים קיצוניים החותרים תחת רוסיה והכנסיה.

דוסטוייבסקי היה אנטישמי מובהק. שנאתו ליהודים התבטאה ביצירותיו הספרותיות ובמאמריו. כל היהודים המופיעים בסיפוריו הם טיפוסים שליליים: פחדנים, ערמומיים ובוגדניים, השונאים את העם הרוסי. דוסטוייבסקי טען כי היעלמותו של היהודי תביא לעולם נוצרי טוב יותר. בצורה חריפה לא פחות תקפו את היהודים אישים מחוגי האינטלגנציה , שהאשימו את ה"ז'ידים" כאחראים, יחד עם הקיסר, פקידיו ובעלי האחוזות, למצבה המעורער של האומה הרוסית.

3. האכרים והקוזקים - לאכרים ולקוזקים ברוסיה היתה מסורת רבת שנים של שנאת יהודים על רקע דתי - כלכלי. היהודי בעיניהם היה "רוצח אל" שעשק וניצל את האכרים. שנאה זו לוותה, לא אחת, בעלילות דם ובפרעות. שיחרור האכרים ותוצאותיו, הנהירה לערים הגדולות והתחרות על מקומות עבודה בבתי החרושת, הגבירו את המתח שבין האכר והיהודי וחיזקו את הרגשות האנטישמיים של המוני העם.

2. גל הפוגרומים 1881 - 1884

עד לשנת 1881 קשה להצביע על פוגרומים שיטתיים ומכוונים ברוסיה. היו אמנם פוגרומים ב - 1820, ב - 1859 וב - 1781, אך אלה חלו בהפרשי זמן ובאזורים שונים. עם עלייתו לשלטון של אלכסנדר השלישי, החלו להתרחש פוגרומים רבים באזורים סמוכים זה לזה. שרשרת הפוגרומים בדרום רוסיה - ומכאן הכינוי בעברית "סופות בנגב"- החלה באפריל 1881, בחג הפסחא הנוצרי, ונמשכה לסירוגין עד 1884. הגורם, לכאורה, פוגרומים היה רצח הצאר אלכסנדר השני בראשון במרס 1881. לכל הפוגרומים

היו מספר מאפיינים:

השלטונות עמדו מאחורי הפוגרומים במטרה להפנות את זעם האיכרים כלפי היהודים, ובכך להשקיט את התסיסה המהפכנית באזור המיועד לפורענות היו מופצות שמועות לגבי היום שבו יחלו המהומות. היהודים היו פונים לשלטונות לקבלת הגנה, ואלה היו שולחים אותם לבתיהם, תוך מן הבטחות מרגיעות. ביום, שנקבע מראש, היו מופיעים פורעים מכפר אחר הורגים, הורסים ובוזזים.

האוכלוסייה המקומית, שבתחילה נשארה פסיבית, החלה עד מהרה לקחת חלק פעיל בביזה ובשוד. עבור האוכלוסיה המקומית, הפוגרום הפך לחגיגה. לא היה ספק שהשלטונות היו מעורבים בהסתה לפוגרומים. מדיניות השלטון המרכזי, שמעצביה היו שר הפנים ,איגנטייב , ו"הסינוד הקדוש" , פוביידונוסצייב, הייתה שההתקרבות בין העם הרוסי לבין מוסדות השלטון יכולה, ואף צריכה, להתבצע באמצעות חיזוק האנטישמיות והפרעות. היחיד שיכול היה למנוע את ביצוען היה הצאר החדש. אבל אלכסנדר השלישי היה שמרן ונתון כולו להשפעת שר הפנים והסינוד. הצאר היה קנאי לנצרות וללאומיות הרוסית - פרבוסלבית והניח לפרעות להימשך. הצבא אפשר לפורעים לעשות ככל העולה על רוחם ומנע מהיהודים להגן על עצמם.

הוכחה לכך כי לפוגרומים הייתה יד מכוונת מלמעלה, הן התקנות האנטי - יהודיות, שהוציא שר הפנים במאי 1882, בשיאן של הרדיפות. התקנות הגבילו את אזורי ההתיישבות המותרים ליהודים ואסרו עליהם לרכוש נכסי דלא - ניידי בכל דרך שהיא. כמו כן מסחר היהודים הוגבל למספר מצומצם של ימים, שכן אסרו עליהם לסחור בימי החג של הנוצרים. איגנטייב אף הגדיל לעשות בהטילו את אשמת הפוגרומים ביהודים.

תקנות איגנטייב פותחות עידן חדש של מדיניות אנטישמית ממשלתית רשמית.

3. השפעת הפוגרומים על היהודים

לפוגרומים חסרי התקדים האלה היתה השפעה חזקה על האוכלוסיה היהודית:

לגבי המוני העם - החלה הגירה המונית של מאות אלפי יהודים לארצות שמעבר לים, ובעיקר לארה"ב. המהפכנים היהודים - ראו את פתרון הבעיה היהודית כחלק מהפתרון הכללי של רוסיה ולכן דגלו במשך המאבק להפלת המשטר הצארי במסגרת התנועות המהפכניות הרוסיות.

המשכילים היהודים - שחלמו על התבוללות בחברה הרוסית, ועל הזדהותם של המשכילים הרוסים עם גורלם של יהודי רוסיה, החלו להתפכח מן האשליה הכפולה כי ההתבוללות תביא לקץ האנטישמיות וכי המשכילים הרוסיים ירימו קול צעקה נוכח הפוגרומים ביהודים. האינטלגנציה הרוסית, לא רק שלא הביעה מחאה, אפילו השתתפה בחלקה בהסתה אנטישמית, משום שראתה בפוגרומים את ראשית המהפכה החברתית של האיכרים.

כיצד פתרו המשכילים היהודים ברוסיה את הדילמה אליה נקלעו?

חלק מהמשכילים דגל בהמשך המאבק נגד המשטר הצאריסטי בשילוב עם מאבק להשגת אוטונומיה תרבותית יהודית, שעיקרה טיפוח היידיש וקיום קהילה יהודית חילונית. זאת היתה האידיאולוגיה של תנועת ה"בונד". תנועת ה"בונד" האמינה במאבק היהודים על זכויותיהם ומעמדם הלאומי ברוסיה ושללה את ארץ ישראל.

חלק מהמשכילים האמינו כי יש צורך לחפש מולדת בכל מקום הראוי להתיישבות יהודית - ארה"ב, ארגנטינה או כל מקום אחר. בניגוד ל"בונד" הם לא שללו את ארץ ישראל, אך זו נראתה להם כמקום לא מתאים בנסיבות הקיימות.

היו גם משכילים, שראו בעליה לארץ ישראל את הפתרון היחיד הבא בחשבון. חלק קטן מן המשכילים אימץ את הפתרון הזה. אחוז זעום ביותר מבין היהודים שעזבו את רוסיה הצארית פנה לארץ ישראל. אולם היה כן שינוי מהפכני בגישת היהודים לעתידם וגורלם, ונקודת מפנה בהיסטוריה של העם היהודי .

לסיכום

החמרת הרדיפות האנטישמיות ברוסיה, שהתרחשה במקביל לעליית האנטישמיות במרכז אירופה ובמערבה, הייתה גורם מזרז לעליית התנועה הלאומית היהודית. פרעות 1881 ברוסיה דחפו מיליוני יהודים להגירה לארצות המערב. ורק מיעוט שבמיעוט פנה לארץ ישראל ,אך היה זה חידוש מהפכני, שכן קודם לכן לא היה אפילו קומץ זעיר שפנה לארץ ישראל במטרה ליישבה ולהקים בה מדינה.

שיעור מס' 7

האנטישמיות במזרח אירופה כגורם לעליית התנועה הלאומית היהודית הצעות דידקטיות חומר עזר למורה - ספר הלימוד : ראשית הציונות, פרק 3 עמ' 30 - 36 האינטלגנציה הרוסית והיהודים - שמרנים ומהפכנים - ניתוח טקסט פעילות מסכמת לנושא האנטישמיות ברוסיה

מהלך הפעילות:

1. המורה יחלק לתלמידים את שני הטקסטים הבאים: קטע מיומנו של הסופר דוסטויבסקי (1877) -נספח מס' 1 קטע מכרוז של האינטלגנציה הנרודניקית (ספטמבר 1881) - נספח מס' 2

2. המורה יבקש מהתלמידים לסכם מה היה הציר שסביבו התרכזה התעמולה האנטישמית אצל שמרנים ומהפכנים רוסים כאחד. התעמולה האנטישמית הרוסית הן אצל שמרן כדוסטויבסקי והן אצל המהפכנים הנרודניקים התמקדה בכוחם הכלכלי של היהודים. כוח זה מאפשר להם לגזול את ההמונים ולעשקם ע"י ניצולם וסחיטתם. בעזרת כספם הם משתלטים על רכוש המדינה ובכך דוחקים את רגלי העם מנכסיו.

נספח מס' 1

דוסטויבסקי על היהודים - מיומנו של הסופר "...עוד בילדותי קראתי ושמעתי אגדה על היהודים, שלפיה עוד בימינו - אנו מייחלים הם בהתמדה למשיח - כולם עד אחד, החל ביהודון שבשפל המדרגה וכלה בעליון שבהם - המלומד, הפילוסוף והרב במקובל. הכל מאמינים כי המשיח יקבצם שוב בירושלים ובחרבו יכריע את כל העמים לרגליהם. משום כך מעדיפים היהודים לעסוק במקצוע אחד ויחיד - בסחר הזהב, ולכל היותר בעיבודו, וכל זה כאילו כדי שבבוא המשיח לא תהיה להם מולדת חדשה, ולא יהיו לזרים הצמודים לאדמת נכר, ...את כל הדברים הללו שמעתי - חוזר אני ואמר - כאגדה. אבל אני מאמין, שתמציתו של העניין קיימת בהחלט, שייחוד בהמון העם כחטיבה שלמה הנהייה אינסטינקטיבית שאין לה מעצור".

נספח מס' 2

האינטלגנציה הנרודניקית על היהודים - קטע מכרוז התנועה - (ספטמבר 1881)

"קשה נעשה לאנשים לחיות באוקראינה, ומדי יום ביומו נעשה קשה יותר. השוטרים המטורפים מכים אתכם. הפאנים אוכלים בכם בכל פה, והז'ידים - היהודונים המושחתים - עושקים. מר מן הסבל הוא הסבל, שהאנשים באוקראינה סובלים מהז'ידים.  מי תפש לידיו את האדמות, את היערות ואת בתי המרזח? הז'ידים. בפני מי מתחנן המוז'יק לעתים תוך דמעות, שיתנו לו לגשת לחלקת אדמתו, מורשת אבותיו - בפני הז'ידים.בכל אשר תביט, לכל אשר תפנה - שם הז'ידים. הז'יד מחרף ומגדף את האדם, הוא מרמה אותו ושותה את דמו. אי אפשר עוד לחיות בכפרים בגלל הז'יד. עוזב אדם את כפרו ואת ביתו, מתחיל לנדוד את פני העולם, לבקש מזלו - ובכל מקום מוצא הוא אסון, כי בכל מקום עושק אותו זרע מקולל זה.

בערים מר עוד יותר מאשר בכפרים. את כל בתי החרושת, את כל השווקים ואת כל אנשי השלטון הם קנו שם בכספם..."