נולד בליטא והיה רב נודע וממבשרי הציונות במאה ה-18. מהוגי רעיון הציונות הדתית הלאומית והדוחפים למימוש רעיון ישוב ארץ ישראל. משנת 1824 ועד מותו שימש רב בלא שכר בעיר תורן בפרוסיה (כיום חלק מפולין) והתפרנס ממסחר בחנותו המשפחתית. ספרו "דרישת ציון" שימש להעברת רעיונותיו לציבור היהודי דתי במדינות אירופה. לאחר פרסום הספר יצא למסע תעמולה במטרה לכבוש את מנהיגי הציבור היהודי לרעיונותיו. פעל רבות לעידוד רעיון ההתיישבות החקלאית על יסודות כלכליים בריאים והציע לייסד בית ספר חקלאי. התנגד לשיטת "החלוקה" שעסקה בסיוע ליהודים נזקקים באמצעות איסוף תרומות, ועל רקע זה עמד במאבקים עם רבני ארץ ישראל שתמכו בשיטה. רעיונותיו שימשו בסיס להקמת תנועת חיבת ציון. חיבר כתבים הלכתיים שונים בהם: משנה אחרונה" ו"מאזנים למשפט".