בחודש אפריל 1920 התכנסה בסאן רמו שבאיטליה, ועידה של המדינות המנצחות במלחמת העולם הראשונה כדי לדון בהסכמי השלום. בוועידה השתתפו גם ראשי התנועה הציונית ד"ר חיים וייצמן ונחום סוקולוב, ובמהלכה הוחלט למסור את המנדט על ארץ ישראל ועבר הירדן לממשלת בריטניה.

ההחלטה אושרה על ידי חבר הלאומים שהתכנס ביולי 1922, והיא כללה גם סעיף העוסק באחריות ממשלת בריטניה ליישום "הצהרת בלפור".
כתב המנדט מציין כי על ממשלת בריטניה מוטלת האחריות להבטיח הקמתו של בית לאומי ליהודים, לפתח מוסדות שלטון ולשמור על הזכויות האזרחיות והדתיות של כל תושבי הארץ. וכן ליצור את התנאים הפוליטיים, המנהליים והכלכליים, שיאפשרו הקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל.

סעיף 4 של כתב המנדט קובע כי "יש להכיר בסוכנות יהודית מתאימה בתור גוף ציבורי לשם התייעצות ושיתוף עם השלטונות בארץ ישראל באותם עניינים כלכליים, חברתיים ואחרים הנוגעים להקמת הבית הלאומי היהודי ולאינטרסים של היישוב היהודי בארץ ישראל".

סעיף 6 של כתב המנדט מחייב את ממשלת בריטניה לעודד, תוך שיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית, התיישבות של יהודים על הקרקע. נאמר גם כי אין הגבלה על מספר היהודים שיעלו לארץ, אך יש להבטיח את זכויותיהם של שאר חלקי האוכלוסייה בארץ. הלשון העברית הוכרה במסמך כאחת משלוש השפות הרשמיות בארץ ישראל.
סעיפים אחרים של כתב המנדט מאפשרים מתן הקלות ליהודים ברכישת אזרחות, דאגה לרווחתם של תושבי הארץ ועוד.

בשנים 1929-1918 הוכרה ההסתדרות הציונית כסוכנות יהודית לצורך קיום קשרי עבודה עם שלטונות המנדט. הדרישה של ממשלת בריטניה לשתף גם את הלא ציוניים במסגרת הסוכנות מתוך כוונה לאפשר לכלל יהודי העולם לקבוע את עתידה של הישות המדינית המתהווה, הביאה למחלוקת פנימית בתוך התנועה הציונית. רק

לאחר שנים של התנצחות בנושא זה בין השנים 1929-1923 במסגרת כינוסי הקונגרס הציוני, הצליח ד"ר חיים וייצמן להביא להחלטה על הקמת הסוכנות היהודית המורחבת. החל משנת 1929 פעלה הסוכנות היהודית כגוף המדיני של היישוב היהודי בארץ ישראל מול שלטונות המנדט.

הפיקוח על יישום המנדט בארץ ישראל ניתן לוועדה מיוחדת שמונתה על ידי חבר הלאומים וניהול המנדט בפועל נעשה באמצעות נציב עליון שמונה על ידי הבריטים. מתוך כוונה לעודד את יישום "הצהרת בלפור", מינתה ממשלת בריטניה את הלורד היהודי, הרברט סמואל, לנציב הראשון בארץ ישראל. אולם בשנים שאחר כך נסוגו הבריטים מהתחייבויותיהם ומנעו את יישומה של ההצהרה. שערי הארץ נסגרו לעלייה, ונאסרה רכישת קרקעות בתוקף חוקים שפורסמו מפעם לפעם על ידי השלטונות ב"ספר לבן".

המנדט הבריטי על ארץ ישראל הסתיים ב-15 במאי 1948 בעקבות החלטת עצרת האו"ם מיום 29 בנובמבר 1947 המכירה בתוכנית החלוקה של ארץ ישראל לשתי מדינות.

 

הקודם הבא

 

 

 

שיתוף:           PRINT   
01 יוני 2005 / 23 Iyar 5765 0