מטרות לימודיות:

1. הרקע והגורמים למאורעות
2. מאורעות הדמים
2. שלב ראשון במאורעות - אפריל - אוקטובר 1936
3. שלב שני במאורעות - המרד הערבי 1937 - 1939
4. הויכוח בישוב על דרך התגובה לטרור הערבי

מבוא - הצגת הנושא

בראשית שנות השלושים מעמדו של ה"מופתי", גדול המסיתים נגד הציונות, התחזק.
המאבק האישי והפוליטי בין המפלגות הערביות גיבש את העויינות כלפי הישוב היהודי,
העיתונות הערבית נשלטה בידי גורמים לאומניים והדבר בא לידי ביטוי במאמרי שטנה,
בקריאות להסתה ובקריקטורות בעיתונים הערביים. התחזקה הסולידריות בין ארצות
ערב לבין ערביי ארץ ישראל סביב ענין הצלת המקומות הקדושים לאיסלאם. בואם
של עשרות אלפי יהודים (העליה החמישית) חיזק את הפחד הערבי מפני אפשרות של
רוב יהודי. בשנת 1932 נוסדה מפלגת ה"איסתיקלאל"(בערבית - עצמאות). מפלגה
זו אירגנה את חוגי המשכילים ובני הנוער. היא לא הסתפקה בהסתה פרועה, אלא
העדיפה חינוך שיטתי במסגרות אירגוניות קבועות של חבריה. אנשי ה"איסתיקלאל"
תבעו בהתמדה מממשלת בריטניה להפסיק את העליה היהודית ואת מכירת הקרקעות ליהודים
ולהכיר בעצמאותה של ארץ ישראל הערבית. לצורך זה אירגנה המפלגה אספות מחאה
והפגנות. באותה שנה - 1932 - החלו לצוץ כנופיות טרור ערביות, במטרה להטיל
פחד על הישוב היהודי ולשבש את אורח חייו. טרור הכנופיות ניזון מתחושת הניצחון
ממאורעות 1929 ומההקצנה הדתית לאומנית שקראה ל"מלחמת קודש" בציונות. נרצחו
יהודים מן המארב, נעקרו מטעים והוחרפו סכסוכי הקרקעות. מנהיגי הכנופיות הפכו
ל"גיבורי האומה הערבית". כך הונח הבסיס לטרור הערבי שמצא את ביטויו החזק
ביותר במאורעות הדמים שפרצו בשנת 1936 ונמשכו כשלוש שנים. בשיעור זה נעמוד
על הרקע והגורמים למאורעות 1936 - 1939 ונבחן את השפעתם על הסכסוך היהודי- ערבי.

1. הרקע והגורמים למאורעות

מהומות הדמים שפרצו באפריל 1936 היו שונות מן המהומות בתקופות קודמות:
- מבחינת הקפן - המהומות התחוללו בכל רחבי הארץ, בעשרות ישובים.
- מבחינת הזמן - הן נמשכו כשלוש שנים, בהפסקה של 10 חודשים.
- מבחינה מדינית - למהומות היה קשר עם המצב הבינלאומי.
- הפעולות הפעם היו מכוונות גם נגד שלטונות המנדט ונחשבו ל"מרד ערבי מזויין".
   מטרות הערבים היו לחסל את הישוב היהודי בארץ ולסלק את בריטניה מכל עמדותיה
   במזרח התיכון.
מספר גורמים השפיעו על ההתפרצות האלימה של ערביי ארץ ישראל:
א. העליה היהודית והעבודה העברית
גאות העליה והתחזקות הישוב עוררו גל חדש אל פעילות מדינית ערבית. הערבים נדהמו
נוכח רבבות העולים וראו סכנה מוחשית לעצם היותם רוב בארץ ישראל. המושג "בית
לאומי" הפך עתה לסיוט בעיני הערבים. בעיקר הודאגו מן העליה הבלתי חוקית,
שאת מימדיה לא יכלו לשער. העובדה, שהעולים נמלטו מאימת המשטר הנאצי לא השפיעה
על הערבים. אל פחד זה נוסף גורם חדש - ישן, שהיתה לו השפעה חשובה: סיסמת
"העבודה העברית". בעיתונות הערבית נתפרסמו ידיעות על נישול אלפי עובדים ערבים
בידי העולים היהודים.
ב. רכישת קרקע
קרוב ל - 70% של האוכלוסיה הערבית בארץ ישראל גרה בכפרים. לרכישת הקרקע על
ידי המוסדות הציוניים היתה השפעה מרחיקת לכת על האוכלוסיה הכפרית. האיכר
הערבי - ה"פלאח" - ראה בקניות הקרקע על ידי יהודים מעין "גזלת" אדמותיו.
הוא לא הבין כי יש בעלי קרקע המעונינים למכור את הקרקע ליהודים עקב עלית המחירים.
מה שהיה בעיני היהודים "גאולת קרקע", היה בעיני הערבים "גזלת קרקע". העיתונות
הערבית ידעה לא רק להפיץ שמועות אלא גם להגזים באופן קיצוני.
ג. השפעות עולמיות ואזוריות
לעלית הנאצים לשלטון בגרמניה בראשית 1933 היתה השפעה גדולה על ערביי ארץ ישראל.
אופי התנועה הנאצית, שבראשה עמד מנהיג חזק וכריזמטי, קסם לערבים. הנאציזם
היווה תשובה ל"אי צדק" שנגרם לגרמנים. הערבים ראו בנאציזם תשובה הולמת ל"אי
צדק" שבגרם להם ומיהרו להשתמש באידאולוגיה האנטישמית הנאצית לצורכיהם. ספרו
של היטלר "מיין קאמפף" היה נפוץ ביותר בקרב המשכילים הערבים הלאומניים. עלית
הנאציזם והפשיזם באירופה מול התחושה, כי מעמדה של אנגליה החל לרדת, נוצל על
ידי חוגים לאומניים, אשר ידעו להפיק תועלת מניצול המצב הבינלאומי. גם מדיניות
הפיוס של בריטניה כלפי הפשיזם עודדה את הערבים. ערביי ארץ ישראל שאבו עידוד
גם מההתפתחות המדינית בכמה ארצות ערביות שבהם החל מאבק לאומי לעצמאות, כמו
במצרים, בעירק ובסוריה. בעיקר השפיע המאבק הלאומי בסוריה בשנת 6391.

2. שלב ראשון במאורעות - מהומות הדמים 1936 והשביתה הגדולה

באפריל 1936 תקפו ערבים מכונית ורצחו 2 נוסעים יהודים. למחרת גבר המתח כאשר
נערכה בתל - אביב הלוויה המונית לאחד הנרצחים. היתה זו הפגנה לאומית, שבה
נשמעו קריאות נקם בערבים. המשטרה הבריטית פיזרה את המפגינים ונראה היה כי
השקט הוחזר. כעבור יומיים פרצו מהומות דמים ביפו. המשטרה הבריטית בלמה אמנם
את הפורעים, אלא שהמהומות פשטו לכל חלקי הארץ. עד לאוקטובר 1936 נפלו כ -
80 יהודים וכ - 400 נפצעו. היו כ - 2000 התנפלויות על יהודים, הושמדו עצים
והוצתו שדות. כמו כן בוצעו מאות התנפלויות של ערבים על ערבים וכ - 800 התנפלויות
על המשטרה הבריטית, בנוסף למאות מקרים של הנחת מוקשים, פצצות ושימוש במכוניות
תופת.
עיקר פעולתן של הכנופיות הערביות היה פגיעה בעורקי תחבורה, פיצוץ גשרים וירי
מן המארב. שיטת פעולתן היתה "פגע וברח". הן לא העזו להיכנס לקרב גדול עם
הצבא הבריטי. הצבא פעל בתחילה באיטיות. בהדרגה למד הצבא את שיטות הכנופיות
והחל מגיב בצורה יעילה בהפעילו כוחות גדולים ובהגליית מנהיגי המהומות לאזורים
רחוקים.

שבוע לאחר פרוץ המהומות, ב - 25 באפריל 1936, הוקם "הוועד הערבי העליון", שבראשו
עמד ה"מופתי". הוועד הוקם בכינוס של 10 מנהיגים ערבים בשכם והוא נועד לעמוד
בראש המאבק הלאומי הערבי. הוועד הכריז על שביתה כללית עד שתופסק כליל העליה
היהודית ויקום שלטון ערבי עצמאי בארץ כל המפלגות הערביות עשו יד אחת למאבק
משותף. השביתה היתה צריכה לבטא חרם כללי על היהודים. אמנם השביתה ניכרה היטב
בתחבורה ובמסחר, אך היא לא החזיקה מעמד זמן רב. האיכרים הערבים כמעט לא נטלו
חלק בשביתה משום שלא יכלו להפסיק את עבודת האדמה. פועלים ערבים שעבדו במפעלים
יהודיים באו לעבודה משום שחששו לאבד את משרתם. המצב בערים מעורבות לא איפשר
לסוחרים ערביים להשתתף בחרם. הפקידות הערבית סירבה אף היא להשתתף ב"מרי האזרחי".
בזמן השביתה הורגש מחסור בידיים עובדות, אך הישוב היהודי ידע להתארגן היטב
ופועלים יהודיים רבים הצטרפו למעל המשק כתחליף לכוח העבודה הערבי. תל - אביב

הופרדה מיפו ונפתח בה נמל חדש. ביום ה - 10 באוקטובר 1936, לאחר 175 יום,
הכריז הוועד הערבי העליון על הפסקת השביתה.

3. משמעות מאורעות 1936

משמעותם של מאורעות 1936 באה לידי ביטוי במישורים הבאים:
א. במישור הפוליטי זכו הערבים להישגים: ממשלת המנדט הגבילה את העליה ל -
    1800 עולים בחודש. ועדת חקירה נשלחה לארץ ישראל (על ועדת החקירה הממלכתית
   - "וועדת פיל" - נדון בשיעור מספר 52) ולערבים היה "ניסיון טוב" עם ועדות
    חקירה.
ב. מעורבותם של מדינות ערב בסכסוך היהודי - ערבי התגברה.
ג. היה זה ראשית המאבק הערבי בבריטים, ליתר דיוק מאבקם של הערבים במדיניות
   הנציב העליון הרביעי בארץ ישראל - ווקופ -, שגילה רגישות כלפי אלפי הפליטים
   היהודיים , שנמלטו מאירופה בשנות ה - 03.
ד. היה זה תחיתלתו של הטרור הפנימי נגד ערבים מתונים, שסירבו להצטרף למאבק
    האלים.
ה. הישוב היהודי למד כי בכוחו להחליף את הפועל הערבי. בכך השיגו הערבים את
    המטרה ההפוכה - חיזוק כוחו של המשק העברי.

ו. המאורעות חשפו את אזלת ידה של ממשלת המנדט. אי תגובתה והססנותה היה גורם
   ראשון במעלה לטרור הערבי ולהתעצמותו.

4. שלב שני במאורעות - "המרד הערבי" - 1937 - 1939

ב - 1937, לאחר 10 חודשים של שקט יחסי בארץ, התחדש המאבק הערבי בבריטים והיהודים.
במידה רבה היו הכנופיות בשנים 1937 - 1939 המשכן של הכנופיות מ -1936,
אלא שהפעם הצטרפו אליהן איכרים רבים. הכנופיות הירבו לפעול בערים מעורבות,
הן משום שהדבר היקשה על זיהויין בידי הבריטים, והן משום שבכך גמלו לעירונים,
שגילו בעבר יחס מזלזל כלפי הכפריים. לא היה שום גוף שפיקד על הכנופיות הערביות
ומה שהתחולל בשטח היה בבחינת אנרכיה. היו מאות כנופיות ולכל אחת מהן היתה
"מפקדה" משלה. הכנופיות ניהלו טרור אנטי בריטי ואנטי יהודי. הן תקפו תחנות
משטרה, מסילות ברזל, הציבו מארבים לצבא הבריטי, רצחו פקידים בריטיים גבוהים,
שדדו משרדי ממשלה והטרידו עורקי תחבורה. בטרור האנטי יהודי נהרגו 520 יהודים
על ידי הכנופיות.
הבריטים הטילו עוצר בכל הארץ. הוקמו בתי דין צבאיים שהיו רשאים לדון למוות
כל נושא נשק. הצבא הבריטי הרס בתים שבהם התחבאו טרוריסטים. הוקמו מחנות
מעצר, שבהם נעצרו כ - 2000 ערבים. הוטל פיקוח על דרכי התחבורה וכל הנוסעים
נבדקו. בקרב הערבים התחזקו החוגים המתונים. ערבים רבים הצטרפו לבריטים ונלחמו
בכנופיות. מפקדי הכנופיות נהרגו, ואנשיהן תעו ללא רועה כשהם מבצעים פעולות
רצח ביישוב הערבי וסוחטים כספים מן הכפריים. במרס 1939 דעך המרד.

5. הויכוח בישוב: "הבלגה" או "תגובה"

בשנות העשרים התעוררה בישוב התנגדות לעמדה המסורתית, שתמכה בשיתוף פעולה עם
הבריטים. בראש המתנגדים עמד זאב ז'בוטינסקי, חבר ההנהלה הציונית. בשנת 1925
ייסד ז'בוטינסקי את התנועה הרוויזיוניסטית (מלשון רוויזיה - בדיקה מחדש).
התנועה הרוויזיוניסטית תבעה לבדוק מחדש את "תוכנית באזל" הישנה ולהחליפה
בהצהרה ברורה על המטרה הסופית של הציונות - הקמת מדינה עברית בארץ ישראל בגבולותיה
ההיסטוריים, הוי אומר, בשתי גדות הירדן. רובה של התנועה הציונית לא הסכים
אם מצעה של התנועה הרוויזיוניסטית.
חילוקי הדעות בין הרוויזיוניסטים לבין הנהגת הישוב בארץ ישראל החריפו בשנות
ה - 30 עם התגברות מעשי הטרור של הכנופיות הערביות. המדיניות של התנועה הציונית
והמוסדות הלאוממים התנגדה לנקם ולטרור נגד הערבים ודגלה במדיניות של "הבלגה".
הרוויזיונידטים האמינו בדרך של "תגובה".
מחנה הדוגלים במדיניות ה"הבלגה" (הנהגת הישוב - מחנה הפועלים) הצדיק את עמדתו

בנימוקים הבאים:
- הישוב חייב לשמור על יחסים טובים עם בריטניה, הן משום שעתיד העליה קשור
  בהסכמת הבריטים, והן משום שעתיד ההתישבות קשור בבריטים.
- הישוב יוכל לזכות בתמיכת דעת הקהל העולמית בכלל ובריטניה בפרט.
- ה"הבלגה" תמחיש לבריטים ולישוב עצמו את ההבדלים המהותיים בין הלוחמה העברית
   לבין הטרור הערבי.
- דרך ה"הבלגה" תואמת את רמתו התרבותית של הישוב ואת ערכיו המוסריים.
- הישוב יודע, כי הוא נמצא בעמדת חולשה מול הבריטים, וכי אין לו ברירה אלא
   לנקוט בדרך ה"הבלגה".
   ה"הבלגה" היתה איפוא דרך של הימנעות ממעשי טרור נגד אזרחים, שלא היו קשורים
   לכנופיות הערביות. זו היתה תגובה סלקטיבית, אך אקטיבית, שהגנה על הישוב.
   במילים אחרות, יש שתי חזיתות, שבהן נאבק הישוב: חזית מאבק הדמים - נגד ערביי
ארץ ישראל וחזית פוליטית - נגד ממשלת בריטניה. מנהיגי הישוב היו בדעה שהחזית
הפוליטית היא שתכריע ולא חזית מאבק הדמים. הטרור סותר את הדרך הפוליטית ומסכן
את שיתוף הפעולה בין הישוב לבין הבריטים.
הרוויזיוניסטים הוקיעו את קו ה"הבלגה" ודרשו לנקוט במדיניות של "תגובה".
טיעונים היו:
- "הבלגה" פירושה חרפה לאומית, השפלת הגאווה, משום שיהודי אינו יכול לנוע
    בחופשיות בביתו, מצב שבו לערבים מותר הכל וליהודים אסור להגיב.

- "הבלגה" פירושה השארת היוזמה בידי הערבים, משום שהיהודים מתגוננים מהרגע
    הראשון.
- "הבלגה" תחזק את תחשת הערבים כי הם האדונים האמיתיים בארץ ישראל.

6. סיכום - תוצאות מאורעות 1939 - 1939

בעקבות המאורעות קמה חומה בין שני העמים, שניסו עד עתה לחיות ביחד. היה ברור
כי המאורעות היוו את תחילת המערכה על גורל ארץ ישראל. המאורעות הביאו לתפנית
בריטית חמורה נגד המפעל הציוני מתוך גישה, שיש לתת לערבים את הכלים לביטול
הבית הלאומי. יחד עם זאת היתה למאורעות השפעה חיובית בשלושה תחומים: בהתיישבות,
בתחום הכלכלי ובתחום ההגנה.
א. בהתיישבות - כפי שלמדנו בשיעור הקודם, המרד הערבי לא הפסיק את מפעל ההתיישבות
    היהודית ובשנים 1936 - 1939 נוסדו 55 יישובים חדשים בשיטת התיישבות ייחודית
    "חומה ומגדל".
ב. בתחום הכלכלי - החרם הכלכלי שהטילו הערבים על הישוב היהודי אילץ אותו להשתחרר
    מן התלות הכלכלית בערבים ולהתקדם לקראת עצמאות של המשק היהודי. פחות מחודש
    לאחר תחילת המהומות והשבתת נמל יפו, נפתח נמל תל - אביב. העצמאות הכלכלית
    התבטאה גם במציאת פתרון לבעיות התעסוקה של הפועלים העבריים: אלפים הועסקו
    עתה בבנין ובקטיף פרי הדר במקום הפועלים הערבים. נהגים יהודים תפסו את מקום
    הערבים בתחבורה הציבורית. השביתה הערבית הביאה להגשמת עקרון העבודה העברית.
ג. בתחום ההגנה - המרד הערבי חיזק את כוחו הצבאי של הישוב היהודי במידה רבה.
   כוח המגן העברי - אירגון ה"הגנה" התגבש והפך ל"צבא שבדרך". על התפתחות מערכת
   הבטחון של הישוב היהודי נלמד בשיעור הבא.

שיעור מספר 23

תחילת המערכה על ארץ ישראל - מאורעות 1936 - 1939
 

הצעות דידקטיות

חומר עזר למורה: ספר הלימוד
פרק 6, עמ' 82 - 95
"הבלגה" מול "תגובה" - תשובת הישוב לטרור הערבי - דיון במליאת הוועד הלאומי-הדמיה.
(הפעילות תערך בתום הדיון בפרק 4 , כהכנה לדיון בפרק 5 של השיעור)

מהלך הפעילות:

1. הכתה תחולק לשתי קבוצות.
2. קבוצה אחת תייצב את נציגי הישוב המצדדים במדיניות של איפוק, דהיינו שלא
    להשיב לערבים בשיטותיהם הם (ראה נספח מספר 1). הקבוצה השניה תייצג את הנציגים
    המצדדים בבתגובת נגד לטרור הערבי(ראה נספח מספר 2).
3. כל קבוצה תכין את טיעוניה בכתב ולאחר מכן יתנהל דיון בכתה, שבו תציג כל
    קבוצה את השיקולים שהניעו אותה לנקוט בעמדתה.
4. במהלך הדיון ירשום המורה את טיעוני שתי הקבוצות על הלוח ולאחר מכן יעבור
    לדיון בפרק 5, בו יציג את עמדת שני המחנות בישוב.

נספח מספר 1

כיצד להגיב לטרור הערבי? - מחנה הדוגלים באיפוק ("הבלגה")
השנה 1937. לאחר הפסקה של 10 חודשים התחדשו פעולוות הטרור של הכנופיות הערביות.
"הוועד הלאומי" של הישוב מתכנס לישיבת חרום שלא מן המנין כדי לדון בדרכי
התגובה לטרור הערבי המשתולל ברחבי הארץ.
לאחר לבטים לא מעטים אתם מגיעים למסקנה שאין להשיב בטרור נגד טרור ואין לנקוט
במעשי נקם.
העלו את נימוקיכם בכתב ולאחר מכן נסו לשכנע את חבריכם הקיצוניים בצדקת עמדתכם.

זיכרו:
1. יש להמשיך ולשמור על קשרים טובים עם שלטונות המנדט הבריטי, בהם תלוי עתיד העליה וההתישבות
2. נקיטת עמדה של הבלגה תזכה באהדת דעת הקהל בבריטניה ובעולם כולו.
3. רמתו המוסרית והתרבותית של הישוב היהודי לא מאפשרת לו לנקוט בשיטות טרור נוסח הצד הערבי.

נספח מספר 2

כיצד להגיב לטרור הערבי? - מחנה הדוגלים בתגובה
השנה 1937. לאחר הפסקה של 10 חודשים התחדשו פעולות הטרור של הכנופיות הערביות.
"הוועד הלאומי" של הישוב היהודי מתכנס לישיבת חרום שלא מן המנין כדי לדון
בדרכי התגובה לטרור הערבי המשתולל ברחבי הארץ.
עמדתכם בנושא נחרצת. לדעתכם יש לנקוט ביד תקיפה ולהגיב מיד לטרור הערבי בשפתו
הוא, דהיינו נגד טרור יש להשיב בטרור ובפעולות נקם. העלו את נימוקיכם בכתב
ולאחר מכן נסו לשכנע את חבריכם המתנגדים לתגובת נגד לטרור הערבי בצדקת תביעתכם.

זיכרו:
1. הבלגה פירושה חרפה והשפלה לאומית ליהודים.
2. רק תגובת נגד לטרור הערבי תהפוך את היהודים ליוזמים ולא רק למתגוננים.