מטרות לימודיות:

1. העלייה ההמונית בשנותיה הראשונות של המדינה

2. העלייה עד למלחמת ששת הימים

3. ממזרח וממערב - העלייה לאחר מלחמת ששת הימים

 

מבוא - הצגת הנושא

במגילת העצמאות נקבעה זכותו של כל יהודי לעלות לישראל: "מדינת ישראל תהא פתוחה

לעליה ולקיבוץ גלויות". יום לאחר הכרזת המדינה, ירדו בנמל תל אביב העולים

הראשונים ללא מורא השלטון הבריטי. לאחר יומיים הגיעו לאותו נמל שתי ספינות

המעפילים האחרונות ובהן 432 איש, שהמתינו מחוץ למים הטריטוריאליים של ארץ

ישראל עד סיום המנדט. תם עידן המאבק על העלייה וזו החלה לזרום במימדים שהארץ

לא ידעה כמותם. לזכותו של כל יהודי לעלות לישראל ניתן תוקף משפטי ב"חוק השבות"

משנת 1950, מן הראשונים והמשמעותיים בחוקי היסוד של מדינת ישראל. חוק השבות

משמש ערובה לכך, שכל יהודי, בזכות היותו יהודי יהיה זכאי לשוב ולהתיישב בישראל

ולקבל את האזרחות הישראלית. מאז קום המדינה ועד מחצית שנות ה - 90 עלו לישראל

למעלה מ - שני מיליון וחצי נפש מכ - 100 גלויות. על העליות שלאחר קום המדינה

נלמד בשיעור זה.

 

1. העלייה ההמונית בשנותיה הראשונות של המדינה

א. מימדים ומאפיינים

המדינה החדשה, שהשתחררה מן ההגבלות, שעליהן הכריז שלטון המנדט הבריטי, פתחה

לרווחה את שעריה בפני כל יהודי שביקש לחזור למולדת אבותיו. והעולים אכן הגיעו.

מאות אלפי פליטים יהודים זרמו למדינת ישראל עם הקמתה בדרכי היבשה, הים והאויר

ממזרח אירופה, מצפון אפריקה ומארצות המזרח התיכון. ב - 1948, במהלך המלחמה,

הגיעו לארץ 100 אלף עולים. ב - 1949, עלו לארץ 250 אלף עולים. עד סוף שנת

1951 הגיעו לארץ כ - 700 אלף עולים. במילים אחרות, תוך שלוש וחצי שנים הגיעו

לישראל יותר עולים מאשר מניינו של היישוב היהודי בארץ ישראל לפני קום המדינה.

מבצע הבאת העולים מעשרות ארצות באירופה, אפריקה ואסיה, חייב היערכות ארגונית

ותקציבית מרחיקת לכת. מימונה נעשה במידה רבה על ידי יהודי ארה"ב, אך נושא

הקליטה חייב את מדינת ישראל למתוח את יכולתה הכלכלית והלוגיסטית עד לקצה האפשרות.

הממשלה הכריזה על משטר צנע וקיצוב ונאלצה להתמודד עם בעיות קשות בתחום השיכון,

התעסוקה, החינוך והבריאות. בראש ובראשונה העיקה שאלת השיכון.

ב. הקמת המעברות

בתחילה נקלטו העולים בבתי עולים שהיו קיימים עוד מתקופת היישוב, אך אלה לא

הספיקו. בשלב הבא השתכנו כ - 100 אלף מהעולים בערים הערביות שנכבשו וכן בשכונות

הנטושות בערים. ב - 1949, בגבור הלחץ, הועברו העולים למחנות צבא בריטיים

לשעבר. באביב 1950, כשכל המחנות ואמצעי הדיור האחרים היו מלאים עד אפס מקום,

הותוותה דרך חדשה: הוחלט להוציא את העולים מהמחנות ולהעבירם לשיכונים זמניים,

שיהיו קשורים לרשויות המקומיות וייהנו משירותיהן. כך באה לעולם המעברה, ששמה

מעיד על תפקידה - שיכון זמני לתקופת מעבר בלבד. ברחבי הארץ החלו לקום במהירות

מעברות - שורות ארוכות של צריפים, פחונים, בדונים ואוהלים. עד סוף 1951,

התגוררו ב - 140 מעברות כ - שליש מן העלייה שהגיעה מאז קום המדינה. החיים

במעברה היו קשים והסבו סבל רב למתגוררים בהם. יושבי המעברות סבלו לא רק מתנאי

הדיור הקשים. בעיית התעסוקה אף היא העיקה. הממשלה ראתה מחובתה לספק עבודה

לכל דורש, וכשהמשק לא יכול היה להציע מאות אלפי מקומות עבודה חדשים, נלקחו

העולים לעבודות יזומות: ייעור, יישור חולות, סיקול ועוד. תופעת המעברות נעלמה

מנוף הארץ בקצב איטי יותר מהקצב שבו נוצרה. מראשית 1952 החלה תקופת צמצום

המעברות. תהליך חיסול המעברות הגיע לסיומו במחצית שנות השישים. 

ג. התיישבות העולים

אם המעברות היו פתרון זמני, הרי שמושבי העולים, שהחלו לקום עוד במהלך מלחמת

העצמאות, וביתר שאת בשנים שאחריה, נחשבו לפתרון של קבע. תוך חודשים ספורים,

החלו לקום בזה אחר זה יישובים בכל חלקי הארץ. במהלך השנים 1949 - 1951 הוקמו

175 מושבים כמעט כולם של בני העלייה החדשה. באותה תקופה נוסדו גם 50 קיבוצים,

חלק גדול מהם בידי גרעינים של נוער עולה.

ד. העלייה ההמונית - הישגים וכישלונות

מפעל העלייה זכה להישגים גדולים. העברת רבבות מידי חודש במשך מספר שנים, היא

כשלעצמה משימה חשובה, מה גם שבחלק מהמדינות הייתה הוצאת היהודים כרוכה בהסתכנות

רבה. על אף היקפו המצומצם של היישוב הקולט והקשיים האין סופיים שעמדו בדרך

הקליטה, הסתיים המבצע הגדול של הכפלת האוכלוסייה בארץ מבלי שהמערכות קרסו,

כפי שחששו רבים. המדינה יצאה נשכרת מגל העלייה הגדול. צרכי הביטחון, הכלכלה

ופיזור האוכלוסייה ברחבי המדינה החדשה, חייבו תוספת ניכרת בכוח האדם. קשה

להעלות על הדעת את מפת הארץ ללא מאות יישובי העולים שהוקמו בשנותיה הראשונות.

בצד ההישגים יש לזכור כי עליית מאות אלפים בתקופה כה קצרה, שהייתה מפעל חסר

תקדים בישראל ובעולם כולו, לוותה בהתמודדויות ובמאמצים שחלקם התגלו ככישלונות.

הקליטה הצליחה רק בחלקה. מאות האלפים, שהתגוררו במחנות ובמעברות סבלו מתנאים

קשים ומאבטלה, או שיצאו לעבודות דחק. רבים מהם נותרו כואבים וממורמרים והדבר

הותיר את רישומו למשך עשרות שנים. המשק הישראלי לא יכול היה לעמוד בגל העלייה

הגדול. משטר הצנע שהוכרז נכשל למעשה, שכן רק במאוחר הובן כי משטר כלכלי כזה

אפשרי רק בשעת חירום. ההתאוששות הכלכלית נמשכה שנים. מבחינה חברתית לא נקלט

גל העלייה הגדול בקרב היישוב הותיק כפי שהיה בעליות שלפני קום המדינה. הדבר

היה בלתי אפשרי מחמת היקפה הגדול העלייה הזו ומשום הבדלים בתרבות, במסורות

ובמנהגים. הייתה מידה לא מבוטלת של התנשאות ביחס של הנהגת המדינה, אנשי הרוח

שלה ותושבים מן השורה כלפי העולים החדשים. מי שלא התערה בנוף התרבותי הקיים

נחשב ל"זר" ואף לנחות. לא הייתה נכונות לקבל שונות תרבותית ובעיקר נכון הדבר

לגבי היחס לעולים מארצות האיסלאם. עולי ארצות האיסלאם, שהיו ברובם שומרי

מסורת, עברו בארץ משבר קשה של הסתגלות לחברה חדשה, בעלת ערכים ומבנה השונים

לחלוטין מאלה המקובלים בחברות מסורתיות.

 

2. העלייה בשנים 1952 - 1967

 

א. העלייה בשנים 1952 - 1960

לאחר תקופת שיא בעליה בסוף שנות ה - 40 ובתחילת שנות ה - 50, חל דלדול דרסטי

בעליה. היו ארצות שממש נתרוקנו מיהודיהן. באירופה המשתקמת מאימי המלחמה

נשתררה יציבות כלכלית ובטחון אישי, וגלי ההתלהבות שפיעמו ביהודים שככו ואף

דעכו. במזרח אירופה ננעלו שוב השערים ומארצות האיסלאם שבאסיה עלו רבים ולעתים

אף הרוב. משטר הצנע שעליו הוכרז בראשית ימי העלייה ההמונית לא עודד השקעות

חוץ. קליטת ההמונים הייתה רק בראשיתה וקשיי החיים במעברות וביישובים החדשים

לא היוו תמריץ לעליה. כל הנסיבות הללו הביאו לכך שהשנים 1952 - 1954 היו שנות

שפל בעליה. בשלושתן יחד עלו ארצה 50 אלף יהודים. באוגוסט 1954 הסתיימה תקופת

"הבצורת" בעלייה ותוך מעט יותר משנתיים עלו ארצה כ - 90 אלף עולים. בחמש השנים

1952 - 1956 עלו ארצה למעלה מ - 140 אלף נפש, 64% מהם בשנים 1955 - 1956.

מבחינת הרכבה לא דמתה עליה זו לקודמותיה. 85% מהעולים הגיעו מארצות צפון

אפריקה, כ - 5% מאסיה והשאר (כ - 10%) מאירופה ומאמריקה. בראשית 1957 חלה

תפנית בהרכב העלייה. במרוקו נסגרו ב - 1956 השערים בעקבות קבלת העצמאות ואימוץ

מדיניות פאן ערבית. במזרח אירופה, לעומת זאת, הביאו התרחשויות פוליטיות וצבאיות

לחידוש העלייה. בשנת 1957 עלו ארצה למעלה מ - 71 אלף יהודים, מרביתם מארצות

מזרח אירופה ומארצות האיסלאם. מאז 1958 התייצבה העלייה על היקף של עשרים

וכמה אלפי עולים בשנה. סה"כ בשנים 1952 - 1960 הגיעו כ - 286 אלף עולים.

בעליית שנות החמישים קמו שתי צורות התיישבות חדשות: עיירות הפיתוח וההתיישבות

האזורית. המטרה המרכזית בהקמת עיירות הפיתוח הייתה פיזור האוכלוסייה ומניעת

ריכוזה בשלוש הערים הגדולות. מטרות נוספות בהקמת עיירות הפיתוח היו: פיזור

התושבים לאזורים דלי אוכלוסין ובכך לתרום לביטחון המדינה, לסייע בקליטתם של

העולים שלא מצאו מקום בחקלאות ובערים הוותיקות ולהעניק לעולים הרגשה, כי הם

בונים במו ידיהם את עירם מהיסודות. במרוצת שנות ה - 50 קמו 18 עיירות פיתוח.

יוצאי ארצות ערב, ובמיוחד עולי צפון אפריקה, נטלו חלק מכריע בבניתן ובאיכלוסן

של עיירות הפיתוח. במהלך השנים, חלק מן העיירות זכו לתנופת פיתוח גדולה והפכו

לערים בישראל. גל העליה של השנים 1952 - 1954 הביא להחלטה לתכנן את ההתיישבות

בצורה של התיישבות אזורית כדי ליישב אזורים גדולים בארץ שהיו עד אז שוממים.

בשנת 1954 הוחל בתכנון חבל לכיש בנגב הצפוני, שהיו בו רק 12 יישובים. ב- 1955 הוקמו 22 יישובים, מהם 13 מושבי עולים, שני מרכזים בין כפריים והעיר קרית גת.

העולים הובאו "מן האניה אל הכפר" לדירות מוכנות - צריפים שהוחלפו תוך שנה, שנתיים בבתים ולמשק שתוכנן עבורם. יישובו ופיתוחו של חבל לכיש היו הצלחה כבירה והפכו לדגם שעל פיו יישבו חבלי ארץ אחרים.

 

ב. עליית שנות ה - 60 (1961 - 1967)

בשנים 1961 - 1964 הגיעו קרוב ל - 230 אלף נפש. לאחר מכן הצטמצמה העלייה.

ב - 1965 עלו כ - 31 אלף, ב - 1966 כ - 16 אלף וב - 1967 14 אלף. סך הכל

הגיעו בשבע השנים הללו כ - 290 אלף נפש. במהלך 1961 נפרצה הדרך לעליה המונית

ממרוקו. אלפי יהודים הועברו במטוסים ובאניות לצרפת ולאיטליה ומשם לישראל.

בשנים 1961 - 1964 יצאו ממרוקו למעלה מ - 80 אלף יהודים. ארץ אחרת, שממנה

זרמו עולים רבים באותן שנים, הייתה רומניה. על אף קשיים ומכשולים היו השערים

ברומניה פתוחים. בשנות השישים עלו מארץ זו קרוב ל - 80 אלף יהודים. מלבד

צפון אפריקה ורומניה, הגיעו בשנות ה - 60 עולים מפולין, איראן, דרום אמריקה

ובמספרים קטנים גם מארצות הברית. ברית המועצות הייתה לפי שעה סגורה ומסוגרת,

אך פעילות חשאית וגלויה למען יהודיה נמשכה ללא הפוגה. 1964 הייתה השנה האחרונה

שבה הגיעו עולים רבים. לאחר מכן הידלדל הזרם. הדבר היה בשל סיבות חיצוניות

ופנימיות. מבית - קשיים ומיתון כלכלי. מבחוץ - ארצות המצוקה ה"קלאסיות"

התרוקנו מיהודיהן וארצות אחרות היו סגורות. לעומתן מארצות הרווחה כמעט לא

באה עליה.

 

3. ממזרח וממערב - העלייה לאחר מלחמת ששת הימים

א. העלייה בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים (1967 - 1973)

בעקבות מלחמת ששת הימים ביוני 1967, פקדה את תפוצות ישראל התעוררות לאומית

חדשה, שהניבה גל עלייה חדש. בשנים 1967 - 1973 עלו כ - 260 אלף נפש. את גל

העלייה הזה אפיין צמצום גדול של עליית המצוקה, ובמקביל גידול בעלייה מארה"ב,

קנדה, אירופה המערבית, דרום אמריקה ודרום אפריקה. העולים מארצות אלו לא נדחפו

לעלות לישראל בגלל לחץ של סביבה עוינת. רובם באו מתוך השקפה ציונית ורצון

לחיות חיים יהודיים מלאים. עולים אלה נבדלו מעולי ארצות המצוקה ברמת השכלתם

הגבוהה וברמת החיים הגבוהה שהורגלו לה. שערי רומניה, שנסגרו לאחר מלחמת ששת

הימים, נפתחו שוב ב - 1969.

 

מלחמת ששת הימים הביאה להתעוררות לאומית בקרב יהודי בריה"מ. מראשית שנות השלושים

ירד על יהדות בריה"מ מסך של דממה, ניתוק גמור מחיי תרבות ורוח יהודיים לאומיים

ומקשרים כל שהם עם העם היהודי. התנועה הציונית ומדינת ישראל דרשו ללא לאות

החזרת זכויותיה התרבותיות והלאומיות של יהדות זו ופתיחת שערי בריה"מ לעליה

חופשית לישראל. אחרי 1967, החלו יהודים בבריה"מ לדרוש בקול רם את זכותם לעלות

לישראל. תוך סבל רב והקרב עצמית הצליחו, בשנים 1967 - 1973, כ - 100 אלף

יהודים להשיג אשרות יציאה ולעלות לישראל. (על יהודי בריה"מ - ההתעוררות הלאומית

והמאבק לעלייה, נרחיב את הדיון בשיעור מספר 40).

 

ב. העלייה בשנים 1974 - 1989

העלייה לישראל במהלך השנים שבין מלחמת יום הכיפורים לסוף שנות ה - 80 עמדה

במאבק בלתי פוסק על זכותם של יהודי בריה"מ לעלות לישראל, הנשירה של רבים מהם

בדרך ארצה וזרימה בהיקפים לא גדולים וקבועים למדי של עולים מארצות המערב ומרומניה.

ב - 1974 הייתה עדיין עלייה גדולה יחסית כ - 32 אלף. לאחר מכן ירד המספר

והתייצב סביב 20 - 25 אלף. ב - 1986 עלו פחות מ - 11 אלף והתמונה הייתה עגומה

למדי. בשנת 1974 נתקל הציבור הישראלי לראשונה בתופעת הנשירה. כ - 21 אלף

יהודים הורשו לעזוב את בריה"מ. לישראל עלו 17 אלף והשאר נשרו בתחנת המעבר

בוינה. תופעת הנשירה הלכה וגברה בשנים הבאות. ב - 1987 הגיע % הנשירה של

העלייה מרוסיה ל - 90%. בשנים 1980 - 1989 הגיעו מדי שנה 15 אלף עולים בממוצע

- היקף קטן שהמדינה לא ידעה כמותו מאז הקמתה והזהה לממוצע מימי המנדט.

 

קרן האור של עליית שנות ה - 80 היה מבצע העלאתם של יהודי אתיופיה, ששיאו היה

"מבצע משה" ב - 1984. בתחילת שנות ה - 80, החלו רבים מיהודי אתיופיה עוזבים

את כפריהם כשהם עושים דרכם לדרום סודן, משם קיוו להגיע לישראל. ממשלת ישראל

עשתה כל מאמץ כדי לשכנע את שליט סודן לאפשר ליהודי אתיופיה, שהגיעו לארצו,

להמשיך לישראל. תחילה הוטסו יהודי אתיופיה לקניה, ומשם לארץ. בשלב שני הושכר

בחוף הסודני כפר נופש ,כביכול לצוללנים, ואליו הועברו העולים. סירות קטנות

לקחום לספינות של חיל הים הישראלי, שהמתינו בים סוף. בדרך זו עלו ב - 1981

כ - 2000 נפש. בחודשים הבאים גברה נהירתם של היהודים מאתיופיה לסודן. בחורף

1984 התגוררו 10 אלפים נפש במחנות בסודן. הפעילות לחלצם נמשכה חודשים עד

שלקראת סוף נובמבר 1984 הוטסו בעשרות טיסות מחרטום בסודן לאירופה וממנה לישראל.

בינואר 1985 דלפה הידיעה לעיתונות הבינלאומית. נשיא סודן, שחשש מתגובתן

העוי נת של מדינות ערב, אסר על המשך המבצע. לאחר מגעים, בתיווך ארה"ב, התיר

נומיירי לשישה מטוסי "הרקולס" אמריקניים לחלץ את היהודים האתיופיים האחרונים

שהיו בסודן ואף הם הגיעו לישראל. בסך הכל הגיעו בשנות ה - 80 כ - 16 אלף

עולים מאתיופיה. ההערכה הייתה שבין 15 - 20 אלף נותרו שם מצפים בכיליון עיניים

להעלאתם, שנאסרה ע"י השלטונות באתיופיה.

 

ג. העלייה בשנים 1990 - 1995 - העלאתם של יהודי אתיופיה ועליית יהודי ברית המועצות

בשנים 1984 - 1986 לאחר "מבצע משה" נחסמה עליית יהודי אתיופיה לישראל. בדצמבר

1989, 15 שנה לאחר ניתוק היחסים בין אתיופיה לישראל, נפתחה שגרירות ישראל

באדיס אבבה. עם חידוש היחסים נוצר קשר בין יוצאי אתיופיה בישראל לבין המשפחות

שנשארו שם, והללו תודרכו לעבור לאדיס אבבה ולפנות לשגרירות במטרה לעלות ארצה.

עד סוף יולי 1990 הגיעו לאדיס אבבה 16000 - 17000 יהודים. ביום שישי, ה -

24 במאי 1991, בחג השבועות, ב"מבצע שלמה" הועלתה שאריתה של עדת יהודי אתיופיה,

עדה, שראשיתה, לפי אמונת בניה, לפני למעלה מ - 3000 שנה. במסגרת "מבצע שלמה"

עלו לישראל 14.180 נפש. המבצע ארך פחות מ - 48 שעות ובמהלכו נולדו 7 תינוקות.

המבצע התאפשר לאחר ששליט אתיופיה, מניגיסט, נמלט והממשל החדש הסכים שישראל

תפעיל רכבת אווירית תמורת כופר של 40 מיליון דולר.

 

בחודשים הראשונים של שנת 1990 הגיעו מברית המועצות אלפי עולים מדי חודש והזרם

הלך והתעצם. באביב עבר היקף העלייה החודשי את ה - 10000 ובסיכומה של חצי השנה

הראשונה הגיעו מבריה"מ כ - 50 אלף עולים. בששת החודשים הבאים עלו עוד כ -

135 אלף עולים. מטוסים נחתו בזה אחר זה ופלטו מאות עולים. בסוף שבוע אחד

בדצמבר הגיעו לישראל למעלה מ - 5000 עולים. מאז 1990 ועד ראשית 1996 עלו

למעלה מ - 600 אלף איש מברית המועצות לשעבר. יציאת היהודים מברית המועצות

הייתה תולדה של מספר נסיבות שפעלו לטובתן של ישראל והעלייה - הפרסטרויקה והגלאסנוסט

של גורבאצ'וב, המצב הכלכלי המידרדר לצד מאבקים אתניים ופוליטיים ברפובליקות,

איומים אנטישמיים סמויים וגלויים כמו אלו של ארגון פאמיאט, שראשיו דיברו במפורש

על פוגרומים ביהודים - כל אלה גרמו ליהודי ברית המועצות לעזוב בהמוניהם.

בשל החמרת חוקי ההגירה לארצות הברית, פנה הזרם הגובר של היהודים לישראל. אופייני

לעלייה זו הוא המספר העצום של אקדמאים - מהנדסים, רופאים, מורים, מוסיקאים,

אנשי תיאטרון, תקשורת ועוד. עליה זו ברובה אינה עליה ציונית. הציונים ה -

"סרובניקים" ושאר "חובבי ציון" המודרניים כבר עלו קודם לכן.

 

לסיכום - העליות לישראל מאז הקמת המדינה ועד היום היא אחת מן התופעות המופלאות

של העם היהודי ומעשה שאין לו מקביל בתולדות ההגירות המודרניות. העלייה הייתה

ונותרה המטרה העליונה וסם החיים של המפעל הציוני ושל מדינת ישראל. מדינת

ישראל היא מדינת העם היהודי ולכן היחס לעליה במדינת ישראל שונה מן היחס להגירה

בארצות ההגירה. גורל העלייה בעתיד תלוי בהצלחת יהודי ברית המועצות לשעבר

להמשיך ולצאת ממנה, בנטייתם של יהודי המערב להתיישב בישראל מתוך הכרה, וביכולתה

של המדינה לקשור אליה את העולים מבחינה נפשית.

 

שתי עובדות יסוד בהיסטוריה של מדינת ישראל מראשיתה קבעו את התפתחותה. האחת

- העלייה לארץ וקליטתה והשנייה - הבעיה הביטחונית, שנבעה משנאתם של הערבים

ואי רצונם להשלים עם עצם קיום המדינה. בנושא העלייה עסקנו בשיעור זה. שני

השיעורים הבאים יוקדשו לבעיות הביטחון של מדינת ישראל, דהיינו, התפתחות הסכסוך

הערבי - ישראלי לאחר הקמת המדינה.

 

שיעור מספר 36

"ושבו בנים לגבולם" - עליה וקליטה

הצעות דידקטיות

חומר עזר למורה: ספר הלימוד פרק עמ'

 

1. על משמעות "חוק השבות" -דיון - פעילות מכינה לשיעור 

מהלך הפעילות:

 

1. בתחילת השיעור ירשום המורה על הלוח את דבריו של בן גוריון משנת 1950:

    "חוק השבות קובע שאין זו מדינה של תושביה בלבד, אלא מדינת העם היהודי באשר

    הוא, וזכות העליה אינה נובעת מרצונה של המדינה כמו בכל ארץ אחרת, אלא מעובדת

    היות העולה בן העם היהודי, שזוהי ארצו היעודה".

2. הדיון על משמעות דבריו של בן גוריון יתמקד בהבדל שבין עליה להגירה:

בחוק השבות בא הביטוי לתחושת הזהות היהודית ותחושת השייכות הלאומית. חוק השבות

פתח את שערי הארץ בפני כל יהודי והעניק לו עם בואו אזרחות מלאה ושיוויון זכויות

וחובות. בכך שונה מצבו של יהודי העולה לישראל ממצבו של מהגר הפונה לארץ אחרת.

בכל הארצות נהוגים כיום חוקים המגבילים את היקף ההגירה, את מקורותיה, את

הרכבה הדמוגרפי (גיל), מצב בריאות, רמת השכלה ומשלח יד.רק מי שמתאים לקריטריונים

הללו רשאי להיכנס לארץ היעד. גם לאחר בואו עדיין נחשב המהגר לזר, מוטלות

עליו מגבלות וחלות עליו התחייבויות. שום ארץ קולטת הגירה אינה מעניקה למהגרים

מיד עם בואם זכויות אזרח שוות וחופש פעולה גמור. תהליך ההתאזרחות הפורמלי

של המהגר בארץ החדשה הוא ארוך וקשה. המהגר נדרש לעמוד במבחנים שונים ולענות

על קריטריונים מסויימים (שליטה בשפת הארץ והכרת תרבותה, משלח יד מבוקש ובעלות

על אמצעים כלכליים ועד), המבחנים הללו אינם עומדים בפני יהודים העולים לישראל,

המקבלים עם בואם אזרחות מלאה.

 

3. על העליה ההמונית בשנותיה הראשונות של המדינה - פעילות מסכמת

    הפעילות תערך בתום הפרק הראשון של השיעור הדן בנושא העליה ההמונית.

 

מהלך הפעילות

1. הכתה תחולק לקבוצות.

2. כל קבוצה תציג את נושא העליה ההמונית וקליטתה. הנושאיוצג כסקירה לעתון,

    כמחזה, כדיווח טלויזיוני או בכל צורה שתראה מענינת (ראה נספח מספר 1).

3. איפיון העליות מאז קום המדינה ועד היום - פעילות מסכמת.

    הפעילות תערך בתום השיעור. 

 

מהלך הפעילות:

באמצעות הטבלה, ירשמו התלמידים את מאפייני העליות מאז קום המדינה ועד היום

(ראה נספח מספר 2).

 

למורה:

בזרם העליה לישראל מקום המדינה ועד היום אפשר להבחין בשלושה טיפוסים עיקריים:

עליית קהילות שלמות, עליית המונים, עליית יחידים ומשפחות :

 

 

על המורה לציין כי שני הטיפוסים הראשונים (שהם רוב רובה של העלייה) הם בעיקר

"עליות הצלה": עליות שבאו למלט במהירות יחידים וקהילות מארצות שחיי היוהידם

היו בהן בסכנה, או שבאו לנצל לאלתר פתיחת שערים פתאומית בארצות שמעבר למסך

הברזל. היקף העליה ועיתוייה נקבעו בלעדית על ידי גורמי חוץ, ולכך היתה השפעה

על תהליכי הקליטה של עליות ההצלה.

 

נספח מספר 1 - העליה ההמונית בשנותיה הראשונות של המדינה וקליטתה

הציגו את נושא העליה ההמונית בשנותיה הראשונות של המדינה וקליטתה באחד האופנים

הבאים: מחזה, דו שיח, כתבה לעתון, דיווח טלויזיוני, או בכל צורה שתראה מעניינת.

 

נספח מספר 2 - מאפייני העליות מקום המדינה ועד היום

בזרם העלייה לישראל מקום המדינה ועד היום אפשר להבחין בשלושה טיפוסים עיקריים:

עליית קהילות שלמות, עליית המונים, עליית יחידים ומשפחות . באמצעות הטבלה

שלפניכם רישמו את המאפיינים של כל טיפוס והביאו דוגמאות.