עשר השנים שבין 1904 ל-1914 מהוות תקופה רבת-חשיבות בתולדות התנועה הציונית
מחד גיסא, והיישוב היהודי בארץ-ישראל מאידך גיסא. זוהי התקופה "שלאחר הרצל".
המנהיג הציוני הראשון במעלה, שהופיע ככוכב שביט, ונפטר באופן פתאומי בקיץ
1904, פחות משנה לאחר פרוץ "משבר אוגנדה", שהעמיד בספק את המשך קיומו של המפעל
ההתיישבותי בארץ-ישראל. נושא אוגנדה המשיך להעסיק את הציונים במשך כשנה, עד
שהוסר מסדר היום בקונגרס הציוני השביעי, שהתכנס בבזל בקיץ 1905, משאושרה מחדש
"תכנית בזל", שבמרכזה ארץ-ישראל. קונגרס זה סימן גם את הקרע שאינו ניתן לאיחוי
עם הטריטוריאליסטים, שביקשו למצוא לעם ישראל שטח (טריטוריה) חלופי להקמת האוטונומיה
שלו, ולא בארץ-ישראל.
בשנים הבאות המשיכה הציונות להתלבט בין שני מסלוליה העיקריים: עבודה מדינית,
כדי להשיג את הצ'ארטר המיוחל מידי התורכים על ארץ-ישראל, ועבודה מעשית בארץ
עצמה. בשנים אלה הלכה ותפסה את מקומה גישה שלישית. היא זכתה לשם "ציונות סינתטית",
על שום שיצרה סינתזה בין שתי הגישות הקודמות, והפכה עד קום המדינה ל"דרך המלך"
הציונית. המנהיג שזוהה יותר מאחרים עם הציונות הסינתטית בראשיתה היה ד"ר חיים
וייצמן, יליד רוסיה, שכיהן ככימאי באוניברסיטת מנצ'סטר באנגליה, ועתיד היה
לתפוס מקום מרכזי בתולדות הציונות בתקופה שלאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
ב-1908 פתחה ההסתדרות הציונית ביפו את "המשרד הארץ-ישראלי", שלוחה שלה ומרכז
לפעילותה בארץ. בראשו הועמד ד"ר ארתור רופין, סוציולוג וכלכלן יהודיגרמני,
שבשנים הבאות הטביע חותם עמוק על היישוב, במיוחד בתחום ההתיישבות - החקלאית
והעירונית גם יחד. קשה לתאר את התפתחות היישוב ללא המשרד הארץ-ישראלי ורופין.
בה בשעה המשיכו מצדדי הציונות הרוחנית, בראשות הסופר והעורך אחד העם, להניף
את דגל התרבות והרוחניות, ולראות בהן את העיקר במדיניות הציונית.
הקמת בתי-ספר בארץ-ישראל ואוניברסיטה עברית בירושלים נראתה להם מטרה עדיפה
על פני מטרות מדיניות או מעשיות.

בארץ-ישראל הנבנית היו עשר שנים אלה תקופה חשובה ביותר. הן חופפות למה שנהוג
לכנות "העלייה השנייה". זו החלה בשלהי 1903 והסתיימה בקיץ 1914, עם פרוץ מלחמת
העולם הראשונה. בפרק זמן זה עלו ארצה כ-35 אלף יהודים. רובם
פנו אל ערי הקודש והיישוב הישן, אך אותם אלפים שהצטרפו אל היישוב החדש הקטן,
פרי העלייה הראשונה במושבות ובמספר ריכוזיים עירוניים, שינו את הנוף החברתי
של ארץ-ישראל היהודית. אנשי העלייה השנייה, בכפר ובעיר, עיצבו במידה רבה את
דמות היישוב למשך עשרות השנים הבאות, דבר שנתן אותותיו גם בהמשך - במדינת
ישראל.
רבים מהגופים, המוסדות, הארגונים וההיערכויות החברתיות והפוליטיות - מקורם
בעלייה השנייה. די להזכיר כי בתקופה זו נוצרו מצד אחד הקיבוץ - דגניה, ומצד
שני העיר - תל-אביב. כוח המגן העברי, שרובו התרכז בשנות "המדינה שבדרך" ב"הגנה",
בסיסו הראשון היה ב"השומר", יצירה נוספת של אנשי העלייה השנייה. אנשים אלה,
בעיר ובכפר, הקימו הסתדרויות פועלים ומפלגות ראשונות, הוציאו עיתונים ויצרו
מוסדות תרבות, בריאות וסיוע לפועלים.
אלה הן גם השנים שארץ-ישראל הקטנה והמרוחקת הופכת למרכז היצירה העברית.
סופרים כדוגמת יוסף חיים ברנר הבשל ושמואל יוסף עגנון הצעיר כתבו ויצרו כאן.
יומונים ושבועונים בעברית הופיעו בירושלים וביפו, וגדל בהרבה מספר הספרים המקוריים
והמתורגמים שראו אור. אף שרק 15 עד 20 אלף איש קראו וכתבו עברית בארק מכאן
יצאה בשורת העבריות החדשה לכל תפוצות ישראל בגולה.
אף החינוך העברי בארץ צעד מספר צעדים חשובים בתקופה האמורה. אם העלייה הראשונה
נתנה את בית-הספר העברי (היסודי) והשרישה את השפה העברית, באה העלייה השנייה
והעלתה נושא זה לדרגה גבוהה יותר: בארץ נפתחו בתי-הספר התיכוניים הראשונים
והונח היסוד לחינוך הגבוה - תחילה בחיפה, בהקמת הטכניון, ומעט לאחר מכן בקונגרס
הציוני הי"א, ב-1913, משהועלתה לדיון התכנית להקמת אוניברסיטה עברית בירושלים.
עוד קודם לכן, ב-1906 נפתח בירושלים, בעידודה ובסיועה של ההסתדרות הציונית
בית-ספר ראשון לאמנות - "בצלאל".
העלייה השנייה תרמה ליישוב ולמדינה גם חלק חשוב מן המנהיגות. ראשי הממשלה הראשונים
של ישראל - דוד בן-גוריון, משה שרת ולוי אשכול היו אנשי העלייה השנייה. כן
גם הנשיאים השני והשלישי - יצחק בן-צבי וזלמן שזר.
ההתקדמות אם כן היתה מעודדת ובסוף התקופה יכלו אנשי היישוב, ראשיו

ומנהיגי ההסתדרות הציונית העולמית לטפוח על שכמם ולסכם "יש" נכבד: מ-50 אלף
יהודים בתחילת המאה, עלה המספר ל-90-85 אלף בקיץ 1914 (כ-15%מתושבי הארץ).
מספר היישובים היהודיים הוכפל ואף יותר בתקופה זו - מ-23ל-48, והעתיד נראה
מבטיח. מי שזכר את ההתחלות הצנועות לפני ארבעים שנה, כשבארץ-ישראל לא היו
כלל יישובים חקלאיים יהודיים, למעט בית-הספר מקוה ישראל, וכמעט כל היישוב
היהודי הקטן ישב בארבע ערי הקודש, לא יכול היה שלא לגלות אופטימיות. אפילו
הברון רוטשילד, שמאז 1900 ליווה את התפתחות היישוב מרחוק, בא ב-1914 לביקור
- ראה, התרשם ולא הסתיר את התפעלותו. לראשונה גם היה מוכן לעבוד שכם אחד עם
הציונים.
ההסתדרות הציונית המשיכה כל העת לחפש מסילות אל השלטון התורכי. ב-1908, בעקבות
מהפכת "התורכים הצעירים", דומה היה שהאופק מתחיל להתבהר ותורכיה עתידה להפוך
למדינה רב-לאומית, שגם ליהודים תינתן בה אוטונומיה. ואולם תקוות אלה נתבדו.
תורכיה לא הפכה לפתוחה יותר, ובה בעת התגברה הלאומיות הערבית והחלו להתגלות
ניצני חיכוך בינה לבין הציונות - הלאומיות היהודית.
ביולי 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה שזעזעה עמים ומדינות, הרסה ושינתה. ואולם
בסופה היו לציונות אופקים חדשים, מבטיחים ביותר.

  1904
אוגוסט העלייה לארץ-ישראל גוברת. בין הבאים - צעירים רבים.
בנק אנגלו-פלשתינה רוכש את אדמות בן-שמן בידיעתו של הרצל (בחודשי חייו האחרונים),
ופותח סניף שני בארץ-ישראל - בירושלים.

   
    1905
ינואר פרעות ברוסיה. בעקבותיהן מתגברת ההגירה היהודית מארץ זו. רובה לאמריקה,
אך זרם דק זורם גם לארץ-ישראל.
מרס במזרח אירופה מתפרסם ה"קול קורא" ששלח המורה יוסף ויתקין מארץ-ישראל. נחשב
לאחד הגורמים לזירוז עליית צעירים חלוצים בתקופת העלייה השנייה.
מאי משלחת החקר שנשלחה על-ידי הקונגרס הציוני השישי לאוגנדה, כדי לבדוק את
התאמתה להתיישבות יהודית, מפרסמת בלונדון דו"ח שלילי.

27 ביולי-2 בבזל מתכנס הקונגרס הציוני השביעי. קונגרס ראשון לאחר מות הרצל.
תכנית בזל
באוגוסט מאושרת מחדש. הרעיון להתיישב באוגנדה נדחה והטריטוריאליסטים (מחייבי
 ההתיישבות מחוץ לארץ-ישראל) עוזבים את ההסתדרות הציונית. הקונגרס מקבל בתשואות
את הצעת אוטו ורבורג לקרוא לנטיעות עצי הזית של הקרן הקיימת בארץ-ישראל על-שם
הרצל. ראשית "יער הרצל".
דוד וולפסון, מראשי הציונים בגרמניה, נבחר ליו"ר ההסתדרות הציונית העולמית.
לתפקיד נשיא, במקום הרצל, לא נבחר לפי שעה, איש.
לאחר סיום הקונגרס מכנסים הטריטוריאליסטים ועידה ראשונה של יט"א (הארגון היהודי
הטריטוריאליסטי), בהנהגתו של המנהיג היהודי-אנגלי ישראל זנגוויל, וממועד זה
ואילך הם פועלים בנפרד, תוך ניסיונות חוזרים ונשנים למצוא טריטוריה לאלה מבני
העם היהודי הרוצים לעזוב את ארצותיהם באירופה ואינם מתעתדים לעלות לארץ-ישראל.
הארגון פועל עד 1925, ללא הצלחה.
הלשכה הראשית של ההסתדרות הציונית עוברת מווינה, מקום מושבו של הרצל, לקלן
שבגרמניה.

22 באוקטובר ביפו נפתח בית-הספר התיכון העברי הראשון בעולם. מאוחר יותר ייקרא
על שם הרצל - גימנסיה הרצליה.

31 באוקטובר פרעות ביהודי רוסיה במאות מקומות יישוב. למעלה מאלפיים הרוגים.
במקומות רבים מתייצבת "הגנה עצמית" יהודית. הפרעות נותנות תנופה מחודשת לעלייה
לארץ-ישראל.
הקרן הקיימת מגבירה את מעורבותה בארץ-ישראל: במהלך השנה היא רוכשת קרקע כדי
להקים עליה חוות-לימוד ובית-ספר ליתומי קישנייב; משתתפת ברכישת קרקע להקמת
תחנת-ניסיונות חקלאית בעתלית; מקימה "משרד לקרקעות" ומממנת את פעילותו בשיתוף
עם בנק אפ"ק; רוכשת את אדמות כפר חיטים ומסייעת למוסדות חינוך ותרבות ביפו
וירושלים.
ברוסיה קמה "מפלגת הפועלים הסוציאליסטית היהודית", שנודעה בשמה העממי "פועלי
ציון", ובשנים הבאות תהווה את האגף הפועלי בתנועה הציונית. היא מקימה סניף
גם בארץ-ישראל, וחלק מהפועלים בארץ, שאינם מסכימים עם הקו הסוציאליסטי שלה,
מקימים מפלגה משלהם בשם "הפועל הצעיר".

   
    1906
ינואר בבריסל מתכנסת, ביוזמה ציונית, ועידה בין-לאומית לדון במצבם הקשה של
יהודי רוסיה הסובלים מרדיפות ופוגרומים.

1 במרס בירושלים נפתח בית-הספר לאמנות בצלאל.
יולי מנחם אוסישקין, המנהיג הציוני-רוסי הנודע, נכנס לתפקידו כראש הוועד האודיסאי
של חובבי-ציון.

5 ביולי ביפו קמה אגודה חדשה, בשם "אחוזת בית". מתעתדת לבנות שכונת-גנים מחוץ
לעיר. הקמת האגודה מסמנת את ראשיתה של העיר תל-אביב.

7 בספטמבר עולה חדש בן 20 מגיע ליפו. שמו דוד גרין, לימים בן-גוריון.

10-4 באוקטובר בהלסינקי (בימים ההם בתחומי רוסיה הצארית) מתכנסת "ועידת הלסינגפורס"
של ציוני רוסיה. מחייבת, בצד השאיפה לציון, גם את "עבודת ההווה", כלומר פעילות
ציונית שוטפת בקהילות בארצות התפוצה היהודית. אבן-דרך חשובה בתולדות הציונות
וסלע-מחלוקת בשנים הבאות.
ההסתדרות הציונית פותחת ביפו "לשכת מודיעין", בראשותו של עולה-חדש מרוסיה,
מנחם שיינקין. מעניקה מידע כלכלי למתעניינים בעלייה. העלייה לארץ מתגברת,
ומגיעים כמה אלפים, ביניהם חלק מאנשי העלייה הראשונה ש"ירדו" ועלו שוב בעלייה
השנייה. לארצות-הברית מגיעים בשנה זו למעלה מ-150 אלף מהגרים יהודים ממזרח
אירופה.
  
    1907
1 בינואר בקלן, גרמניה, מופיע הגיליון הראשון של העולם, שבועון ההסתדרות העולמית
בעברית, לצד הדי ולט בגרמנית. עורכו הראשון הוא נחום סוקולוב. העיתון מופיע
בעשרות השנים הבאות בגרמניה, ברוסיה, באנגליה ומ-1935 עד סגירתו ב-1950 -
בירושלים.

10 בינואר מגיע לביקור בארץ-ישראל דוד וולפסון, יו"ר ההסתדרות הציונית. מסייר
ביישובים החקלאיים ובערים. מתקבל בהתלהבות רבה.
פברואר וולפסון עורך ביקור באיסטנבול. נפגש עם הווזיר הגדול (ראש הממשלה) פאריד
פשה ועם איזט ביי, אחד ממזכירי הסולטאן. אינו מצליח לקדם את הרעיון הציוני
בבירה התורכית.

8 אפריל תקנות הקרן הקיימת לישראל מאושרות על-ידי ממשלת בריטניה. היושב ראש
הראשון של הקק"ל הוא מכס בודנהיימר.

7 במאי דירקטוריון הקרן הקיימת לישראל מקיים את ישיבתו הראשונה בקלן. מחליט
לזרז את נטיעת יער הרצל בחולדה.

30 במאי ליפו מגיע ד"ר ארתור רופין, משפטן וסוציולוג יהודי צעיר מגרמניה. בא
בשליחות ההנהלה הציונית והקרן הקיימת כדי לבדוק את מצב היישוב.

23 ביוני ועד "אחוזת בית" פונה לקרן הקיימת, באמצעות ד"ר רופין, ומבקש הלוואה
גדולה כדי לממן באמצעותה הקמת 60 בתים ראשונים בשכונה חדשה מחוץ ליפו.

16 ביולי לאחר התלבטות (בשל העדפת ההתיישבות החקלאית) מאשר דירקטוריון הקרן
הקיימת הלוואה בסך 250 אלף פרנק, ל-18 שנה, כסיוע להקמת שכונת "אחוזת בית".

21-14 באוגוסט הקונגרס הציוני השמיני מתכנס בהאג, הולנד. בין החלטותיו: פתיחת
משרד קבוע של ההסתדרות הציונית ביפו, "המשרד הארץ-ישראלי" בראשות ד"ר רופין.
הנדבן היהודי-אנגלי יעקב מוזר מודיע בקונגרס על תרומה גדולה למען הקמת בניין
לגימנסיה העברית ביפו, בתנאי שתיקרא על-שם הרצל - הרצליה, וכן על תרומה לבית-הספר
לאמנות בצלאל בירושלים. דוד וולפסון נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית.
במקביל לקונגרס מתכנסת בהאג ועידת היסוד של "הברית העולמית של פועלי ציון",
ארגון-גג של מפלגות פועלי ציון בארצות השונות.

ספטמבר ביקור ראשון בארץ של המדען והמנהיג הציוני הצעיר ד"ר חיים וייצמן.

29 בספטמבר ביפו, בחדרו של יצחק בן-צבי, מאנשי העלייה השנייה, נוסד ארגון סודי
בשם "ברגיורא", המבקש להעביר את השמירה במושבות לידיים יהודיות. ססמתו: "בדם
ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום". הארגון מהווה בסיס להקמת ארגון "השומר"
לאחר שנה וחצי.

אוקטובר וולפסון עורך ביקור נוסף באיסטנבול. דן עם ממשלת תורכיה באפשרות לקבל
זיכיון על ארץ-ישראל.

   
    1908
1 באפריל ד"ר ארתור רופין פותח ביפו את "המשרד הארץ-ישראלי". למשך עשר שנים
זוהי הכתובת הציונית המרכזית בארץ-ישראל. המשרד ממלא תפקיד ראשון
במעלה ברכישת הקרקעות והרחבת ההתיישבות החקלאית והעירונית. במסגרתו מוקמת
חברת "הכשרת היישוב" לרכישת קרקעות.

מאי תחילת הנטיעה של יער הרצל בבן-שמן. ניטע על-ידי הקרן הקיימת.

7 ביוני המשרד הארץ-ישראלי מקים "חווה לאומית" ראשונה - בכינרת. מיועדת להכשיר
חלוצים לעבודה חקלאית. בעקבותיה נוסדות חוות גם בחולדה ובבן-שמן.

21 ביוני ליד פתח-תקוה קם מושב הפועלים הראשון בארץ - עין-גנים. נהנה מעזרת
המשרד הארץ-ישראלי.

24 ביולי מהפכת "התורכים הצעירים" בתורכיה. תקוות ביישוב ובתנועה הציונית להקלה
בבניית המפעל הציוני.

   
    1909
מרס
ההסתדרותהציונית העולמית מכירה בהתארגנות מפלגתית ראשונה - הפדרציה של פועלי-ציון.

11 באפריל 60 המשפחות שהתאגדו כדי להקים את שכונת "אחוזת בית" מצפון ליפו,
עורכות את הגרלת המגרשים בשטח עצמו. יום זה נחשב ליום הקמת השכונה, שממנה
צמחה בשנים הבאות העיר תל-אביב.

2 באפריל בכפר תבור (מסחה) נוסד ארגון "השומר".

28 ביולי בשכונה הנבנית "אחוזת בית" נערך טקס הנחת אבן-הפינה לגימנסיה
הרצליה.

יולי-אוגוסט ביקורו השלישי של וולפסון באיסטנבול. ההסתדרות הציונית מחליטה
להוציא בבירה התורכית עיתונים שיתמכו בעמדתה וישפיעו על הממשל,
ברוח המגמות הציוניות. זאב ז'בוטינסקי מתמנה לעמוד בראש עיתונים אלה. בין
השאר נרכשת השפעה בעיתון בשפה הצרפתית לה ז'ן טרק.

אוקטובר ההסתדרות הציונית מכירה בפדרציה שנייה '- "המזרחי".

נובמבר משפחות ראשונות עוברות מיפו לבתיהן החדשים בשכונת
"אחוזת בית".

30-26 בדצמבר בהמבורג שבגרמניה מתכנס הקונגרס הציוני התשיעי. תומך בהמשך
ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל ומאמץ את "שיטת אופנהיימר" להקמת יישובים שיתופיים
בעקבות החלטה זו קמה ה"קואופרציה" במרחביה.
    1910 

יהושע חנקין רוכש מבעל הקרקעות הלבנוני סורסוק 10,000 דונם במרכז עמק יזרעאל
- רכישה גדולה ראשונה בחבל ארץ שומם זה. חברת יק"א, שבה הוא עובד, מסרבת לאשר
את הרכישה. חנקין פונה לד"ר רופין ומציע לו את הקרקע. ופין נענה, וב-20 במאי
מתחיל תנקין לעבוד בחברת הכשרת היישוב והופך לעמוד התווך שלה, ובעשרות השנים
הבאות הוא רוכש עבורה מאות אלפי דונם.

על השטח בעמק יזרעאל יקום בשנה שלאחר מכן יישוב יהודי ראשון – מרחביה.

21 במאי
באספה כללית של תושבי שכונת "אחוזת בית" מתקבלת ההצעה להחליף את שם השכונה
ל"תל-אביב" בעקבות ספרו של הרצל אלטנוילנד, ששמו העברי ניתן לו על-ידי המתרגם
נחום סוקולוב.

28 באוקטובר
יום ייסודה של הקבוצה הראשונה - אום-ג'וני, שלאחר פחות משנה קיבלה את השם דגניה.
נקראת "אם הקבוצות". הקמתה מהווה את ראשיתה של התנועה הקיבוצית.

1911

24 בינואר במרכז עמק יזרעאל השומם ברובו עולה על הקרקע מרחביה. באפריל מגיעים
החברים הראשונים של היישוב השיתופי - ה"קואופרציה". אנשי "השומר" מאבטחים
את העלייה ואת היישוב בתקופתו הראשונה, תוך התנגשויות עם בדווים ושכנים ערבים.

15-9 באוגוסט בבזל, שוויץ, מתכנס הקונגרס הציוני העשירי. במרכז דיוניו: העבודה
ההתיישבותית בארץ-ישראל ויחסי יהודים-ערבים. דוד וולפסון, נשיא ההסתדרות הציונית,
מבקש לפרוש. בנאום הפתיחה שלו הוא מכריז בגאווה: "לפני ארבע עשרה שנה היתה
הציונות סנסציה; היום היא עובדה קיימת". צירי "המזרחי" מתנגדים לכלול את
"עבודת התרבות" בתחומי פעולתה של התנועה הציונית.
נבחרת הנהגה חדשה וכיו"ר התנועה מתמנה פרופ' אוטו ורבורג. מיד לאחר הקונגרס
עובר מושב ההנהלה הציונית מקלן לברלין.

 באוגוסט במכתב מאום-ג'וני לד"ר ארתור רופין, מנהל המשרד הארץ-ישראלי, מודיע
יוסף בוסל כי "קראנו את שם מושבתנו החדשה 'דגניה', על שם חמשת מיני הדגנים
הגדלים אצלנו".

13 בדצמבר ועידת הסתדרות הפועלים ביהודה מחליטה להקים מוסד שיטפל בחולים ונפגעים.
שמו: קופת חולים. מהווה את הבסיס לקופת חולים הכללית.
דצמבר שמואל ורשבסקי (יבנאלי), פעיל צעיר של תנועת הפועלים, יוצא בשליחות המשרד
הארץ-ישראלי והרב קוק לתימן, כדי לעורר את יהודיה לעלות ארצה.
בשנים הבאות יעלו מארץ זו למעלה מאלפיים יהודים.
במהלך השנה קמות בארץ הסתדרויות פועלים ראשונות: באפריל בגליל ובצפון הארץ,
וביוני ביהודה (כפי שכונה בעת ההיא האזור שמדרום וממזרח ליפו). מאוחר יותר
תקום הסתדרות שלישית בשומרון (אזור חדרה - זכרון יעקב).

   
    1912

3 במרס בניו-יורק קם "הדסה", ארגון נשים ציוניות. בשל חג הפורים שחל באותו
יום, נבחר השם הדסה, כינויה של אסתר המלכה.

11 באפריל באזור שומם במדרון הר הכרמל נערך טקס הנחת אבן הפינה ל"טכניקום"
- מוסד אקדמי-טכנולוגי ראשון בארץ. מאוחר יותר ייקרא טכניון.
בחצי השנה הראשונה של 1912 מגיעים לארץ-ישראל למעלה מאלף עולים מתימן. גוברת
העלייה היהודית לארץ. בין הבאים: יוסף טרומפלדור, העובד בשנים הבאות במגדל
ובדגניה.
בגרמניה (ואחר-כך בצ'כיה) קמה תנועת-נוער ציונית בשם "בלאו-וייס" (תכלת לבן).

   
    1913

13 באוגוסט מחזור ראשון מסיים את גימנסיה הרצליה. בין המסיימים, כמה מדמויות
המפתח של היישוב והמדינה בעשרות השנים הבאות: משה שרתוק (שרת), אליהו גולומב
ודב הוז.

9-2 בספטמבר הקונגרס הציוני הי"א מתכנס בווינה, אוסטריה. על סדר היום: הישגים
בעבודת ההתיישבות בארץ-ישראל ורעיון הקמתה של אוניברסיטה עברית בירושלים.

המרצה בסעיף זה: ד"ר חיים וייצמן. פרופ' ורבורג נבחר פעם נוספת כיו"ר התנועה,
וכסגנו נבחר יחיאל צ'לנוב.

אוקטובר בזכרון יעקב קם ארגון "הגדעונים", המאגד את בני המושבות. חבריו יהוו
את הבסיס לניל"י בעת מלחמת העולם הראשונה.

דצמבר בארץ-ישראל פורצת "מלחמת השפות", כשמתברר כי חברת "עזרה" הגרמנית, שיזמה
את הקמת המוסד האקדמי הראשון בארץ, הטכניון בחיפה, מתעתדת להנהיג ברוב מקצועות
הלימוד את השפה הגרמנית. בארץ פורץ "מרד תלמידים ומורים" במוסדות "עזרה" וההסתדרות
הציונית מתייצבת בראש המתנגדים לשימוש בשפות זרות בבתי-הספר היהודיים בארץ-ישראל
ונוטלת על עצמה להקים רשת מוסדות-חינוך עבריים.
בגליציה קמה תנועת-נוער ציונית בשם "השומר הצעיר". נקראת על שם ארגון "השומר"
בארץ-ישראל.
במהלך השנה נקבעות עובדות חדשות בתחום ההתיישבות החקלאית: בעמק יזרעאל קם יישוב
שני, תל-ערש, שאנשיו הם חברי "השומר", ואילו בעמק הירדן נוסדת בעקבות דגניה
קבוצה שיתופית שנייה - כינרת.

   
    1914

פברואר הברון רוטשילד מגיע לביקורו הרביעי בארץ, לאחר הפסקה של 15 שנה. הפעם
זהו ביקור-פיוס עם היישוב והתנועה הציונית. רוטשילד מתרשם ממראה עיניו, משבח
את עבודת ההסתדרות הציונית ומוכן לסייע.

יוני בעקבות עליית המתח ביחסי יהודים-ערבים בארץ-ישראל מתוכננת בראשית החודש
הבא ועידה יהודית-ערבית בעיירה ליד ביירות להסרת חילוקי-הדעות.
בראש המשלחת היהודית עתיד לעמוד המנהיג הציוני נחום סוקולוב. בגלל סיבות שונות,
וביניהן המתח הבין-לאומי בעקבות רצח הדוכס האוסטרי פרדיננד בסרייבו ב-28 ביוני
(שהוליך למלחמת העולם הראשונה) הוועידה אינה מתקיימת.
סוף העלייה השנייה. במהלך עשר שנים וחצי עלו ארצה כ-35 אלף יהודים, ביניהם
כמה אלפי חלוצים ("עלייה שנייה עובדת"). ימי העלייה השנייה נחשבים לאחת מתקופות
העיצוב החשובות ביותר של היישוב בדרכו למדינה.