ג ל י ו נ ו ת      ל ע י ו ן      ב פ ר ש ת      ה ש ב ו ע

ע ר ו כ י ם  ב י ד י  נ ח מ ה  ל י ב ו ב י ץ  –  ש נ ת   ה ש ל ו ש י ם

           פרק: כג  פסוקים: א – כב        ספירת העומר וחג השבועות

א.   שאלות מבנה:

       X  1.   לפי דעת ר' דוד הופמן בפירושו לחומש דברים (בגרמנית) ע' 254 מתחלק סדר מועדים שבפרשת אמור לשתי פרשיות:

פסוקים ד - כ"ב - פסוקים כ"ג-מ"ג. הסבר מה הם הנימוקים החיצוניים והפנימיים לחלוקה זו.

XX2.   יש בסדר מועדים זה כמה תמיהות מבחינת המבנה, אלו הן ?

ב.   בטעם ספירת העומר

       כתב ספר החינוך

משרשי המצווה על צד הפשט: לפי שכל עיקרן יש ישראל אינו אלא התורה ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל וכמו שאמר (ירמיהו לג, כה): "אם לא בריתי - יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" והוא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה...שהיא העיקר הגדול שבשביל זה הם נגאלים. והיא תכלית הטובה שלהם ועניין גדול הוא להם יותר מן החירות מעבדות...; ומפני כן כי הוא כל עיקרן של ישראל ובעבודה נגאלו ועלו לכל הגדולה שעלו אליה -  נצטווינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף לליבנו "כעבד ישאף צל" (מליצה על פי איוב ז, ב) וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות, כי המניין מראה באדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא...ואם תשאל: אם כן למה אנו מתחילין אותו ממחרת השבת ולא מיום ראשון? התשובה, כי היום הראשון יתייחד כולו להזכרת הנס הגדול והוא יציאת מצרים, שהוא אות ומופת בחידוש העולם ובהשגחת השם ית' על בני אדם - ואין לנו לערב בשמחתו ולהזכיר עימו שום דבר אחר, ועל כן נתקן החשבון מיום שני. ואין לומר "היום כך וכך ימים ליום ב' של פסח" שלא יהיה חשבון ראוי לומר "ליום שני של פסח" ועל כן הותקן למנות המניין ממה שנעשה בו והוא - קרבן העומר, שהוא קרבן נכבד שבו זכר שאנו מאמינים, כי השם ב"ה בהשגחתו על בני אדם רוצה להחיותם ומחדש להם בכל שנה ושנה זרע תבואות לחיות בו.

(הערה: רש"י לירמיהו לג, כה המובא לעיל: "ורבותינו דרשוהו לעניין ברית התורה והמילה ללמוד מכאן שבשבילם נבראו שמים וארץ, "אך אין המדרש מיושב על סדר המקראות").

1.   מה הן התמיהות במבנה פרקנו המתפרשות ע"י טעם זה של ספירת העומר?

2.   הבא ראיות מן התורה לדבריו המודגשים.

XX3.   השווה לדברי ספר החינוך דברי ספורנו ויקרא פרק כג פסוק ח: והקרבתם אשה: ...  והתחיל דבור חג השבועות מן העומר, כי מאז מתחיל קציר בעומר וספירת השבועות שהם מעניין החג הנקרא חג קציר וחג השבועות, שבו נתן הודאה לאל יתברך. כי אמנם מכוונות הרגלים הם התפילה וההודאה כמו במועד חדש האביב התפילה לאל על האביב וההודאה על החירות. ובהיות כי הצלחת הקציר תהיה כפי מזג הזמן מתחילת האביב עד הקציר כאמרו: שבועות חקות קציר ששמר לנו היה העומר הודאה על האביב כמקריב ביכורי השדה לבעלים והיה הקרבן עמו לתפילה על העתיד והיתה הספירה זיכרון לתפילת יום יום והיה חג הקציר הודאה על טוב הקציר וחג האסיף על טוב האסיף.

           מה ההבדל בין השקפתו על ספירת העומר וחג השבועות לבין השקפת בעל  ספר החינוך?

ג.   בעל עקדת יצחק כותב בעניין חג השבועות

...לפי שזיכרון התורה וקבלתה אינו לזמן מיוחד כשאר ענייני המועדים, רק מצוותה בכל יום ובכל עת ובכל שעה, דכתיב (יהושע א) "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומך ולילה" ובכל יום ויום אנו מצווים שיהיו חדשים וחביבים בעינינו כיום שניתנו בו, דכתיב: "היום הזה ה' אלוקיך מצוך לעשות אל החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם" (דברים כו, טז).
ונאמר בתנחומא כי תבוא:

מהו "היום הזה"? וכי עד עכשיו לא ציוה הקב"ה את ישראל, והלא אותה שנה, שנת ארבעים היתה? ומה תלמוד לומר "היום הזה"? אלא כך אמר משה לישראל: בכל יום תהא התורה חביבה עליכם כאילו היום קבלתם אותה מהר סיני.

מה התמיהה ביחס לחג זה שרצה בעל עקדת יצחק ליישב בדבריו?

  השאלות המסומנות ב-X קשות והמסומנות ב-XX קשות ביותר. יפתור כל אחד על פי דרגתו.

ע  ל   ו  ן     ה ד ר כ ה       ל  ה  ו  ר  א  ת         פ  ר  ש  ת          ה  ש  ב  ו  ע

ע  פ  "  י    ה ג ל י ו נ ו ת       ש ל    נ  ח  מ  ה    ל  י  ב  ו  ב  י  ץ  

פרשת אמור  [ תשל" א ]                        פרק   כג   א  -  כב        ספירת העומר וחג השבועות

גיליון זה עוסק באחד מהמועדים אשר בסדר המועדים שבפרשתנו. יקרא המורה עם תלמידיו בתחילה את כל פרק כ"ג ויעמוד על פרטי המבנה. 

לשאלת השבת ומקומה בסדר המועדים וכן לשאלת הפסוק שהוא מעין כותרת החוזר פעמיים (ב, ד.) - לכל זה עיין גיליון אמור תשי"ד. 

כן ראוי למורה להשוות את פרקנו ללוח המועדים בפרשת פנחס (במדבר כ"ח, טז - כ"ט, לט) ולעמוד על הבדלי הדברים.

שאלה א  למבנה סדר המועדים אצלנו חשיבותה גדולה להבנת מקומו של חג השבועות ולהבנת טעמו.

על התלמיד למצוא בעצמו - מבלי שיוגד לו ע"י המורה - שפסוק המבוא "וידבר ה' אל משה לאמור" חוזר ב-ט, כג.; כו, לב.  אך נעדר לפני חג השבועות שפסוקיו כולם נבלעים בפסוקי ספירת העומר. כן עליהם למצוא שפסוקי סיום "אני ה' אלוקיכם" מופיעים פעמיים ( כב ,מג) ושתי תופעות אלה יש להסביר טעמן ויש להוציא מסקנות מהן, על מבנה הפרק כולו ועל חשיבותו וערכו העצמי  של כל מועד.

גם בשאלה א2 גם בשאלת ב-1 גם בשאלה ג, אנו מעוררים את התלמיד בראש וראשונה לראות את השאלות ורק אח"כ ישתדל להבין גם את התשובות. הרי הקורא השטחי עלול לקרוא את פרקנו ולחזור ולקוראו מבלי שיעמוד על השאלה העיקרית, שיפה ניסחה ר' יצחק עראמה בעל עקדת יצחק:

            והנה יש בכאן שאלה חזקה מאד והיא:

            למה לא פירשה התורה; כי היום הזה שהוא חג השבועות נזכור ונעשה אותו לזכר מתן התורה האלוקית וקבלתה, כמו שיחויב ממה שהוחזק בידנו ממנהגנו ומנהג אבותינו בתיקוני תפילותינו ("את יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו") וקריאת פרשיותינו (שקורין בתורה בשמות יט, כ. ומפטירין ביחזקאל פרק א) על דרך שפירשה התורה בחג המצות (שמות יג, יד-יז; כג, טו) ובחג הסוכות (ויקרא כג, מג.) ?

את הזהות בין חג השבועות ובין זמן מתן תורתנו רוצה ר' דוד הופמן להוכיח מתוך המסופר בדברי הימים-ב טו, י,יב,טו. בהנחה שהיום בו באו כל ישראל בברית ו"נשבעו לה'"  היה ביום הששי לחודש השלישי, ולדעתו היה במעמד זה מעין חזרה סמלית על מעמד הר-סיני.

ראוי ללומדים גם לעסוק בשאלה של העדר כל פעולות סמליות ביום זה אשר מתפקידן להזכיר את תכנו של החג (דוגמת הפעולות הסמליות של אכילת מצה וישיבה בסוכה במועדים אחרים). ויפה ענה עליה ר' דוד הופמן לשאלה זו בפירושו לויקרא (בתרגום העברי כרך ב' עמ' קסה):

           לא הותקן לחג השבועות כל טקס סמלי, להזכיר את חזיונות הר-סיני. ויש טעם לדבר: חזיון סיני אינו עשוי להתגשם בסמל גשמי. בני ישראל ישימו על ליבם: "כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם      בחורב מתוך האש", (דברים ד,טו.). כדי שלא יכשלו בהבלי שווא לעשות להם דמות לאלוקים, אלא יזכרו את המראות הגדולות. ויחוגו ביום מתן תורה גם את סיום הקציר, למען יודו לה' בהביאם את הביכורים אל המקדש, ויכירו כי ה' הוא האדון השליט על הכל, אשר לו יעבדו ואל מצוותיו ישמעו, ובזה יחזרו וישנו על הבטחתם שניתנה בסיני: "נעשה ונשמע" (שמות כד, ז)

רצוי שיטפל המורה רק בסוף שיעורו - ובעיקרו של השיעור - בשאלה ב-2. נוכח כל מיני ניסיונות בזמננו לעשות הטפל עיקר, את האמצעי - מטרה, יש להבליט את אופיים של ערכים כחרות, מדינה, ארץ, חקלאות, קציר - כאמצעים בלבד לעומת התורה שהיא התכלית. וכן יש להראות עד כמה נעלים דברי בעל ספר החינוך (בשאלה ב) על דברי אלה החושבים שבהפיכת חג מתן תורה לחג הקציר יש מן "ההתקדמות".

הרוצים להבליט את אופיו "הטבעי" של החג ולראותו כחג קציר דוגמת חגי קציר של אומות העולם מימי האלילות ועד ימינו - ולטשטש ולהשכיח דמותו של "זמן מתן תורתנו", אינם אלא כמחזירי עולם חסד יבנה - לתוהו ובוהו שלפני בריאתו, אינם אלא משליטי טבע וחומר ויצר מעל לתורה, ולרוח, ולריסון. מה עלוב ונקלה זה המראה, שדור אחרון של עם הספר יראה משאת נפשו ביום חגו, בקמח ולא בתורה !

                                                                                                נחמה ליבוביץ

(ועיין עיונים שמות  ע' 152)

מתוך אמור תש"ט

חג השבועות

ג. ויקרא פרק כג פסוק כא: וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש יהיה לכם...

והשווה: מסכת פסחים דף סח ע"ב: אמר רבי אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מאי טעמא יום שניתנה בו תורה הוא.

בעל  עקידת יצחק מקשה: והנה על קדושת היום הגדול והקדוש, אשר בו ניתנה זאת התורה בסוף ימי הספירה, אמר "וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו חוקת עולם...", ציווה שהיום ההוא בעצמו שנשלם מספרם ובו הקריבו שתי הלחם יהיה להם מקרא קודש, כי בו ירד להם לחם קדש מן השמים אשר אכל אותו האדם וחי לעולם. והנה יש בכאן שאלה חזקה והיא:

למה לא פירשה התורה כי היום הזה שהוא חג השבועות נזכור ונעשה אותו לזכר מתן התורה האלוקית וקבלתה כמו שיחוייב ממה שהוחזק בידינו ממנהגינו ומנהג אבותינו בתיקוני תפילותינו ("את יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו") וקריאת פרשיותינו (שקורין בתורה בשמות י"ט, כ. ומפטירין ביחזקאל פרק א' ) על דרך שפרשה בחג המצות (שמות י"ב, יד-יז; כ"ג, טו) ובחג הסוכות (ויקרא כ"ג, מג.) ?

- ונאמרו ל"שאלה חזקה" זו תשובות רבות והנה אחת מהן לבעל העקדה:

"אין שום מבוא לתורה לצוות על זה העניין כי אם לאחר קבלתה. כמו שכתבו הראשונים ז"ל, שאין שום טעם שיהא מציאות ה' מצווה (=היינו שאין להביא את "אנכי ה' אלוקיך" במניין תרי"ג מצוות כדעת הרמב"ן), לפי שאין מִצְוָה מבלי שתקדים לה מְצַוֶה (ה-צ' בפתח, ה-ו' בסגול), כי על כן לא מנאה בעל הלכות גדולות בכלל המצוות שלו. וכן: איך תצווה התורה שנחוג יום קבלתה והתחלת מציאותה, אם אנו מחויבים לשמוע בקולה, אם לא בהיות זה מקובל אצלנו לאמת תחילה ?

 1. הסבר, מהי "השאלה החזקה" הנשאלת כאן ?

        xx 2. במה דומה ענייננו לשאלת היות אנכי ה' אלוקיך מצוות עשה או לא ?

          x3. נסה לענות לשאלת בעל העקדה תשובה אחרת !

            העזר בדברים כו, טז. רש"י: היום הזה ה' אלוקיך מצוך... ; וביהושע פרק א !

ד. השווה את הנאמר בפרקנו על חג המצות בייחוד פסוק ו ואת הנאמר בפרקנו על חג הסוכות בייחוד פסוקים מ,מב. לנאמר בפרקנו על חג השבועות.

ר' דוד הופמן בפירושו לויקרא כג שואל: "מאחר שנצטווינו על פעולות סמליות מיוחדות בפסח ובסוכות, המזכירות את המאורעות ההיסטוריים אשר לזיכרון נקבע החג (כגון אכילת המצה, "כי בחיפזון..."  או ישיבה בסוכות, "כי בסוכות הושבתי..." ) למה לא נצטווינו גם על פעולה סמלית בחג השבועות המזכירה את מתן תורתנו בסיני" ?

נסה לענות לשאלתו.

ה.  אבן עזרא ויקרא פרק כג פסוק יא: ... וחז"ל העתיקו כי בחג שבועות היה מתן תורה ועליו נאמר כי חג ה' לנו,...

1. מה פירוש "העתיקו" במקום זה ?

2. במה מסייע המסופר בדברי הימים-ב, פרק ט"ו לדעת חז"ל ?

דברי הימים -ב, פרק טו פסוק י.: ויקבצו ירושלם בחדש השלישי לשנת חמש עשרה למלכות אסא:

     פסוק יב: ויבואו בברית לדרוש את ה' אלקי אבותיהם בכל לבבם ובכל נפשם:

מתוך: אמור תש"ז

ב.  ספירת העומר טו - טז, וספרתם לכם ...

רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ז הלכה כב: מצות עשה לספור שבע שבתות תמימות מיום הבאת העומר   שנאמר: "וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות" ומצוה למנות הימים עם השבועות שנאמר תספרו חמישים יום...   פרק ז הלכה כד: מצוה זו על כל איש מישראל ובכל מקום ובכל זמן ...

רש"י ויקרא פרק כג פסוק טז: עד ממחרת השבת השביעית תספרו: ולא עד בכלל והן ארבעים ותשעה יום.

חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה':  ביום החמישים תקריבוה ואומר אני זהו מדרשו. אבל פשוטו, עד ממחרת השבת השביעית, שהוא יום חמישים, תספרו; ומקרא מסורס הוא.

        1. מה קשה לרש"י ?

xx    2. למה לא הסתפק בפירושו הראשון והוסיף עליו "ואומר אני זה מדרשו" ?

xx    3. למה לא הסתפק בפירושו השני "אבל פשוטו..." והקדים את מדרשו" ?

        4. השווה לפסוקנו כה, ח: "וספרת לך שבע שבתות שנים". 

            למה נאמרה במצוות ספירת העומר בלשון רבים "וספרתם לכם" ולא כמו שנאמרה ביובל בלשון יחיד ?

מתוך גיליון אמור תשכ"ה

ב. ויקרא פרק כג פסוק כא: וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם

כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ
חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם

הכתב והקבלה: פסוק כא: וקראתם בעצם:

אחר שדיבר הכתוב ממצוות הספירה, שהמכוון בו לדעת המחברים להראות החפץ הגדול אל  היום הנכסף והוא יום מתן תורתנו, כי ספירת הזמן לדבר מה יורה על הצער ההוא בהעדרו ועל התענוג המקווה בהוייתו, ולפי שיציאתנו ממצרים היתה לקבל התורה האלוקית, כדכתיב (שמות ג, ד) "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה", כלומר, שתקבלו התורה שהוא עיקר גדול שבשבילו נגאלו, והוא התכלית היותר טובה ויותר יקר להם מן החירות הגשמי מעבדות הגופני, לכן נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו התשוקה הגדולה אל יום הנכבד בספירת כל יום ויום, הולך וסופר עד הגיענו אליו, הולך ומתקרב אליו יום יום.

ועל הגעתנו אל היום אשר תשוקתנו אליו אמר "וקראתם בעצם היום הזה", כלומר: כאשר הגעתם אל היום הזה (=זייד איהר אנגעלאנגט אן דיזעם טאגע), אז "מקרא קדש יהיה לכם".

כי גם על ההתקרבות וההזדמנות אל דבר ישמש לשון קריאה, כמו (שמואל-ב יח, ט) "ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד", (שמואל-ב כ, א) "ושם נקרא איש בליעל"; וגם על הפגישה והתקרבות שאינו בפתאומי כי אם בכוונה יאמר (ישעיה מא, א) "צדק יקראהו לרגלו", שתרגומו: בקשוט קרביה לאתריה, שצדקתו היתה תמיד לנגד רגליו.

1.   מה הקושי בפסוקנו שהמריצו לפרש "וקראתם" בדרך זו?

2.   מהי חולשת ראיותיו משמואל- ב יח, ו-כ?

X  3.   סמן את פסוקנו בסימני פיסוק לפי פירושו, וסמנו בסימני פיסוק לפי פירוש שאינו מוציא את הפועל "וקראתם" ממשמעותו הרגילה בפרקנו?

ג. בטעם מצוות ספירת העומר נאמרו דעות שונות:

רבנו יעקב בן הרא"ש בפירוש הטור הארוך

פסוק טו: וספרתם לכם: יש מפרשים טעם לספירת העומר, לפי שהיו ימי הקציר והעם טרודים ואינן מצויים בבתיהם לשמוע מפי שלוחי בית דין היוצאים ולא היו יודעים מתי קדשו החודש ולכן ציווה לספור. ומטעם זה נמי הספירה בלילה, כי ביום הם טרודים.

ספורנו פסוק ח: בין הערבים פסח לה':

...וכלל שבת והפסח וחג המצות בדיבור אחד (פסוקים ב-ח), כי שלושתם נצטוו קודם מתן תורה, אבל בשאר המועדות ייחד לכל מועד דיבור לעצמו והתחיל דיבור חג השבועות מן העומר, כי מאז מתחיל קציר בעומר וספירת השבועות, שהם מעניין החג הנקרא "חג הקציר", ו"חג השבועות" שבו ניתֵן הודאה לאל ית' על "שבועות חוקות קציר" ששמר לנו (המליצה שאולה מירמיה ה, כד). כי אמנם מכוונת הרגלים הם התפילה וההודאה כמו "במועד חדש האביב" (שמות כג, טו) - התפילה לאל על האביב וההודאה על החרות. ובהיות כי הצלחת הקציר תהיה כפי מזג הזמן מתחילת האביב עד הקציר, כאמרו (ירמיהו שם): "שבועות חוקות קציר ישמור לנו" היה העומר הודאה על האביב, כמקריב ביכורי השדה לבעלים והיה הקרבן עמו לתפילה על העתיד, והיתה הספירה זכרון לתפילה יום יום, והיה חג הקציר הודאה על טוב הקציר, וחג האסיף על טוב האסיף.

מה ההבדל ביניהם בטעם ספירת העומר ומה בין שניהם לבין דעת בעל הכתב והקבלה שהובאה לעיל בטעם מצווה זו ?

ד.   חג השבועות - זמן מתן תורתנו.

פסחים דף סח ע"ב

...ר' יהושע לטעמיה דאמר שמחת יום טוב נמי מצווה היא, דתניא ר' אליעזר אומר: אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה. ר' יהושע אומר: חלקהו: חציו לאכילה ושתיה, וחציו לבית המדרש. ואמר ר' יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו: כתוב אחד אומר (דברים יז) "עצרת לה' אלוקיך" וכתוב אחד אומר (במדבר כט) "עצרת תהיה לכם". ר' אליעזר סבר: או כולו לה' או כולו לכם, ור' יהושע סבר: חלקהו: חציו לה' וחציו לכם.

אמר ר' אלעזר: הכל מודים בעצרת (=בחג השבועות) דבעינן נמי "לכם", מאי טעמא? יום שניתנה בו תורה הוא.

(רש"י: דבעינן נמי לכם: שישמח בו במאכל ובמשתה להראות שנוח ומקובל  יום זה לישראל, שניתנה תורה בו).

מגילה ל"א ע"א

ת"ר: בפסח קורין בפרשת מועדות ומפטירין בפסח גלגל  (יהושע ב)...בעצרת (דברים טז) "שבעה שבועות תספור לך" ומפטירין בחבקוק (ג). אחרים אומרים: "בחודש השלישי" (שמות יט)  ומפטירין במרכבה (יחזקאל א).

אברבנאל (עמוד קלב/2)... והנה לא נתנה התורה טעם לחג הזה שיהיה זכר ליום מתן תורה לפי שלא הוקבע החג לזכרון מתן תורתנו, כי התורה האלוקית אשר היתה בידינו והנבואה אשר בידינו עדים על עצמה ואין צורך לקדש יום לזכור אותה. אבל היה טעם חג השבועות להיותו התחלת קציר חטים, כי כמו שהיה חג הסוכות לתכלית אסיפת התבואות, כך היה חג השבועות בתחילת אסיפתם, כי רצה ה' ית' שבהתחלת האסף התבואות שהם מזון האדם, שהראשונה מהם היא החיטה, שבחג השבועות היו מתחילים לקצור יעשו חג להודות לנותן לחם לכל בשר ובתכלית התבואות יעשו חג אחר. ואין ספק שביום חג השבועות ניתנה התורה אבל לא נצטוה החג על זכירתה...

שם עולם  [ר' אליעזר ליפמן ליכטענשטיין] (עמ' רז) פסוק כא: מקרא קדש: (אחרי הביאו דברי אברבנאל הנ"ל מוסיף):

... וכן תקנו אנשי כנסת הגדולה מייסדי התפילות: "את חג השבועות זמן מתן תורתנו"...

1.   במה שונה אברבנאל בתפישתו את חג השבועות מדעת חז"ל   (ומדעות כל פרשנינו)?

2.   ר' דוד הופמן בבואו להוכיח את זהות חג הקציר עם חג מתן תורתנו מסתמך בין שאר ראיותיו על דברי הימים-ב פרק טו. הסבר מה ראייה משם לענייננו?

XX3. הסבר את דעת בעל שם עולם, כיצד מצא בנוסח תפילתנו ראיה לדעת אברבנאל, והלא נראה שהראיה היא לסתור דבריו!

XX4.  התוכל למצוא עוד רמז לזהות זו שבין חג השבועות ובין חג מתן תורה מפרשת המועדים (דברים טז, א-יז)?

קובץ הוקלד והוכן ע"י יצחק ריינר,עורך הגיליונות באתר המרפ"ד.

המעוניינים יכולים לשאול ולשלוח תשובותיהם אל העורך:yitshakr@zahav.net.il