פרק  יא  פסוקים יג – כא            פרשה שניה של "קריאת שמע"

א. שאלה כללית:

מקובלנו, פרשה ראשונה של קריאת שמע (ו, ד-ט) היא "קבלת עול מלכות שמים", פרשה שניה של קריאת שמע (יא, יג-כא) היא "קבלת עול מצוות".

1. מה הם ההבדלים הענייניים והלשוניים שבין שתי הפרשות, המעידות על ההבדל הנ"ל ?

xx 2. התוכל למצוא על פי זה גם סיבה לכך, למה לא נאמר גם בפרשה זו "בכל מאדך" ?

ב. שאלות ודיוקים ברש"י:

1. רש"י דברים פרק יא פסוק יג:  מצוה אתכם היום: שיהיו עליכם חדשים, כאילו שמעתם בו ביום.

בעל דברי דוד מקשה: ולמה לא יפרש רש"י דבריו אלה לעיל (י, יג) "אשר אנכי מצוך היום".

xx ענה לקושייתו אחרי עיונך בדברי רש"י בפרקנו: פסוק יג: והיה אם שמע     תשמעו: אם תשמע בישן תשמע בחדש …!

 2. רש"י דברים פרק יא פסוק יג: לאהבה את ה': שלא תאמר, הרי אני לומד בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאקרא רב, בשביל שאקבל שכר, אלא כל מה שתעשו - עשו מאהבה וסוף הכבוד לבא.

א. מה ראה רש"י לשנות את הלשון ולומר בשביל "שאקרא רב" ולא אמר בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאהיה רב ?

xx  ב. בעל דברי דוד מקשה: וסוף הכבוד לבוא אין רמז בפסוק מזה. ואין דרך רש"י להזכיר, אלא מה שנרמז בפסוק. הסבר מהו אפוא הקושי בפסוקינו שגרם לו לסיים במילים אלה !

3. רש"י דברים פרק יא פסוק יג: ולעבדו בכל לבבכם: עבודה שהיא בלב וזו היא תפלה, שהתפלה קרויה עבודה, שנאמר: "א-להך די אנת פלח ליה בתדירא… " (דניאל ו, יז). וכי יש פולחן בבבל ? אלא על שהיה מתפלל, שנאמר: "וכוין פתיחן ליה בעיליתה נגד ירושלם, וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם א-להה… "(שם יא). וכן בדוד הוא אומר: "תכון תפלתי קטורת לפניך" (תהלים קמא,ב):

א. דברי רש"י אלה מקורם בספרי לפסוקנו: 

ספרי פרשת עקב פיסקא ה: לעבדו. זו תפלה. זו תפלה או אינו אלא עבודה ? ת"ל בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. וכי יש לו עבודה בלב ? הא מה ת"ל ולעבדו בכל לבבכם - זו תפלה. וכן בדוד הוא אומר: (תהלים קמא, ב) "תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב". ואומר (דניאל ו, יא) "וכוין פתיחין ליה בעוליתיה נגד ירושלם וזמנין תלתא ביומא הוה ברך על ברכוהי ומודי קדם אלהא כל קבל דהוה עבידא מקדמת דנא. … וכי יש פולחן בבבל ? הא מה ת"ל ולעבדו ? זו תפלה. כשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תפלה קרויה עבודה.

מביא שני הפסוקים, ומקדים הפסוק מתהלים לפסוק מדניאל.

הסבר, מה פירוש "או אינו אלא עבודה" ?

xx  ב. מה ראה רש"י לשנות נוסח מקורו ולהקדים דניאל לתהלים ?

4. רש"י דברים פרק יא פסוק טו: ואכלת ושבעת: הרי זו ברכה אחרת, שתהא ברכה מצויה בפת בתוך המעיים "ואכלת ושבעת".

xx  א. מה קשה לו בפסוקנו ?

xx  ב. מה ראה רש"י לסיים דבריו בחזרה על דברי הד"ה "ואכלת ושבעת", שלא כדרכו ?

5. רש"י דברים פרק יא פסוק טז: השמרו לכם: כיון שתהיו אוכלים ושבעים השמרו לכם שלא תבעטו, שאין אדם מורד בהקב"ה אלא מתוך שביעה שנאמר: פן תאכל ושבעת…  ובקרך וצאנך ירביון… , (דברים ח, יב-יג) מה הוא אומר אחריו ? "ורם לבבך ושכחת… " (שם יג).

א. מה קשה לו ?

ב. התוכל להביא דוגמאות נוספות מתוך התורה או הנביאים, "שאין אדם מורד במלכות אלא מתוך שביעה" ?

6.  רש"י דברים פרק יא פסוק טז: וסרתם: לפרוש מן התורה, ומתוך כך "ועבדתם אלהים אחרים", שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק בעבודת כוכבים. וכן דוד אומר: "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלוהים אחרים" (שמואל-א כו, יט). ומי אמר לו כך ? אלא כיון שאני מגורש מלעסוק בתורה, הריני קרוב לעבוד עבודת כוכבים.

א. מה קשה לו בפסוקנו ? (השווה דבריו לשמות ג, ג: אסורה נא ואראה: אסור מכאן, להתקרב שם.)

ב. דברי רש"י אלה מקורם בספרי ושם הלשון: ספרי פרשת עקב פיסקא מג: ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם: אמר להם: הזהרו שלא יטעה אתכם יצר הרע ותפרשו מן התורה, שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק לע"ז שנאמר: (שמות לב, ח) "סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה". ואומר (שמואל-א כו, יט): "אם ה' הסיתך בי ירח מנחה ואם בני אדם ארורים הם לפני ה' כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים". (כתובות קי ע"א): וכי תעלה על דעתך דוד מלך ישראל עובד ע"ז ? אלא כיון שפוסק מדברי תורה, כאלו הולך ומדבק בע"ז.

מה ראה רש"י שלא להביא דבריו כפי שעשה זאת מקורו, לד"ה "השמרו" אלא להביאו לד"ה "וסרתם" ?!

מה ראה רש"י שלא להביא את הפסוק מן התורה (שמות לב) – כפי שעשה המקור – המדבר בעובדי ע"ז ממש – ולהסתפק בפסוק משמואל אשר בו מדובר רק במי שהוא כאילו מדבק בעבודה זרה ?

ג. מה הוא היסוד הפסיכולוגי שעליו בנויים דברי חז"ל אלה ?

ג. דברים פרק יא פסוק יג: … ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם:

ספרי פרשת עקב פיסקא מא:  מה ת"ל "בכל לבבכם ובכל נפשכם" ? והלא כבר נאמר "בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ו, ה) ? …  להלן לתלמוד כאן למעשה.

משך חכמה דברים פרק יא פסוק יג: בכל לבבכם ובכל נפשכם: בספרי: כאן לתלמוד כאן למעשה. פירושו, דבפרשה ראשונה כתיבא תלמוד, ובפרשה שניה כתיב מעשה, לכן כתיב "ולעבדו", ולא סבר ולעבדו זה תלמוד. לכן כתיב "השמרו לכם פן יפתה לבבכם", דאילו בתלמוד בלא מעשה – אדרבא, המאור שבה מחזירן למוטב (ירושלמי, חגיגה א, ז, איכה רבה פתיחה ב), אבל במעשה בלא תלמוד - יש מקום ליצר הרע לפתות. וכדדריש בספרי: "השמרו לכם פן יפתה לבבכם" - אמר להם: הזהרו שלא יטעה אתכם יצר הרע, (ותפרשו מן התורה), שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק לעבודה זרה.

1. הבא ראיות מלשון הכתובים בשתי הפרשיות, שבראשונה מדובר בתלמוד ובשניה במעשה.

2. הסבר – במה נוטה בעל משך חכמה מדרכו של רש"י בהבנת  פסוקנו (השווה דברי רש"י בשאלה ב / 5 , 6 ) אע"פ ששניהם מסכימים על דברי הספרי ?

ד. דברים פרק יא פסוק כא: למען ירבו ימיכם …

בכור שור פסוק ח: למען תחזקו: אינו אומר תעשו את המצוות למען תחזקו, כי אם כן – תעשו על מנת לקבל פרס, אלא עשו את המצוות מאהבה, למען דבר זה תחזקו, ואין "למען" רהוט על תיבה של אחריו, אלא עומד בעצמו, וכן (פסוק ט): "ולמען תאריכו ימים" כלומר: ולמען דבר זה תאריכו ימים, כאדם שמבשר.

1. מה הקושי בפסוקנו ?

x 2. במה שונה פירושו מן הפירוש המקובל ?

השאלות המסומנות ב- xקשות והמסומנות ב – xx קשות ביותר, יענה כל אחד לפי דרגתו.

ע  ל  ו  ן      ה  ד  ר  כ  ה       ל  ה  ו  ר  א  ת         פ   ר   ש   ת          ה   ש   ב   ו   ע

ע ל  -  פ י   ה ג ל י ו נ ו ת    ש ל      נ ח מ ה    ל י ב ו ב י ץ  -  ש נ ה    ת ש כ " ב

עקב   [ תשכ"ב ]                       פרק  יא  פסוקים יג – כא                      פרשה שניה של "קריאת שמע"

פרשה זו כרבות אחרות מתוך תפילותינו, בגלל היותה שגורה בפינו משחר ילדות – קשה ללומד לשים לב לפרטיה, להרגיש בקשייה, בזרויותיה, כי הלשון מחליקה על פניהם מבלי יכולת להתעכב.

לכן הרבינו לעמוד על פרטי הפסוקים, על דיוקי סגנון.

ועיין גם בגיליון עקב תש"ט, וכן בגיליון עקב תשכ"א.

על ההבדל שבין פרשה ראשונה של קריאת שמע לבין השניה עמדו רבים מפרשנינו. על ההבדל בין לשון יחיד שם לבין לשון רבים פה כבר עמדו בספרי. והעיר על משמעות הדבר הפירוש:

באור לתלמיד (ירמיהו מיינשטר סג"ל, הינמן, מצורף ל"באור", ברלין, תקצ"ג) : דברים פרק יא פסוק יט: ולמדתם אותם: כנגד מה שאמר בפרשת "שמע" – "ושננתם לבניך" אמר כאן "ולמדתם אותם את בניכם"; וכנגד שאמר למעלה "בכל לבבך ובכל נפשך" אמר כאן – "בכל לבבכם ובכל נפשכם", וכן לעניין תפלין ומזוזה.

ודע שפרשת שמע ישראל היא פרשת היחוד, ויש בה סוד האהבה ולכן אמר בה "ואהבת את ה' אלוקיך"., ופרשת "והיה אם שמע" היא סוד היראה, ולכן אמר: אם תשמעו הרי טוב, ואם לאו - וחרה אף ה' וגו'. ואולי זה הטעם שפרשת שמע נאמרה בלשון יחיד - שמע, ואהבת, על לבבך, ושננתם, ודברת, בשבתך בביתך, ובלכתך, ובשכבך ובקומך, וקשרתם, ידך, עיניך, וכתבתם, ביתך ובשעריך. ופרשת והיה - בלשון רבים, תשמעו, אתכם, אלוקיכם, לבבכם, נפשכם, ארצכם, השמרו לכם, לבבכם וסרתם ועבדתם, והשתחויתם, בכם, ואבדתם, לכם, ושמתם, לבבכם, נפשכם, וקשרתם, ידכם, עיניכם, ולמדתם, בניכם, למען ירבו ימיכם וגו'. כי האוהב את ה' אין חלוק בלבו ואף אם יהיו כמה רבבות אנשים הם כולם כאיש אחד נחשבים, כי האהבה השלימה אחת היא, אך אם אין העבודה שלימה ולבם חלוק, ורק מחמת היראה הם עובדים, אין יראה של זה כיראה של זה ולכן נאמרה פרשה שניה בלשון רבים.

לשאלה ב הקושי שבו נגע רש"י בדבריו "וסוף הכבוד לבוא", כפי שלימדנו בעל דברי דוד, הוא קושי שעמדו עליו כמה פרשנים – גם בכור שור בשאלה ד – והוא:  הן פרשתנו פותחת בדרישה של קיום מצוות מתוך אהבה – "לאהבה את ה' אלוקיכם", והעובד מאהבה הן הוא זה אשר עובד שלא על מנת לקבל פרס, ואם כן מה עניין השכר והעונש בפרשתנו ?

לשאלה ב / 3  בכל מקום שמביא רש"י כראיה או כהדגמה פסוק מנביאים או כתובים, אע"פ שישנה תופעה (דקדוקית, סגנונית, תחבירית) מקבילה גם בתורה, או שמביא הוא תחילה את הפסוק מנ"ך ורק אח"כ מן התורה, הרי שיש לדבר סיבה חשובה, ומפרשי רש"י עומדים על כך.

ועיין בראשית פרק ג פסוק ג ד"ה ולא תגעו בו (גיליון בראשית תש"ד)

ועיין בראשית פרק כג, פסוק ו ד"ה לא יכלה (גיליון חיי שרה תש"ז ד / 1 )

ועיין בראשית פרק כג פסוק ח ד"ה ופגעו לי (גיליון חיי שרה תש"ז ד / 2 )

לשאלה ב / 4  מה שאומר רש"י כאן לד"ה ואכלת ושבעת, יש להשוותו למה שאמר רש"י לד"ה ואספת דגנך. הקושי הוא אחד בשני המקומות.

באופן ברור ניסח את התשובה בעל באר יצחק:

מה שאמר בד"ה ואספת, וכן מה שאמר בד"ה ואכלת ושבעת, אינו נופל על יעוד הטובה, כי אסיפת דגן ותירוש הוא מעשה ידי אדם, ויעוד הטוב הוא צמיחת וגידול תבואות הללו. וכן השביעה נמשך מריבוי התבואה, ולכן פירשו, שמה שאמר "ואספת" הוא שאתה תאספנו ולא אויבך, ובבחינה זו הוא מיעודי הטובה, וכן מה שאמר ואכלת ושבעת, שהוא, שכל מה שתאכל יתברך במעיך, ואם כן זה הוא מיעודי הטובה.

לשאלה ב / 6 אף שאלה זו – כשאלה ב / 3 - ב עוסקת בדרכו של רש"י בהביאו עדים מוכיחים מפסוקי המקרא, ולא הביאם מן הקרוב (במקרה זה, לא מן התורה) אלא מנביאים. הפתרון גם בשאלה זו, וגם בשאלה ב / 3  יש לחפשו בדרכו של רש"י להיצמד ללשון הכתוב. המפתח בשאלתנו הוא במילה "לאמר".

                                                                                                נחמה ליבוביץ

ע  ר  ו  כ  ו  ת        ב  י  ד  י             י  צ  ח  ק           ר  י  י  נ  ר    

עקב   [ תשכ"ב ]                       פרק  יא  פסוקים יג – כא                      פרשה שניה של "קריאת שמע"

א.         1. פרשה ראשונה:

ציווי על אהבה בלבד: ואהבת… בכל לבבך ובכל נפשך.

אין שכר ועונש – אהבה אינה בעד תגמול ואינה נרכשת בהתראה ועונשים.

פניה בלשון יחיד – קבלת עול מלכות שמים היא אינדוידואלית.

פרשה שניה:

ציווי על קיום מצוות בכל הלב והנפש - והיה אם שמע תשמעו אל מצותי.. ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם (האהבה היא תוצאה של קיום  מצוות – לאהבה ולא ואהבת.)

יש שכר ועונש – קבלת עול מצוות תיתכן אף מתוך יראה.

יש התניה – והיה אם שמע …

פניה לרבים: קיום מצוות במלוא היקפן מתקיים רק בציבור.

2. אם נפרש בכל מאדך – בכל מידה ומידה שהוא מודד לך – הרי זה מתייחס לאהבה ולא לשמירת המצוות.

ואם נפרש "אפילו נוטל את ממונך, יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו  - זה בוודאי אינו מתאים לכל האומה. (עפ"י אור החיים)

ב.         1. בפרק י פסוק יא מדבר הכתוב על יום הציווי – "היום" - ביום הציווי, אך כאן: אם שמע תשמעו: מדובר כאשר תלמדו ותחדשו על בסיס מה ששמעתם פעם בישן – התורה, ועל זה תחדשו לאחר ימים – אם כן "היום" שם אינו ביום הציווי, אלא ביום שתלמדו ותחדשו - לאחר זמן, ועל כן מפרש רש"י, שהמילה "היום" באה לדרשה, שיהיו עליך חדשים כאילו שמעתם היום.

2.                   א. רש"י שולל את המידות המגונות – להיקרא רב, שמטרתו כבוד, אך להיות רב מה רע בזה ?!

ב. בפסוק יג נאמר "לאהבה", שאין קיום המצוות אלא מאהבה ולא לשם קבלת שכר. וקשה לרש"י הרי כתוב אח"כ בפסוק יד: ונתתי מטר ארצכם וכו' הרי שיש שכר ? לכן מבין רש"י כך: אתם עשו מאהבה ואף אני – הקב"ה אעשה המוטל עלי, ועל כן סיים רש"י: וסוף הכבוד לבוא. ומזה שנאמר להלן, "השמרו לכם פן יפתה לבבכם" הבין רש"י שבהיות המטר והיבול יתעשרו, ויש סכנה שיפתה לבבם, אמנם סוף הכבוד לבוא, אך הקב"ה מזהירם שלא יפתה לבבם עקב זה.

3.         א. או אולי הפירוש "לעובדו" הוא עבודת הקרבנות ?! ובאבות: על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה – עבודת הקרבנות.

ב. מפני שהביטוי "עובד" דאנא פלח מופיע שם ומשם ראיה טובה שפלח = עובד = שווים. אחרי החורבן, זמנו של דניאל,  קיבל עובד את הפירוש מתפלל. ואילו מתהלים אפשר רק לראות שתפילה היא במקום הקטורת. ורש"י בכל זאת מביא את הפסוק מתהלים להוכיח, שממלאת מקום קרבן – הקטורת, היא התפילה.

4.         א. הקושי הוא, מה הקשר בין ואכלת ושבעת לבין מה שבא לפניו: ונתתי עשב בשדך לבהמתך ? הרי החיבור ביניהם אינו הגיוני. ואם בא לומר שיהיה דגן וכו' ואז יוכל לאכול ולשבוע, פשיטא ?!

                        ב. תשובתו של רש"י שאכן הברכה הזו עומדת בפני עצמה, האכילה מתברכת בבטן האוכל, על כן חוזר רש"י על המילים הללו לומר שהן עומדות בפני עצמן ומהוות ברכה נוספת.

5.         א. מה הקשר בין "ואכלת ושבעת" לבין "השמרו לכם", האם משום שאכלת ושבעת יש חשש שיפתה לבבם ?

            ב. דברים לא, כ: כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש, ואכל ושבע ודשן, ופנה אל אלוהים אחרים ועבדום וניאצוני והפר את בריתי.

שמות לב, ו: וישב העם לאכול ושתה … לב, ח: עשו להם עגל מסכה.

דברים לב, טו: וישמן ישורון ויבעט …

6.         א. לפי רש"י כל "סור אל" מצריך פירוש מיוחד, כיון ש"סור" דורש אחריו מן ולא אל.

                        ב. "וסרתם"… ולא נאמר ממה ! ונראה כאילו "וסרתם" לפי ההקשר כאן – התקרבות אל ולא התרחקות מן… לכן עליו לפרש: סור – התרחקות, התרחקות מן (עבודת ה') היא כבר, ובו זמנית התקרבות אל (עבודה זרה).

- רש"י בוחר במדרשים כדי ליישב את פשוטו של מקרא, וכאן נדרש לו פירוש המדרש כדי ליישב את הקושי הנ"ל. ועיין נ, ליבוביץ, עיונים חדשים בספר שמות בנספח: דרכו של רש"י בהבאת מדרשים בפירושו לתורה, עמ' 505 בתחילתו:

3. דרכו להעביר מדרש חז"ל מן הפסוק שבו נדרש במקורו, לפסוק אחר. … ובעמ' 518 3. אולם התופעה המאלפת ביותר היא העברת מדרשים מן הפסוק שבו נדרשו לפסוק אחר קרוב או רחוק ממנו, ששם הוא נדרש יותר מבחינה פרשנית. (וראה שם דוגמאות מאלפות)

- הסיבה שכאן כתובה כל ההדרגה:

1. וסרתם

2. ועבדתם

3. והשתחויתם

לכן 2. עדיין "כאילו". דהיינו הסר מדרך ה' הרי הוא כאילו עובד ע"ז.(נחמה)

                        ג. אין מקום ריק ביקום וכן בנפש האדם, אם לא אמונה בה' – אז אמונה בתפלות; בעבודה זרה.

ג.         1. בפרשת ואתחנן כתוב: "והיו הדברים האלה … ושננתם … ודברת בם".

בפרשת עקב כתוב: ""שמע תשמעו … לאהבה … לעבדו" – הרי מצוות מעשיות בפרשה השניה.

            2. נחמה השיבה: לפי רש"י פסוק זה עדיין עוסק בתלמוד – אם שמעת בישן תשמע בחדש, ואילו לפי המשך חכמה זה כבר עוסק במעשה.

ר' דוד פרדו, בעל דברי דוד על הספרי: רש"י פירש לפי התשובה הראשונה שבספרי: "והלא כבר נאמר בכל לבבך ובכל נפשך, כאן ליחיד כאן לציבור … ". לפי שהוא קרוב יותר לפשט שזה בלשון יחיד וזה בלשון רבים.

ד.         1. הן פרשתנו פותחת בדרישה של קיום מצוות מתוך אהבה – "לאהבה את ה' אלוקיכם", והעובד מאהבה הן הוא זה אשר עובד שלא על מנת לקבל פרס, ואם כן מה עניין השכר והעונש בפרשתנו ? (מתוך עלון ההדרכה.)

2. למען אינה מילה של מסקנה או תוצאה כמו "ולכן…", אלא של תכלית, עשה כך וכך למען תקבל …

לפי ר' יוסף בכור שור, הוא מפרש אם תעשה כך וכך תוצאת מעשיך תהיה כזאת.