ג ל י ו נ ו ת         ל ע י ו ן         ב פ ר ש ת            ה ש ב ו ע

ע ר ו כ י ם    ב י ד י    נ ח מ ה    ל י ב ו ב י ץ  -   ה ש נ ה    ה ש ש    ע ש ר ה

                       פרק א, פסוקים ט - יח                       

(עיין גם דברים תשי"ב, תשי"ג)

א. שאלות מבנה:

1. לדעת ר' דוד הופמן בפירושו לדברים (עמוד 3, ועמ' 14, - Das Buch Deuteronomium )

( בעברית, בהוצאת נצח ת"א תש"ך עמ' יט ועמ' כט), נאמר תכנו העיקרי של פרק א בפסוקים ו – ח ובפסוקים יט – ב, א. הפסוקים ט – יח , שבהם עוסק גיליוננו, אינם אלא מאמר מוסגר.

XX הסבר, מדוע יש לראות את פרשתנו כמאמר מוסגר ומה הקשר בין עניינו של מאמר מוסגר זה לבין עניינו של כל הפרק ?

2.                XX הסבר, מה מקום הברכה שמברך משה את ישראל (פסוק יא) בין הפסוקים האלה, בין דברי משה שלא יוכל לשאת טרחם (פסוק ט ופסוק יא)

(הערה: שאלה א נשאלה גם בשנת תשי"ב ולא נמצאו לה פותרים, נסו הפעם לפותרה ! אם לא תמצאו פתרון – שאלו ותענו !)

ב. שאלות ודיוקים ברש"י:

1. רש"י דברים פרק א פסוק ט:  ואומר אליכם בעת ההיא לאמר: מהו לאמר ? אמר להם משה, לא מעצמי אני אומר לכם, אלא מפי הקב"ה.

XX א. מה ראה רש"י לפרש מילה רגילה זו "לאמר"; והלא כמה וכמה פעמים הוזכרה בתורה ולא פירשה ? (ועיין גיליון פנחס תשי"א ב)

ב. ומקשים מפרשים: מניין לו שמפני הקב"ה אמר, והלא לא אמר כן אלא בעצת יתרו ?

נסה ליישב קושייתם !

2. רש"י דברים פרק א פסוק יב: איכה אשא לבדי: אם אומר לקבל שכר - לא אוכל. זו היא שאמרתי לכם, לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב"ה.                         

א. מה קשה לו ? 

ב. באיזה "שכר" מדובר ?

ג. האם משתמש רש"י ב"אוכל" כאן באותה הוראה שפירש "אוכל" בפסוק ט ?

3. רש"י דברים פרק א פסוק יג : ואשימם: חסר יו"ד, לומר שאשמותיהם של ישראל תלויות בראשי דייניהם, שהיה להם למחות ולכוון אותם לדרך הישרה.

א. רווה"ה (ר' זאב וולף הידנהיים), הבנת המקרא: דע, כי המאמר הזה יסודו במדרש רבה ושם נאמר: "ואשימם" כתיב, שאשמותיהם של ישראל וכו'" ולא גרס חסר יו"ד, רק ואשימם כתיב שאשמותיהם של ישראל וכו'. וגירסא זו נכונה כי… . גם אנכי מצאתי במקרא כתב יד אשר לי, בפירוש רש"י, שגרס חסר אל"ף. ולפי מה שכתבתי אין להאשים הגירסא הזאת ואדרבה יש לכרות לה ברית, כי אמרה כדין וכהלכה. מה הקושי בדברי רש"י ?

XX ב. כיצד יתפרשו דברי רש"י על פי כל אחת משתי הגירסאות הנ"ל ?

4. רש"י דברים פרק א פסוק יד: ותענו אותי וגו': חלטתם את הדבר להנאתכם. היה לכם להשיב, רבינו משה, ממי נאה ללמוד, ממך או מתלמידך, לא ממך שנצטערת עליה ? אלא ידעתי מחשבותיכם, שהייתם אומרים, עכשיו יתמנו עלינו דיינין הרבה, אם אין מכירנו - אנו מביאין לו דורון והוא נושא לנו פנים.

XX א. מה קשה לו בפסוקנו ?

ב. הסבר את הביטויים המסומנים – המודגשים !

ג. מהם תפקידי השופט לפי דברי רש"י אלה ומהיכן בתורה מצא רש"י ראיה לדעתו זו ?

ד. השווה לדבריו כאן דברי רש"י, ה, כד: ואת תדבר אלינו. מה הרעיון המשותף בדברי רש"י כאן ושם ?

5. רש"י דברים פרק א פסוק טז: בעת ההוא: משעה שמניתים אמרתי להם אין עכשיו כלשעבר. לשעבר הייתם ברשות עצמכם, עכשיו הרי אתם משועבדים לצבור.

א. מה הרעיון בדברי רש"י אלה ?

XX ב. מה קשה לו בפסוק זה, שהצריכו לומר מה שאמר ?

6. רש"י דברים פרק א פסוק טז: ובין גרו: זה בעל דינו שאוגר עליו דברים. ד"א, ובין גרו, אף על עסקי דירה, בין חלוקת אחים, אפילו בין תנור לכיריים.

א. למה לא יפרשו כמשמעו, כמו דברים כד, יז; או דברים כז, יט וכמו שפירשו רש"י עצמו בראשית כג, ד ד"ה גר ותושב, (ועיין אבן עזרא בראשית טו, יג ד"ה כי גר יהיה זרעך !)

ב. למה לא הסתפק בפירוש אחד בלבד והביא גם שני לו, מה חולשת כל אחד ?

XX ג. מהי ההנחה הלשונית המאפשרת שני פירושים אלה ? ועיין רש"י א, יז ד"ה לא תגורו מפני איש. וכן רש"י ישעיהו נד, טו ד"ה מי גר אתך עליך יפל.

7. רש"י דברים פרק א פסוק יז: כקטן כגדול תשמעון: שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה. שאם קדם ובא לפניך לא תסלקנו לאחרון. ד"א כקטן כגדול תשמעון כתרגומו, שלא תאמר זה עני הוא וחברו עשיר, ומצווה לפרנסו, אזכה את העני ונמצא מתפרנס בנקיות. ד"א, שלא תאמר היאך אני פוגם בכבודו של עשיר זה בשביל דינר, אזכנו עכשיו וכשיצא לחוץ אומר אני לו: תן לו שאתה חייב לו.

XX א. מה קשה לו בפסוקנו ?

ב. מה פירוש "תסלקנו לאחרון" ?

ג. למה לא הסתפק בפירושו הראשון ?

ד. מה פירוש המלים "מתפרנס בנקיות" ?

ה. מה המשותף לפירושו השני והשלישי ?

XX ו. לדעת רוב מפרשי רש"י אין לגרוס אחרי "מתפרנס בנקיות" ד"א, כי אין אלה שני פירושים כי אם אחד. מה רמז מצינו לכך בלשון הכתוב ?

ג. דברים פרק א פסוק טז: … שמע בין אחיכם ושפטתם צדק …

אור החיים  דברים פרק א פסוק טז: … ושמעתי מפי חכם גדול חסיד וגדול בישראל חביב עלי כרוחי הלא הוא הרב רבי משה בירדוגו זלה"ה שהיה מדקדק בשעת הדין שיהיו עיניו למטה, ולא היה נושא עיניו כל עיקר, ושהיה מרגיש שאם היה נושא עיניו לצד ההכרח באיזה אחד מבעלי הדין היה מתבלבל שכנגדו, והוא אומרו "שמוע בין אחיכם", שלא יעשו אלא השמיעה והדברים באים מהטוענים לפניהם באין השתנות לאחד מהם, ובזה "ושפטתם צדק".

1. מה קשה היה לו בפסוקנו ?

2. השווה דבריו לדברי הגמרא בסנהדרין ז ע"ב: אמר רבי חנינא: אזהרה לבית-דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חברו, ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חברו. קרי ביה נמי "שמע בין אחיכם". מה בין הגמרא לבין בעל אור החיים בביאור המושג "שמע בין " ?

ד. דברים פרק א פסוק יז: לא תכירו פנים במשפט…

מנחה בלולה: אברהם מנחם ב"ר יעקב הכהן רפ"א (=עורב בגרמנית עתיקה) מפורט, איטליה, (סיים כתיבת הספר יום ד' כד שבט שמ"ב לפ"ק – 1582 ). פסוק יז: לא תכירו פנים: … או  אזהרה לדיין, שלא יאמר על אדם, הכרת פניו עוותה בו, בזה שהוא רמאי, שהוריקו פניו. ורצה לומר, אל תחשבו שאתם מכירים פני בעלי הדין במשפט !

1.          במה הוא סוטה מן הפירוש הרגיל ?

 2. מה אילצו להתרחק מן הפירוש הרגיל ?

ע  ל  ו  ן      ה  ד  ר  כ  ה       ל  ה  ו  ר  א  ת         פ   ר   ש   ת          ה   ש   ב   ו   ע

ע ל  -  פ י   ה ג ל י ו נ ו ת    ש ל      נ ח מ ה    ל י ב ו ב י ץ  -  ש נ ה    ת ש כ " ח

דברים [ תשי"ז ]                       פרק א, פסוקים ט - יח

המכביד על הבנת העניינים בפרשיות דברים, ואתחנן, עקב, הוא מבנם וסגנונם המיוחד של פרשיות אלה.

א. אין המאורעות המוזכרים בפרשיות אלה מובאים בנאומי משה אלה בסדר הכרונולוגי אלא כפי צורך התוכחה, וכהסבר, כהדגמה, כראיה לרעיונות המובאים בדברי התוכחה. כך מתבאר הסידור הבלתי כרונולוגי בהזכרת חטא המרגלים במקומנו והוא האחרון של דור יוצאי מצרים, ואילו חטא העגל שקדם לו – מוזכר רק במאוחר, בפרשת עקב (פרקים ט – י). כבר עמד על כך אברבנאל (ועיין גיליון דברים תשי"ד א).

ב. רציפות העניינים נפסקת לפעמים ע"י הכנסת עניינים צדדיים או מאמרים מוסגרים בדרך אסוציאטיבית. על ידי כך אין הפרק מובן ללומד עד שיעמול למצוא את מבנהו המדויק ורק אז ייעשה שקוף. והנה בטרם בוא המורה לפתור עם תלמידיו את שאלה א, יבהיר את חלוקת הפרק, שהיא – אם נשים לב רק ליחידות גדולות כוללות, כדלקמן:

א – ה  הקדמה

ו -  ז

ט – יח מאמר מוסגר

וכהמשך ישיר של פסוק ז

יט – פרק ב פסוק א – (שהוא סוף העניין ולא הפסוק האחרון של פרק א) ואף כאן אפשר לראות בפסוק לז מאמר מוסגר.

לשם תרגיל בתפישת מבנה הפרקים אפשר לדרוש מהלומדים ביחוד אם השיעור ניתן לנוער או בכיתת בית-ספר למצוא את המאמרים המוסגרים גם בפרק ב. הלא הם:

ב,  י – יב

כ - כג

השאלות והדיוקים ברש"י הם הפעם קשים ביותר. נרמוז כאן לפתרון שאלה ב/ 1 ב, לפסוק בשמות יח, כג ! וכן לשם פתרון ב/ 2 ב,ג לעיין בדברי רש"י לפסוק ט !

בשאלה ב3 יש לערוך למי שמתעניין בנוסחאות בפירוש רש"י על התורה אשר כידוע תלו בו ידי מעתיקים ומדפיסים להוסיף בו הוספות, לשבש ולתקן, וכדברי ר' אברהם ברלינר בהקדמה להוצאתו את רש"י: (עמוד XII )

כל אחד שלח ידו להגיה ברש"י כחפץ לבו ויעשה בו כאדם העושה בתוך שלו…. וכתבו ומחקו וגרעו והוסיפו על פי הסברא ולא בראיה ברורה שיש שם טעות.

והתופעה הנמצאת כאן בדברי רש"י מצאנוה כבר בשמות כה, כב (ועיין גיליון תרומה תש"ג שאלה ה)

וכדוגמתה: בראשית יד, יד ד"ה חניכיו; בראשית כה, ו ד"ה פלגשים ועוד בהרבה מקומות.

לשאלה ב4 יש לשים לב לצורת הקל של "חלטתם" – שלא כשימושנו הרגיל בהפעיל. ואמנם יש הבדל בהוראה בין "החלטתם" ובין "חלטתם", כי האחרון פירושו: מיהרתם להסכים, כאילו חטפתם הדבר מפי שמא אתחרט. ורבים חשבו שהוא חידוש בלשון רש"י, אך כבר מצינו כמוהו – וגם בהוראה זו – במלכים-א כ, לג: והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו …

לשאלה 6 ג  יש לעיין בסמוך ברש"י פסוק יז ד"ה לא תגורו מפני איש וכן גם ב-לב, כז ד"ה כעס אויב אגור. חשובה היא מבחינת תכנה שאלה ב2 . יש לעיין בפסוק זה יחד עם הפסוקים הבאים:

שמות כג, ג : ודל לא תהדר בריבו

ו : לא תטה משפט אביונך

ויקרא יט, טו : לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול

דברים טז, יט : לא תטה משפט לא תכיר פנים

מעתה יובנו דברי רש"י המחפש רבותא בפסוקנו. השאלות 7 א-ו אינן "דקדוקי עניות" בדברי רש"י, אלא דורשות את ההבנה הפשוטה בדבריו.

                                                                                                             נחמה ליבוביץ

ת  ש  ו ב  ו  ת         ל ג  ל  י  ו  נ  ו  ת         ל  ע  י  ו  ן       ב  פ  ר  ש  ת    ה  ש  ב  ו  ע 

ע  ר  ו  כ  ו  ת        ב  י  ד  י             י  צ  ח  ק           ר  י  י  נ  ר    

דברים [ תשי"ז ]                       פרק א, פסוקים ט - יח

א.         1. דברים פרק א פסוק ו: ה' אלוקינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה:

  ז : פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדל נהר פרת:

  ח: ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם:

פסוקים אלה ופסוקים א, יט – ב, א הם עיקר הסיפור של הנאום הראשון, הסיפור כיצד נצטוו לנסוע על פי ה' עד גבול הארץ המובטחת. הפסוקים מפרק א, ט – יח מספרים בדרך אגב באיזו צורה הכין משה רבנו את העם למסע לארץ ישראל, ולמלחמה נגד הכנעני,  מבצע שהיה אמור בעיקרו להיות נסי (הרי הלכו בעקבות הענן ואכלו לחם מן השמים). בניגוד לעם, שהיה סבור שראשית כל יש להיוודע על הדרך המתאימה ועל כוחו של האויב באמצעות מרגלים, לא ראה משה רבנו  צורך בהכנות אחרות למסע, אלא  בהשלטת סדרי חברה - ענייני השיפוט, דאגה לשמירת הצדק בתוך העם ואזהרה לקיים את מצוות ה' (א, יח). אחרי הכנה זאת הוא אומר מיד: ראה נתן … לפניך … עלה רש (א, כא). [ עפ"י ד.צ. הופמן. 

וכך ! מסביר גם הרמב"ן

רמב"ן  דברים פרק א פסוק ט:

ואמר אלכם בעת ההיא לאמר: … וטעם  "בעת ההיא", בשבתנו בחורב, אבל הזכיר זה בכאן לומר, הנה קבלנו את התורה, והיו עליכם שופטים ושוטרים לשפוט ולהנהיג אתכם, והנה היינו מוכנים ומזומנים לבא בארץ, ונסע מחורב לדגלינו עם שופטינו וזקנינו, ותקרבון אלי כלכם עם חכמיכם וראשיכם ובקשתם מרגלים, ונתקלקל העניין.

2. בפסוק י מזכיר משה כיצד קיים הקב"ה את הבטחתו לאבות (בראשית טו, ה): "ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים, אם תוכל לספור אותם ? ויאמר לו כה יהיה זרעך". ומדגיש – "לרוב", כלומר בכמות; בשעה שמשה מדבר על הריבוי של ישראל, ומתכוון להוסיף שאינו יכול לשאת את המשא הגדול הזה, הוא סובר שמן הראוי לברך מקודם את ישראל כדי שלא יטעו בדבריו כאילו הוא מתאונן חלילה על ההתרבות הגדולה של העם. הרגשה עדינה כזאת מעידה על משה רבנו האמיתי, המדבר כך אל עמו, שנשא אותו כאשר ישא האומן את היונק בזרועותיו, שהיה "רעיא מהימנא" (כמו שנקרא בפי חכמי הקבלה), והחושב רק על טובת צאנו. (ד"צ הופמן, דברים עמ' כט-ל)

ובעל מנחה בלולה כותב: ה' אלוקי אבותיכם: כאיש האומר יהי רצון שעיני לא יזיק לכם אלא יהיה בהפך, שהקדוש ברוך הוא יוסיף עליכם.

ב.         1.         א. המילה "לאמר" כאן היא מיותרת לכאורה, שהרי התחיל הדיבור במילה "ואומר" ומהו "לאמר". בדיבור המתחיל ב-"וידבר" אפשר שיבוא אחריו "לאמר" כי הדיבור הוא נשיאת הקול ו"לאמר" הוא תכן העניין והסברו, מה שאין כן כאן ?! (שפתי חכמים: כל הפירושים שניתנו למילה "לאמר" אינם מתאימים לכאן ועל כן מקשה רש"י מהו "לאמר" שכאן.)

ב. גם יתרו אמר לו: אם את הדבר הזה תעשה וצווך אלקים ויכולת עמוד… (שמות יח, כג). דהיינו שבכל מקרה יעשה משה כעצת יתרו רק אם יקבל הסכמה מפי הגבורה.

2.         א. הרי לעיל אמר שבציווי ה' אינו יכול לשאת לבדו וכיצד שב ואומר: איכה אשא … " ?

ב. שכר מצווה שאדון דין אמת.

ג.  בעל לבוש האורה מפרש, ש"לא אוכל הראשון - איני יכול, והשני – איני רשאי. וכך אמר משה בתחילה: "לא אוכל… ", מפני שהגדיל והרים אתכם על דייניכם וכו', אבל אם הייתי רוצה להסתכן בעונש הייתי יכול לדון אתכם. ואחר-כך אמר: "איכה אשא לבדי… כלומר, וכי תאמרו אף אם העונש גדול אם יקרה לפעמים שאדון ואחייב שלא כדין, הרי גם השכר כנגדו גדול מאד כשאדון דין אמת לאמיתו, והיה לי לקבלו עלי ! אבל מה אעשה, הקב"ה כבר אמר שלא לקבל – שאיני רשאי לקבל עלי.

3.         א. הקושי שאין הכתוב חסר יו"ד, שמילה זו כתובה בתורה עם יו"ד ?!

ב. אם לא נגרוס חסר יו"ד אלא "ואשימם כתיב, תהיה כוונתו של רש"י על השי"ן שנדרוש את השי"ן השמאלית כשי"ן ימנית. ויהיה הפירוש אאשים אותם – אתלה בהם - בראשיהם את האשמה. (ובגלל שיש שתי אותיות אל"ף שמזדווגות פעמים שנופלת אחת מהן). ולגירסה שניה – חסר אל"ף כתיב – יהיה אותו פירוש אלא שרש"י ציין שהיה צריך לכתוב אַאֲשימם והאל"ף השניה חסרה, כמוסבר לעיל.

4.         א.  הלא כל הנאום הוא נאום תוכחה והוא בא להראות להם עד כמה היו מכבידים עליו וממררים את חייו, ומה עושה פסוק זה, שנראה כאילו בא לומר, הייתם ילדים טובים, הסכמתם מיד לדברי ?! לכן הוא מפרש שגם הסכמה זו לדבר נבעה מנימוקים לא כל כך טהורים !

ב. חלטתם – מיהרתם להסכים, כאילו חטפתם הדבר מפי שמא אתחרט. (ראה בעלון ההדרכה). שנצטערת עליה – שיגעת ללומדה וללמדה לנו.

מכירנו – מלשון לא תכיר פנים, שפירושו שמעדיף במשפט את האחד על השני.

ג. לא תטה משפט, לא תכיר פנים, ולא תקח שוחד ( שופטים טז, יט). לא תשא פני דל (קדושים יט, טו) 

ד. בשניהם מצדד רש"י להעדיף את המקור מאשר ללמוד מיד שניה ושלישית. והם בשני המקרים רוצים להיפטר מן העימות עם המורה הגדול.

5.         א. המקבל עליו תפקיד ציבורי הריהו של ציבור, מסור הוא בתפקידו אליהם. ומעין זה דברו אהרן ומרים במשה על שבגלל התמסרותו להנהגת העם פרש מאשתו.

ב. מדוע דווקא "בעת ההיא", מה חשוב לנו לדעת שאמר זאת בעת המינוי ? אלא שבא לרמוז להם, שאין עכשו כלשעבר. במילים אחרות, בעת ההיא, אינו הזמן האובייקטיבי אלא הזמן הסובייקטיבי, מעת שנכנסו לתפקיד.

6.         א. אין הגר סובל כינוי הקניין ליחיד – גרו, אין הגר, גר של מישהו. לכן פירש גרו שכנו כמו "ומגרת ביתה" שמות ג, כב). (ואל תשאלני משמות כ, י; דברים ה, יד; כט, י; לא, יב, ששם נמצא וגרך ?! אלא ששם הגר מתייחס לאומה, שהצטרף לעמך. ואילו כאן המדובר איש ואחיו, איש וגרו ?! והסיבה, כי בעת שלא היה שייך לעמנו לא היה שלנו, ועתה משנתגייר הוא גר שלנו מה שאין כן ביחס של היחיד אליו.

ב. לפי רש"י הפעלים: גור, אגר, גרה, גרר, כולם משורש אחד – גר. ומפני שכל משפט הוא בין איש ובין אחיו האוגר דברים כנגדו, אם אינו אוגר אין דברים – כלומר אם אינו טוען נגדו – אין משפט ! על כן אינו מרוצה גם מהפיכת גרו ל-האוגר כנגדו. ולפירוש השני – גרו – הגר אתו, הרי פירוש זה צמצם את הציווי לעסקי שכנים בלבד בעוד שהפסוק מדבר בין איש ובין אחיו, דהיינו בכל מקרה של סכסוך בין השניים.

ג. כאמור לעיל, כל הפעלים פרט לשלמים נחשבו להם בעלי שורש של שתי אותיות. וראה בעלון ההדרכה גור מלשון גור – פחד; אגור מלשון לאגור, כעס אויב כנוס. וכן ברש"י הסמוך א, יז.

7.         א. אם הכוונה לשפוט צדק גם כשאחד מבעלי הדין הוא "קטן" והשני "גדול", הרי כבר נאמר "לא תכירו פנים" ובפסוק הקודם "ושפטתם צדק" אם כן מה הוסיף כאן ?

ב. שלא תדחה את משפטו להיות אחרון אלא דון אותו לפי התור.

ג. לפי פירוש ראשון צריך להיות: קטן כגדול תשמעון דהיינו: דבר קטן כדבר גדול תשמעו … , ולא צריך לשתי כ"ף הדמיון.

ד. מתפרנס ללא בעיות ועמל קשה.

ה. קטן וגדול מתייחסים לבני אדם – בעלי הדין, ולא לדבר - מושא הדיון. ובאשר לרעיון המשותף, לא באה התורה להגן על "החלש" אלא להגן על הצדק.

ו. מפני שנאמר כקטן כגדול, לכן צריך לפרש, קטן כגדול וגדול כקטן. וכן כתב האבן עזרא בראשית פרק מד פסוק יח, ד"ה כי כמוך כפרעה: אתה כמלך והמלך כמוך, וכן כל שתי כפי"ן שהן זה אחר זה. כמו כעמי כעמך… .

ג.         1. קשה, מה צריך לצוות על השמיעה, אם לא ישמעו על מה ידונו ?! ועוד קשה לו הצירוף "שמע בין " במקום שמע ל… . והפירוש, שתהיה השמיעה שווה ביניהם.

2. לפי בעל אור החיים "בין" מבחינה של "מיקום - כיוון" אל תפנה לאחד הצדדים. לפי הגמרא "בין" מבחינה "זמנית", שיהיו שניהם נוכחים בו-זמנית, לא בזה אחר זה !

ד.         1. הפירוש הרגיל של "לא תכירו פנים" הוא שלא להעדיף אחד על פני השני. הביטוי "להכיר פנים מתפרש באופן מטפורי. ואילו הוא מפרש לא תנסו לשפוט לפי הפנים שאתם מנסים ללמוד מהבעת פניהם. והוא מפרש הכרת פנים כמשמעה.

2. בגלל ההקשר, שנאמר כבר בפסוק הקודם: "ושפטתם צדק", הרי לא תכירו פנים – הטיית הדין כלולים בציווי זה, ומה בא להוסיף בזה ?!