ג ל י ו נ ו ת         ל ע י ו ן         ב פ ר ש ת            ה ש ב ו ע

ע ר ו כ י ם    ב י ד י    נ ח מ ה    ל י ב ו ב י ץ  -   ה ש נ ה    ה ש ש    ע ש ר ה

        פרק  כד פסוקים י - טו       השב תשיב לו את העבוט,   לא תעשוק

א. שאלה כללית:

לפי אברבנאל יש לראות את הפסוקים שבפרקנו כד, י – כב  כיחידה אחת.

לפי ר' דוד צ. הופמן בפרושו לדברים, יש לראות את כג, י – כד, כב כיחידה.

הסבר את שתי החלוקות האלה .

ב. דברים פרק כד פסוק יב: ואם איש עני הוא לא תשכב בעבטו:

רש"י דברים פרק כד פסוק יב פסוק יב: לא תשכב בעבטו - לא תשכב ועבוטו אצלך. ומקשים המפרשים: מניין שאין האזהרה כמשמעה – שלא ישים המלווה העבוט למצע תחתיו ? ענה לקושייתם !

ג. דברים פרק כד פסוק יג: השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו …

אבן עזרא שמות פרק כב פסוק כה: אם חבל תחבל: … אמר הגאון, מה טעם לקחת החבול ביום וישיבנו בלילה ? והוא השיב: בעבור שירא שלא ילווה מאחר ויתנהו לו חבול תחתיו.

רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק ג הלכה ה: אם כן, שהוא מחזיר לו המשכון בעת שהוא צריך לו ולוקח אותו בעת שאינו צריך לו – מה יועיל המשכון ?

כדי שלא ישמט החוב בשביעית ולא ייעשה מטלטלין אצל בניו – אלא יפרע מן המשכון אחר מות הלווה.

X 1. לשאלה אחת עונים כאן ר' סעדיה גאון והרמב"ם (על פי חז"ל). מה ההבדל בין תשובותיהם ?

X 2. התוכל לענות תשובה נוספת לשאלה ההיא ?

ד. דברים פרק כד פסוק יג:   … ולך תהיה צדקה לפני ה' אלקיך:

אבן עזרא דברים פרק כד פסוק יג: תהיה צדקה: פירוש, שתשקול חברך במאזני צדק עמך, שישכב בעבוטו. ועל דעת המעתיקים, כי יש הפרש במקומות בין "צדק" ל"צדקה"

XX 1. מה ההבדל בין פירושו הראשון לשני – "על דעת המעתיקים" ?

2. מי הם "המעתיקים" ?

3. למה הוסיפה התורה תוספת זו דווקא בקיום מצוות "השב תשב" ?

ה. דברים פרק כד פסוק יד: לא תעשק שכיר עני ואביון….

רמב"ן  דברים פרק כד פסוק יד:  לא תעשק שכיר עני ואביון:  ידבר הכתוב בהווה, שהעניים והאביונים והגרים משכירים עצמם. וכן "אם כסף תלוה את עמי את העני עמך" (שמות כב, כד). וכן "לגר ליתום ולאלמנה יהיה" (להלן פסוק יט), שהם העניים ברוב. וכן בהרבה מקומות ידבר בהווה, כמו "לא תחסם שור בדישו" (להלן כה, ד); "לא תחרש בשור ובחמור יחדיו" (לעיל כב, י).

1. מה השאלה  העומדת לפניו שאותה בא ליישב ?

2. הסבר את המושג "דבר הכתוב בהווה" !

עיין גם שמות כא, כח רש"י ד"ה וכי יגח

עיין גם שמות כב, כא רש"י ד"ה כל אלמנה

3. מניין למדנו שגם שכרו של פועל עשיר אסור לעשוק ?

ו. דברים פרק כד פסוק יד: לא תעשק שכיר עני ואביון….

בבא מציעא דף קי"א ע"א: איזה הוא "עשק" ואיזהו "גזל" ? אמר רב חסדא: "לך ושוב, לך ושוב" – זהו עשק. (ועיין משלי ג, כח !!) . "יש לך בידי ואיני נותן לך" – זהו גזל !

(משלי פרק ג פסוק כח: אַל תֹּאמַר לְרֵעֲךָ לֵךְ וָשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן וְיֵשׁ אִתָּךְ)

התוכל להוכיח ש"עשק" אינו לקיחת מה שאינו שלו – אלא כבישת השכר, דחיית התשלום ?

ז. דברים פרק כד פסוק יד: … או מגרך אשר בארצך בשעריך:

רש"י דברים פרק כד פסוק יד:

 מגרך - זה גר צדק.

 בשעריך - זה גר תושב האוכל נבילות.

 אשר בארצך - לרבות שכר בהמה וכלים.

אברבנאל: לפסוקים י – כב: והנה הוצרך לומר, אשר בארצך בשעריך לומר אף על פי שיהיה בעריך בשעריך אל תאמר בכל עת אתנהו אליו כי קרוב אלי הוא, לא תעשה כן, אבל על כל פנים ביומו תתן שכרו. כדי שלא יקרא השכיר עליך אל ה' תענש על חטאו.

1. מה קשה לשניהם בפסוקנו ?

X 2. מה ההבדל העקרוני בין גישת רש"י (שהם דברי הספרי כאן) לבין גישת האברבנאל ביישוב הקושי שבפסוקנו ?

XX 3. בעל באר יצחק מקשה על דברי רש"י: והא דלא דרשי "אשר בארצך" לרבות גר תושב, "ובשעריך" לרבות שכר בהמה וכלים, והסידור הזה מסתבר טפי, שהזהיר תחילה על עושק השכירים מאחיך מגרך גר צדק ואשר בארצך גר תושב ואח"כ הזהיר על עושק שכר בהמה וכלים ?

נסה להסביר למה דרשו חז"ל בכל זאת לפי הסדר הנ"ל ?

ח. דברים פרק כד פסוק טו: … כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו…השווה לפסוקנו שמות כב, כו:

1. מה המיוחד בסגנון התורה בשני פסוקים אלה ?

X 2. התוכל להביא דוגמה נוספת לסגנון זה בחלק ההלכתי שבתורה ?

השאלות המסומנות ב- xקשות והמסומנות ב – xx קשות ביותר, יענה כל אחד לפי דרגתו.

ע  ל  ו  ן      ה  ד  ר  כ  ה       ל  ה  ו  ר  א  ת         פ   ר   ש   ת          ה   ש   ב   ו   ע

ע ל  -  פ י   ה ג ל י ו נ ו ת    ש ל      נ ח מ ה    ל י ב ו ב י ץ  -  ש נ ה    ת ש ט " ז

כי – תצא    [ תשט"ז ]               פרק  כד פסוקים י - טו                         השב תשיב לו את העבוט,

           לא תעשוק

פרשה זו היא העשירה בכל התורה כולה במצוות. יש כאן הזדמנות למורה להעמיד את תלמידיו על השפע הזה בחוקים ומשפטים, בהגבלות ובהדרכות, בחיי יחיד וצבור, בחיי עיר וכפר, בשטח העבודה והמשא – ומתן, ביחסי משפחה וביחסי עמים; ואין המורה זקוק לשם כך בקריאת הפרשה כולה, להפך – אם רק ירפרפו התלמידים ויעיינו בראשי הפרקים, ה"נושאים" בהם עוסקת הפרשה יובלט העושר העצום הזה עוד יותר, יתברר כי על כל צעד ובכל עשייה ובכל פניה מלוות את האדם מצוות ה'. הרוצה לעמוד על שאלת תכלית המצוות האלה כולן יעיין בגיליון תשט"ו ובגיליון ההדרכה שמובאים בו שני מדרשים שונים המסבירים כל אחד בדרך אחרת את תכלית המצוות כולן.

השנה הקדשנו את הגיליון למספר קטן של פסוקים, לששה בלבד העוסקים ביחס בין מלווה ללווה, בין נותן עבודה לעובד. פסוקים אלה אינם הראשונים העוסקים בנושא זה ויש להשוות להם את הפסוקים המקבילים להם בחומשים האחרים:

לפסוקים יב – יג בפרשתנו יש להקביל את שמות כב, כה – כו.

לפסוקים יד – טו בפרשתנו יש להקביל את ויקרא יט, יג.

לפסוקים העוסקים בהחזרת העבוט יש עוד להוסיף את פסוק ו בפרקנו. (ועיין גיליון כי תצא תשי"ד עם דברי הרמב"ם המובאים בו, שאין לחבול כלל.) וכן את פסוק יז על חבלת בגד אלמנה.

לפי יכולת הכיתה יחליט המורה אם יכנס להסבר ההבדל בין "חבול" לשאר משכון (רש"י שמות כב, כה ד"ה אם חבל תחבול) – ובין משכנו בשעת הלוואה לבין משכנו שלא בשעת הלוואה (בבא מציעא דף קי"ד ע"ב).

כמובן אם חושש המורה שהכיתה "תתבלבל" יותר מאשר "תתבהר" על ידי כך יפתח מיד בשאלה ב ו-ג.

גם שאלה ב וגם שאלה ג צריכים הסבר – אם מדובר בלומדים ברחוקים מכל ידיעה במושגי הלכה. לשאלה ב יש לבאר שאין ריבית דווקא תוספת בכסף אלא היא יכולה להיות גם שימוש בחפצי חברו הלווה,

ועיין רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק ששי הלכה א: … כל הלוואה בתוספת כל שהו הרי זו ריבית של תורה ויוצאה בדיינים כגון שמשכן חצרו על מנת שידור בו בחנם, הרי זו ריבית של תורה ויוצאת בדיינים.

לשאלה ג יש להבהיר את המושג של "שמיטת חובות" (דברים טו, א – ו)

ועיין גיליון ראה תש"ו.

ראוי לסיים את הנושא הראשון של גיליוננו – דיני החזרת המשכון – (שאלות ב- ג- ד ) בדברי התנחומא:

מדרש תנחומא משפטים פרק טז: אם חבל תחבל: אמר הקב"ה: כמה אתה חייב לי אתה חוטא לפני ואני ממתין לך ? ונפשך עולה אצלי בכל יום ובכל אמש ואמש ונותנת דין וחשבון והיא מתחייבת, ואני מחזיר לך את נפשך, שאתה חייב לי ! אף אתה - אע"פ שהוא חייב לך,  "אם חבל תחבל - עד בא השמש תשיבנו לו ! כי הוא כסותה לבדה". אף אתה - דבר אחד יש לי אצלך, אם אין אתה מחזיר משכונו, איני מחזיר לך את נפשך.

לפיכך אם חבל תחבל והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני שהוא קורא תגר לפני ואומר ריבון העולם אני אדם והוא אדם הוא שוכב על מיטתו ואני במה אשכב ? לפיכך, "ושמעתי כי חנון אני".

כמעבר לנושא השני "הלנת שכר שכיר" ראוי אולי להזכיר לתלמידים ששאלה זו נדונה לא אחת בזמננו ואף הכנסת עמדה לחוקק חוק זה הנשנה בתורתנו בשני מקומות, בקדושים וכאן.

לשאלה ה כדאי לעיין בגיליון קדושים תשט"ו – ולפירושים שנתנו שם למושג "עשק".

שאלה ז אינה אלא למתקדמים בלבד, ויותר משהיא עשויה להבהיר את הפסוק היא מסבירה את דרכי חז"ל בדרשם פסוק.

לעומת זה יש להתעכב ובכל גיל ודרגה על שאלה ח ולהבהיר באמצעותה שאין התורה – גם בחלק הלכתי רק ספר חוקים בלבד, אלא ספר מחנך ומדריך, פונה ללבו של אדם ולרגשותיו ולא רק להבנתו ולמשמעותו.

                                                                                                            נחמה ליבוביץ

ת  ש  ו ב  ו  ת         ל ג  ל  י  ו  נ  ו  ת         ל  ע  י  ו  ן       ב  פ  ר  ש  ת    ה  ש  ב  ו  ע 

ע  ר  ו  כ  ו  ת        ב  י  ד  י             י  צ  ח  ק           ר  י  י  נ  ר    

כי – תצא    [ תשט"ז ]       פרק  כד פסוקים י - טו      השב תשיב לו את העבוט,

           לא תעשוק

א. חלוקות אלה כוללות נושאים שונים תחת כותרת אחת. הופמן כולל בקטע שלו מפרק כג פסוק י עד פרק כד פסוק כב, מצוות שונות של קדושה ויושר, כך הוא מכנה אותן.(עמ' תמז –תמח) 

שמירה בפני כל טומאה, אפילו במחנה –  כג, י –  טו

צדק ויושר ביחס לעבד                          כג, טז – יז

איסור טומאה וזנות                              כג, יח – יט

איסור רבית                                          כג, כ - כא

תשלום נדרים                                       כג, כב - כד

יחס לפועל                                            כג, כה - כו

גירושין                                                כד, א - ד

פטור הנשוי הטרי מצבא                        כד, ה

 לא לחבול צרכי אכל נפש                      כד, ו

גונב איש ומכרו                                     כד, ז

שמירת דיני הצרעת, וזכירת…  מרים     כד, ח - ט

דיני משכון                                           כד, י - יג

שכר שכיר                                            כד, יד - טו

איש בעונו ייענש                                    כד, טז

לא ללחוץ גר ויתום                                כד, יז - יח

מתנות עניים                                         כד, יט -ככ

אברבנאל: (עמ' רכד, אות י)

לעומת דיני הצרעת – חולי בגוף, שנאמרו בקטע קודם הרי עתה עוסקת התורה בחולאי הנפשות -  פגמים מוסריים כגון חמדת הממון. החל מהשבת המשכון, וכו' שנרשם לעיל.

ב.  לו היה האיסור לשכב ממש בעבוט, לא היה הבדל בין אם העבוט שייך לעני (שאין לו עבוט אחר) או לעשיר (שיש לו עבוט אחר). ועוד שהרי אסור להשתמש בעבוט, שאינו של המלווה אלא מצוי אצלו רק כערבון, והמשתמש בו הינו גזלן. ועוד אם ישתמש בו הריהו נוטל ריבית. (וראה בעלון ההדרכה לגבי שאלה זו.)

ג. השאלה היא האם המשכון הוא רק אמצעי בטחון למלווה או שהוא גם אמצעי לחץ על הלווה להחזיר את החוב. לרמב"ם הוא אמצעי בטחון ולרבי סעדיה גאון הוא אמצעי לחץ להשבת המלווה ושלא יוכל להתקשר לאחרים בהלוואות כל זמן שלא השיב חוב זה.

בנוסף אפשר לומר, חוסר הנוחיות הנגרמת ללווה מטרידה אותו ומאיצה בו להיפטר מן החוב.

ד.                  1. לפי הפירוש הראשון: זה המשך הדרישה, ולך – בלבך ובמעשיך צריך לשלוט הצדק לגבי הלווה. לפי הפירוש השני: ולך תהיה זכות לפני הקב"ה במעשה זה. כמו: "וצדקה תהיה לנו כי נשמור " (דברים ו, כה). וראה בתרגום שם.

2. חז"ל, המעתיקים תורה שבעל פה מדור לדור. מעתיק = מוסר.

3. בעיקרו קנוי המשכון למלווה, משום שהוא זכאי להבטיח את חובו במשכון.  אלא שמשום צדקה חייב ליתנו ללווה לצורך שימוש ביום או בלילה, והעובדה שחוזר ומשיב היא צדקה.

ה.                  1.  לא נראה לרמב"ן שאסור לעשוק שכר עני או אביון בלבד. הרי אסור לעשוק שכר כל פועל שהוא, בין עשיר בין עני.

                      2.  הדוגמאות שהתורה מביאה הן מן המציאות השכיחה - המצויה.

3. מהפסוק: "לא תעשוק את רעך … " (ויקרא יט, יג)

ו.  מכיוון שכתוב "לא תעשוק שכיר" הרי שלא מדובר בלקיחת משהוא שאינו שלך אלא שאינך נותן ולא שאתה לוקח.

ז.                 1. קשה ייתור הלשון, היה צריך לומר "לא תעשוק שכיר … מאחיך או מגרך"  ותו לא !

                     2. לרש"י ייתור מילים בנדון ההלכה בתורה בא לדרשה – ללמד על הלכות נוספות. האברבנאל מסביר את הייתור בדרך ספרותית – ואצלנו כניסיון של הלווה להצדיק את איחור התשלום.

                      3. הדבר הנדרש מן המילה מוטב שיהיה לו איזה קשר למילה המרמזת אליו. "בשעריך" ירמוז לבני אדם הנמצאים בשער העיר והנתונים למשפט השופטים היושבים בשער העיר. "בארצך" יכול לרמוז לבעלי החיים המשוטטים בארץ ולא       בשערי העיר, וכלי העבודה המשמשים לעבודה בשדה – בארץ ולא בעיר.

ח.                       1. הפניה אל הרגש באמצע פרק שהוא כולו הלכה.

                        2. דברים טו, ט-י: השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא:

                        י: נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך:

שמות פרק כב פסוק כא: כל אלמנה ויתום לא תענון:  כב: אם ענה תענה אתו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו:

שמות פרק כב פסוק כו: כי הוא כסותה לבדה הוא שמלתו לעורו במה ישכב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני: